”תנו לקיסר את אשר לקיסר”
”תנו לכל אדם מה שמגיע לו” (רומים י״ג:7).
1, 2. (א) על־פי דברי ישוע, כיצד צריכים המשיחיים לשמור על איזון בין חובותיהם כלפי אלוהים וכלפי הקיסר? (ב) מה עומד בראש מעייניהם של עדי־יהוה?
לדברי ישוע, יש דברים שעלינו לתת לאלוהים ודברים שעלינו לתת לקיסר, היינו למדינה. ישוע אמר: ”את אשר לקיסר תנו לקיסר ואת אשר לאלוהים — לאלוהים”. במילים מעטות אלה, הוא הביך את אויביו וסיכם בתמציתיות את הגישה המאוזנת שעלינו לאמץ בנוגע ליחסינו עם אלוהים ועם המדינה. אין תימה בכך שמאזיניו ”השתוממו עליו”! (מרקוס י״ב:17).
2 כמובן, הדבר העומד בראש מעייניהם של משרתי יהוה הוא הצורך לתת לאלוהים את אשר לאלוהים (תהלים קט״ז:12–14). אולם, בעשותם כן, אין הם שוכחים שישוע אמר שחובה עליהם לתת לקיסר דברים מסוימים. מצפונם המודרך על־פי המקרא קורא להם לבחון באמצעות תפילה באיזו מידה הם יכולים לתת לקיסר את אשר הוא דורש (רומים י״ג:7). בימינו, משפטנים רבים הכירו בכך שהסמכות הממשלתית מוגבלת, וש’חוק הטבע’ חל על אנשים וממשלות בכל מקום.
3, 4. אילו הערות מעניינות נאמרו לגבי ’חוק הטבע’, החוק הנגלה וחוקי אנוש?
3 השליח פאולוס התייחס ל’חוק הטבע’ כאשר כתב על אנשי העולם: ”כי מה שנודע על אלוהים גלוי בקרבם, שהרי אלוהים גילה להם. הלא עצמותו הנעלמת, היא כוחו הנצחי ואלוהותו, נראית בבירור מאז בריאת העולם בהיותה נתפסת בשכל באמצעות הדברים שנבראו. לכן אין להם במה להצטדק”. אם הם ייכנעו לחוק הטבע, הרי שהוא יניע אפילו את מצפונם של הבלתי מאמינים. לפיכך, פאולוס הוסיף ואמר: ”גויים שאין להם תורה והם מקיימים את דברי התורה כדבר מובן מאליו, הם תורה לעצמם אף שאין להם תורה. הם מראים שפועל התורה כתוב בלבם, שכן מצפונם מעיד בהם” (רומים א׳:19, 20; ב׳:14, 15).
4 במאה ה־18, המשפטן האנגלי המפורסם, וילייֶם בלקסטון, כתב: ”חוק טבע זה [חוק הטבע], שגילו כגיל האנושות ושהוכתב על־ידי אלוהים עצמו, הוא חובה העולה בלא ספק על כל חוק אחר. הוא מחייב בכל העולם בכל הדורות ובכל הזמנים: חוקי אנוש אינם תקפים אם הם סותרים אותו”. בלקסטון המשיך ודיבר על ”החוק הנגלה” המצוי במקרא, והעיר: ”על שני יסודות אלה, חוק הטבע והחוק הנגלה, עומדים כל חוקי אנוש; היינו, אין להרשות לחוקי אנוש לסתור את אלה”. הדבר עולה בקנה אחד עם דברי ישוע על אלוהים ועל הקיסר, ככתוב במרקוס י״ב:17. באופן ברור, בתחומים מסוימים אלוהים מציב גבולות לגבי הדברים שהקיסר יכול לדרוש מן המשיחי. הסנהדרין עברה גבול זה, כשציוותה על השליחים לחדול לבשר על־אודות ישוע. לכן, השליחים הגיבו כיאות ואמרו: ”לאלוהים צריך להישמע יותר מאשר לבני אדם” (מעשי־השליחים ה׳:28, 29).
