מתכנסים יחדיו לשם עבודת אלוהים

1.‏ איזו עזרה הוענקה לתלמידים כאשר התאספו יחדיו,‏ ומדוע הם נזקקו לה?‏

זמן קצר לאחר תחייתו של ישוע התאספו יחדיו התלמידים כדי לעודד זה את זה.‏ אך הם נעלו את הדלתות כי פחדו מפני אויביהם.‏ אין ספק שחששותיהם נמוגו כאשר הופיע ביניהם ישוע ואמר:‏ ”‏קבלו את רוח הקודש”‏!‏ ‏(‏קרא יוחנן כ׳:‏19–22‏.‏)‏ מאוחר יותר שוב התכנסו התלמידים,‏ ויהוה שפך עליהם את רוחו.‏ כך העניק להם כוח רב לקראת פעילות ההטפה שנכונה להם (‏מה״ש ב׳:‏1–7‏)‏.‏

2.‏ (‏א)‏ כיצד יהוה מעניק לנו כוח,‏ ומדוע אנו זקוקים לכוח זה?‏ (‏ב)‏ מדוע התוכנית הרוחנית המשפחתית כה חשובה?‏ (‏ראה הערת שוליים והתיבה ”‏התוכנית הרוחנית המשפחתית‏”‏.‏)‏

² אנו מתמודדים עם קשיים דומים לאלו שהיו לאחינו בני המאה הראשונה (‏פט״א ה׳:‏9‏)‏.‏ לעיתים חלקנו נתקפים חרדת אדם,‏ ואנו זקוקים לכוח שמאת יהוה כדי להתמיד בפעילות הבישור (‏אפ׳ ו׳:‏10‏)‏.‏ יהוה מעניק לנו חלק ניכר מכוח זה דרך אסיפותינו.‏ כיום יש לנו ההזדמנות לנכוח בשתי אסיפות שבועיות המספקות לנו הדרכה מועילה — האסיפה הפומבית ושיעור המצפה,‏ ואסיפת אמצע השבוע,‏ הנקראת ”‏אורח חיינו ושירותנו המשיחיים”‏.‏a יש לנו גם ארבעה אירועים שנתיים — כינוס אזורי,‏ שני כינוסים נפתיים וערב הזיכרון למות המשיח.‏ מדוע חיוני לנכוח בכל האסיפות?‏ כיצד התפתחו התכנסויותינו בעת המודרנית?‏ ועל מה מעידה גישתנו כלפי האסיפות?‏

מדוע להתכנס יחדיו?‏

3,‏ 4.‏ מה דורש יהוה ממשרתיו?‏ הבא דוגמאות.‏

³ עוד מימי קדם דרש יהוה שמשרתיו יתכנסו יחדיו כדי לעובדו.‏ לדוגמה,‏ בשנת 1513 לפה״ס נתן יהוה את התורה לעם ישראל,‏ ובמסגרתה היה עליהם לשמור מדי שבוע את יום השבת כדי שכל משפחה תוכל לעובדו וללמוד את תורתו (‏דב׳ ה׳:‏12;‏ ו׳:‏4–9‏)‏.‏ כל עוד קיימו בני ישראל את המצווה הזו שמרו המשפחות על איתנותן,‏ והעם בכללותו נותר חזק וטהור מבחינה רוחנית.‏ כאשר לא קיימו בני ישראל את התורה,‏ ובין היתר התרשלו בקיום המצווה להתכנס יחדיו לשם עבודת יהוה,‏ הם איבדו את חסד אלוהים (‏וי׳ י׳:‏11;‏ כ״ו:‏31–35;‏ דה״ב ל״ו:‏20,‏ 21‏)‏.‏

⁴ תן דעתך גם לדוגמה שהציב ישוע.‏ מדי שבוע ביום השבת נהג ללכת לבית הכנסת (‏לוקס ד׳:‏16‏)‏.‏ אחרי מותו ותחייתו המשיכו התלמידים במנהג להתאסף יחדיו על בסיס קבוע,‏ אף שלא היו עוד תחת חוק השבת (‏מה״ש א׳:‏6,‏ 12–14;‏ ב׳:‏1–4;‏ רומ׳ י״ד:‏5;‏ קול׳ ב׳:‏13,‏ 14‏)‏.‏ באסיפות אלו לא רק זכו המשיחיים להדרכה ולעידוד,‏ אלא גם הקריבו קורבנות הלל לאלוהים בתפילותיהם,‏ בהערותיהם ובשירים ששרו (‏קול׳ ג׳:‏16;‏ עב׳ י״ג:‏15‏)‏.‏

