‏”‏חוקרני אל ודע לבבי”‏

‏”‏חוקרני אל ודע לבבי.‏.‏.‏ ונחני בדרך עולם”‏.‏ — תהלים קל״ט:‏23,‏ 24‏.‏

1.‏ כיצד נוהג יהוה במשרתיו?‏

כולנו רוצים שינהגו בנו בהבנה,‏ שיתחשבו בנסיבותינו,‏ שיסייעו לנו כאשר אנו מגלים חולשות ושלא יבואו אלינו בדרישות שנבצר מאיתנו לעמוד בהן.‏ יהוה אלהים נוהג במשרתיו בדרך זו.‏ בתהלים ק״ג:‏14 נאמר:‏ ”‏כי הוא ידע יִצְרֵנוּ,‏ זָכוּר כי עפר אנחנו”‏.‏ ישוע המשיח,‏ אשר שיקף באורח מושלם את תכונות אביו,‏ מושיט הזמנה לבבית זו:‏ ”‏בואו אלי כל העמלים והעמוסים ואני אמציא לכם מנוחה.‏ קחו עליכם את עולי ולימדו ממני,‏ כי עניו אני ונמוך־רוח;‏ תמצאו מרגוע לנפשותיכם,‏ כי עולי נעים וקל משאי”‏.‏ — מתי י״א:‏28–30‏.‏

2.‏ הבלט את השוני בין השקפתו של יהוה לבין זו של בני־אנוש באשר (‏א)‏ לישוע המשיח (‏ב)‏ לנוהים אחריו.‏

² תדירות,‏ השקפת יהוה על אודות משרתיו שונה מאוד מזו של בני־אנוש.‏ הוא מסתכל על הדברים מנקודת־מבט שונה,‏ ושוקל היבטים שיתכן שאחרים אינם מודעים להם כלל.‏ בהיותו על הארץ,‏ ישוע המשיח היה ”‏נבזה וחדל אישים”‏.‏ אלה אשר לא האמינו כי הוא המשיח,‏ ’‏לא החשיבוהו’‏.‏ (‏ישעיהו נ״ג:‏3;‏ לוקס כ״ג:‏18–21‏)‏ ברם,‏ בעיני אלהים היה הוא ’‏בנו אהובו’‏,‏ אליו אמר האב:‏ ”‏בך חפצתי”‏.‏ (‏לוקס ג׳:‏22;‏ פטרוס א׳.‏ ב׳:‏4‏)‏ בין הנוהים אחר ישוע היו אנשים שנחשבו לנחותים,‏ מאחר שהיו עניים מבחינה חומרית ועברו סבל רב.‏ אך,‏ בעיני יהוה ובנו עשויים היו אותם אנשים להיחשב עשירים.‏ (‏רומים ח׳:‏35–39;‏ ההתגלות ב׳:‏9‏)‏ מדוע השוני בהשקפה?‏

3.‏ (‏א)‏ מדוע לעתים השקפתו של יהוה על בני־האדם שונה בתכלית מזו של בני־האדם?‏ (‏ב)‏ מדוע חשוב ביותר שנבחן את האדם הפנימי שבנו?‏

³ ירמיהו י״א:‏20 משיב:‏ ”‏יהוה.‏.‏.‏ בוחן כליות ולב”‏.‏ הוא רואה את פנימיותנו,‏ אפילו את אותם היבטים באישיותנו הנסתרים מעיני אחרים.‏ בבחינתו,‏ הוא שם דגש עיקרי על התכונות ועל התנאים החיוניים לטיפוח יחסים טובים עימו,‏ אלה המועילים לנו לטווח הארוך ביותר.‏ ידיעת הדבר אכן מעודדת;‏ ואף גורמת לנו להתפכח.‏ מאחר שיהוה שם לב לאדם הפנימי שבנו,‏ חשוב שנבחן את פנימיותנו אם ברצוננו להוכיח שאנו מסוג האנשים שהוא חפץ שישכנו בעולמו החדש.‏ דברו מסייע בידינו לערוך בחינה אישית מסוג זה.‏ — עברים ד׳:‏12,‏ 13‏.‏