”את אשר לאלוהים”
5, 6. (א) לאור הולדת המלכות בשנת 1914, מה צריכים המשיחיים לזכור טוב יותר? (ב) כיצד מוכיח המשיחי שהוא משרת אלוהים?
5 במיוחד משנת 1914, כאשר יהוה אלוהים, האל הכל־יכול, החל למלוך באמצעות ממלכת משיחו, היה על המשיחיים לוודא שאינם נותנים לקיסר את אשר לאלוהים (ההתגלות י״א:15, 17). כיום, יותר מתמיד, חוק אלוהים דורש מן המשיחיים ’לא להיות חלק מן העולם’ (יוחנן י״ז:16). בהיותם מוקדשים לאלוהים, נותן־החיים, מן ההכרח שיוכיחו בעליל שחדלו להשתייך לעצמם (תהלים ק׳:2, 3). כשם שכתב פאולוס, ”לאדון [ליהוה] אנו שייכים” (רומים י״ד:8). יתר על כן, בעת שהמשיחי נטבל, הוא מתמנה למשרת אלוהים, וביכולתו להגיד כדברי פאולוס: ”אלוהים... הכשיר אותנו להיות משרתים” (קורינתים ב׳. ג׳:5, 6).
6 השליח פאולוס הוסיף וכתב: ”מכבד אני את שירותי” (רומים י״א:13). אין ספק שעלינו לנהוג כמותו. בין שאנו משרתים כמבשרים ובין שאנו נוטלים חלק בשירות המלא, אנו זוכרים שיהוה עצמו הטיל עלינו לבשר (קורינתים ב׳. ב׳:17). מאחר שיש העלולים להטיל ספק בעמדתנו, על כל משיחי מוקדש וטבול להיות מוכן לספק הוכחה ודאית וברורה, שהוא אכן מבשר של הבשורה הטובה (פטרוס א׳. ג׳:15). מן הראוי ששירותו יתבטא גם בהתנהגותו. כמשרת אלוהים, על המשיחי לדגול בערכים טהורים ולנהוג על־פיהם, לתמוך באחדות המשפחה, להיות ישר ולגלות כבוד כלפי חוק וסדר (רומים י״ב:17, 18; תסלוניקים א׳. ה׳:15). הקשר של המשיחי עם אלוהים והשירות שהטיל עליו אלוהים הם הדברים החשובים ביותר בחייו. אין הוא יכול לוותר עליהם במצוות הקיסר. אין ספק, הללו נמנים עם הדברים ”אשר לאלוהים”.
”את אשר לקיסר”
7. איזה שם יצא לעדי־יהוה באשר לתשלום מסים?
7 עדי־יהוה יודעים שהם חייבים ’להיכנע לרשויות השלטון’, השליטים הממשלתיים (רומים י״ג:1). לפיכך, כאשר הקיסר, כלומר המדינה, דורש דרישות לגיטימיות, מצפונם המודרך על־פי המקרא מתיר להם למלא דרישות אלה. למשל, משיחיים אמיתיים נמנים עם משלמי המסים לדוגמה בעולם כולו. בעיתון הגרמני מיונכנר מרקור נאמר על עדי־יהוה: ”הם האנשים ההגונים ביותר והדייקנים ביותר בקרב משלמי המסים ברפובליקה הפדרלית”. באיטליה, העיתון לה סטמפה ציין: ”הם [עדי־יהוה] האזרחים הנאמנים ביותר שתוכל לאחל לעצמך: אין הם משתמטים מתשלום מסים או מבקשים להתחמק מקיום חוקים לא־נוחים למען הרווח האישי שלהם”. משרתי יהוה עושים כן ”בגלל המצפון” שלהם (רומים י״ג:5, 6).
8. האם חובתנו כלפי הקיסר מסתכמת בתשלום מסים?