5.‏ מדוע אנו נוכחים באסיפות שבועיות ובכינוסים שנתיים?‏ (‏ראה גם התיבה ”‏התכנסויות שנתיות התורמות לאחדותם של משרתי אלוהים‏”‏.‏)‏

⁵ בדומה לכך,‏ כאשר אנו נוכחים באסיפות השבועיות ובכינוסים השנתיים,‏ אנו מוכיחים את תמיכתנו במלכות אלוהים,‏ מתחזקים בעזרת רוח הקודש ומעודדים אחרים על־ידי ביטויי האמונה שבפינו.‏ חשוב מכך,‏ יש לנו הזדמנות לעבוד את יהוה באמצעות תפילותינו,‏ תשובותינו והשירים שאנו שרים.‏ המתכונת של אסיפותינו אומנם שונה מזו שהייתה נהוגה בתקופת בני ישראל ובימי המשיחיים בני המאה הראשונה לספירה,‏ אך התכנסויותינו לא פחות חשובות.‏ כיצד התפתחו אסיפותינו בעת המודרנית?‏

אסיפות שבועיות המעודדות ”‏אהבה ומעשים טובים”‏

6,‏ 7.‏ (‏א)‏ מהי מטרת אסיפותינו?‏ (‏ב)‏ מה היו ההבדלים בין הקבוצות השונות בכל הקשור לאסיפות?‏

⁶ כאשר החל אח צ׳ארלס טייז ראסל בחיפושיו אחר האמת שבדבר־אלוהים,‏ הוא ראה צורך להיפגש יחד עם אנשים בעלי אותה מטרה.‏ בשנת 1879 כתב ראסל:‏ ”‏בשיתוף עם אחרים בפיטסבורג ארגנתי וערכתי חוג מקרא לחקר כתבי־הקודש,‏ ונפגשנו יחד מדי יום ראשון”‏.‏ המצפה של ציון עודד את קוראיו להתכנס יחדיו,‏ ובשנת 1881 כבר נערכו אסיפות בפיטסבורג שבפנסילבניה בימי ראשון ורביעי.‏ בהוצאת המצפה מנובמבר 1895 נאמר כי מטרת האסיפות הללו היא לפתח ”‏אחווה,‏ אהבה ושותפות משיחיות”‏ ולתת לנוכחים את ההזדמנות לעודד איש את רעהו ‏(‏קרא עברים י׳:‏24,‏ 25‏)‏.‏

⁷ במשך שנים רבות לא הייתה אחידות בין קבוצות תלמידי המקרא השונות באשר למתכונת האסיפות ולתכיפותן.‏ לדוגמה,‏ במכתב מקבוצה בארצות הברית שפורסם בשנת 1911 נאמר:‏ ”‏אנו עורכים לפחות חמש אסיפות בשבוע”‏.‏ הם קיימו את אסיפותיהם בימי שני,‏ רביעי,‏ שישי ופעמיים בימי ראשון.‏ במכתב נוסף,‏ מקבוצה באפריקה,‏ שפורסם ב־1914 נאמר:‏ ”‏אנו מקיימים אסיפות פעמיים בחודש,‏ מיום שישי עד יום ראשון”‏.‏ עם הזמן התגבשה המתכונת הנוכחית של אסיפותינו.‏ שים לב להתפתחות כל אחת מן האסיפות לאורך השנים.‏

8.‏ באילו נושאים היו חלק מההרצאות הפומביות הראשונות?‏

⁸ האסיפה הפומבית.‏ בשנת 1880,‏ שנה לאחר שהחל אח ראסל בהוצאתו לאור של המצפה של ציון,‏ הוא הלך בעקבות הדוגמה שהציב ישוע ויצא למסע הטפה (‏לוקס ד׳:‏43‏)‏.‏ כחלק מן המסע פעל ראסל בשיטה שהפכה עם הזמן לאסיפה הפומבית של ימינו.‏ בהודעה שנמסרה בכתב העת המצפה על המסע נאמר כי ראסל ”‏ישמח לנאום באסיפות פומביות בנושא ‏’‏דברים הנוגעים למלכות אלוהים’‏”‏.‏ בשנת 1911,‏ לאחר שהוקמו כיתות או קהילות במספר ארצות,‏ נקראה כל כיתה לשלוח נואמים מוכשרים לאזורים שמסביב כדי לשאת סדרה של שש הרצאות בנושאים שונים כגון המשפט והכופר.‏ בסיומו של כל נאום הודיעו את נושא הנאום שיינתן בשבוע שלאחר מכן ואת שם הנואם.‏

