המצפה ‏‎—‎‏ ספרייה אונליין
המצפה
ספרייה אונליין
עברית
  • מקרא
  • פרסומים
  • אסיפות
  • מ04 9/‏15 עמ׳ 28
  • שאלות של קוראים

אין סרטון זמין לבחירה זו.

סליחה, אירעה תקלה בטעינת הווידיאו.

  • שאלות של קוראים
  • המצפה מכריז על מלכות יהוה — 2004
  • חומר דומה
  • מעמד האשה בימי המקרא
    המצפה מכריז על מלכות יהוה — 1991
  • כיצד עליי להתייחס לנערה שמגלה בי עניין?‏
    עורו!‏ — 2005
המצפה מכריז על מלכות יהוה — 2004
מ04 9/‏15 עמ׳ 28

שאלות של קוראים

מדוע הותר לבני ישראל לשאת אישה נוכרייה שנפלה בשבי,‏ למרות שתורת משה הורתה שלא לבוא בברית נישואין עם נוכרים?‏ (‏דברים ז׳:‏​1–3;‏ כ״א:‏10,‏ 11‏)‏.‏

היתר זה ניתן בנסיבות מיוחדות.‏ יהוה ציווה על בני ישראל להשמיד את עריהם של שבעה עמים שישבו בכנען ולהמית עד אחרון יושביהן (‏דברים כ׳:‏​15–18‏)‏.‏ במקרה של עמים אחרים,‏ המבוגרים היחידים שניתן היה לחוס על חייהם ולקחתם בשבי,‏ היו נשים שלא ידעו איש (‏במדבר ל״א:‏17,‏ 18;‏ דברים כ׳:‏14‏)‏.‏ גבר מבני ישראל הורשה לשאת אישה כזו אך ורק אם נקטה צעדים מסוימים.‏

המקרא מצביע על הצעדים שנדרשו מאישה זו:‏ ”‏וגילחה את ראשה ועשתה את ציפורניה.‏ והסירה את שמלת שִבְיָה מעליה וישבה בביתך,‏ ובכתה את אביה ואת אמהּ ירח ימים,‏ ואחר כן תבוא אליה ובעלתהּ והיתה לך לאישה”‏ (‏דברים כ״א:‏12,‏ 13‏)‏.‏

אם איש מבני ישראל חפץ לשאת לאישה בתולה שנפלה בשבי,‏ היה עליה לגלח את שיער ראשה.‏ הסרת השיער היתה ביטוי לאבל או לצער (‏ישעיהו ג׳:‏24‏)‏.‏ לדוגמה,‏ כאשר איבד איוב את כל ילדיו ורכושו,‏ הוא גזז את שיער ראשו כאות לאבלות (‏איוב א׳:‏20‏)‏.‏ בנוסף,‏ היה עליה לעשות את ציפורניה — כנראה לקצץ את ציפורניה — כך שגם אם היו משוחות בצבע זה לא שיווה לכפות ידיה מראה מושך (‏דברים כ״א:‏12‏)‏.‏ ומה היתה ”‏שמלת שִבְיָה”‏ שהיה עליה להסיר?‏ בערים הכנעניות היה נהוג ומקובל שנשים עטו על גופן את מיטב מלבושן כאשר העיר עמדה ליפול בידי הכובשים — זאת בתקווה ששוביהן יטו להן חסד.‏ השבויה היתה צריכה להסיר מעליה מלבוש זה בעת אבלותה.‏

שבויה,‏ שעתידה היתה להינשא לאחד מבני ישראל,‏ קוננה על מות יקיריה משך חודש ירחי אחד.‏ הערים הכנעניות נחרבו כליל כך שלא נותר שריד מקרב בני משפחתה ומכריה לשעבר.‏ מאחר שהחיילים מבני ישראל השמידו את פסלי אליליה,‏ מושאי פולחנה כבר לא היו עוד.‏ חודש האבלות שירת גם כתקופת היטהרות שבמהלכה היה עליה לחדול מכל מנהגיה הדתיים.‏

ואולם,‏ לא כך היה בדרך כלל במקרה של נשים נוכריות.‏ בעניין זה חל העיקרון:‏ ”‏לא תתחתן בם.‏ בתך לא תיתן לבנו,‏ ובתו לא תקח לבנך”‏ (‏דברים ז׳:‏3‏)‏.‏ מה עמד מאחורי צו זה?‏ דברים ז׳:‏4 מנמק:‏ ”‏כי יסיר את בנך מאחריי,‏ ועבדו אלוהים אחרים”‏.‏ אם כן,‏ מטרת האיסור היתה להגן על בני ישראל מפני טומאה דתית.‏ מכל מקום,‏ נוכרייה שמילאה את התנאים המתוארים בדברים כ״א:‏​10–13‏,‏ לא היוותה איום מעין זה.‏ כל שארי בשרה מתו וכל הפסילים שייצגו את אליליה הושמדו.‏ לא היה לה כל מגע עם עובדי דת כזב.‏ בנסיבות אלה בלבד הותר לגבר מבני ישראל לשאת אישה נוכרייה.‏

    הפרסומים בעברית (‏1990–2024)‏
    יציאה
    כניסה
    • עברית
    • שתף
    • העדפות
    • Copyright © 2025 Watch Tower Bible and Tract Society of Pennsylvania
    • תנאי שימוש
    • מדיניות פרטיות
    • הגדרות פרטיות
    • JW.ORG
    • כניסה
    שתף