8 האם הדברים ”אשר לקיסר” מסתכמים בתשלום מסים? לא. פאולוס מנה דברים נוספים, כגון יראה וכבוד. בספרו Critical and Exegetical Hand–Book to the Gospel of Matthew (המדריך השימושי לביקורת ולפרשנות של ספר הבשורה של מתי), כתב החוקר הגרמני היינריך מאייר: ”מן המילים [אשר לקיסר]... איננו אמורים להבין שמדובר אך ורק במסי המדינה, אלא בכל דבר שהקיסר זכאי לו מכוח שלטונו החוקי”. ההיסטוריון א. ו. ברנס, ציין בספרו The Rise of Christianity (עליית המשיחיות), כי המשיחי ישלם את המסים שהוטלו עליו, ו”כמו־כן הוא יקבל על עצמו את החובות האחרות שהמדינה מטילה עליו, כל עוד אינו נדרש לתת לקיסר את אשר לאלוהים”.
9, 10. איזו התלבטות עשויה להיות למשיחי באשר לנתינה לקיסר את ”שמגיע לו”, אך אילו עובדות יש לזכור?
9 אילו דרישות מצד המדינה עלולות לפלוש לתחום הדברים השייכים בצדק לאלוהים? יש החשים שמוצדק לשלם כסף לקיסר בצורת מסים, אך די בכך. בוודאי שאין הם חשים בנוח לתת לקיסר כל דבר העלול לגזול מהם זמן שניתן לנצלו לפעילויות תיאוקרטיות. למרות זאת, הגם שעלינו באמת ’לאהוב את יהוה אלוהינו בכל לבבנו ובכל נפשנו ובכל שכלנו ובכל מאודנו’, יהוה בהחלט מצפה מאיתנו שנקדיש זמן לדברים נוספים פרט לעבודת־האלוהים שלנו (מרקוס י״ב:30; פיליפים ג׳:3). למשל, משיחי נשוי זוכה לעצה להקדיש זמן כדי להשביע את רצון בן־זוגו. פעילויות אלה אינן פסולות, אך השליח פאולוס מציין כי הללו ’דברים ארציים’ ולא ה”דברים אשר לאדון” (קורינתים א׳. ז׳:32–34; השווה טימותיאוס א׳. ה׳:8).
10 יתרה מזו, המשיח הרשה לתלמידיו ’לתת’ מסים, והדבר בהחלט כולל השקעת זמן המוקדש ליהוה — מאחר שכל חיינו מוקדשים לו. אם המיסוי הממוצע במדינה שווה ל־33 אחוז מן ההכנסה (ואף גבוה מכך במדינות מסוימות), משמע הדבר שמדי שנה העובד הממוצע משלם לאוצר המדינה שכר של ארבעה חודשי עבודה. במילים אחרות, בסיכומן של שנות העבודה שלו, העובד הממוצע הקדיש כ־15 שנה כדי להרוויח את כספי המסים שה”קיסר” דורש. תן דעתך גם לנושא הלימודים. ברוב הארצות, חינוך חובה מחייב את ההורים לשלוח את ילדיהם לבית־הספר למינימום של מספר שנים. מספר שנות־הלימוד משתנה מארץ לארץ. במרבית המקומות, מדובר בפרק זמן ממושך. נכון, בדרך־כלל לימודים אלה מועילים, אך הקיסר הוא המכתיב לילד כמה שנות חיים יקדיש ללימודים, והורים משיחיים מקיימים את החלטת הקיסר.
שירות צבאי חובה
11, 12. (א) מהי דרישת הקיסר בארצות רבות? (ב) מה היתה השקפת המשיחיים הקדומים לגבי שירות צבאי?
11 בכמה ארצות, דרישה נוספת של הקיסר היא שירות צבאי חובה. במאה ה־20, רוב האומות הנהיגו הסדר זה בעתות מלחמה ובמדינות מסוימות הוא תקף גם בעתות שלום. בצרפת, במשך שנים רבות חובה זו נקראה בשם מס דם, ומשמעה שהיה על כל צעיר להיות מוכן להקריב את חייו למען המדינה. האם המוקדשים ליהוה יכולים לעשות דבר זה במצפון נקי? מה היתה השקפת המשיחיים בני המאה הראשונה לספירה בנידון?