מה יקרות הן מחשבות אלהים!‏

4.‏ (‏א)‏ מה הניע את המשורר להצהיר שמחשבות אלהים יקרות ללבו?‏ (‏ב)‏ מדוע עליהן להיות יקרות אף ללבנו?‏

⁴ לאחר שהרהר בהיקפו ובעומקו של הידע שיש לאלהים על משרתיו,‏ וכן ביכולתו המפליאה לספק להם כל עזרה שתידרש,‏ כתב דוד,‏ מחבר התהלים:‏ ”‏ולי מה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ [‏מחשבותיך]‏ אל!‏”‏ (‏תהלים קל״ט:‏17‏)‏ מחשבות אלה,‏ אותן הוא מגלה בדברו הכתוב,‏ נעלות לעין שיעור על מחשבות בני־האדם,‏ ואין זה משנה עד כמה רעיונותיהם עשויים להיראות מבריקים.‏ (‏ישעיהו נ״ה:‏8,‏ 9‏)‏ מחשבות אלהים מסייעות לנו להתמקד בדברים החשובים באמת בחיים ולהיות מסורים בשירותו.‏ (‏פיליפים א׳:‏9–11‏)‏ הן מלמדות אותנו כיצד לאמץ את השקפת יהוה בעניינים השונים.‏ הן מסייעות לנו להיות ישרים עם עצמנו,‏ להודות בכנות בפני עצמנו מהו האדם הטמון באמת בלבנו פנימה.‏ האם אנו מוכנים לעשות כן?‏

5.‏ (‏א)‏ מה מאיץ בנו דבר־אלהים לנצור ”‏מכל משמר”‏?‏ (‏ב)‏ כיצד מועיל לנו התיאור המקראי על אודות קין?‏ (‏ג)‏ אף־על־פי שאין אנו תחת התורה,‏ כיצד היא מסייעת לנו להבין מה נושא חן בעיני יהוה?‏

⁵ אנשים נוטים לשים דגש רב מדי על החיצוניות,‏ אך כתבי־הקודש מייעצים לנו:‏ ”‏מכל משמר נְצֹר לבך”‏.‏ (‏משלי ד׳:‏23‏)‏ המקרא מסייע לנו לעשות כן הן באמצעות הוראות והן באמצעות דוגמאות.‏ הוא מספר לנו שקין הקריב קורבן לאלהים כלאחר־יד,‏ בעוד שבלבו גאו תחושות התרעומת ומאוחר יותר השנאה כלפי אחיו,‏ הבל.‏ המקרא אף מפציר בנו שלא להידמות לו.‏ (‏בראשית ד׳:‏3–5;‏ יוחנן א׳.‏ ג׳:‏11,‏ 12‏)‏ בתורת משה,‏ המקרא מתעד את הצו לציית.‏ אך,‏ הוא אף מדגיש,‏ שהדרישה החשובה ביותר בתורה היתה,‏ שאלה העובדים את יהוה יאהבוהו בכל נפשם,‏ בכל שכלם ובכל מאודם;‏ והוא מציין כי הדבר השני בחשיבותו היה הצו לאהוב את הריע כאהבתם את עצמם.‏ — דברים ה׳:‏29,‏ 30;‏ מרקוס י״ב:‏28–31‏.‏

6.‏ ביישמנו את הכתוב במשלי ג׳:‏1‏,‏ אילו שאלות עלינו לשאול את עצמנו?‏

⁶ במשלי ג׳:‏1‏,‏ המקרא מאיץ בנו לא להסתפק אך ורק בקיום מצוות אלהים,‏ אלא גם לוודא שהציות מהווה ביטוי למה שטמון בלבנו באמת.‏ עלינו לשאול את עצמנו,‏ ’‏האם נכון הדבר לגבי ציותי לדרישות אלהים?‏’‏ אם אנו מגלים כי בעניינים מסוימים מניעינו או מחשבותינו לוקים בחסר — ואיש מאיתנו אינו יכול לטעון שהוא מושלם — אזי עלינו לשאול את עצמנו,‏ ’‏מה אני עושה כדי לשפר את המצב?‏’‏ — משלי כ׳:‏9;‏ יוחנן א׳.‏ א׳:‏8‏.‏