9.‏ אילו שינויים חלו באסיפה הפומבית לאורך השנים,‏ וכיצד תוכל לתמוך באסיפה זו?‏

⁹ בשנת 1945 הכריז המצפה על מבצע כלל־עולמי לקיום אסיפות פומביות שבמסגרתן תינתן סדרה של שמונה הרצאות מקראיות על ”‏בעיות השעה הדחופות”‏.‏ במשך עשרות שנים נהוג היה שהנואמים הממונים לא רק השתמשו בנושאים שסיפק להם העבד הנאמן אלא גם נתנו נאומים שהם עצמם חיברו.‏ אך בשנת 1981 התבקשו כל הנואמים לבנות את נאומיהם על בסיס ראשי פרקים שסופקו לקהילות.‏b עד שנת 1990 הצריכו חלק מראשי הפרקים את השתתפות הקהל או את השימוש בהדגמות;‏ אבל באותה שנה שונו ההנחיות,‏ ומאז ואילך הוגשו ההרצאות הפומביות אך ורק במתכונת של נאום.‏ שינוי נוסף חל בינואר 2008 ולפיו קוצרו ההרצאות הפומביות מ־45 דקות ל־30 דקות.‏ למרות השינויים בפורמט,‏ הרצאות פומביות שהושקעה בהן מחשבה רבה מוסיפות לבנות בנו את האמונה בדבר־אלוהים ולהשכיל אותנו לגבי היבטים שונים של מלכות אלוהים (‏טימ״א ד׳:‏13,‏ 16‏)‏.‏ האם אתה מזמין בהתלהבות להרצאות מקראיות חשובות אלו את האנשים שאתה עורך אצלם ביקורים חוזרים ואנשים אחרים שאינם עדי־יהוה?‏

10–12.‏ (‏א)‏ אילו שינויים חלו בפורמט של שיעור המצפה?‏ (‏ב)‏ אילו שאלות כדאי שתשאל את עצמך?‏

¹⁰ שיעור המצפה.‏ בשנת 1922 המליצו ה”‏פִּילְגְרִימִים”‏ (‏אחים שנשלחו על־ידי חברת המצפה לתת נאומים בקהילות ולעמוד בראש פעילות הבישור)‏ על עריכת אסיפה קבועה שתיוחד ללימוד המצפה.‏ ההמלצה אומצה ובתחילה נערכו שיעורי המצפה באמצע השבוע או בימי ראשון.‏

¹¹ הוצאת המצפה מ־15 ביוני 1932 סיפקה הנחיות נוספות על אופן ניהול אסיפה זו.‏ המאמר התייחס לשיעור שנערך בבית־אל כשיעור לדוגמה וציין שהאסיפה תנוהל על־ידי אח,‏ וששלושה אחים יוכלו לשבת בקדמת מקום האסיפה ולקרוא את הסעיפים לפי תור.‏ במאמרים לא היו אז שאלות מודפסות,‏ ולכן נאמר למדריך לבקש מהקהל להעלות שאלות על החומר הנידון.‏ אחר כך הוא היה מזמין את הנוכחים להשיב על השאלות.‏ אם היה צורך בהבהרות נוספות,‏ התבקש המדריך לתת הסבר ”‏קצר ותמציתי”‏.‏