12 הגם שהמשיחיים הקדומים השתדלו להיות אזרחים טובים, אמונתם מנעה מהם לקפד את חיי הזולת או להקריב את חייהם למען המדינה. האנציקלופדיה לדת מציינת: ”אבות הכנסייה הקדומים, לרבות טרטוליינוס ואוריגֶנֶס, אישרו שהמשיחיים מנועים מלקפד חיי אדם, עיקרון אשר מנע מהם להצטרף לצבא הרומי”. בספרו The Early Church and the World (הכנסייה הקדומה והעולם), כתב פרופסור ס. ג׳. קאדו: ”לפחות עד ימי שלטונו של מרקוס אאורליוס [161–180 לספירה], שום משיחי לא נעשה לחייל לאחר שנטבל”.
13. מדוע השקפתם של מרבית האנשים בנצרות לגבי השירות הצבאי אינה כדוגמת המשיחיים הקדומים?
13 מדוע חברי כנסיות הנצרות אינם דוגלים כיום בהשקפה זו? זאת בשל השינוי המהפכני שהתחולל במאה הרביעית. היצירה הקתולית A History of the Christian Councils (תולדות ועידות המשיחיים) מסבירה: ”משיחיים רבים, ... תחת שלטון הקיסרים עובדי־האלילים, דגלו בעקרונות דתיים שהתנגדו לשירות צבאי, הם סירבו בכל תוקף לשאת נשק או ערקו מן הצבא. ועידת הכנסייה [באַרְל, שנתכנסה ב־314 לספירה] שקלה את השינויים שהכניס קונסטנטינוס, והנהיגה את החובה המוטלת על המשיחיים לשרת בצבא בשעת מלחמה... משום שהכנסייה בשלום (אין פּאקֶה) בראשות שליט הנוטה חסד למשיחיים”. עקב נטישה זו את תורת ישוע, מאז ועד היום, כמורת הנצרות מעודדת את צאן־מרעיתה לשרת בצבאות העמים, אף שאחדים נקטו עמדה כסרבני גיוס”.
14, 15. (א) על־סמך מה משיחיים בארצות מסוימות מבקשים פטור משירות צבאי? (ב) במקום שבו לא מוענק פטור, אילו עקרונות מקראיים יעזרו למשיחי לקבל החלטה נכונה בנושא השירות הצבאי?
14 האם בעניין זה המשיחיים חייבים כיום ’לשחות עם הזרם’? לא. אם משיחי מוקדש וטבול חי בארץ המעניקה פטור משירות צבאי לאנשי דת, הרי שביכולתו לנצל אמצעי זה משום שהוא אכן משרת אלוהים (טימותיאוס ב׳. ד׳:5). מדינות אחדות, ביניהן ארצות־הברית ואוסטרליה, העניקו פטור מעין זה גם בעתות מלחמה. כמו־כן, בתקופת שלום, במדינות רבות שבהן השירות הצבאי חובה, עדי־יהוה, כאנשי דת, זוכים לפטור. כך הם יכולים להמשיך לעזור לאנשים באמצעות שירותם ברבים.
15 אך, מה אם משיחי חי בארץ שאינה מעניקה פטור לאנשי דת? אזי, יהיה עליו לקבל החלטה אישית לפי צו־מצפונו המודרך על־פי המקרא (גלטים ו׳:5). בשעה שהוא מביא בחשבון את סמכות הקיסר, הוא ישקול בקפידה מה הוא חב ליהוה (תהלים ל״ו:10; קט״ז:12–14; מעשי־השליחים י״ז:28). המשיחי יזכור שהמאפיין של משיחי אמיתי הוא האהבה כלפי כל אחיו לאמונה, גם כלפי אלה המתגוררים בארץ אחרת או השייכים לשבט אחר (יוחנן י״ג:34, 35; פטרוס א׳. ב׳:17). יתרה מזו, הוא לא ישכח את העקרונות המקראיים המצויים בפסוקים כגון ישעיהו ב׳:2–4; מתי כ״ו:52; רומים י״ב:18; י״ד:19; קורינתים ב׳. י׳:4 ועברים י״ב:14.
שירות אזרחי
16. בארצות מסוימות, איזה שירות לא־צבאי דורש הקיסר מאלה שאינם מסכימים לשרת בצבא?
