האם אמונה צריכה להתבסס על היגיון?
”יש יותר מדי אנשים ’דתיים’ שהופכים לכאלה רק כדי להפסיק לחשוב”, כותב דיקן של סמינר תיאולוגי בארצות־הברית. ”הם פשוט רוצים לקבל את הכול כ’עניין של אמונה’”, הוא מוסיף.
מדברים אלה משתמע שאנשים רבים הטוענים להיות בעלי אמונה דתית אינם חושבים מדוע הם מחזיקים באמונה זו או אחרת, או אם אמונתם מבוססת במידה מספקת. אין תימה אפוא שהדת הפכה לנושא שיחה שרבים נרתעים ממנו.
למרבה הצער, גם מנהגים כגון שימוש בצלמים דתיים וחזרה בעל־פה על תפילות מדכאים את החשיבה ההגיונית. מנהגים אלה, יחד עם ארכיטקטורה מרשימה, חלונות ויטראז’ מסוגננים ומוסיקה המרטיטה את מיתרי הלב, מסכמים פחות או יותר את חיי הדת של מיליוני אנשים. אף שכנסיות מסוימות טוענות שאמונתן מעוגנת במקרא, המסר שבפיהן — ’האמן בישוע ותיוושע’ — מפחית מן החשיבות שבלימוד רציני של המקרא. כנסיות אחרות מטיפות בשורה חברתית או פוליטית. מה נובע מכל זה?
מחבר העוסק בענייני דת אמר בנוגע למצב באמריקה הצפונית: ”הנצרות... נוטה לשטחיות, [ו]חסידיה יודעים מעט מזער על האמונה”. עורך סקרי דעת־קהל הפליג בדבריו ותיאר את ארצות־הברית כ”אומה של בוּרים במקרא”. אך מן הצדק לומר שהערות אלה תקפות גם בארצות אחרות שבהן רווחת הדת הנוצרית. כמו כן, רבות מן הדתות הלא־נוצריות אינן מעודדות את חסידיהן להשתמש בשכלם, אלא מדגישות מזמורים החוזרים על עצמם, תפילות טקסיות ושיטות מגוונות למדיטציה המשלבות מיסטיקה, במקום להבליט חשיבה הגיונית ובונה.
אך רבים מאותם אנשים שאינם מקדישים מחשבה לדיוק או למידת הנכונות של אמונותיהם הדתיות, דווקא שוקלים ביסודיות עניינים אחרים הקשורים לחיי היומיום. האין זה נראה מוזר שאדם העוסק בבירורים רבים לפני רכישת מכונית — שביום מן הימים תושלך אל מגרש הגרוטאות — יאמר בנוגע לדתו, ’אם היא היתה מספיק טובה להוריי, היא מספיק טובה בשבילי’?
אם אנו באמת מעוניינים להשביע את רצון אלוהים, האין זה מן הראוי שנשקול בכובד ראש עד כמה נכונה אמונתנו לגביו? השליח פאולוס דיבר על אנשים דתיים מסוימים בימיו, ואמר ”שיש להם קנאה לאלוהים, אבל קנאה שאין עימה דעת” (רומים י׳:2). ניתן להמשיל אנשים אלה לצַבָּע המתבקש לעשות עבודה מסוימת. הוא עובד קשה כדי לצבוע בית, אבל משתמש בצבעים הלא נכונים משום שלא טרח להקשיב להוראות בעל הבית. ייתכן שהצַבָּע מרוצה מן העבודה, אך האם כך ירגיש גם בעל הבית?
בעניין עבודת אלוהים אמיתית, מה רצוי בעיני אלוהים עצמו? המקרא משיב: ”טוב הדבר הזה ורצוי בעיני אלוהים מושיענו, החפץ שכל בני אדם ייוושעו ויגיעו להכרת האמת” (טימותיאוס א׳. ב׳:3, 4). יש החושבים שידע זה אינו בנמצא בקרב כל הדתות הקיימות כיום. אך צא וחשוב: אם אלוהים חפץ שבני אדם יכירו את האמת לאשורה, האם הוא ינהג שלא בצדק ויסתיר אותה מהם? לא לפי המקרא. הכתוב אומר: ”אם תדרשנו [את אלוהים], יימצא לך” (דברי הימים א׳. כ״ח:9).
כיצד אלוהים נמצא, או מגלה את עצמו, למי שדורשים אותו בכנות? המאמר הבא ישיב על שאלה זו.