‏”‏חכה לו”‏

1,‏ 2.‏ (‏א)‏ אילו שאלות כדאי שתשאל את עצמך?‏ (‏ב)‏ באילו נסיבות חיו חלק מתרי עשר הנביאים,‏ ומה הייתה גישתו של מיכה?‏

כמה זמן אתה מחכה לבוא יום יהוה ולמיגור הרֶשע מעל פני האדמה?‏ עוד כמה זמן אתה מוכן לחכות?‏ איזו גישה ואילו דפוסי התנהגות עליך לאמץ בתקופת המתנה זו?‏ למותר לציין שתשובותיך יהיו שונות מאלו של בני דתות אחרות החיים את חייהם כישר בעיניהם ומצפים לעלות השמיימה.‏

² בשעה שאתה מחכה ליום הגדול,‏ תוכל לשאוב עזרה רבה מכתביהם של תרי עשר הנביאים.‏ רבים מהם חיו בתקופה שבה התערבות אלוהים עמדה בפתח.‏ לדוגמה,‏ מיכה ניבא זמן קצר לפני שנענשה שומרון בידי האשורים ב־740 לפה״ס.‏ (‏ראה ציר הזמן בעמודים 20 ו־21‏.‏)‏ כמו כן,‏ לימים בא יום יהוה על יהודה.‏ מאחר שמיכה לא ידע בדיוק מתי יפעל אלוהים,‏ האם הגיע למסקנה שאין לו אלא לשבת באפס מעשה ולקוות שאלוהים יפעל במהרה?‏ הנה מה שגמר בליבו:‏ ”‏ואני ביהוה אצפה.‏ אוחילה לאלוהי ישעי.‏ ישמעני אלוהיי”‏ (‏מיכה ז׳:‏7‏)‏.‏ בביטחון מלא שהנבואות עומדות להתגשם,‏ היה מיכה כזקיף ערני במגדל שמירה (‏שמואל ב׳.‏ י״ח:‏24–27;‏ מיכה א׳:‏3,‏ 4‏)‏.‏

3.‏ איזו גישה הפגינו חבקוק וצפניה סמוך לחורבן ירושלים?‏

³ כעת,‏ עיין בציר הזמן וראה מתי חיו צפניה וחבקוק.‏ שים לב שהם שירתו סמוך לחורבן ירושלים ב־607 לפה״ס.‏ בכל אופן,‏ לא היה בידם לדעת אם משפט אלוהים קרוב אליהם מאוד או אם יבוא בעוד עשרות שנים (‏חבקוק א׳:‏2;‏ צפניה א׳:‏7,‏ 14–18‏)‏.‏ צפניה כתב:‏ ”‏’‏חכו [‏צָפּו]‏ לי’‏,‏ נאום יהוה,‏ ’‏ליום קומי לעד,‏ כי משפטי.‏.‏.‏ לשפוך עליהם זעמי,‏ כל חרון אפי’‏”‏ (‏צפניה ג׳:‏8‏)‏.‏ ומה באשר לחבקוק,‏ שחי זמן מה לאחר צפניה?‏ הוא כתב:‏ ”‏עוד חזון למועד [‏החזון יתקיים במועדו]‏,‏ ויָפֵחַ לקץ ולא יכזב.‏ אם יתמהמה,‏ חכה לו;‏ כי בוא יבוא.‏ לא יאחר”‏ (‏חבקוק ב׳:‏3‏)‏.‏

