‏’‏מי שמאלץ אותך לשרת’‏

‏”‏הי אתה!‏ עזוב הכול,‏ ובוא הנה מייד לשאת את החבילה הזאת עבורי”‏.‏ כיצד לדעתך היה מגיב יהודי עסוק במאה הראשונה,‏ אילו חייל רומי היה פונה אליו במילים הללו?‏ בדרשת ההר המליץ ישוע:‏ ”‏אם בעל סמכות יכריח אותך לשרת מרחק מיל אחד,‏ לך איתו שניים”‏ (‏מתי ה׳:‏41‏,‏ ע״ח‏)‏.‏ כיצד הבינו מאזיניו של ישוע את עצתו?‏ ומה משמעה עבורנו כיום?‏

כדי להשיב על השאלות,‏ עלינו להתוודע לשירות החובה שהונהג בימי קדם.‏ נוהג זה היה מוכר היטב ליושבי ישראל בימי ישוע.‏

שירות חובה

עדויות לשירות חובה (‏או אַנְגַרְיָה)‏ במזרח הקרוב קיימות עוד מהמאה ה־18 לפה״ס.‏ תעודות מנהליות מן העיר הארמית הקדומה אַלַלַח’‏ מזכירות קבוצות פועלי אַנְגַרְיָה שגייס הממשל לצורך שירות אישי.‏ באוּגָרִית,‏ ששכנה לחופי סוריה,‏ היו האריסים כפופים לחובות דומות,‏ אלא אם כן זכו לחסינות המלך.‏

כמובן,‏ על עמים כבושים או משועבדים הוטלו עבודות כפייה.‏ נוגשים מצרים חייבו את בני ישראל ללבן עבורם לבנים.‏ לימים,‏ שִעבדו בני ישראל את הכנענים יושבי ארץ ההבטחה,‏ וכך עשו גם דוד ושלמה (‏שמות א׳:‏13,‏ 14;‏ שמואל ב׳.‏ י״ב:‏31;‏ מלכים א׳.‏ ט׳:‏20,‏ 21‏)‏.‏

כאשר בני ישראל ביקשו להם מלך,‏ הבהיר שמואל מה ידרוש המלך על־פי חוק.‏ הוא ייקח את נתיניו לשמש לו כרַכָּבים ופרשים,‏ לחרוש ולקצור,‏ להתקין כלי מלחמה וכן הלאה (‏שמואל א׳.‏ ח׳:‏4–17‏)‏.‏ עם זאת,‏ בבניית מקדש יהוה היו הנוכרים נתונים לעבודות כפייה,‏ ואילו ”‏מבני ישראל לא נתן שלמה עבד;‏ כי הם אנשי המלחמה ועבדיו ושריו ושלישיו ושרי רכבו ופרשיו”‏ (‏מלכים א׳.‏ ט׳:‏22‏)‏.‏

באשר לבני ישראל שהועסקו בבנייה,‏ נאמר במלכים א׳.‏ ה׳:‏27,‏ 28‏:‏ ”‏ויעל המלך שלמה מס מכל ישראל.‏ ויהי המס שלושים אלף איש.‏ וישלחם לבנונה עשרת אלפים בחודש.‏ חליפות חודש יהיו בלבנון,‏ שניים חודשים בביתו”‏.‏ ”‏אין כל ספק”‏,‏ אומר חוקר אחד,‏ ”‏שמלכי ישראל ומלכי יהודה עשו שימוש באַנְגַרְיָה ככלי לגיוס עבודה ללא תשלום עבור מפעלי הבנייה שלהם ועבור עבודות בקרקעות הכתר”‏.‏

בימי שלמה היה העול כבד עד כדי כך שכאשר רחבעם איים להכביד את העול,‏ מרדו בו כל ישראל ורגמו את הפקיד אשר היה אחראי על עבודות הכפייה (‏מלכים א׳.‏ י״ב:‏12–18‏)‏.‏ בכל אופן,‏ מוסד זה לא בוטל.‏ אסא,‏ נכדו של רחבעם,‏ גייס את אנשי יהודה לבניית הערים גבע ומצפה ו”‏אין נקי”‏,‏ כלומר,‏ איש לא היה פטור מכך (‏מלכים א׳.‏ ט״ו:‏22‏)‏.‏