16 אולם, יש ארצות שבהן המדינה, אף שאינה מעניקה פטור לאנשי דת, מכירה בכך שיחידים מסוימים אינם מסכימים לשרת בצבא. רבות ממדינות אלה עורכות סידורים עבור אותם אנשים מצפוניים, כדי לא לכפות עליהם שירות צבאי. במקומות מסוימים, שירות אזרחי חובה, כגון פעילות למען החברה, נחשב לשירות לאומי לא־צבאי. היכול משיחי מוקדש להשתתף בשירות מעין זה? גם כאן, משיחי מוקדש וטבול חייב להחליט באופן אישי על־סמך מצפונו המודרך על־פי המקרא.
17. האם קיים תקדים מקראי של שירות אזרחי לא־צבאי?
17 נראה כי שירות חובה היה נהוג גם בתקופת המקרא. ספר היסטוריה אחד מציין: ”נוסף על המסים והמכסים השונים העיק על תושבי יהודה גם מס עובד — האנגריה. זו היתה תופעה בעלת שורשים עתיקים במזרח, שהשליטים ההלניסטיים והרומיים המשיכו לטפחה. ... גם הברית החדשה מכילה דוגמאות להתפשטותו של נוהג האנגריה בפרובינציה יודיאה באותם דורות. בהתאם לנוהג זה נתפס שמעון הקיריני בידי החיילים על מנת שיסחוב את הצלב של ישו [עמוד־ההוקעה של ישוע] (מתי ה, 41; כז, 32; מרקוס טו, 21; לוקס כג, 26).”
18. באילו סוגים של שירות קהילתי שאינו צבאי ואינו דתי משתתפים עדי־יהוה פעמים רבות?
18 בדומה לכך, בארצות מסוימות כיום המדינה או הרשויות המקומיות דורשות מן האזרחים להשתתף בצורות שונות של שירות קהילתי. לעתים מדובר בעבודה מיוחדת, כגון חפירת בארות או סלילת כבישים; לעתים העבודה על בסיס קבוע, כגון השתתפות שבועית בניקיון של כבישים, בתי־ספר או בתי־חולים. במקומות שבהם השירות האזרחי הוא למען הציבור, אינו קשור לדת־כזב כלשהי ואינו מתנגש בדרך אחרת כלשהי עם מצפונם של עדי־יהוה, פעמים רבות הם הסכימו לבצעו (פטרוס א׳. ב׳:13–15). לעתים קרובות, הדבר הוביל למתן עדות נפלאה, ולפעמים סכר את פיהם של הטופלים על העדים שקר, כאילו הם מתנגדים לממשל. (השווה מתי י׳:18.)
19. כיצד על המשיחי לשקול את הדבר במקרה שהקיסר דורש ממנו לבצע שירות לא־צבאי לפרק זמן מסוים למען המדינה?
19 אך מה באשר למקרים שבהם המדינה מחייבת את המשיחי לפרק זמן מסוים לבצע שירות אזרחי, המהווה חלק משירות למען המדינה במסגרת של מינהל אזרחי? גם במקרים אלה, על המשיחיים לקבל החלטה אישית על־סמך צו־מצפונם המגובש על־פי ידע שרכשו. ”כולנו נעמוד לפני כס המשפט של אלוהים” (רומים י״ד:10). מן הראוי שמשיחיים העומדים בפני דרישה של הקיסר ילמדו את הנושא, יתפללו בנוגע אליו ויהרהרו בו.a כמו־כן, יהא זה מן התבונה לשוחח בעניין עם משיחיים בוגרים בקהילה. לאחר מכן, מן ההכרח להגיע להחלטה אישית (משלי ב׳:1–5; פיליפים ד׳:5).
20. אילו שאלות ועקרונות מקראיים יעזרו למשיחי לשקול את נושא השירות האזרחי הלא־צבאי למען המדינה?