4.‏ באילו נסיבות ניבאו צפניה וחבקוק,‏ ומה הייתה גישתם?‏

⁴ התמונה מתחדדת אם מבינים באילו נסיבות נאמרו המילים בצפניה ג׳:‏8 ובחבקוק ב׳:‏3‏.‏ בעוד חלק מן היהודים טענו ש”‏לא ייטיב יהוה ולא יָרֵעַ”‏,‏ הכריז צפניה על בוא ”‏יום אף יהוה”‏.‏ ביום ההוא ישפוך אלוהים את חמתו על עמי האויב ועל היהודים הממרים (‏צפניה א׳:‏4,‏ 12;‏ ב׳:‏2,‏ 4,‏ 13;‏ ג׳:‏3,‏ 4‏)‏.‏ האם לדעתך נחרד צפניה מזעם אלוהים ומחרון אפו?‏ נהפוך הוא:‏ היה עליו ’‏לחכות’‏,‏ כלומר לצפות לכך.‏ ’‏ומה לגבי חבקוק?‏’‏,‏ אתה אולי שואל.‏ גם הוא נדרש ’‏לחכות לו’‏.‏ לא נחטא לאמת אם נאמר שצפניה וחבקוק לא התייחסו באדישות לבאות ולא המשיכו בחייהם כאילו שום דבר לא ישתנה לעולם (‏חבקוק ג׳:‏16;‏ פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏4‏)‏.‏ כאמור,‏ אחד הגורמים המרכזיים המשותפים לשני הנביאים הללו הוא שהיה על שניהם ’‏לחכות’‏ בציפייה ליום יהוה.‏ כיום,‏ במבט לאחור,‏ ידוע לך שציפייתם התממשה ב־607 לפה״ס והפכה לעובדה היסטורית.‏ מכאן שהיה זה נבון מצידם ’‏לחכות’‏ ליום יהוה.‏

5,‏ 6.‏ איזו גישה צריכה להיות לנו בהתחשב במיקומנו ברצף הזמן ולנוכח התגשמותה ההדרגתית של מטרת אלוהים?‏

⁵ הייה סמוך ובטוח ש”‏יום אף יהוה”‏ יבוא על הסדר העולמי הנוכחי;‏ זו עובדה מוגמרת ואתה ודאי מקבל זאת ללא עוררין.‏ בדומה לצפניה וחבקוק,‏ אינך יודע מתי בדיוק יבוא היום ההוא (‏מרקוס י״ג:‏32‏)‏.‏ אבל הוא בוא יבוא,‏ ולפי התגשמות נבואות המקרא בימינו,‏ בואו קרוב מתמיד.‏ לפיכך,‏ מה שהדגיש יהוה לנביאים הללו תקף גם לגביך — ’‏חכה לו’‏ בציפייה.‏ זכור את האמת המוחלטת הבאה:‏ אין אל אחר זולת אלוהינו ’‏העושה למחכים לו’‏,‏ כלומר,‏ הפועל למען אלה המצפים לו (‏ישעיהו ס״ד:‏3‏)‏.‏

⁶ במעשיך תוכל להפגין גישה נכונה,‏ זאת אומרת להראות שאתה חי בציפייה ל”‏יום אף יהוה”‏ תוך ביטחון מלא שהוא יבוא בעיתו.‏ הצורך להיות משוכנע בדבר ולפעול בהתאם משתקף במה שאמר ישוע.‏ הוא האיץ בשליחים ובכל המשיחיים המשוחים:‏ ”‏יהיו מותניכם חגורים ומנורותיכם דולקות.‏ ואתם הייו דומים לאנשים המחכים לאדונם בציפייה.‏.‏.‏ אשרי אותם העבדים אשר האדון בבואו ימצאם עומדים על המשמר.‏ אמן אומר אני לכם,‏ הוא יאזור את מותניו,‏ יושיבם,‏ וייגש לשרת אותם”‏ (‏לוקס י״ב:‏35–37‏)‏.‏ הנכונות להוחיל ליהוה מעידה על כך שאנו בטוחים כי יומו הגדול יבוא במועדו ולא יאחר אף לא ברגע קט.‏

‏’‏חכה’‏ בציפייה ליום יהוה והייה ’‏מוכן’‏ לקראתו

7,‏ 8.‏ (‏א)‏ מה מתאפשר בזכות אורך רוחו של אלוהים?‏ (‏ב)‏ איזו גישה קורא לנו פטרוס להפגין?‏