תחת השלטון הרומי

מדרשת ההר עולה כי היהודים בני המאה הראשונה היו מודעים לאפשרות ש’‏יאלצו אותם לשרת’‏.‏ מונח זה הוא תִרגומה של המילה היוונית אַגַרֶבוֹ,‏ אשר יוחסה במקור לפעילותם של שלוחי המלכות הפרסיים.‏ היה בסמכותם לגייס לשירותם בכפייה גברים,‏ סוסים,‏ ספינות או כל דבר שנדרש להחשת ענייניהם הציבוריים.‏

בימי ישוע הייתה ארץ ישראל תחת עול הרומאים,‏ אשר אימצו לעצמם שיטה דומה.‏ במחוזות המזרחיים,‏ ניתן היה בנוסף למסים השוטפים לתבוע מן האוכלוסייה עבודות חובה על בסיס קבוע או במקרים יוצאים מן הכלל.‏ חובות אלו עוררו מורת רוח בלשון המעטה.‏ בנוסף לכך,‏ תפיסה בלתי חוקית של בהמות,‏ רַכָּבים או עגלות לצורך תחבורה בשירות המדינה הייתה דבר שבשגרה.‏ לדברי ההיסטוריון מייקל רסטופציף,‏ השלטונות המרכזיים ”‏ניסו להסדיר את [‏המוסד]‏ ולארגן אותו בשיטה מסוימת,‏ אך ללא הצלחה,‏ משום שכל עוד נמשך הנוהג,‏ לא היה מנוס מהשלכות שליליות.‏ צו אחר צו הוציאו המושלים,‏ אשר השתדלו במלוא הכנות לשים קץ לשרירות ולדיכוי הטבועים במערכת.‏.‏.‏ אך המוסד נותר דכאני”‏.‏

‏”‏מותר היה לאלץ כל אדם לשאת את מטעני הצבא למרחק כלשהו”‏,‏ אומר חוקר יווני אחד,‏ ו”‏לכפות על כל אחד לבצע שירות שהכובשים החליטו להטיל עליו”‏.‏ כך אירע לשמעון מקִירֶנְיָה,‏ אשר החיילים הרומיים ”‏הכריחו אותו”‏ לשאת את עמוד ההוקעה של ישוע (‏מתי כ״ז:‏32‏)‏.‏

גם בכתבים רבניים ישנן התייחסויות למוסד לא־אהוד זה.‏ לדוגמה,‏ מסופר שרב אחד אולץ להעביר הדס לארמון.‏ ניתן היה להוציא פועלים מחזקת מעסיקיהם ולהעבירם לעבודות אחרות,‏ והמעסיקים עדיין נדרשו לשלם את שכרם.‏ בהמות משא ושוורים הוחרמו.‏ אם הוחזרו לבעליהם,‏ סביר להניח שמצבם כבר לא איפשר להם להמשיך בעבודה.‏ ניתן להבין מדוע תפיסה נחשבה לעיקול.‏ היהודים דאז נהגו לומר:‏ ‏”‏אנגריה כמוות”‏.‏ היסטוריון אחד מציין:‏ ”‏כפר שלם עלול היה להיכחד עקב תפיסת שוורים חורשים עבור עבודת אנגריה במקום בהמות משא מורשות”‏.‏

תוכל לתאר לעצמך עד כמה עבודות אלו עוררו מורת רוח,‏ בייחוד משום שהוטלו על־פי־רוב ביהירות ובאי־צדק.‏ בהתחשב בשנאה שרחשו היהודים לנוכרים שמשלו בהם,‏ התרעמו הם על ההשפלה שעברו בשל העבודות המקוממות שנכפו עליהם.‏ אין בנמצא חוק המבהיר לנו עד לאיזה מרחק ניתן היה להכריח אזרח לשאת משא כלשהו.‏ סביר להניח שרבים לא היו מוכנים להמשיך צעד אחד מעבר למרחק שהחוק דרש.‏

