מדוע אתה עובד את אלוהים?
מלך ירא־אלוהים יעץ פעם לבנו: ”דע את אלוהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה” (דברי הימים א׳. כ״ח:9). ברור אפוא, שיהוה מעוניין שמשרתיו יעבדוהו בלב גדוש הוקרה.
כאשר הבהירו לנו לראשונה את נבואות המקרא, היינו מלאי הערכה. כל יום למדנו משהו חדש על מטרות אלוהים. ככל שלמדנו על יהוה, כן גבר בנו הרצון לעובדו ”בלב שלם ובנפש חפצה”.
רבים מקרב עדי־יהוה ממשיכים לעבוד את יהוה בשמחה רבה במשך כל חייהם. אלא שיש משיחיים אשר התחילו יפה ועם הזמן שכחו את הסיבות שהניעו אותם לעבוד את יהוה. האם זה קרה גם לך? אם כן, אל ייאוש. ניתן למצוא שמחה שאבדה. כיצד?
חשוב על הברכות שנפלו בחלקך
ראשית, חשוב על הברכות שמרעיף עליך אלוהים יום יום. תן דעתך למתנותיו הטובות: יצירות כפיו המגוונות — שכל אחד יכול ליהנות מהן בלי תלות במצבו החברתי או הכלכלי — המזון והשתייה שהוא מספק, בריאותך היחסית, הידע המקראי שרכשת, ובראש ובראשונה, את בנו. מותו סלל בפניך את הדרך לעבוד את אלוהים במצפון נקי (יוחנן ג׳:16; יעקב א׳:17). ככל שתהרהר בטובו של אלוהים, כך תגדל הערכתך כלפיו. לבך יניע אותך לעבוד אותו מתוך הכרת טובה על כל מעשיו. אין ספק ששוב תחוש כפי שחש המשורר אשר כתב: ”רבות עשית אתה, יהוה אלוהיי, נפלאותיך ומחשבותיך אֵלֵינו; אין ערוך אליך. ... עצָמוּ מִסַפּר” (תהלים מ׳:6).
מילים אלו הם פרי עטו של דוד, איש שחייו לא היו סוגים בשושנים. בצעירותו בילה חלק ניכר מזמנו במנוסה מהמלך המרושע שאול ומאנשיו שביקשו את נפשו (שמואל א׳. כ״ג:7, 8, 19–23). דוד נלחם גם בחולשות אישיות. הוא התוודה על כך במזמור מ׳: ”אפפו עלי רעות עד אין מספר, השיגוני עוונותיי ולא יכולתי לראות; עצמו משערות ראשי” (תהלים מ׳:13). דוד לא היה פטור מצרות, אך הוא לא נתן להן לשבור אותו. הוא התמקד בברכות שהעניק לו יהוה, חרף בעיותיו, והבין שהברכות עולות בהרבה על הצרות.
כשאתה חש שבעיותיך האישיות אוחזות בך כבאחיזת חנק או כשאתה מוצף ברגשי נחיתות, מוטב שתחשוב על הברכות שנפלו בחלקך, כפי שעשה דוד. אין ספק שמתוך הוקרת הברכות הללו הקדשת את חייך ליהוה. מחשבות אלו יוכלו גם לעזור לך לעורר מחדש את השמחה שאבדה לך ולעבוד את אלוהים בלב מלא הערכה.
אסיפות הקהילה יכולות לעזור
בנוסף להרהורים אישיים בטובו של יהוה, עלינו להתרועע עם אחינו לאמונה. זה מעודד להיפגש באופן קבוע עם גברים, נשים וילדים האוהבים את אלוהים ונחושים לעובדו. יש בדוגמה שהם מציבים כדי להניע אותנו לשרת את יהוה בלב ובנפש. נוכחותנו באולם־המלכות עשויה לעודד גם אותם.
יש להודות שכאשר חוזרים הביתה אחרי יום עבודה קשה, או כששרויים במצב רוח רע מפאת בעיה או חולשה כלשהן, אין חשק ללכת לאסיפה באולם־המלכות. במצבים כאלו עלינו ’לנהוג בקשיחות עם גופנו’ כדי להישמע לצו להתאסף יחדיו עם אחינו לאמונה (קורינתים א׳. ט׳:26, 27; עברים י׳:23–25).
אם אין לנו ברירה אלא להכריח את עצמנו ללכת לאסיפה, האם משמע הדבר שאין אנו אוהבים את יהוה? ודאי שלא. משיחיים בוגרים מן העבר, שאהבתם לאלוהים לא היתה מוטלת בספק, היו חייבים להשקיע מאמצים נמרצים כדי לעשות את רצון אלוהים (לוקס י״ג:24). אחד מהם היה השליח פאולוס. הוא חשף את רגשותיו במילים: ”אני יודע כי בי, כלומר בבשרי, לא שוכן הטוב. אומנם לרצות אני יכול, אך לעשות את הטוב אינני יכול; כי אינני עושה את הטוב שאני חפץ בו, אלא את הרע שאינני חפץ בו — אותו אני עושה” (רומים ז׳:18, 19). אל הקורינתים אמר: ”כאשר אני מבשר את הבשורה אין לי מה להתהלל, שכן חובה מוטלת עלי. ... אם מרצוני אני עושה זאת, מגיע לי שכר. אבל אם לא מרצוני, הרי שתפקיד הופקד בידי” (קורינתים א׳. ט׳:16, 17).
כמו ברבים מאיתנו גם בפאולוס קיננו נטיות שליליות שהפריעו לו לעשות את הטוב. אך הוא נלחם בנטיות אלו, ורוב הזמן ידו היתה על העליונה. כמובן, פאולוס לא עשה כן בכוחו שלו. הוא כתב: ”הכל אני יכול בעזרתו של הנותן בי כוח” (פיליפים ד׳:13). יהוה, שנתן כוח לפאולוס, יחזק גם אותך כדי שתעשה את הנכון והישר בעיניו אם תבקש את עזרתו (פיליפים ד׳:6, 7). אם כן, ”הילחם למען האמונה”, ויהוה יברך אותך (יהודה 3).
אינך חייב להיות בודד במערכה. בקהילות של עדי־יהוה יש זקני־קהילה בוגרים ’הנלחמים אף הם למען האמונה’, והם מוכנים להושיט לך עזרה. אם תפנה אל זקן־קהילה ותבקש את עזרתו, הוא ישתדל ’לעודד’ אותך (תסלוניקים א׳. ה׳:14). מטרתו היא להיות ”כמחבא רוח וסתר זרם” (ישעיהו ל״ב:2).
”האלוהים הוא אהבה”, והוא חפץ שמשרתיו יעבדוהו מתוך אהבה (יוחנן א׳. ד׳:8). אם עליך להצית מחדש את אהבתך לאלוהים, נקוט את הצעדים הנחוצים כפי שהוסבר לעיל. אשריך אם תעשה כן.