⁷ משרתי אלוהים בעת החדשה חיו בציפייה דרוכה ליום יהוה עוד לפני שנוסדה מלכות אלוהים בשמיים ב־1914,‏ וגישה זו מאפיינת אותם עד עצם היום הזה.‏ ציפייתם אינה מתבטאת בחוסר עשייה.‏ היפוכו של דבר,‏ הם פעילים במלאכת הכרזת הבשורה שהטיל עליהם אלוהים (‏מעשי השליחים א׳:‏8‏)‏.‏ אך צא וחשוב:‏ אילו בא יום יהוה ב־1914,‏ מה היה עולה בגורלך?‏ ונניח שיום יהוה היה בא לפני 40 שנה,‏ האם ניהלת אז ’‏חיי קדושה וחסידות’‏?‏ (‏פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏11‏)‏ ומה באשר לבני משפחתך ולחבריך הקרובים המשרתים כיום את יהוה?‏ ברור אפוא שתקופת ציפייה זו פתחה בפניך ובפני רבים את הדרך לישועה כנאמר בפטרוס ב׳.‏ ג׳:‏9‏.‏ יהוה לא השמיד את הסדר העולמי המרושע בכללותו מייד עם כינון המלכות,‏ ותודות לכך איפשר לרבים להתחרט וללכת בדרך הישר.‏ כולנו מסכימים עם דבריו של השליח פטרוס:‏ ”‏את אורך רוח אדוננו חישבו לתשועה”‏ (‏פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏15‏)‏.‏ כפי שניתנה לאנשי נינווה ההזדמנות לחזור בתשובה ולהינצל,‏ גם כיום יש לבני אדם האפשרות להתחרט על חטאיהם ולחולל שינויים בסגנון חייהם ובצורת חשיבתם.‏

⁸ יש להודות שהמשיחי עלול להביט באדישות מה על ימיהם של מיכה,‏ צפניה וחבקוק ואולי לומר לעצמו,‏ ”‏הרי זה קרה לפני כל כך הרבה זמן!‏”‏ אך אילו לקחים יכולים אנו ללמוד מהתקופה ההיא?‏ כבר הזכרנו את דברי פטרוס לפיהם המשיחיים צריכים ”‏לחיות בקדושה ובחסידות”‏.‏ מייד לאחר שאמר את המילים הללו,‏ הדגיש צורך נוסף — הצורך ”‏לחכות לבוא יום האלוהים ולהחיש אותו”‏ (‏פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏11,‏ 12‏)‏.‏ מכאן שעלינו ”‏להחיש”‏ את היום ההוא במחשבותינו ולחכות לו בציפייה.‏

9.‏ מדוע עלינו ’‏לצפות’‏ ולעמוד על המשמר?‏

⁹ בין אם אנו משרתים את יהוה שנים ספורות או עשרות שנים,‏ האם אנו ’‏מצפים ביהוה ומוחילים לו’‏ כדוגמת מיכה?‏ (‏רומים י״ג:‏11‏)‏ מטבע הדברים,‏ אנו כמהים לדעת מתי יבוא הקץ וכמה זמן נותר עד אז.‏ אך עלינו להכיר בעובדה שאין באפשרותנו לדעת זאת.‏ היזכר במה שאמר ישוע:‏ ”‏אילו ידע בעל הבית באיזו אשמורה יבוא הגנב,‏ היה שוקד ולא מניח לו לחדור לביתו.‏ לכן הייו מוכנים גם אתם,‏ כי בשעה שלא תעלה על דעתכם יבוא בן האדם”‏ (‏מתי כ״ד:‏43,‏ 44‏)‏.‏