אך,‏ למוסד זה התכוון ישוע באומרו:‏ ”‏אם בעל סמכות יכריח אותך לשרת מרחק מיל אחד,‏ לך איתו שניים”‏ (‏מתי ה׳:‏41‏,‏ ע״ח‏)‏.‏ ייתכן מאוד שמבין מאזיניו היו אשר דבריו נשמעו להם בלתי הגיוניים.‏ למה בדיוק התכוון ישוע?‏

כיצד המשיחיים צריכים להגיב

במילים פשוטות,‏ ישוע אמר למאזיניו שאם רשות כלשהי מכריחה אותם לבצע שירות חוקי,‏ עליהם לבצעו ברצון וללא תרעומת.‏ כך ’‏ייתנו לקיסר את אשר לקיסר’‏ מבלי לזנוח את חובתם ’‏לתת לאלוהים את אשר לאלוהים’‏ (‏מרקוס י״ב:‏17‏)‏.‏a

יתר על כן,‏ השליח פאולוס קרא למשיחיים:‏ ”‏כל אדם ייכנע לרשויות השלטון,‏ שהרי אין שלטון אלא מטעם אלוהים,‏ והשלטונות הנוכחיים נקבעו מטעם אלוהים.‏ לפיכך כל המתקומם נגד השלטון מתנגד לצו אלוהים,‏ .‏.‏.‏ אם תעשה את הרע,‏ עליך לפחד;‏ שהרי לא לחינם הם מחזיקים בחרב”‏ (‏רומים י״ג:‏1–4‏)‏.‏

בזאת הכירו ישוע ופאולוס בזכותם של המלך או של הממשלה להעניש את מי שמפרים את דרישותיהם.‏ מהו העונש?‏ הפילוסוף היווני אֶפִּיקְטֶטוֹס,‏ מן המאה הראשונה והשנייה לספירה,‏ משיב:‏ ”‏אם מתעוררת בקשה בלתי צפויה וחייל לוקח את החמור הצעיר שלך,‏ הנח לו.‏ אל תתנגד,‏ אל תתמרמר,‏ לבל תספוג מכות ותאבד את החמור גם יחד”‏.‏

ואולם,‏ מדי פעם חשו המשיחיים בימי קדם ובימינו אנו שאין הם יכולים להיענות במצפון נקי לדרישות הממשלה.‏ לעתים ההשלכות לכך היו חמורות.‏ היו משיחיים שנידונו למוות.‏ אחרים ריצו שנות מאסר ארוכות בגין סירובם להשתתף במה שנתפס בעיניהם כפעילויות בלתי ניטראליות (‏ישעיהו ב׳:‏4;‏ יוחנן י״ז:‏16;‏ י״ח:‏36‏)‏.‏ מצד שני,‏ יש מקרים שבהם המשיחיים חשים שניתן להיענות לדרישות.‏ לדוגמה,‏ משיחיים מסוימים סבורים שביכולתם לבצע במצפון נקי שירותים תחת הנהלה אזרחית הקשורים לעבודות מועילות למען הציבור.‏ עבודות אלו כוללות עזרה לקשישים או לנכים,‏ עבודות כבאות,‏ ניקוי חופים,‏ עבודה בגנים ציבוריים,‏ ביערות או בספריות וכן הלאה.‏

מטבע הדברים המצב שונה ממדינה למדינה.‏ על כן,‏ כדי להחליט אם להיענות לדרישות או לא,‏ כל משיחי חייב להישמע לצו מצפונו המודרך על־פי המקרא.‏

