הסירה הגלילית — אוצר מתקופת המקרא

מאת כתב עורו!‏ בישראל

ים כינרת היה עֵד לכמה מהפרקים המרגשים ביותר בחיי ישוע.‏ על מימי האגם ועל גדותיו התהלך בן אלוהים,‏ השקיט גלים סוערים,‏ האכיל בדרך נס אלפים וריפא חולים.‏

בשנת 1986 נתגלה ממצא מפתיע על קרקעית האגם קרוב לכפר נחום הקדום.‏ הייתה זו סירה ששייטה בכינרת בימי ישוע.‏ כיצד נחשפה?‏ ומה נוכל ללמוד ממנה?‏

בצורת המובילה לתגלית

שנים של כמויות משקעים נמוכות מהממוצע ולאחריהן הקיץ השחון של שנת 1985,‏ גבו מחיר כבד מהכינרת.‏ בנוסף לכך נשאבו ממנה מים לצורכי השקיה.‏ מפלס המים ירד בצורה דרמטית והביא לחשיפת משטחי בוץ נרחבים.‏ שני אחים מקיבוץ בקרבת מקום ראו בכך הזדמנות פז לחפש אוצרות חבויים.‏ בעודם מתהלכים במשטחי הבוץ הבחינו בכמה מטבעות ברונזה ובקומץ מסמרים ישנים.‏ ואז זה קרה:‏ לעיניהם נחשפו קווי מיתאר של גוף אליפטי שקוע בבוץ שציינו את מקום קבורתה של סירה עתיקה.‏ הם מצאו אוצר!‏

הארכיאולוגים מעולם לא ציפו למצוא בכינרת סירה בת 000,‏2 שנה.‏ הם הניחו שמיקרואורגניזמים כילו כבר מזמן כל דבר העשוי מעץ.‏ עם זאת,‏ על סמך תיארוך פחמני ועל־פי המטבעות שנמצאו באתר,‏ קבעו המומחים שהממצא הוא מן המאה הראשונה לפה״ס או מהמאה הראשונה לספירה.‏ למרבה הפלא הסירה השתמרה במצב טוב למדי.‏ כיצד?‏

נראה כי הסירה הושארה בפינה שקטה,‏ מה שאיפשר לכל חלקה התחתון להתכסות במעטה חול דק שהתקשה עם הזמן.‏ וכך פיסת היסטוריה זו לא ניזוקה כאלפיים שנה!‏

השמועות על גילוי הסירה פשטו והודבק לה הכינוי ”‏הסירה של ישוע”‏.‏ מובן שאיש לא התכוון ברצינות שסירה זו שימשה את ישוע או את תלמידיו.‏ אף־על־פי־כן,‏ היסטוריונים וחוקרי מקרא מגלים בה עניין בשל גילה ובשל קווי הדמיון בינה לבין הסירות המתוארות בספרי הבשורה.‏

אורכה של הסירה הוא 20.‏8 מטרים ורוחבה 30.‏2 מטרים.‏ הסירה נבנתה בשיטה הידועה כשיטת ”‏הקליפה תחילה”‏.‏ במקום לקבע לוחות עץ בתוך מסגרת,‏ הם חוברו ישירות לשִׁדְרִית (‏החלק התחתון של הסירה)‏ ואחר כך נבנו צידי הסירה ליצירת מבנה דמוי קליפה.‏ שיטה זו הייתה מקובלת בבניית ספינות שתוכננו לשוט במימי הים התיכון.‏ אולם הסירה הגלילית הותאמה כנראה לשיט באגם.‏

עושה רושם כי הסירה צוידה בתחילה במפרש מרובע בודד.‏ ארבעת משוטיה מצביעים על כך שהיה צורך לפחות בחמישה אנשי צוות — ארבעה תופשי משוט והגאי אחד.‏ עם זאת,‏ הסירה יכלה לשאת פי שניים ויותר אנשים.‏ קל לדמיין סירה בגודל דומה כאשר קוראים על שבעת התלמידים שדגו בשעה שראו את ישוע לאחר תחייתו (‏יוחנן כ״א:‏2–8‏)‏.‏