7.‏ (‏א)‏ כיצד מסייעים בידינו דברי הגינוי של ישוע לפרושים במתי ט״ו:‏3–9 לשמור על לבנו?‏ (‏ב)‏ אילו מצבים עלולים לאלצנו לנקוט צעדים קיצוניים כדי להטיל משמעת על מחשבותינו ועל לבנו?‏

⁷ כאשר הפרושים התיימרו לכבד את אלהים בעודם מקדמים בערמומיות את האינטרסים האישיים שלהם,‏ הוקיע אותם ישוע על צביעותם והוכיח כי עבודת־האלהים שלהם היתה חסרת־ערך.‏ (‏מתי ט״ו:‏3–9‏)‏ ישוע אף הזהיר,‏ כי כדי להסב קורת־רוח לאלהים,‏ הבוחן לבבות,‏ אין די בכך שננהל אורח־חיים מוסרי כלפי חוץ,‏ בשעה שאנו מתאווים לתענוג חושני ושוקעים במחשבות לא־מוסריות.‏ יתכן שעלינו לנקוט צעדים קיצוניים כדי להטיל משמעת על מחשבותינו ועל לבנו.‏ (‏משלי כ״ג:‏12;‏ מתי ה׳:‏27–29‏)‏ משמעת מסוג זה נחוצה אף אם כתוצאה מעבודתנו החילונית,‏ ממטרותינו באשר להשכלה,‏ או מסוג הבידור בו אנו בוחרים,‏ אנו מחקים את העולם בהתירנו לו לעצב אותנו בתואם עם ערכיו.‏ הבה לא נשכח לעולם שהתלמיד יעקב כינה את אלה הטוענים שהם שייכים לאלהים,‏ בעוד שרצונם להיות ידידים לעולם,‏ ”‏מפירי נאמנות [‏נואפים,‏ דליץ׳‏‏]‏”‏.‏ מדוע?‏ כיון ש”‏העולם כולו נתון ביד הרָשָע”‏.‏ — יעקב ד׳:‏4;‏ יוחנן א׳.‏ ב׳:‏15–17;‏ ה׳:‏19‏,‏ ע״ח‏.‏

8.‏ כדי להפיק את מלוא התועלת ממחשבותיו היקרות של אלהים,‏ מה עלינו לעשות?‏

⁸ כדי שנוכל להפיק את מלוא התועלת ממחשבות אלהים בנושאים אלה ואחרים,‏ עלינו להקצות זמן לקריאתן או להאזנה להן.‏ יתר על כן,‏ עלינו ללומדן,‏ לשוחח עליהן ולהרהר בהן.‏ קוראים רבים של חוברת המצפה נוכחים בקביעות באסיפות הקהילה של עדי־יהוה,‏ בהן דנים במקרא.‏ הם מנצלים כל הזדמנות,‏ אפילו על חשבון פעילויות אחרות,‏ כדי לעשות כן.‏ (‏אפסים ה׳:‏15–17‏)‏ והדברים להם הם זוכים בתמורה לכך,‏ עולים בערכם בהרבה על עושר חומרי.‏ האינך חש כך?‏