10.‏ אילו לקחים אתה למד מחייו ומגישתו של השליח יוחנן?‏

¹⁰ דברי ישוע דומים מאוד למסרים שכתבו מיכה,‏ צפניה וחבקוק.‏ עם זאת,‏ ישוע לא הפנה את דבריו לבני קדם אלא לתלמידיו,‏ כלומר לנו.‏ משיחיים מסורים רבים מיישמים את עצת ישוע;‏ הם ’‏מוכנים’‏ ומחכים בציפייה.‏ דוגמה טובה לכך הציב השליח יוחנן.‏ הוא היה מבין הארבעה שהיו עם ישוע על הר הזיתים וששאלוהו אודות סיום הסדר העולמי הנוכחי (‏מתי כ״ד:‏3;‏ מרקוס י״ג:‏3,‏ 4‏)‏.‏ היה זה בשנת 33 לספירה.‏ בידי יוחנן לא היה לוח זמנים כלשהו שיאפשר לו לדעת עד כמה קרובים המאורעות.‏ כעת,‏ דמיין את יוחנן בחלוף 60 שנה.‏ יוחנן הזדקן,‏ ולמרות זאת לא רפו ידיו ולא אבדה לו תחושת הציפייה.‏ נהפוך הוא,‏ כשומעו את ישוע אומר:‏ ”‏אכן,‏ אני בא מהר”‏,‏ הגיב:‏ ”‏אמן.‏ בוא נא האדון ישוע”‏.‏ יוחנן לא הצטער על האופן שבו חי את חייו.‏ הוא היה משוכנע שיהוה יגמול ביום משפטו לכל איש כמעשיו (‏ההתגלות כ״ב:‏12,‏ 20‏)‏.‏ יוחנן רצה,‏ כעצת האדון ישוע,‏ להיות ’‏מוכן’‏ למשפט יהוה בלי קשר למועד התרחשותו.‏ האם גם אתה רוצה להיות מוכן?‏

האם אתה ’‏מחכה’‏ בציפייה או האם אתה ’‏שבע’‏?‏

11.‏ במה היו מיכה והושע שונים מבני דורם?‏

¹¹ תן דעתך ללקח נוסף שניתן להפיק מן הנביאים שחיו זמן קצר לפני בוא משפטי יהוה,‏ בתחילה על ישראל ואחר כך על יהודה.‏ מיכה ’‏ציפה והוחיל’‏,‏ ואילו רבים מסביבו לא עשו כן.‏ הם הפכו ל”‏שונאי טוב ואוהבי רע”‏.‏ מיכה הזהירם שאם לא ישתנו,‏ ”‏לא יענה”‏ להם יהוה גם אם ”‏יזעקו”‏ לעזרתו (‏מיכה ג׳:‏2,‏ 4;‏ ז׳:‏7‏)‏.‏ הושע,‏ בן דורו של מיכה,‏ פנה אל תושבי ממלכת ישראל הצפונית בשפה השאולה מעולם החקלאות,‏ ואמר:‏ ”‏זירעו לכם לצדקה;‏ קיצרו לפי חסד.‏ נירו לכם ניר,‏ ועת לדרוש את יהוה”‏.‏ אלא שהרוב אטמו אוזניהם למסריו.‏ הם ’‏חרשו רשע’‏,‏ ועל כן קצרו עוולה (‏הושע י׳:‏12,‏ 13‏)‏.‏ הם עשו מעשים מושחתים או העלימו מהם עין משום ש’‏בטחו בדרכם’‏ ולא בדרך יהוה.‏ יש שאולי תוהים היום,‏ ’‏איך אירע כדבר הזה לעובדי האל האמיתיים שחיו בארץ ההבטחה?‏’‏ הושע הראה שהבעיה הייתה נעוצה בגישה כלשהי שמפניה עלינו להישמר כדי לחיות בציפייה ליום יהוה הגדול:‏ לחוש שכבר הגענו למנוחה ולנחלה ולהיות ’‏שבעים’‏.‏

12.‏ (‏א)‏ איזו התפתחות בלתי רצויה זיהה הושע בקרב בני ישראל לפני 740 לפה״ס?‏ (‏ב)‏ באילו דרכים באה לידי ביטוי תחושת ה’‏שובע’‏ של העם?‏