אין ספק שבירכתי הסירה הגלילית הייתה מעין גומחה לאחסון רשתות דיג גדולות.‏ מתחת לקורות הגומחה נוצרה פינה שהייתה במידה מסוימת מבודדת ושקטה ובה דייג עייף יכול היה לפרוש למנוחה.‏ פינה כזו שימשה כנראה את ישוע כאשר בשעת סערה ’‏ישן על כר בירכתי הסירה’‏ (‏מרקוס ד׳:‏38‏)‏.‏ משערים כי ה”‏כר”‏ היה שק חול ששימש לייצוב הסירה.‏a

דייגים לחופי הכינרת

תאר לעצמך שאתה משייט במאה הראשונה בסירה כזו.‏ אילו מראות יתגלו לנגד עיניך על מימי האגם?‏ דייגים,‏ חלקם בסירות קטנות וחלקם במים הרדודים,‏ מטילים את רשתותיהם.‏ ביד אָמונה הם משליכים את הרשתות העגולות שלשוליהן מהודקות משקולות.‏ קוטר הרשתות נע בין 6 ל־8 מטרים.‏ הרשתות נפרשות באופן שווה על פני המים,‏ שוקעות ולוכדות דגים.‏ כדי לאסוף את שללו גורר הדייג את הרשת אל החוף או צולל כדי להוציא את הרשת על תכולתה.‏ במקרא נאמר ששמעון ואנדרי ’‏פרשו’‏ את רשתותיהם,‏ אולי בדרך דומה (‏מרקוס א׳:‏16‏)‏.‏

ייתכן שתבחין גם בחבורת דייגים עליזה ופטפטנית מכינה מכמורת.‏ אורכה של רשת זו יכול להגיע ל־300 מטר,‏ והיא נתלית במאונך עד לעומק של 8 מטרים במרכזה כשלכל קצה מחובר חבל גרירה.‏ הדייגים בוחרים בנקודה מסוימת ואז מחציתם יורדים אל החוף עם אחד מחבלי הגרירה.‏ הסירה מפליגה בקו ישר לתוך האגם ופורשת את הרשת במלוא אורכה.‏ אחר כך היא מסתובבת ומושכת את הרשת ליצירת חצי עיגול מול החוף.‏ בהמשך יורדים יתר הדייגים מן הסירה כשבידיהם חבל הגרירה השני.‏ כאשר שתי קבוצות הדייגים מתקרבות זו לזו הן מושכות את הרשת עם שללן (‏מתי י״ג:‏47,‏ 48‏)‏.‏

ממרחק אתה רואה דייג בודד ובידו חכה.‏ ישוע אמר פעם לפטרוס להשליך את חכתו לאותו אגם.‏ אתה רואה בדמיונך את פטרוס אחוז תדהמה כראותו בפי הדג שלכד מטבע כסף — בדיוק הסכום הנדרש לתשלום מס המקדש (‏מתי י״ז:‏27‏)‏.‏

בשעות בין הערביים משתרר שקט באגם.‏ לפתע מופר השקט על־ידי דייגים הרוקעים ברגליהם וחובטים במים במשוטיהם כדי להקים מהומה.‏ הדייגים הניחו במים רשתות סבכה,‏ והדגים המבוהלים מהרעש שוחים ישר לתוך המלכודת.‏ רשת אנכית זו,‏ שלא ניתן להבחין בה בחשיכה,‏ בנויה בצורה כזו שהדגים מסתבכים בה בקלות.‏ שוב ושוב מורידים את הרשתות במהלך הלילה.‏ בבוקר הן נשטפות ונתלות לייבוש.‏ אתה תוהה אם הנס המסופר בלוקס ה׳:‏1–7 היה כרוך בשימוש ברשת סבכה.‏