¹² בתחילה הותר לכל קהילה לבחור את הוצאת כתב העת שהרוב רצו ללמוד.‏ אך המצפה מ־15 באפריל 1933 הציע שכל הקהילות ישתמשו בהוצאה האחרונה.‏ בשנת 1937 ניתנה ההנחיה לערוך את השיעור בימי ראשון.‏ שיפורים נוספים ששינו את האסיפה למתכונתה הנוכחית התפרסמו בהמצפה מ־1 באוקטובר 1942.‏ ראשית,‏ נמסר באותו מאמר כי בתחתית כל עמוד במאמרים הלימודיים יהיו שאלות ושיש להשתמש בהן.‏ בהמשך ציין המאמר כי השיעור יימשך שעה אחת.‏ כמו כן,‏ המאמר עודד את המשתתפים לענות ”‏במילים משלהם”‏ במקום לקרוא קטעים מתוך הסעיפים.‏ שיעור המצפה הוא עדיין האסיפה העיקרית שדרכה מספק העבד הנאמן מזון רוחני בעתו (‏מתי כ״ד:‏45‏)‏.‏ כדאי שכל אחד מאתנו ישאל את עצמו:‏ ’‏האם אני מתכונן לשיעור המצפה מדי שבוע?‏ והאם אני משתדל להשתתף במידת האפשר?‏’‏

13,‏ 14.‏ מה היו גלגוליו השונים של שיעור המקרא הקהילתי,‏ ומה אתה אוהב במיוחד באסיפה זו?‏

¹³ שיעור המקרא הקהילתי.‏ בתחילת שנות ה־90 של המאה ה־19,‏ לאחר צאתם לאור של מספר כרכים של שחר המילניום,‏ הציע אח ה.‏ נ.‏ ראן,‏ תלמיד מקרא שהתגורר בעיר בולטימור שבמרילנד,‏ ארה״ב,‏ לערוך ”‏חוגי שחר”‏ ללימוד המקרא.‏ אסיפות אלו,‏ שהתקיימו לרוב בבתים פרטיים,‏ היו בתחילה ניסיוניות.‏ אך נכון לספטמבר 1895 נערכו בהצלחה ”‏חוגי שחר”‏ בערים רבות בארצות הברית.‏ בעקבות זאת הציע המצפה של חודש זה שכל לומדי האמת יערכו אסיפות אלו.‏ הוא הורה שמדריך החוג יהיה קריין טוב.‏ היה עליו לקרוא משפט ואז לחכות שהנוכחים יעירו הערות.‏ לאחר קריאת כל משפטי הסעיף והדיון בהם,‏ היה עליו לפתוח ולקרוא את הפסוקים המוזכרים.‏ בסוף כל פרק התבקש כל אחד מהנוכחים לסכם בקצרה את החומר.‏

¹⁴ שמה של אסיפה זו השתנה מספר פעמים.‏ היא נודעה כ”‏חוגי בראה”‏ ללימוד המקרא,‏ ברמיזה לאנשי בראה מן המאה הראשונה אשר בחנו היטב את כתבי־הקודש (‏מה״ש י״ז:‏11‏)‏.‏ בהמשך שונה השם ל”‏שיעור הספר הקהילתי”‏.‏ כיום נקראת אסיפה זו ”‏שיעור המקרא הקהילתי”‏,‏ ובמסגרתה הקהילה כולה מתאספת יחדיו באולם המלכות ולא בקבוצות נפרדות בבתים פרטיים.‏ לאורך השנים נלמדו בשיעורים אלה מגוון רחב של ספרים,‏ חוברות ואף מאמרים מתוך המצפה.‏ מן ההתחלה נקראו כל הנוכחים להשתתף באסיפה.‏ שיעור המקרא הקהילתי תורם רבות להעמקת ידיעותינו במקרא.‏ האם אתה מתכונן באופן קבוע לאסיפה זו ומשתתף בה כמיטב יכולתך?‏

15.‏ למה נועד בית־הספר לשירות התיאוקרטי?‏

¹⁵ בית־הספר לשירות התיאוקרטי.‏ ”‏ביום שני בערב ב־16 בפברואר 1942”‏,‏ סיפר קארי ברבר ששירת אז במשרדים הראשיים בברוקלין שבניו יורק,‏ ”‏הוזמנו כל האחים במשפחת בית־אל להירשם לקורס שנקרא לימים בית־הספר לשירות התיאוקרטי”‏.‏ אח ברבר,‏ ששנים רבות אחר כך היה חבר בגוף המנהל,‏ תיאר את בית־הספר כ”‏אחת ההתפתחויות הבולטות ביותר במגעיו של יהוה עם עמו בעת המודרנית”‏.‏ הקורס סייע רבות לאחים לשפר את כישורי ההוראה וההטפה שלהם,‏ ולכן החל מ־1943 הונהג בהדרגה גם בקהילות ברחבי העולם השימוש בספרון קורס בשירות התיאוקרטי.‏ בהמצפה מ־1 ביוני 1943 נאמר כי בית־הספר לשירות התיאוקרטי נועד לעזור למשרתי אלוהים ”‏ללמוד להיות עדים טובים יותר בהכרזת בשורת המלכות”‏ (‏טימ״ב ב׳:‏15‏)‏.‏