¹² לאחר שנכנסו אל ארץ ההבטחה,‏ ארץ זבת חלב ודבש,‏ נהנו עם אלוהים משפע רב.‏ מה עשו בעקבות זאת?‏ הנה הדברים שאמר יהוה ביד הושע:‏ ”‏כמרעיתם וישבעו.‏ שבעו ויָרָם ליבם.‏ על כן שכחוני”‏ (‏הושע י״ג:‏6‏)‏.‏ מאות שנים קודם לכן הזהיר אלוהים את עמו מפני סכנה זו ממש (‏דברים ח׳:‏11–14;‏ ל״ב:‏15‏)‏.‏ על אף זאת,‏ בימי הושע ועמוס נפלו בני ישראל בפח ונעשו ’‏שבעים’‏.‏ עמוס מספק לנו פרטים מדויקים.‏ הוא כותב שרבים ריהטו את בתיהם ברהיטים מפוארים,‏ והיו אף שהחזיקו בבעלותם בית חורף ובית קיץ.‏ הם סעדו את ליבם במיטב המזונות,‏ הערו לקרבם יין משובח מכלים מובחרים ומשחו את עורם ב”‏ראשית שמנים”‏,‏ אולי לבישום הגוף (‏עמוס ג׳:‏12,‏ 15;‏ ו׳:‏4–6‏)‏.‏ ברור לך ששום דבר מן הדברים הללו לא היה פסול כשלעצמו.‏ הפסול הוא,‏ כמובן,‏ בייחוס חשיבות רבה מדי לעניינים אלו.‏

13.‏ באיזו מגרעת בסיסית לקו בני ישראל,‏ הן העשירים והן העניים?‏

¹³ לא כל יושבי הממלכה הצפונית חיו בשפע וב’‏שובע’‏.‏ חלקם היו עניים,‏ ופרנסו בדוחק את משפחותיהם (‏עמוס ב׳:‏6;‏ ד׳:‏1;‏ ח׳:‏4–6‏)‏.‏ כך הוא כיום באזורים רבים בעולם.‏ האם עצת אלוהים בהושע י״ג:‏6 הייתה רלוונטית גם לעניי ישראל הקדומה,‏ והאם היא תקפה גם בימינו?‏ אכן כן.‏ יהוה הראה שלא משנה אם משרתו עשיר או עני,‏ עליו להישמר לבל יתמקד בצדדים החומריים של החיים ו’‏ישכח את אלוהים’‏ (‏לוקס י״ב:‏22–30‏)‏.‏

14.‏ מדוע עלינו לבחון את עצמנו ולראות באיזו מידה אנו מצפים ליום יהוה?‏

¹⁴ לנו יש היתרון להביט לאחור ולראות שנבואות מקרא רבות מתגשמות.‏ זו סיבה נוספת להיות דרוכים וערוכים ולחכות בציפייה ליום יהוה.‏ אבל מה אם אנו חיים בציפייה לא מעט זמן,‏ אולי עשרות שנים?‏ בעבר עשינו מאמצים בשירות וקיבלנו החלטות אישיות ששיקפו את הכרתנו הפנימית שקרוב יום יהוה.‏ והנה השנים חלפו וטרם בא היום המיוחל.‏ האם אנו עדיין מחכים לו בציפייה?‏ שאל את עצמך,‏ ’‏האם אני עדיין מצפה בדריכות ליום יהוה או שמא תחושת הציפייה שלי דעכה במידה ניכרת?‏’‏ (‏ההתגלות ב׳:‏4‏)‏.‏

