שאלות של קוראים
מדוע הותר לבני ישראל לשאת אישה נוכרייה שנפלה בשבי, למרות שתורת משה הורתה שלא לבוא בברית נישואין עם נוכרים? (דברים ז׳:1–3; כ״א:10, 11).
היתר זה ניתן בנסיבות מיוחדות. יהוה ציווה על בני ישראל להשמיד את עריהם של שבעה עמים שישבו בכנען ולהמית עד אחרון יושביהן (דברים כ׳:15–18). במקרה של עמים אחרים, המבוגרים היחידים שניתן היה לחוס על חייהם ולקחתם בשבי, היו נשים שלא ידעו איש (במדבר ל״א:17, 18; דברים כ׳:14). גבר מבני ישראל הורשה לשאת אישה כזו אך ורק אם נקטה צעדים מסוימים.
המקרא מצביע על הצעדים שנדרשו מאישה זו: ”וגילחה את ראשה ועשתה את ציפורניה. והסירה את שמלת שִבְיָה מעליה וישבה בביתך, ובכתה את אביה ואת אמהּ ירח ימים, ואחר כן תבוא אליה ובעלתהּ והיתה לך לאישה” (דברים כ״א:12, 13).
אם איש מבני ישראל חפץ לשאת לאישה בתולה שנפלה בשבי, היה עליה לגלח את שיער ראשה. הסרת השיער היתה ביטוי לאבל או לצער (ישעיהו ג׳:24). לדוגמה, כאשר איבד איוב את כל ילדיו ורכושו, הוא גזז את שיער ראשו כאות לאבלות (איוב א׳:20). בנוסף, היה עליה לעשות את ציפורניה — כנראה לקצץ את ציפורניה — כך שגם אם היו משוחות בצבע זה לא שיווה לכפות ידיה מראה מושך (דברים כ״א:12). ומה היתה ”שמלת שִבְיָה” שהיה עליה להסיר? בערים הכנעניות היה נהוג ומקובל שנשים עטו על גופן את מיטב מלבושן כאשר העיר עמדה ליפול בידי הכובשים — זאת בתקווה ששוביהן יטו להן חסד. השבויה היתה צריכה להסיר מעליה מלבוש זה בעת אבלותה.
שבויה, שעתידה היתה להינשא לאחד מבני ישראל, קוננה על מות יקיריה משך חודש ירחי אחד. הערים הכנעניות נחרבו כליל כך שלא נותר שריד מקרב בני משפחתה ומכריה לשעבר. מאחר שהחיילים מבני ישראל השמידו את פסלי אליליה, מושאי פולחנה כבר לא היו עוד. חודש האבלות שירת גם כתקופת היטהרות שבמהלכה היה עליה לחדול מכל מנהגיה הדתיים.
ואולם, לא כך היה בדרך כלל במקרה של נשים נוכריות. בעניין זה חל העיקרון: ”לא תתחתן בם. בתך לא תיתן לבנו, ובתו לא תקח לבנך” (דברים ז׳:3). מה עמד מאחורי צו זה? דברים ז׳:4 מנמק: ”כי יסיר את בנך מאחריי, ועבדו אלוהים אחרים”. אם כן, מטרת האיסור היתה להגן על בני ישראל מפני טומאה דתית. מכל מקום, נוכרייה שמילאה את התנאים המתוארים בדברים כ״א:10–13, לא היוותה איום מעין זה. כל שארי בשרה מתו וכל הפסילים שייצגו את אליליה הושמדו. לא היה לה כל מגע עם עובדי דת כזב. בנסיבות אלה בלבד הותר לגבר מבני ישראל לשאת אישה נוכרייה.