16,‏ 17.‏ האם בית־הספר לשירות התיאוקרטי הקנה רק מיומנויות טכניות?‏ הסבר.‏

¹⁶ בתחילה היו שהתקשו מאוד לדבר מול קהל גדול.‏ קלייטון ווּדווֹרת׳ הבן,‏ אשר אביו נאסר שלא בצדק יחד עם אח רתרפורד ואחרים ב־1918,‏ סיפר מה חש כאשר הצטרף לבית־הספר ב־1943.‏ ”‏היה לי קשה מאוד לשאת נאומים”‏,‏ אמר אח ווּדווֹרת׳.‏ ”‏הרגשתי כאילו לשוני מתארכת;‏ פי התייבש לגמרי וקולי נשמע כמו שילוב בין שאגה לחריקה”‏.‏ אך ככל שהשתפרו כישוריו זכה אח קלייטון להגיש נאומים פומביים רבים.‏ בית־הספר לא רק הקנה לו מיומנויות טכניות,‏ אלא גם לימד אותו על הצורך לגלות ענווה ועד כמה חשוב לסמוך על יהוה.‏ הוא אמר,‏ ”‏למדתי שהנואם עצמו אינו חשוב.‏ אך אם הוא יתכונן היטב וישים את מלוא מבטחו ביהוה,‏ המאזינים ייהנו לשמוע אותו וגם ילמדו משהו”‏.‏

¹⁷ בשנת 1959 הוזמנו גם האחיות להירשם לבית־הספר.‏ אחות עדנה באואר זוכרת את ההודעה שנמסרה בכינוס שבו נכחה.‏ ”‏אני זוכרת את ההתרגשות שאחזה באחיות”‏,‏ אמרה.‏ ”‏כעת ניתנה להן האפשרות לעשות יותר”‏.‏ לאורך השנים אחים ואחיות רבים ניצלו את האפשרות להירשם לבית־הספר לשירות התיאוקרטי כדי להיות בין לימודי יהוה.‏ כיום אנחנו ממשיכים לקבל הכשרה זו באסיפת אמצע השבוע.‏ ‏(‏קרא ישעיהו נ״ד:‏13‏)‏.‏

18,‏ 19.‏ (‏א)‏ כיצד אנו מקבלים כיום הדרכה מעשית לביצוע שירותנו?‏ (‏ב)‏ מדוע אנו שרים באסיפותינו?‏ (‏ראה התיבה ”‏הבעת האמת בשירה‏”‏.‏)‏

¹⁸ אסיפת השירות.‏ עוד ב־1919 נערכו אסיפות לארגון שירות השדה.‏ באותם ימים לא כל חברי הקהילה נכחו באסיפות אלו,‏ אלא רק מי שהיו מעורבים במישרין בהפצת הספרות.‏ החל משנת 1923 נערכה אחת לחודש אסיפת שירות,‏ וכל חברי הכיתה,‏ או הקהילה,‏ נקראו לנכוח בה.‏ בשנת 1928 הונחו הקהילות לערוך את אסיפת השירות מדי שבוע,‏ ובשנת 1935 עודד המצפה את כל הקהילות לנהל את אסיפת השירות על בסיס החומר שהתפרסם בגיליון המדריך (‏לימים נקרא המודיע ומאוחר יותר שירות המלכות‏)‏.‏ עד מהרה הפכה אסיפה זו להיבט קבוע בתוכנית האסיפות של כל קהילה וקהילה.‏

¹⁹ כיום אנו מקבלים באסיפת אמצע השבוע הדרכה מעשית לביצוע שירותנו (‏מתי י׳:‏5–13‏)‏.‏ אם אתה רשאי לקבל עותק אישי של גיליון הפעילות לאסיפה,‏ האם אתה לומד את החומר ומיישם בשירות השדה את ההצעות המובאות בו?‏

האסיפה החשובה ביותר בשנה

20–22.‏ (‏א)‏ מדוע אנו מקיימים את טקס הזיכרון למות ישוע?‏ (‏ב)‏ איזו תועלת צומחת לך מן הנוכחות בערב הזיכרון שנה בשנה?‏