9.‏ מדוע חלק מן הנוכחים באסיפות מתקדמים מהר יותר מאחרים?‏

⁹ אולם,‏ חלק מן הנוכחים באסיפות אלה מתקדמים מבחינה רוחנית מהר יותר מאחרים.‏ הם מיישמים את האמת בחייהם במידה רבה יותר.‏ מה הסיבה לכך?‏ תדירות,‏ הגורם המכריע הוא דבקותם בלימוד האישי.‏ הם מבינים שאין אנו חיים על הלחם לבדו;‏ הזנה רוחנית מדי יום חשובה באותה המידה שחשובה אכילת מזון גופני בקביעות.‏ (‏מתי ד׳:‏4;‏ דברים ח׳:‏3;‏ עברים ה׳:‏14‏)‏ לכן,‏ הם משתדלים להקצות מדי יום לפחות זמן מה לקריאת המקרא או פרסומים המסבירים אותו.‏ הם מתכוננים לאסיפות הקהילה,‏ בלומדם את השיעורים מראש ובקוראם את הפסוקים.‏ אין הם מסתפקים בקריאת החומר גרידא;‏ הם מהרהרים בו.‏ אופי הלימוד שלהם כולל מחשבה עמוקה על ההשפעה שצריכה להיות לחומר הנלמד על חייהם.‏ ככל שרוחניותם גדלה,‏ הם מתחילים לחוש בדומה למחבר התהלים,‏ שכתב:‏ ”‏מה אהבתי תורתך!‏ .‏.‏.‏ פלאות עדוֹתיך”‏.‏ — תהלים א׳:‏1–3;‏ קי״ט:‏97,‏ 129‏.‏

10.‏ (‏א)‏ למשך כמה זמן יהא זה מועיל להמשיך וללמוד את דבר־אלהים?‏ (‏ב)‏ כיצד מראים זאת כתבי־הקודש?‏

¹⁰ גם אם אנו לומדים את דבר־אלהים מזה שנה,‏ 5 שנים או 50 שנה,‏ לעולם אין הדבר הופך להיות חזרה גרידא — לא אם מחשבות אלהים יקרות לנו.‏ אין זה משנה כמה כל אחד מאיתנו כבר למד מתוך כתבי־הקודש,‏ קיימים עדיין דברים רבים שאיננו יודעים.‏ ‏”‏מה עָצְמוּ ראשיהם!‏”‏‏,‏ אמר דוד.‏ ‏”‏אספרם,‏ מחול ירבון”‏.‏ מחשבות אלהים הינן מעבר ליכולתנו לאומדן.‏ אם היה עלינו למנות את מחשבות אלהים במשך כל היום והיינו נרדמים תוך כדי עשותנו כן,‏ כאשר היינו מתעוררים בבוקר,‏ עדיין היו נותרים לנו דברים רבים להרהר בהם.‏ לפיכך,‏ כתב דוד:‏ ‏”‏הֱקִיצֹתִי,‏ ועודי עִמָּךְ”‏.‏ (‏תהלים קל״ט:‏17,‏ 18‏)‏ לכל אורך הנצח יהא עלינו ללמוד עוד רבות על יהוה ועל דרכיו.‏ לעולם לא נגיע לנקודה שבה נדע הכל.‏ — רומים י״א:‏33‏.‏

שנאת הדברים שיהוה שונא

11.‏ מדוע אין די בכך שנדע מה הן מחשבות אלהים אלא חשוב שאף נהיה שותפים לרגשותיו?‏

¹¹ אל לנו ללמוד את דבר־אלהים אך ורק מתוך כוונה למלא את ראשנו בעובדות.‏ בעודנו מאפשרים למחשבות אלהים לחדור ללבנו,‏ אנו אף מתחילים להיות שותפים לרגשותיו.‏ מה חשוב הדבר!‏ אם איננו מטפחים רגשות אלה,‏ מה עלולה להיות התוצאה?‏ אף־על־פי שיתכן שנוכל לצטט מן המקרא,‏ אנו עלולים להתאוות למה שאסור או לחוש שהדברים הנדרשים מאיתנו מהווים נטל.‏ נכון הדבר שגם אם אנו שונאים את הרע,‏ אפשר שאנו מנהלים מאבק בגין חוסר־השלימות האנושי.‏ (‏רומים ז׳:‏15‏)‏ אולם,‏ אם איננו משקיעים מאמצים כנים כדי שפנימיותנו תתאים לאמת,‏ כלום נוכל לצפות להסב קורת־רוח ליהוה,‏ ”‏בוחן לבות”‏?‏ — משלי י״ז:‏3‏.‏

