מאוחדים באהבת אלוהים

במאה הראשונה לספירה הייתה האחדות ממעלותיה הבולטות של הקהילה המשיחית בהיווסדה,‏ וזאת למרות רבגוניותה.‏ אותם עובדי האל האמיתי באו מעמים שונים באסיה,‏ באירופה ובאפריקה.‏ הם ייצגו קשת רחבה של רקעים — כוהנים,‏ חיילים,‏ עבדים,‏ פליטים,‏ סוחרים,‏ אנשי מקצוע ואנשי עסקים.‏ חלקם היו יהודים וחלקם נוכרים.‏ רבים מהם היו בעברם נואפים,‏ הומוסקסואליים,‏ שתיינים,‏ גנבים או גזלנים.‏ למרות זאת,‏ כאשר נעשו למשיחיים חדלו ממעשיהם הרעים ונוצרה ביניהם אחדות איתנה באמונה.‏

מה איפשר למשיחיוּת בת המאה הראשונה לספירה ללכד את כל האנשים הללו?‏ מדוע שררו יחסי שלום בינם לבין עצמם ובינם לבין הציבור ככלל?‏ מדוע לא נטלו חלק בהתקוממויות ובסכסוכים?‏ מה יצר את השוני הגדול בין המשיחיוּת הקדומה לבין הדתות העיקריות של ימינו?‏

מה איחד את חברי הקהילה?‏

גורם המפתח שאיחד את בני האמונה במאה הראשונה היה אהבת אלוהים.‏ משיחיים אלה ידעו שחובתם הראשונה במעלה היא לאהוב את אלוהי האמת,‏ יהוה,‏ בכל לבבם ובכל נפשם ובכל שכלם.‏ לדוגמה,‏ השליח פטרוס היהודי הצטווה לבקר בביתו של נוכרי — אדם שפטרוס היה נמנע מחברתו בדרך כלל.‏ אהבתו ליהוה היא שבראש ובראשונה הניעה אותו לציית.‏ פטרוס ומשיחיים קדומים אחרים נהנו מיחסי קרבה הדוקים עם יהוה,‏ שהתבססו על ידע מדויק ביחס לאישיותו,‏ ובאשר למה שאהוב ושנוא עליו.‏ ברבות הימים,‏ כל עובדי האל הבינו שיהוה רוצה שהם יהיו ”‏מאוחדים לגמרי באותה מחשבה ובאותה דעה”‏ (‏קורינתים א׳.‏ א׳:‏10;‏ מתי כ״ב:‏37;‏ מעשי השליחים י׳:‏1–35‏)‏.‏

גם האמונה בישוע המשיח תרמה לאחדות המאמינים.‏ היה חשוב להם ללכת ככל האפשר בעקבותיו.‏ הוא ציווה עליהם:‏ ”‏אהבו זה את זה;‏ כמו שאהבתי אתכם.‏ .‏.‏.‏ בזאת יֵדעו הכול שתלמידיי אתם:‏ אם תהיה אהבה ביניכם”‏ (‏יוחנן י״ג:‏34,‏ 35‏)‏.‏ לא מדובר היה ברגש שטחי,‏ אלא באהבה המלוּוה בהקרבה עצמית.‏ ולאן יוביל הדבר?‏ ישוע התפלל ביחס למאמיניו:‏ ”‏אני מבקש.‏.‏.‏ יהיו נא כולם אחד;‏ כמו שאתה,‏ אבי,‏ בי ואני בך,‏ שיהיו גם הם בנו”‏ (‏יוחנן י״ז:‏20,‏ 21;‏ פטרוס א׳.‏ ב׳:‏21‏)‏.‏

