תירוצים — מהי השקפתו של יהוה בנושא?‏

‏”‏האישה אשר נתתה עימדי,‏ היא נתנה לי מן העץ ואוכל”‏,‏ אמר האיש.‏ והאישה אמרה:‏ ”‏הנחש השיאני ואוכל”‏.‏ מילים אלה שאדם וחוה,‏ הורינו הראשונים,‏ אמרו לאלוהים סימנו את תחילתה של היסטוריה ארוכת שנים של הצגת תירוצים (‏בר׳ ג׳:‏12,‏ 13‏)‏.‏

העונש שהטיל יהוה על אדם וחוה,‏ משום שהימרו את פיו בזדון,‏ היה אות לכך שהתירוצים שלהם לא היו מקובלים עליו (‏בר׳ ג׳:‏16–19‏)‏.‏ האם עלינו להקיש מפרשה זו שיהוה לעולם אינו מוכן לקבל תירוצים?‏ או שמא יש תירוצים שהוא מקבל?‏ אם ישנם תירוצים כאלה,‏ כיצד נוכל לדעת אילו מקובלים עליו ואילו לא?‏ כדי למצוא תשובה לשאלה,‏ נגדיר תחילה מהו תירוץ.‏

תירוץ הוא סיבה הניתנת כדי להסביר מדוע דבר כלשהו נעשה,‏ לא נעשה או לא ייעשה.‏ תירוץ יכול להיות גם הסבר שיש בו להצדיק דבר שאינו כשורה,‏ והוא יכול להוות התנצלות כנה על מעשה ולשמש בסיס להקלה בחומרת הדין או למחילה.‏ אולם כפי שהיה במקרה של אדם וחוה,‏ תירוץ יכול להיות הסבר דחוק ושקרי לדבר מה שמסתיר את הסיבה האמיתית לו.‏ אופיים של התירוצים הוא לרוב כזה,‏ ועל כן אנו בדרך כלל מתייחסים אליהם בחשדנות.‏

כאשר אנחנו מתרצים את מעשינו,‏ ובייחוד בקשר לשירות אלוהים,‏ עלינו להישמר ’‏פן נרמה את עצמנו’‏ (‏יעקב א׳:‏22‏)‏.‏ נבחן כעת מספר דוגמאות ועקרונות מתוך המקרא שיעזרו לנו ’‏לבחון ולהיווכח מה רצוי בעיני האדון’‏ (‏אפ׳ ה׳:‏10‏)‏.‏

ציפיותיו של אלוהים מאיתנו

בדבר־אלוהים כתובות מצוות שעלינו,‏ כעמו של יהוה,‏ להישמע להן.‏ קיים,‏ למשל,‏ הצו שנתן ישוע ’‏ללכת ולעשות תלמידים’‏ מאנשי כל העמים.‏ צו זה עדיין מופנה לכל אחד מתלמידיו האמיתיים של המשיח (‏מתי כ״ח:‏19,‏ 20‏)‏.‏ במילוי מצווה זו טמונה חשיבות כה רבה עד כי השליח פאולוס אמר:‏ ”‏אוי לי אם לא אבשר”‏ (‏קור״א ט׳:‏16‏)‏.‏

אף־על־פי־כן,‏ חלק מן האנשים הלומדים עימנו זמן רב את המקרא עדיין נרתעים מלבשר את הבשורה הטובה על מלכות אלוהים (‏מתי כ״ד:‏14‏)‏.‏ אחרים השתתפו בעבר בפעילות הבישור,‏ אבל חדלו מפעילותם.‏ אילו סיבות מביאים לעיתים מי שאינם נוטלים חלק בפעילות הבישור?‏ כיצד הגיב יהוה בעבר כאשר היו שנרתעו מלמלא אחר מצווה מפורשת שציווה?‏

תירוצים שאינם מקובלים על אלוהים

‏”‏זה קשה מדי”‏.‏ במיוחד הביישנים מטבעם עלולים להרגיש שנטילת חלק בפעילות הבישור היא משימה קשה מדי.‏ אך חשוב על הלקח שניתן להפיק מסיפורו של יונה.‏ הוא קיבל משימה מיהוה — להכריז על חורבנה הממשמש ובא של נינווה — משימה שהוא חשב שהיא קשה ביותר.‏ ניתן להבין מדוע פחד יונה למלא את המשימה שקיבל.‏ נינווה הייתה עיר בירתה של אשור,‏ והאשורים קנו להם שם של אנשים אכזריים מאוד.‏ יונה אולי חשב לעצמו:‏ ’‏איך אצליח לשרוד שם?‏ מה יעשו לי האנשים האלה?‏’‏ מהר מאוד לאחר שקיבל את המשימה ברח יונה.‏ אך תירוצו לא היה מקובל על אלוהים,‏ ויהוה שוב שלח אותו להכריז את משפטו לתושבי נינווה.‏ הפעם מילא יונה באומץ לב את המשימה שניתנה לו,‏ ויהוה בירך את התוצאות (‏יונה א׳:‏1–3;‏ ג׳:‏3,‏ 4,‏ 10‏)‏.‏