עבודות שיקום

הבה נחזור לימינו.‏ מה אירע לסירה שנחשפה?‏ אף שנשתמרה היטב,‏ היה מבנה הסירה כקרטון ספוג מים ולא ניתן היה להוציאה ככה סתם מהבוץ.‏ עד כמה חבל היה אילו הסירה ששרדה כל כך הרבה זמן הייתה מתפוררת בתהליכי החילוץ!‏ בשל האיום הנשקף מעליית מפלס הכינרת הוקמה סוללת אדמה מסביב לאתר החפירה.‏ מתחת למבנה הסירה נחפרו תעלות להכנת תמיכות פיברגלס.‏ הבוץ פונה בזהירות והסירה כולה,‏ פנים וחוץ,‏ הותזה בקצף פוליאוריתן.‏

האתגר הבא היה להעתיק את ה”‏חבילה”‏ העדינה לאתר במרחק 300 מטר כדי להתחיל בעבודות השימור.‏ מעטה הפוליאוריתן היה חזק,‏ אך טלטול פתאומי עלול היה לפורר את העץ העדין שמתחתיו.‏ הצוות הגה פתרון חכם.‏ הם פרצו פתח בסוללה ואיפשרו למים להיכנס.‏ בפעם הראשונה זה אלפי שנים,‏ הסירה,‏ שעכשיו הייתה עטופה במעטפת מודרנית,‏ שטה לה במימי הכינרת.‏

לצורך תהליך השימור שארך 14 שנה נבנתה בריכת בטון ובה אוחסנה הסירה.‏ עם הזמן התעוררה בעיה:‏ זחלי יתושים החלו שורצים בבריכה והקשו על מי שנכנסו למים ועבדו על הסירה.‏ צוות השימור מצא פתרון מקורי ועתיק גם יחד.‏ הם גייסו את עזרתם של מספר דגי אמנון הגליל שאכלו את הזחלים וניקו את המים.‏

כעבור זמן קצר הגיעה העת לייבש את הסירה,‏ אך היא עדיין הייתה במצב שברירי מכדי לתת לה להתייבש באופן טבעי.‏ היה צורך להחליף את המים שנספגו בעץ בחומר אחר.‏ הצוות השתמש בטכניקה מסוימת להחלפת המים בשעווה סינתטית מסיסת מים,‏ דבר שאיפשר לעץ להתייבש מבלי לשנות את צורתו.‏

לאחר שהושלמו עבודות השימור נחשפה סירה צנועה למראה.‏ הסירה בנויה מ־12 סוגי עץ שונים.‏ מדוע?‏ אפשרות אחת היא שהעץ היה יקר המציאות באותם ימים.‏ אפשרות סבירה יותר היא שבעליה לא היה אדם עשיר.‏ הסירה תוקנה פעמים רבות ולבסוף ננטשה באגם.‏

לסירה הגלילית לא היה מן הסתם שום קשר לישוע עצמו.‏ אולם רבים רואים בה אוצר.‏ היא מאפשרת לנו להביט אלפי שנים אחורה ולדמיין כיצד נראו החיים בכינרת בימים החשובים שבהם התהלך ישוע על פני האדמה.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונה בעמוד 15]‏

פועלים מסירים בזהירות את הבוץ מתוך הסירה

‏[‏תמונה בעמוד 15]‏

מכוסה בקצף פוליאוריתן

‏[‏תמונה בעמוד 15]‏

לאחר קרוב ל־000,‏2 שנה צפה הסירה בשנית

‏[‏תמונה בעמוד 15]‏

הסירה הגלילית בתצוגה לאחר השלמת עבודות השימור

‏[‏תמונה בעמוד 15]‏

מודל הסירה כפי שנראתה כמשוער במאה הראשונה

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 15]‏

כל התמונות מלבד המודל והים:‏ רשות העתיקות — בית יגאל אלון,‏ גינוסר