יהוה שפך את רוח קודשו,‏ את כוחו הפעיל,‏ על משרתיו האמיתיים,‏ ורוח זו הגבירה את אחדותם.‏ היא הקנתה להם הבנה ביחס לעיקרי אמונה מקראיים שאומצו על־ידי כל הקהילות.‏ עובדי יהוה נשאו בפיהם מסר אחד — קידוש שם יהוה באמצעות מלכות המשיח,‏ ממשלה שמימית שנועדה לפרוש את שלטונה על כלל האנושות.‏ המשיחיים הקדומים הבינו כי מחובתם לא להיות חלק מן ”‏העולם”‏.‏ על כן,‏ בכל פעם שפרצו מהומות אזרחיות או סכסוכים צבאיים,‏ נקטו המשיחיים עמדה ניטראלית.‏ הם רדפו שלום עם כל אדם (‏יוחנן י״ד:‏26;‏ י״ח:‏36;‏ מתי ו׳:‏9,‏ 10;‏ מעשי השליחים ב׳:‏1–4;‏ רומים י״ב:‏17–21‏)‏.‏

כל המאמינים קיבלו על עצמם את האחריות לקדם את האחדות.‏ כיצד?‏ על־ידי כך שהקפידו שהתנהגותם תעלה בקנה אחד עם המקרא.‏ לפיכך,‏ השליח פאולוס כתב אל המשיחיים ’‏לפשוט את האדם הישן אשר התנהגותכם הראשונה כרוכה עימו.‏.‏.‏ וללבוש את האדם החדש’‏ (‏אפסים ד׳:‏22–32‏)‏.‏

שמירת האחדות

כמובן,‏ המאמינים במאה הראשונה היו בלתי מושלמים והתעוררו מצבים שאיימו על אחדותם.‏ לדוגמה,‏ במעשי השליחים ו׳:‏1–6 מסופר על מחלוקת שפרצה בין משיחיים יהודים דוברי יוונית לבין משיחיים יהודים דוברי עברית.‏ דוברי היוונית חשו שהם מופלים לרעה.‏ כשהגיע הדבר לאוזני השליחים,‏ טופלה הבעיה ללא דיחוי ובהגינות.‏ מאוחר יותר,‏ פרצו חילוקי דעות עקב שאלה דוקטרינלית באשר לחובותיהם של הנוכרים בקהילה המשיחית.‏ התקבלה החלטה על בסיס עקרונות המקרא,‏ וכל הקהילות ללא יוצא מן הכלל פעלו על־פיה (‏מעשי השליחים ט״ו:‏1–29‏)‏.‏

דוגמאות אלו מלמדות שאי־הסכמות לא הובילו בקהילה המשיחית במאה הראשונה לפילוגים אתניים או לסכסוכים דוקטרינליים נוקשים.‏ מדוע?‏ כיוון שהגורמים המאחדים — אהבה ליהוה,‏ אמונה בישוע המשיח,‏ אהבה הדדית הכרוכה בהקרבה עצמית,‏ קבלת הדרכתה של רוח הקודש,‏ הבנה משותפת ביחס לעיקרי אמונה מקראיים והנכונות לשנות התנהגות — היו חזקים דיים לשמור על האחדות והשלום בקהילה הקדומה.‏

מאוחדים בעבודת אלוהים בימינו

הניתן להשיג אחדות דומה כיום?‏ האם גורמים אלה עדיין מסוגלים ללכד אנשי אמונה ולאפשר להם לחיות בשלום עם בני כל הגזעים בכל רחבי תבל?‏ אכן כן!‏ עדי־יהוה מאוחדים באגודת אחים חובקת עולם המשתרעת על פני יותר מ־230 ארצות,‏ איים ואזורים.‏ יתרה מזו,‏ הם מאוחדים בזכות אותם הגורמים שאיחדו את המשיחיים במאה הראשונה.‏