אם אתה חושב שהמשימה להכריז את הבשורה הטובה היא משימה קשה מדי עבורך,‏ זכור ”‏כי האלוהים כול יכול”‏ (‏מר׳ י׳:‏27‏)‏.‏ הייה בטוח שיהוה יחזק אותך אם תמשיך לבקש את עזרתו,‏ ושהוא יברך אותך אם תאזור אומץ במילוי שירותך (‏לוקס י״א:‏9–13‏)‏.‏

‏”‏אני לא רוצה”‏.‏ מה תוכל לעשות אם לא מקנן בליבך הרצון למלא את שירותך המשיחי?‏ זכור שבכוחו של יהוה לפעול בך ולהשפיע על רצונותיך.‏ פאולוס אמר:‏ ”‏אלוהים הוא הפועל בכם גם שתרצו וגם שתפעלו כטוב בעיניו”‏ (‏פיל׳ ב׳:‏13‏)‏.‏ תוכל,‏ אם כן,‏ לבקש מיהוה שיגרום לך לרצות לעשות את רצונו.‏ זה מה שעשה המלך דוד.‏ הוא התחנן בפני יהוה:‏ ‏”‏הדריכני באמיתך”‏,‏ כלומר גרום לי ללכת בדרך אמיתך (‏תהל׳ כ״ה:‏4,‏ 5‏)‏.‏ תוכל לחקות את דוגמתו אם תתפלל בכנות ליהוה ותבקש ממנו שיניע אותך לרצות לעשות את הטוב בעיניו.‏

יש להודות שמדי פעם,‏ כאשר אנחנו עייפים או מיואשים,‏ עלינו להכריח את עצמנו לבוא לאסיפה באולם המלכות או לצאת לשירות.‏ אם זה מה שקורה לנו,‏ האם עלינו להסיק שאיננו אוהבים את יהוה באמת ובתמים?‏ בשום פנים ואופן לא.‏ גם משרתי אלוהים נאמנים מן העבר השקיעו מאמצים כבירים על מנת לעשות את רצון אלוהים.‏ למשל,‏ פאולוס ציין שהוא ’‏נוהג בקשיחות עם גופו’‏ כדי לציית למצוות אלוהים (‏קור״א ט׳:‏26,‏ 27‏)‏.‏ לכן גם כאשר עלינו להכריח את עצמנו לבצע את שירותנו,‏ אנחנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שיהוה יברכנו.‏ מדוע?‏ מכיוון שאנו מביאים את עצמנו לעשות את רצון אלוהים מהמניע הנכון — אהבתנו ליהוה.‏ בעשותנו כן,‏ אנו למעשה משיבים לטענתו של השטן האומר שמשרתי אלוהים יתכחשו לו אם יעמדו למבחן (‏איוב ב׳:‏4‏)‏.‏

‏”‏אני עסוק מדי”‏.‏ אם אינך משתתף בשירות מפני שאתה מרגיש שאתה עסוק מדי,‏ כדאי מאוד שתבחן מחדש את סולם העדיפויות שלך.‏ ”‏בקשו תחילה את מלכותו”‏,‏ אמר ישוע (‏מתי ו׳:‏33‏)‏.‏ כדי להישמע לעיקרון מנחה זה,‏ אולי תצטרך לפשט את סגנון החיים שלך או לנצל חלק מן הזמן שאתה מקדיש לבילויים ולבידור בשביל השירות.‏ יש מקום,‏ כמובן,‏ לבידור ולפעילויות אישיות אחרות,‏ אך אין זה תירוץ מוצדק להזנחת השירות.‏ משרת אלוהים שומר את המקום הראשון בחייו לענייני המלכות.‏

