לאן נעלמו כל השכנים?
”החברה המודרנית אינה מאמינה בשכנוּת” (בנג׳מין ד’יזראלי, מדינאי אנגלי בן המאה ה־19).
לקשישים בקובה יש דרך יוצאת דופן לדאוג לרווחתם: הם הקימו רשתות שכונתיות הנקראות בלשונם סירקולוס דה אבוואלוס (”חוג הסבים והסבתות”). לפי דיווח מ־1997, בערך 1 מתוך 5 קובנים בגיל הזהב משתייך לקבוצה כזו, ובה הוא מוצא קשרי ידידות, תמיכה וסיוע מעשי כדי לשמור על אורח חיים בריא. ”בכל פעם שרופאי משפחה צריכים עזרה בקיום מבצעי חיסון בשכונה”, מציין כתב העת בריאות העולם (World-Health), ”חוגי הסבים והסבתות מוכנים לסייע בחפץ לב”.
אך למרבה הצער, בשכונות רבות בעולם כבר אין קהילות תומכות כאלה. נחשוב, לדוגמה, על המקרה הטרגי של וולפגנג דירקס, שהתגורר בבניין דירות במערב גרמניה. לפני מספר שנים נמסר בעיתון קנבּרה טיימס, ש־17 המשפחות המתגוררות באותו בניין אומנם הבחינו בהיעדרותו של וולפגנג, אך ”איש לא חשב לצלצל בפעמון דלתו”. כאשר הגיע לבסוף בעל הבית לדירה, ”נגלה לעיניו שלד יושב מול הטלוויזיה”. על רגלי השלד היה מונח מדריך תוכניות הטלוויזיה מ־5 בדצמבר 1993. וולפגנג היה מת כבר חמש שנים. איזו תעודת עניות לדאגה ולאיכפתיות מצד השכנים! אין פלא שבמסה שנכתבה בניו־יורק טיימס מגזין אמר המחבר שהשכונה שלו, כמו רבות אחרות, הפכה ”לקהילה של זרים”. האם זה נכון גם בשכונתך?
אומנם בכמה אזורים מחוץ לעיר עדיין שוררת ידידות אמיתית בין השכנים, והדיירים במספר ערים משתדלים לגלות התעניינות בשכניהם. למרות זאת, רבים מתושבי הערים חשים מבודדים ופגיעים בשכונותיהם. הם גוועים לאיטם מאחורי קירות של אנונימיות. מדוע?
מאחורי קירות האנונימיות
כמובן, רובנו גרים בקרבת שכנים. הבהוב מקלט הטלוויזיה, צללים נעים בחלון, אורות נדלקים ונכבים, קול מכוניות שנכנסות לחניה או נוסעות, צעדים בחדר המדרגות, רשרוש מפתחות בעת פתיחת הדלתות ונעילתן — כולם מעידים על כך שהשכונה ”חיה”. עם זאת, התחושה של שכנות אמיתית נעלמת, כאשר אנשים הגרים בשכנות מסתתרים מאחורי קירות של אנונימיות או מתעלמים זה מזה כתוצאה מקצב החיים הקדחתני. יש הסבורים כי מיותר ליצור קשר עם השכנים או להיות חייב להם משהו. העיתון האוסטרלי הרלד סאן מודה: ”בני האדם נעשים יותר אנונימיים בסביבתם הקרובה וכתוצאה מכך פחות כבולים להתחייבות חברתית כלשהי. קל יותר בימינו להתעלם מאנשים שאינם אטרקטיביים מבחינה חברתית או להתנכר אליהם”.
התפתחות זו אינה מפתיעה. בעולם שבו אנשים הם ”אוהבי עצמם”, השכונות קוטפות את פרי האנוכיות (טימותיאוס ב׳. ג׳:2). התוצאה היא בדידות וניכור בקנה מידה נרחב. הניכור מצמיח חשדות וחוסר אמון, במיוחד כאשר השכונה סובלת מאלימות ופשע, וחוסר האמון מדכא את החמלה האנושית.
בלי כל קשר למצב בשכונתך, ודאי תסכים ששכנים טובים הם נכס של ממש לחברה. אנשים הפועלים ביחד למימוש יעד מסוים יכולים להשיג רבות. כמו כן, שכנים טובים יכולים להיות ברכה אמיתית, והמאמר הבא יראה כיצד.