12.‏ עד כמה חשובות אהבה אלוהית ושנאה אלוהית?‏

¹² שנאה אלוהית מהווה הגנה רבת־עוצמה מפני עשיית הרע,‏ בדומה לאהבה אלוהית ההופכת את עשיית הטוב להנאה.‏ (‏יוחנן א׳.‏ ה׳:‏3‏)‏ כתבי־הקודש מאיצים בנו,‏ חזור ושנֹה,‏ לטפח הן אהבה והן שנאה.‏ ”‏אֹהֲבֵי יהוה שִׂנְאוּ רע”‏.‏ (‏תהלים צ״ז:‏10‏)‏ ”‏שִׂנְאוּ את הרע וְדִבְקוּ בטוב”‏.‏ (‏רומים י״ב:‏9‏)‏ האם אנו עושים כן?‏

13.‏ (‏א)‏ עם איזו תפילה של דוד בנוגע להשמדת הרשעים אנו מסכימים בפה מלא?‏ (‏ב)‏ כפי שנראה בתפילת דוד,‏ מי היו הרשעים שהוא התפלל שאלהים ישמידם?‏

¹³ יהוה הבהיר שמטרתו לעקור את הרשעים מכדור־הארץ ולהביא עולם חדש בו ישכנו הצדיקים.‏ (‏תהלים ל״ז:‏10,‏ 11;‏ פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏13‏)‏ שוחרי צדק נכספים לבואה של עת זו.‏ הם מסכימים בפה מלא עם דברי מחבר התהלים,‏ דוד,‏ אשר התפלל:‏ ‏”‏אם תִּקְטֹל אלוה רשע,‏ ואנשי דמים סורו מֶנִּי.‏ אשר יֹאמְרֻךָ לִמְזִמָּה,‏ נָשֻׂא לַשָּׁוְא עָרֶיךָ [‏אויביך]‏‏”‏.‏ (‏תהלים קל״ט:‏19,‏ 20‏)‏ דוד לא השתוקק לקטול בעצמו אנשי רשע אלה.‏ הוא התפלל כי העונש יבוא מיד יהוה.‏ (‏דברים ל״ב:‏35;‏ עברים י׳:‏30‏)‏ לא היו אלה אנשים אשר בדרך כלשהי פגעו בדוד באופן אישי.‏ הם יצגו את אלהים באורח מסולף,‏ בנושאם את שמו לשווא.‏ (‏שמות כ׳:‏7‏)‏ במירמה,‏ התיימרו הם לשרתו,‏ בהשתמשם בשמו לקידום מזימותיהם.‏ דוד לא רחש כל אהבה לאלה שבחרו להיות אויבי יהוה.‏

14.‏ האם ישנם רשעים אשר ניתן לעזור להם?‏ אם כן,‏ כיצד?‏

¹⁴ ישנם מיליארדי אנשים אשר אינם יודעים את יהוה.‏ רבים מהם,‏ מתוך בורות,‏ עוסקים במה שדבר־אלהים מגנה.‏ אם יתעקשו להתמיד בדרך זו,‏ יהיו הם בין אלה שיושמדו במהלך הצרה הגדולה.‏ עם זאת,‏ כשם שאין יהוה מפיק הנאה ממות הרשעים,‏ כך גם אל לנו.‏ (‏יחזקאל ל״ג:‏11‏)‏ כל עוד הזמן מרשה,‏ אנו מתאמצים לעזור לאנשים כאלה ללמוד את דרכי יהוה וליישמן.‏ אך,‏ מה אם מספר אנשים מגלים שנאה עזה ליהוה?‏

15.‏ (‏א)‏ מי היו אלה שמחבר התהלים ראה בהם ”‏אויבים”‏?‏ (‏ב)‏ כיצד נוכל להוכיח כיום שאנו רוחשים ”‏שנאה”‏ לאלה המתמרדים נגד יהוה?‏