‏”‏אני לא מתאים”‏.‏ אולי אתה חש שאינך כשיר לבשר את הבשורה הטובה.‏ היו משרתי יהוה נאמנים בתקופת המקרא שהרגישו שאין הם מסוגלים לעמוד במשימות שהעניק להם יהוה.‏ חשוב למשל על משה.‏ כאשר העניק לו יהוה משימה מסוימת,‏ אמר משה:‏ ”‏בי אדני,‏ לא איש דברים אנוכי,‏ גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך,‏ כי כבד פה וכבד לשון אנוכי”‏.‏ יהוה חיזק אותו,‏ ולמרות זאת הוא ביקש מיהוה שישלח מישהו אחר במקומו (‏שמ׳ ד׳:‏10–13‏)‏.‏ כיצד הגיב יהוה?‏

יהוה לא פטר את משה מן המשימה שהוטלה עליו.‏ אבל הוא כן מינה את אהרון שיעזור למשה במילוי תפקידו (‏שמ׳ ד׳:‏14–17‏)‏.‏ מלבד זאת,‏ במשך השנים שלאחר מכן עמד יהוה לצד משה וסיפק לו את כל העזרה לה נזקק במילוי המשימות שהעניק לו.‏ גם אתה יכול להיות בטוח שיהוה יניע אחים מנוסים לעזור לך למלא את שירותך.‏ ומעל לכול,‏ זכור שדבר־אלוהים מבטיחנו שיהוה יכשיר אותנו לביצוע המלאכה שהטיל עלינו (‏קור״ב ג׳:‏5‏;‏ ראה התיבה:‏ ‏”‏השנים המאושרות בחיי”‏‏)‏.‏

‏”‏מישהו פגע בי”‏.‏ יש שחדלו לבשר או לבוא לאסיפות מפני שמישהו פגע בהם.‏ הם חושבים שיהוה ודאי יקבל את הסיבה הזאת לחוסר פעילותם הרוחנית.‏ זה טבעי,‏ כמובן,‏ לחוש כאב וכעס כאשר מישהו פוגע ברגשותינו,‏ אך האם זו באמת סיבה מוצדקת לחדול מפעילויותינו המשיחיות?‏ פאולוס ואחִיו לאמונה בר־נבא אולי הרגישו פגועים לאחר שאי־הסכמה ביניהם הובילה ל’‏ריב חריף’‏ (‏מה״ש ט״ו:‏39‏)‏.‏ אך האם מישהו מהם חדל לבשר בעקבות אותו ריב?‏ לא ולא!‏

באותו אופן,‏ כאשר אח לאמונה פוגע בך,‏ זכור שאויבך הוא לא אחיך הלא־מושלם,‏ אלא השטן הרוצה ”‏לטרוף”‏ אותך.‏ אך הוא לא יוכל לממש את רצונו אם ’‏תעמוד נגדו יציב באמונה’‏ (‏פט״א ה׳:‏8,‏ 9;‏ גל׳ ה׳:‏15‏)‏.‏ אתה לעולם ’‏לא תבוש’‏,‏ או תתאכזב,‏ אם תהיה לך אמונה כזו (‏רומ׳ ט׳:‏33‏)‏.‏

כאשר נסיבותינו אינן מאפשרות לנו לתת יותר

מתוך הדוגמאות שהובאו לעיל אנו מבינים שאדם שאינו ממלא אחר מצווה מפורשת מאת יהוה,‏ כולל המצווה לבשר את הבשורה הטובה,‏ אינו יכול להביא אף תירוץ מקובל מבחינה מקראית.‏ אך יכול להיות שיש לנו סיבות מוצדקות שבגללן איננו יכולים לעשות רבות בשירות.‏ אולי מפאת מחויבויות מקראיות אחרות אנו נאלצים להקדיש פחות זמן לפעילות הבישור.‏ כמו כן,‏ ייתכן שלפעמים נחוש שאנו באמת עייפים או חולים מכדי לעשות את מה שהיינו רוצים לעשות בשירות יהוה.‏ אבל דבר־אלוהים נוסך בנו את הביטחון שיהוה יודע מה היינו רוצים לעשות ושהוא מתחשב במגבלותינו (‏תהל׳ ק״ג:‏14;‏ קור״ב ח׳:‏12‏)‏.‏