ללכת שני מילים

העיקרון שלימד ישוע להיות מוכן למלא בקשות חוקיות,‏ אינו תקף אך ורק ביחס לדרישות הממשל אלא גם במגעים היומיומיים בין אדם לחברו.‏ לדוגמה,‏ אדם שאתה כפוף למרותו מבקש ממך לעשות דבר שהיית מעדיף שלא לעשותו אך שאינו עומד בניגוד לחוק אלוהים.‏ כיצד תגיב?‏ אולי תחוש שגוזלים מזמנך וממרצך במידה בלתי סבירה ותגיב בזעם.‏ תגובה כזו עלולה להוליד עוינות.‏ מאידך,‏ אם תשתף פעולה במורת רוח,‏ קיים החשש שתאבד את שלוותך הפנימית.‏ מהו הפתרון?‏ עשה כפי שהמליץ ישוע — לך איתו שני מילים.‏ אל תעשה רק את מה שמבקשים ממך,‏ אלא מעבר לכך.‏ פעל בחריצות.‏ בהלך נפש כזה לא תחוש עוד מנוצל,‏ ויחד עם זאת לא תאבד שליטה על מעשיך.‏

‏”‏רבים חיים את חייהם ועושים רק את מה שהם מחויבים לעשות”‏,‏ אומר סופר אחד.‏ ”‏החיים עבורם הם חוויה קשה,‏ והם תמיד עייפים.‏ אחרים עושים מעבר לנדרש ונותנים הרבה מעצמם”‏.‏ מצבים רבים מעמידים אותנו בפני הברירה ללכת מיל אחד בכפייה — או ללכת שני מילים.‏ במקרה הראשון,‏ לאדם חשוב שזכויותיו תכובדנה.‏ במקרה השני,‏ הוא חווה חוויות כדאיות ביותר.‏ איזה מין אדם אתה?‏ אתה תהיה מן הסתם הרבה יותר מאושר ופורה אם תבחן את פעילויותיך לא כחובות שעליך לעשות,‏ אלא כמטלות שאתה חפץ לעשותן.‏

ואם אתה בעל סמכות?‏ אין זה אוהב ואין זה משיחי להפעיל סמכות על מנת לאלץ אחרים למלא אחר מבוקשך בניגוד לרצונם.‏ ”‏המושלים בגויים רודים בהם והגדולים שולטים בהם”‏,‏ אמר ישוע.‏ אך אין זו הדרך המשיחית (‏מתי כ׳:‏25,‏ 26‏)‏.‏ רודנות אומנם מובילה לתוצאות,‏ אבל עד כמה טובים יותר היחסים בין כל המעורבים אם מבקשים בקשות אדיבות והולמות ונענים בכבוד ובשמחה.‏ הנכונות ללכת שני מילים במקום אחד עשויה בהחלט להעשיר את חייך.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תיבה בעמוד 25]‏

שימוש פסול בעול האנגריה

העובדה שעול האנגריה היה פעמים רבות אמתלה לסחיטת שירותים ניכרת מן התקנות שתוקנו לריסון מעשי הניצול.‏ בשנת 118 לפה״ס גזר תלמי אֶוּאֶרגֶטֶס ה־2 מלך מצרים שפקידיו ”‏לא יכפו על איש מיושבי הארץ שירותים פרטיים,‏ ולא ידרשו (‏אַגַרֶוּאִין‏)‏ את בהמותיהם לכל מטרה אישית”‏.‏ בנוסף לכך:‏ ”‏איש לא יתבע.‏.‏.‏ סירות לשימושו האישי בכל תואנה שהיא”‏.‏ בכתובת המתוארכת לשנת 49 לספירה,‏ בהיכל נווה המדבר הגדול שבמצרים,‏ הודה המושל הרומי וֶרְגִילְיוּס קפיטו כי חיילים דרשו דרישות בלתי חוקיות וקבע ש”‏איש לא ייקח או ידרוש.‏.‏.‏ מאומה,‏ ללא אישור כתוב מטעמי”‏.‏

‏[‏תמונה בעמוד 24]‏

שמעון מקִירֶנְיָה אולץ לשרת

‏[‏תמונה בעמוד 26]‏

עדים רבים ישבו בכלא בשל דבקותם בעמדתם המשיחית