¹⁵ באשר להם,‏ אמר מחבר התהלים:‏ ‏”‏הלוא משנאיך יהוה אשנא,‏ ובתקוממיך אֶתְקוֹטָט [‏אמאס]‏‏?‏ תכלית שנאה שנאתים,‏ לאויבים היו לי”‏.‏ (‏תהלים קל״ט:‏21,‏ 22‏)‏ בשל שנאתם העזה ליהוה,‏ דוד תיעב אותם ומאס בהם.‏ כופרים,‏ נימנים עם אלה המגלים את שנאתם ליהוה בהתמרדם נגדו.‏ למעשה,‏ כפירה היא מרד ביהוה.‏ ישנם כופרים המתיימרים לדעת ולשרת את אלהים,‏ אך דוחים הוראות או דרישות המפורטות בדברו.‏ אחרים טוענים כי הם מאמינים במקרא,‏ אך דוחים את אירגון יהוה ובאופן פעיל מנסים להפריע לפעילותו.‏ בבוחרם ברוע זה במתכוון,‏ לאחר ידיעתם את האמת,‏ כאשר הרע הפך להיות מושרש בהם עד כי הפך לחלק בלתי נפרד מהוויתם,‏ אזי על המשיחי לשנוא (‏במובן המקראי של המלה)‏ את אלה אשר כרכו את עצמם לחלוטין ברע.‏ משיחיים אמיתיים שותפים לרגשותיו של יהוה כלפי כופרים מעין אלה;‏ אין הם סקרנים להכיר רעיונות המביעים כפירה.‏ נהפוך הוא,‏ הם ’‏מתקוטטים’‏,‏ מואסים באלה אשר הפכו את עצמם לאויבי אלהים,‏ אך משאירים ליהוה את הנקמה.‏ — איוב י״ג:‏16;‏ רומים י״ב:‏19;‏ יוחנן ב׳.‏ 9,‏ 10‏.‏

כאשר אלהים חוקרנו

16.‏ (‏א)‏ מדוע רצה דוד שיהוה יחקרו?‏ (‏ב)‏ מה עלול להימצא בליבנו,‏ דבר שמן הראוי שנבקש מאלהים שיעזור לנו לבחון?‏

¹⁶ דוד לא אבה להידמות בשום אופן לרשעים.‏ רבים מנסים להסתיר את טבעם האמיתי,‏ לעומתם,‏ התפלל דוד בענווה:‏ ‏”‏חוקרני אל ודע לבבי.‏ בחנני ודע שרעפי.‏ וראה אם דרך עֹצֶב בי,‏ ונחני בדרך עולם”‏.‏ (‏תהלים קל״ט:‏23,‏ 24‏)‏ בהתייחסו אל לבו,‏ לא התכוון דוד לאיבר הפועם בחזהו.‏ בהתייחסו למובן הציורי של המלה,‏ התכוון לפנימיותו,‏ לאדם הפנימי.‏ אף עלינו לחפוץ שאלהים יחקור את לבנו ויבחן אם קיימים בנו אי־אילו תשוקות,‏ חיבה,‏ רגשות,‏ מטרות,‏ מחשבות או מניעים בלתי הולמים.‏ (‏תהלים כ״ו:‏2‏)‏ יהוה מזמיננו:‏ ”‏תנה בני לבך לי,‏ ועיניך דְּרָכַי תִצֹּרְנָה”‏.‏ — משלי כ״ג:‏26‏.‏

17.‏ (‏א)‏ במקום להסתיר מחשבות מדאיגות,‏ מה עלינו לעשות?‏ (‏ב)‏ האם גילוי נטיות פסולות בלבנו צריך להפתיענו,‏ ומה עלינו לעשות בנוגע להן?‏