20 בשעה שהם עסוקים במחקר זה, ישקלו המשיחיים כמה עקרונות מקראיים. פאולוס אמר שעלינו ”להיכנע לשליטים ולבעלי סמכויות... להיות נכונים לכל מעשה טוב... להיות נוחים לבריות ולהתנהג בענווה עם כל אדם” (טיטוס ג׳:1, 2). בו־זמנית, ייטיבו המשיחיים לעשות אם יבחנו את השירות האזרחי המוצע. אם יסכימו לו, האם יצליחו לשמור על עמדתם המשיחית הניטרלית? (מיכה ד׳:3, 5; יוחנן י״ז:16) האם כרוכה בו מעורבות בדת־כזב כלשהי? (ההתגלות י״ח:4, 20, 21) האם ביצוע שירות זה ימנע מהם למלא את מחויבויותיהם המשיחיות או יגביל אותם בכך במידה בלתי סבירה? (מתי כ״ד:14; עברים י׳:24, 25) מאידך, האם הם יצליחו להמשיך להתקדם מבחינה רוחנית, אולי אפילו להצטרף לשירות המלא, בשעה שהם מבצעים שירות חובה זה? (עברים ו׳:11, 12).
21. תהא אשר תהא החלטתו, מה צריכה להיות השקפת הקהילה לגבי אח המתמודד עם נושא השירות האזרחי הלא־צבאי למען המדינה?
21 ומה אם תשובותיו הכנות של המשיחי על שאלות אלה מובילות אותו למסקנה שהשירות האזרחי למען המדינה הוא ”מעשה טוב”, שהוא יכול לבצע מתוך ציות לרשויות? זוהי החלטתו בפני יהוה. על זקני־קהילה ממונים ואחרים להתייחס במלוא הכבוד למצפונו של האח ולהמשיך להתייחס אליו כאל משיחי הזוכה למעמד חיובי. אולם, אם משיחי חש שאינו יכול לבצע שירות אזרחי זה, גם עמדתו תכובד. גם הוא ישמור על מעמד חיובי ויזכה לתמיכה אוהבת (קורינתים א׳. י׳:29; קורינתים ב׳. א׳:24; פטרוס א׳. ג׳:16).
22. יהא אשר יהא המצב העומד בפנינו, מה נמשיך לעשות?
22 כמשיחיים, לא נחדל להעניק ”כבוד למי שמגיע לו כבוד” (רומים י״ג:7). נוקיר את הסדר הטוב ונבקש להיות אזרחים רודפי שלום ושומרי־חוק (תהלים ל״ד:15). אנו אף יכולים להתפלל ”בעד מלכים וכל ראשי השלטון” כאשר אנשים אלה נדרשים להחליט בעניינים הנוגעים לחיינו ולפעילותנו כמשיחיים. בעקבות מתן לקיסר את אשר לקיסר, אנו מקווים ’לחיות חיי שלווה והשקט במלוא חסידות ודרך ארץ’ (טימותיאוס א׳. ב׳:1, 2). מעל לכל, נמשיך להכריז את הבשורה הטובה על המלכות כתקווה היחידה של האנושות, ובמצפון נקי ניתן לאלוהים את אשר לאלוהים.
[הערת שוליים]
a ראה חוברת המצפה מה־15 במאי 1964, עמוד 308, סעיף 21 (אנג׳).
התוכל להסביר?
◻ מה צריך לעמוד בראש מעייניו של המשיחי תוך כדי שמירה על איזון בין יחסיו עם הקיסר ועם יהוה?
◻ מה אנו חבים ליהוה, דבר שלעולם לא נוכל לתת לקיסר?
◻ מה הם דברים אחדים שהולם מצדנו לתת לקיסר?
◻ אילו פסוקים עוזרים לנו לקבל החלטה נכונה בנושא שירות צבאי חובה?
◻ מה הם כמה מן הדברים שעלינו לזכור אם אנו נדרשים לשרת שירות אזרחי לא־צבאי למען המדינה?
◻ באשר ליהוה ולקיסר, מה עלינו להמשיך לעשות?
[תמונה בעמודים 16, 17]
השליחים אמרו לסנהדרין: ”לאלוהים צריך להישמע יותר מאשר לבני־אדם”