²⁰ ישוע הורה לתלמידיו לקיים טקס זיכרון למותו עד בואו.‏ בדומה לחגיגת הפסח,‏ טקס הזיכרון למות המשיח הוא אירוע שנתי (‏קור״א י״א:‏23–26‏)‏.‏ באסיפה זו נוכחים מדי שנה מיליוני אנשים.‏ היא מזכירה למשוחים את הזכות שנפלה בחלקם להיות יורשים שותפים של המלכות (‏רומ׳ ח׳:‏17‏)‏.‏ כמו כן,‏ היא מעוררת בקרב הכבשים האחרים כבוד עמוק כלפי המלך במלכות אלוהים ומחזקת את נאמנותם לו (‏יוח׳ י׳:‏16‏)‏.‏

²¹ אח ראסל ועמיתיו הבינו עד כמה חשוב לציין את סעודת האדון וידעו שיש לקיים אותה אחת לשנה בלבד.‏ בהוצאת המצפה מאפריל 1880 נאמר:‏ ”‏כבר מספר שנים שרבים מאתנו כאן בפיטסבורג נוהגים.‏.‏.‏ לזכור את הפסח [‏ערב הזיכרון]‏ ולאכול מן הסמלים המסמלים את גופו ואת דמו של האדון”‏.‏ עד מהרה אורגנו כינוסים שבמסגרתם נערך ערב הזיכרון.‏ ב־1889 תועדו לראשונה נתוניהם של הכינוסים הללו.‏ בכינוס שנערך באותה שנה נכחו 225 איש ו־22 נטבלו.‏

²² כיום איננו מקיימים עוד את ערב הזיכרון כחלק מתוכנית כינוס,‏ אבל אנו כן מזמינים את הכול באזור מגורינו להשתתף אתנו בתוכנית זו באולם המלכות המקומי או באולם שכור.‏ בשנת 2013 נכחו יותר מ־19 מיליון איש בטקס הזיכרון למות ישוע.‏ מה גדולה זכותנו לא רק לנכוח בערב הזיכרון אלא גם לעודד אחרים להצטרף אלינו בערב קדוש זה!‏ האם אתה מזמין בהתלהבות לערב הזיכרון רבים ככל האפשר?‏

על מה מעידה גישתנו

23.‏ מהי גישתך כלפי התכנסויותינו המשותפות?‏

²³ משרתי יהוה הנאמנים אינם רואים בצו להתכנס יחדיו מטלה מכבידה (‏עב׳ י׳:‏24,‏ 25;‏ יוח״א ה׳:‏3‏)‏.‏ דוד המלך,‏ למשל,‏ אהב ללכת לבית יהוה במסגרת עבודת אלוהים (‏תהל׳ כ״ז:‏4‏)‏.‏ במיוחד נהנה לעשות כן בחברת אחרים שאהבו אף הם את אלוהים (‏תהל׳ ל״ה:‏18‏)‏.‏ תן דעתך גם לדוגמתו של ישוע.‏ עוד בצעירותו בער בו רצון עז להיות בבית אביו (‏לוקס ב׳:‏41–49‏)‏.‏

24.‏ מה מתאפשר לנו בזכות הנוכחות באסיפות?‏

²⁴ כאשר אנו נוכחים באסיפות,‏ אנו מוכיחים שאנו אוהבים את יהוה ורוצים לבנות את אחינו לאמונה.‏ הדבר מעיד גם על כמיהתנו ללמוד כיצד לחיות כנתיני מלכות אלוהים,‏ שכן הדרכה זו ניתנת לנו בעיקר באסיפות ובכינוסים.‏ בנוסף לכך,‏ אסיפותינו מקנות לנו את היכולת והכוח הנחוצים על מנת להתמיד באחת הפעילויות החשובות ביותר הנעשות כיום על־ידי מלכות אלוהים — עשיית תלמידים למלך ישוע המשיח והכשרתם.‏ ‏(‏קרא מתי כ״ח:‏19,‏ 20‏.‏)‏ אין ספק שעומק רצוננו להתכנס יחדיו מראה עד כמה מלכות אלוהים ממשית בעינינו כיחידים.‏ הבה נוקיר תמיד את התכנסויותינו!‏