שאלות של קוראים

מדוע היהודים מן המאה הראשונה לספירה היו שרויים ”‏בציפייה”‏ למשיח?‏

בימי יוחנן המטביל ”‏העם היה שרוי בציפייה וכולם תהו בלבם,‏ ’‏אולי יוחנן הוא המשיח?‏’‏”‏ (‏לוקס ג׳:‏15‏)‏.‏ מדוע ציפו היהודים לבוא המשיח באותה עת?‏ ישנם מספר טעמים לכך.‏

לאחר שנולד ישוע נראה מלאך יהוה אל רועים שרעו את עדריהם בשדות ליד בית לחם המלאך הכריז:‏ ”‏היום נולד לכם בעיר דוד מושיע,‏ הוא המשיח האדון”‏ (‏לוקס ב׳:‏8–11‏)‏.‏ לאחר מכן הצטרפו למלאך ”‏המוני מלאכים מצבא השמיים,‏ והם היללו את אלוהים באומרם:‏a ’‏כבוד לאלוהים במרומי השמיים,‏ ושלום על פני האדמה בין אנשי רצונו’‏”‏ (‏לוקס ב׳:‏13,‏ 14‏)‏.‏

להודעה זו הייתה השפעה רבת־עוצמה על הרועים הענווים.‏ הם מייד יצאו לבית לחם וכאשר מצאו את יוסף ומרים ואת ישוע התינוק ”‏סיפרו את מה שנאמר להם על אודות הילד”‏.‏ כתוצאה מכך,‏ ‏”‏כל השומעים נדהמו ממה שסיפרו להם הרועים”‏ (‏לוקס ב׳:‏17,‏ 18‏)‏.‏ המילים ”‏כל השומעים”‏ מרמזות על כך שהרועים דיברו עם אחרים מלבד יוסף ומרים.‏ כאשר חזרו הרועים לביתם,‏ המשיכו ’‏להלל ולשבח את אלוהים על כל מה ששמעו וראו,‏ כשם שנמסר להם’‏ (‏לוקס ב׳:‏20‏)‏.‏ מכאן שרועים אלה לא שמרו לעצמם את הדברים הטובים ששמעו על אודות המשיח.‏

כאשר מרים הביאה את בנה הבכור לירושלים כדי להציגו בפני יהוה,‏ כפי שנדרש על־פי תורת משה,‏ החלה חנה הנביאה ”‏להודות לאלוהים ולדבר על הילד באוזני כל המחכים לגאולת ירושלים”‏ (‏לוקס ב׳:‏36–38;‏ שמ׳ י״ג:‏12‏)‏.‏ מכאן שהחדשות על הופעתו של המשיח המשיכו להתפשט.‏

מאוחר יותר ”‏באו לירושלים אסטרולוגים מן המזרח ושאלו:‏ ’‏היכן מלך היהודים אשר נולד?‏ כי ראינו את כוכבו כשהיינו במזרח ובאנו להשתחוות לו’‏”‏ (‏מתי ב׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏ כאשר שמע זאת ”‏המלך הורדוס,‏ נחרד הוא וכל ירושלים אתו”‏.‏ הוא כינס את כל הכוהנים הראשיים ואת הסופרים אשר בעם ושאל אותם היכן צריך להיוולד המשיח”‏ (‏מתי ב׳:‏3,‏ 4‏)‏.‏ לכן מספר רב של אנשים קיבלו את הידיעה:‏ מי שנועד להיות המשיח,‏ הגיע.‏b

הפסוק בלוקס ג׳:‏15‏,‏ שצוטט קודם לכן,‏ מציין שכמה יהודים העלו את הסברה שיוחנן המטביל היה המשיח.‏ אולם יוחנן פסל את הרעיון במילים:‏ ”‏הבא אחריי גדול ממני ואינני ראוי לחלוץ את סנדליו.‏ הוא יטביל אתכם ברוח הקודש ובאש”‏ (‏מתי ג׳:‏11‏)‏.‏ הערתו הצנועה של יוחנן רק הגבירה את הציפיות לבוא המשיח.‏

האם ייתכן שהיהודים בני המאה הראשונה לספירה חישבו את זמן הופעתו של המשיח על סמך הנבואה על 70 השבועים שבדניאל ט׳:‏24–27‏?‏ בעוד שלא ניתן לפסול אפשרות זו,‏ גם לא ניתן לאשש אותה.‏ לאמיתו של דבר,‏ בימי ישוע פירשו את הנבואה על 70 השבועים בדרכים רבות וסותרות,‏ ואף אחת מהן לא דמתה להבנתנו הנוכחית.‏c

האיסיים,‏ שעל־פי הדעה הרווחת היו כת יהודית סגפנית,‏ סברו שיופיעו שני משיחים לקראת סוף 490 השנים,‏ אולם לא נוכל להיות בטוחים שביססו את חישובם על נבואת דניאל.‏ אך גם אם עשו כן,‏ קשה להעלות על הדעת שהיהודים ככלל הושפעו מהכרונולוגיה של קבוצה מבודדת זו.‏

במאה השנייה לספירה היו יהודים שגרסו ש־70 השבועים מתפרשים על פני תקופה המתחילה בחורבן בית המקדש הראשון ב־607 לפה״ס ומגיעה עד חורבן בית המקדש השני ב־70 לספירה;‏ אחרים קישרו את התגשמות הנבואה לתקופת המכבים במאה השנייה לפה״ס.‏ לכן לא הייתה הסכמה מלאה באשר לדרך שבה יש לחשב את 70 השבועים.‏

אם במאה הראשונה לספירה מועד התגשמות הנבואה על 70 השבועים היה מובן כהלכה,‏ ניתן היה לצפות שהשליחים ומשיחיים אחרים בני המאה הראשונה לספירה היו משתמשים בנבואה זו כהוכחה לכך שהמשיח המובטח הגיע בדיוק בזמן בדמות ישוע.‏ אך אין כל ראיה לכך שהמשיחיים הקדומים עשו כן.‏

ישנו גורם נוסף הראוי לציון.‏ לעיתים הצביעו כותבי ספרי הבשורה על כך שמספר נבואות מתוך התנ״ך התגשמו בישוע המשיח (‏מתי א׳:‏22,‏ 23;‏ ב׳:‏13–15;‏ ד׳:‏13–16‏)‏.‏ אבל אף אחד מהם לא קישר את הופעתו של ישוע על הארץ לנבואה על 70 השבועים.‏

לסיכום:‏ איננו יכולים לומר בוודאות שהאנשים בתקופת ישוע הבינו בצורה נכונה את הנבואה על 70 השבועים.‏ אולם ספרי הבשורה מספקים סיבות טובות אחרות לכך שהעם היה שרוי ”‏בציפייה”‏ למשיח.‏