¹⁷ אם מקננות בנו מחשבות מדאיגות ומכאיבות בשל תשוקות אסורות או מניעים שליליים או עקב מעשים שליליים כלשהם שעשינו,‏ או אז,‏ ללא ספק,‏ נרצה שיהוה יעזור לנו לתקן את המצב.‏ המלים ”‏דרך עֹצֶב”‏ מבוארות כ”‏דרך שקר ורשע המביא לידי צער וכאב,‏ ומקביל לדרך מוות”‏.‏ (‏ש.‏ל.‏גורדון)‏ יתכן שאין אנו מבינים היטב בעצמנו מה פשרן של מחשבותינו המדאיגות ואיננו יודעים כיצד לשטוח את בעיותינו בפני אלהים,‏ אך הוא מבין את מצבנו.‏ (‏רומים ח׳:‏26,‏ 27‏)‏ אל לנו להיות מופתעים אם מקננות בלבנו נטיות שליליות;‏ אולם,‏ אל לנו להקל בהן ראש.‏ (‏בראשית ח׳:‏21‏)‏ עלינו לבקש את עזרתו של אלהים כדי לעוקרן מן השורש.‏ אם אנו אוהבים את יהוה ואת דרכיו באמת ובתמים,‏ נוכל לפנות אליו לקבלת עזרה מעין זו תוך ביטחון,‏ כי ”‏האלהים גדול מלבנו והוא יודע הכל”‏.‏ — יוחנן א׳.‏ ג׳:‏19–21‏.‏

18.‏ כיצד מנחה אותנו יהוה ב”‏דרך עולם”‏?‏ (‏ב)‏ אם נמשיך להישמע להדרכות יהוה,‏ לאיזה ציון לשבח עשויים אנו לזכות?‏

¹⁸ בתואם עם תפילת מחבר התהלים שיהוה ’‏ינחהו בדרך עולם’‏,‏ יהוה אכן מנחה את משרתיו הענווים והצייתנים.‏ הוא מובילם בדרך שמשמעה לא רק חיים ארוכים עבורם,‏ משום שלא ייכרתו בטרם עת בשל עשיית הרע,‏ אלא אף במובן היותה דרך המובילה לחיי־נצח.‏ הוא מדגיש לנו את הצורך בערכו המכפר של קורבן ישוע.‏ באמצעות דברו ואירגונו,‏ הוא מספק לנו הדרכות חיוניות למען נוכל למלא את רצונו.‏ הוא מדגיש לנו את החשיבות שבהיענות לעזרה שהוא מספק,‏ כך שהאדם הפנימי שבנו יהיה זהה לאדם שאנו מקרינים כלפי חוץ.‏ (‏תהלים פ״ו:‏11‏)‏ הוא אף מעודדנו באמצעות התקווה לבריאות מושלמת בעולם חדש רב־צדק יחד עם חיי־עולם שיוקדשו לשירותו של האל,‏ אל האמת היחידי.‏ אם נוסיף להישמע בנאמנות להדרכותיו,‏ יוכל הוא למעשה לומר לנו את המילים שאמר לבנו:‏ ”‏בך חפצתי”‏.‏ — לוקס ג׳:‏22;‏ יוחנן ו׳:‏27;‏ יעקב א׳:‏12‏.‏

‏(‏מקור המאמר:‏ 1993/‏10/‏1)‏

כיצד תשיב?‏

◻ מדוע השקפתו של יהוה על משרתיו שונה תדירות מזו של בני־אנוש?‏

◻ מה עשוי לסייע לנו להבין את מה שיהוה רואה בבוחנו את לבנו?‏

◻ איזה סוג של לימוד מסייע לנו ללמוד עובדות על לבנו ולשמור עליו?‏

◻ מדוע אין די בכך שנדע את מה שאלהים אומר,‏ אלא חשוב שאף נהיה שותפים לרגשותיו?‏

◻ מדוע עלינו להתפלל באופן אישי ”‏חוקרני אל ודע לבבי”‏?‏

‏[‏תמונה בעמוד 29]‏

בלומדך,‏ השתדל לאמץ לך את מחשבות אלהים ואת רגשותיו

‏[‏תמונה בעמוד 30]‏

מחשבות יהוה ”‏מחול ירבון”‏

‏[‏שלמי תודה]‏

‏.Est (‏Near Eastern History)‏ Pictorial Archive