אמות המים הרומיות — פלא הנדסי קדום

אמות המים הרומיות הן מבין המבנים ההנדסיים המרשימים ביותר שנבנו בעת העתיקה.‏ ”‏השווה נא למבני ענק כה רבים החיוניים [‏להובלת]‏ מים כה רבים,‏ את הפירמידות הבטלות או המפעלים חסרי התועלת ובכל זאת מפורסמים של היוונים!‏”‏,‏ כתב סקסטוס יוליוס פרונטינוס,‏ מושל רומי ונציב המים (‏35–103 לספירה בקירוב)‏.‏a

מדוע התעורר הצורך באמות מים?‏

מרבית הערים בימי קדם נבנו בקרבת מקור מים גדול,‏ ורומא לא הייתה יוצאת דופן.‏ נהר הטיבר והמעיינות והבארות באזורים הסמוכים סיפקו די מים לתושבי העיר בראשית ימיה.‏ אך מהמאה הרביעית לפה״ס ואילך גדלה רומא במהירות,‏ ולכן נזקקה למים רבים יותר.‏

מאחר שרק למעטים היו מים זורמים בבתיהם,‏ בנו הרומאים מאות בתי מרחץ פרטיים וציבוריים.‏ בית המרחץ הציבורי הראשון ברומא קיבל את מימיו מאמת המים אקווה וירגו,‏ שבנייתה הושלמה בשנת 19 לפה״ס.‏ מאחורי בניית האמה עמד מרקוס אגריפה,‏ ידידו הקרוב של הקיסר אוגוסטוס.‏ הוא הזרים חלק ניכר מהונו העצום לשיקום מערכת אספקת המים של רומא והרחבתה.‏

בתי המרחץ הפכו למקום מפגש חברתי,‏ ובגדולים שבהם היו גנים וספריות.‏ מימי האמות זרמו ללא הפסק.‏ לאחר שעברו דרך המרחצאות,‏ המשיכו המים אל תעלות הביוב ושטפו אותן מפסולת,‏ לרבות פסולת שהגיעה מבתי השימוש הצמודים למרחצאות.‏

בנייה ותחזוקה

כאשר אתה קורא על אמות מים רומיות,‏ האם אתה רואה בעיני רוחך קשתות המתנשאות לגובה רב ונמתחות אל עבר האופק?‏ מעניין לציין שהקשתות היוו פחות מ־20 אחוז מכלל האמה.‏ החלק העיקרי שלה נבנה מתחת לפני הקרקע.‏ התכנון החסכוני הזה לא רק הפחית את בלאי האמה,‏ אלא גם צמצם את הנזק שנגרם לשדות ולשכונות המגורים ששכנו בסביבתה.‏ למשל,‏ אורכה הכולל של אמת המים אקווה מרקיה,‏ שבנייתה הושלמה ב־140 לפה״ס,‏ היה כ־92 קילומטר,‏ אך קטעי הקשתות היוו רק כ־11 קילומטר ממנה.‏

לפני שהקימו אמת מים באזור מסוים,‏ בדקו המהנדסים את איכות מקור המים על־ידי בחינת צלילות המים,‏ קצב זרימתם וטעמם.‏ הם גם לקחו בחשבון את מצבם הבריאותי של המקומיים ששתו את המים הללו.‏ לאחר בחירת מקור מים מתאים חישבו צוותי מדידה את המסלול,‏ השיפוע,‏ הגודל והאורך של התעלה.‏ הרומאים השתמשו בעבדים ככוח עבודה.‏ לעיתים נדרשו שנים רבות כדי לבנות אמת מים,‏ ולכן פרויקט זה היה כרוך בהוצאה כספית עצומה — בייחוד אם היה צורך בבניית קשתות.‏

כמו כן,‏ היה צריך לתחזק את אמות המים ולהגן עליהן.‏ במקרה אחד רתמה העיר רומא 700 פועלים לביצוע מטלות אלה.‏ אמות המים נבנו באופן שהקל את אחזקתן השוטפת.‏ לדוגמה,‏ היו בהן פירים ומנהרות שאפשרו גישה לחלקי האמה ששכנו מתחת לפני הקרקע.‏ במקרה שהיה צורך לערוך תיקונים מסיביים באמה,‏ הִטו המהנדסים את המים מהקטע המשובש לאזור אחר.‏

אמות המים העירוניות של רומא

בתחילת המאה השלישית לספירה כבר נבנו ברומא 11 אמות מים ראשיות.‏ הראשונה שבהן הייתה אקווה אפיה,‏ שנבנתה ב־312 לפה״ס.‏ אורכה היה קצת מעל 16 קילומטר,‏ ורובה ככולה שכנה מתחת לפני הקרקע.‏ אמה עירונית נוספת נקראה אקווה קלאודיה,‏ וחלקים ממנה נשתמרו עד ימינו.‏ אורכה היה כ־70 קילומטר,‏ והיו בה כ־10 קילומטרים של קטעי קשתות,‏ שחלקן התנשאו לגובה של 27 מטר!‏

מה הייתה כמות המים שהובילו האמות אל העיר?‏ כמות המים הייתה אדירה.‏ למשל,‏ אמת המים אקווה מרקיה הובילה אל רומא כ־000,‏190 מטרים מעוקבים של מים מדי יום.‏ המים התקדמו באמה בעזרת כוח הכבידה,‏ ובהגיעם לאזורים עירוניים הם זרמו לתוך מתקני חלוקה ומשם לצינורות שתיעלו אותם למתקני חלוקה אחרים או למוקדי מים שונים.‏ יש המעריכים שמערכת המים של רומא התרחבה עד כדי כך שהיא יכלה לספק למעלה מ־000,‏1 ליטר מים לאדם ביום!‏

עם התפשטותה של האימפריה הרומית ”‏נבנו אמות מים בכל מקום שאליו הגיעו הרומאים”‏,‏ נאמר בספר אמות מים רומיות והובלת מים (‏Roman Aqueducts & Water Supply)‏. עד היום המבקרים באסיה הקטנה,‏ צרפת,‏ ספרד וצפון אפריקה מתמלאים השתאות למראה המבנים ההנדסיים הקדומים המרשימים הללו.‏