עלינו להישמר אפוא לבל נשפוט בחומרה את עצמנו או אחרים בנושאים הללו.‏ השליח פאולוס כתב:‏ ”‏מי אתה כי תשפוט את עבדו של אחר?‏ הרי בעיני אדוניו הוא עומד או נופל”‏ (‏רומ׳ י״ד:‏4‏)‏.‏ במקום להשוות את מצבנו למצבם של אחרים,‏ עלינו לזכור ש”‏כל אחד מאיתנו ייתן דין וחשבון על עצמו לפני אלוהים”‏ (‏רומ׳ י״ד:‏12;‏ גל׳ ו׳:‏4,‏ 5‏)‏.‏ כאשר אנו פונים ליהוה בתפילה ומציגים בפניו את הסיבות המגבילות אותנו,‏ ברצוננו לעשות כן ’‏במצפון שלם’‏ (‏עב׳ י״ג:‏18‏)‏.‏

שירות יהוה מעניק שמחה

כולנו יכולים לשרת את יהוה בשמחה רבה משום שמצוותיו — ואין זה משנה מה מצבנו — תמיד סבירות ובנות ביצוע.‏ מניין לנו?‏

דבר־אלוהים אומר:‏ ”‏אל תמנע טוב מבעליו,‏ בהיות לאל ידך לעשות”‏ (‏מש׳ ג׳:‏27‏)‏.‏ מה מלמדנו הפסוק לגבי דרישותיו של אלוהים?‏ יהוה אינו דורש ממך לעשות כפי שיכול אחיך לעשות.‏ אולם הוא כן דורש ממך לשרתו כפי שיש ”‏לאל ידך לעשות”‏,‏ כלומר לפי מה שאתה מסוגל לעשות.‏ כן,‏ בין שיש לאל ידנו לעשות מעט או הרבה,‏ כל אחד מאיתנו יכול לשרת את יהוה בלב ונפש (‏לוקס י׳:‏27;‏ קול׳ ג׳:‏23‏)‏.‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 14]‏

‏”‏השנים המאושרות בחיי”‏

גם אם אנו סובלים ממגבלות פיזיות או רגשיות חמורות,‏ אל לנו להיחפז למסקנות ולחשוב שהדבר מונע מאיתנו להשתתף באופן מלא בשירות.‏ לשם המחשה נתייחס לסיפורו של ארנסט,‏ משיחי המתגורר בקנדה.‏

לארנסט הייתה לקות בדיבור והוא היה ביישן מאוד.‏ כתוצאה מפגיעה חמורה בגבו,‏ נאלץ לעזוב את עבודתו כפועל בניין.‏ על אף מגבלותיו,‏ נסיבותיו החדשות איפשרו לו לבלות זמן רב יותר בשירות.‏ באסיפות הקהילה עודדו את האחים לשרת כחלוצים עוזרים,‏ והדבר נגע מאוד לליבו.‏ אך הוא חש בלתי כשיר לסוג זה של שירות.‏

כדי להוכיח לעצמו שאין הוא מסוגל להיות חלוץ עוזר,‏ מילא ארנסט בקשה לחלוציות עוזרת למשך חודש אחד.‏ להפתעתו הרבה,‏ הצליח לעמוד במכסת השעות.‏ אז חשב לעצמו:‏ ’‏אני יודע שלעולם לא אצליח לעשות זאת שוב’‏.‏ כדי להוכיח את טענתו מילא בקשה לחלוציות לחודש נוסף — ושוב הצליח לעמוד במשימה.‏

ארנסט שירת כחלוץ עוזר במשך שנה,‏ אך אמר:‏ ”‏אני בטוח שלעולם לא אוכל להיות חלוץ רגיל”‏.‏ שוב,‏ כדי להוכיח את טענתו,‏ מילא בקשה לחלוציות רגילה.‏ בתום השנה הראשונה הופתע לגלות שהצליח למלא את שירותו כחלוץ רגיל.‏ ארנסט החליט להמשיך בחלוציות וזכה לשמחה הנלווית לחלוציות רגילה.‏ הוא עשה כן במשך שנתיים עד שנגדעו חייו כתוצאה מסיבוכים שנוצרו עקב הפציעה בגב.‏ אולם כשהיה על ערש דווי נהג לומר בעיניים דומעות למבקריו:‏ ”‏השנים האלה שבהן שירתתי את יהוה כחלוץ,‏ היו השנים המאושרות בחיי”‏.‏

‏[‏תמונה בעמוד 13]‏

בכוחנו להתגבר על כל משוכה העומדת בדרכנו במילוי שירותנו

‏[‏תמונה בעמוד 15]‏

יהוה שמח כאשר אנו משרתים אותו בלב ונפש ועושים כל מה שנסיבותינו מאפשרות לנו לעשות