הגורם העיקרי התורם לאחדות שממנה נהנים עדי־יהוה הוא מסירותם ליהוה אלוהים.‏ משמע הדבר שהם משתדלים לשמור לו אמונים בכל מצב.‏ עדיו של יהוה גם מאמינים בישוע המשיח ובתורתו.‏ הם נוהגים עם עמיתיהם לאמונה באהבה הכרוכה בהקרבה עצמית ומבשרים בשורת מלכות אחת בכל הארצות שבהן הם פעילים.‏ הם שמחים לשוחח על מלכות זו עם בני כל האמונות,‏ הגזעים,‏ הלאומים והקבוצות החברתיות.‏ בנוסף לכך,‏ עדי־יהוה נוקטים עמדה ניטראלית בכל הקשור לענייני העולם,‏ ועמדה זו מסייעת להם לעמוד בפני הלחצים הפוליטיים,‏ התרבותיים,‏ החברתיים והמסחריים המשסעים את החברה האנושית.‏ כל העדים מקבלים על עצמם את האחריות לקדם את האחדות ומתנהגים על־פי אמות המידה המקראיות.‏

האחדות כגורם מושך

לא אחת מעוררת אחדות זו את התעניינותם של אנשים שאינם עדי־יהוה.‏ לדוגמה,‏ אילזהa הייתה נזירה קתולית במנזר בגרמניה.‏ מה משך אותה אל עדי־יהוה?‏ היא אמרה:‏ ”‏מעולם לא פגשתי אנשים טובים מהם.‏ הם אינם נלחמים במלחמות ואינם מזיקים לאיש.‏ הם רוצים לעזור לאנשים לחיות חיי אושר בגן עדן עלי אדמות תחת מלכות אלוהים”‏.‏

והנה סיפורו של גונתר,‏ שהיה חייל גרמני שהוצב בצרפת במלחמת העולם השנייה.‏ יום אחד ניהל כומר פרוטסטנטי טקס דתי למען החיילים ביחידה של גונתר.‏ הכומר ביקש בתפילה שאלוהים יברך אותם,‏ יגן עליהם וייתן בידם את הניצחון.‏ לאחר הטקס התייצב גונתר בעמדת השמירה שלו.‏ מבעד למשקפת ראה חיילי אויב מעבר לקו החזית מקיימים טקס דתי דומה בניהולו של כומר.‏ בהמשך אמר גונתר:‏ ”‏קרוב לוודאי שגם הכומר הזה ביקש בתפילתו ברכות,‏ הגנה וניצחון.‏ תהיתי איך ייתכן שכנסיות הנצרות יהיו בשני צידי המתרס”‏.‏ רשמים אלה נחרטו בזכרונו.‏ לימים,‏ כשבא במגע עם עדי־יהוה,‏ אשר אינם נוטלים חלק במלחמות,‏ הצטרף גונתר לאגודת האחים הבינלאומית שלהם.‏

אשוֹק ופימה השתייכו לאחת מדתות המזרח.‏ בביתם היה מזבח לאחד האלים.‏ כאשר ניחתה על משפחתם מחלה קשה,‏ החליטו לבחון מחדש את דתם.‏ בשיחות עם עדי־יהוה,‏ התרשמו מתורותיהם המקראיות ומן האהבה השוררת בקרב העדים,‏ וכיום הם מבשרים נלהבים של בשורת מלכות יהוה.‏

אילזה,‏ גונתר,‏ אשוֹק ופימה מאוחדים עם מיליוני עדי־יהוה באגודת אחים חובקת עולם.‏ הם מאמינים בהבטחה המקראית שלפיה הגורמים המאחדים אותם כיום בעבודת אלוהים,‏ יאחדו בקרוב את כל עושי רצונו.‏ אותה עת לא יהיו עוד מעשים נפשעים,‏ חוסר אחדות ופילוגים בשם הדת.‏ העולם כולו יהיה מאוחד בעבודת אלוהי האמת,‏ יהוה (‏ההתגלות כ״א:‏4,‏ 5‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תמונות בעמודים 4,‏ 5]‏

המשיחיים הקדומים באו ממגוון רקעים ובכל זאת היו מאוחדים