15.‏ אילו סימנים עשויים להעיד על כך שתחושת הציפייה שלנו מתקהה?‏

¹⁵ יש באפשרותנו לבחון בדרכים רבות עד כמה אנו מצפים ליום יהוה.‏ לשם כך,‏ הבה ננסה לערוך בדק בית לפי המאפיינים שאפיינו את בני דורו של עמוס אשר נעשו עם הזמן ’‏שבעים’‏.‏ האם מקננת בנו הנטייה להיות ’‏שבעים’‏?‏ משיחי שבשנים עברו הראה בחשיבתו ובמעשיו שהוא חי בציפייה ליום יהוה,‏ אולי שואף כיום לרכוש בית ומכונית מפוארים יותר,‏ בגדי מעצבים מובילים,‏ תכשירי קוסמטיקה ותכשיטים יקרים,‏ וליהנות מיינות מובחרים וארוחות גורמה.‏ אין במקרא כל רמז לכך שעלינו לחיות חיי סגפנות ולשלול מעצמנו הנאות סבירות.‏ העמֵל ראוי ’‏לאכול ולשתות ולראות טוב בכל עמלו’‏ (‏קהלת ג׳:‏13‏)‏.‏ אלא שהסכנה היא שהמשיחי ישים דגש רב מדי על מזון,‏ שתייה והופעה חיצונית (‏פטרוס א׳.‏ ג׳:‏3‏)‏.‏ ישוע הראה שחלק מן המשוחים באסיה הקטנה החלו למקד את תשומת ליבם בדברים אחרים.‏ הדבר מוכיח שסכנה זו אכן אורבת למשיחיים (‏ההתגלות ג׳:‏14–17‏)‏.‏ שמא נפלנו באותה מלכודת?‏ האם אנו נעשים ’‏שבעים’‏ ואולי כל דעתנו נתונה לדברים חומריים?‏ האם תחושת הציפייה שלנו מתקהה?‏ (‏רומים ח׳:‏5–8‏)‏.‏

16.‏ מדוע לא יהיה זה לטובתם המרבית של ילדינו אם נעודדם לחתור לחיי ’‏שובע’‏?‏

¹⁶ העצות שאנו נותנים לילדינו או לאחרים עלולות להעיד על כך שהציפייה שלנו ליום יהוה דעכה.‏ המשיחי אולי אומר לעצמו:‏ ’‏ויתרתי על מסלולי לימוד או על אפשרויות קריירה כי האמנתי שהקץ קרוב מאוד.‏ היום אני רוצה שילדיי יזכו להשכלה שתאפשר להם לחיות חיים נוחים’‏.‏ ייתכן שמחשבות דומות עברו בראשם של חלק מבני דורו של הושע.‏ אך אילו יעצו לילדיהם לחתור לחיי ’‏שובע’‏,‏ האם היה זה לטובתם המרבית של ילדיהם?‏ אילו חתרו הילדים בימים ההם לחיי ’‏שובע’‏ ונוחות,‏ מה היה עולה בגורלם בשנת 740 לפה״ס בשעה שנפלה שומרון בידי האשורים?‏ (‏הושע י״ד:‏1;‏ צפניה א׳:‏12,‏ 13‏)‏.‏

יהיו ציפיותיך מושתתות על יסוד מוצק

17.‏ באיזו דרך עלינו לחקות את מיכה?‏

¹⁷ בדומה לעובדי אלוהים בימי קדם,‏ אנו סמוכים ובטוחים כי הבטחות אלוהים תתגשמנה בעיתן,‏ בעת שקבע אלוהים (‏יהושע כ״ג:‏14‏)‏.‏ הנביא מיכה נהג בחוכמה והוחיל לאלוהי ישעו.‏ כיום אנו יודעים שמיכה חי בסמוך מאוד לכיבוש שומרון.‏ מה באשר לנו ולתקופתנו?‏ כשנביט לאחור ונראה איך ניצלנו את שנות חיינו,‏ האם נוכל לומר חד־משמעית שבחרנו בחירות נבונות בנושאים שונים כגון קריירה חילונית,‏ סגנון חיים ושירות מורחב?‏ אמת,‏ אין אנו יודעים ”‏את היום ההוא והשעה”‏ (‏מתי כ״ד:‏36–42‏)‏.‏ למרות זאת,‏ אין ספק שננהג בתבונה אם נאמץ את גישתו של מיכה ונפעל בהתאם לה.‏ כשיזכה מיכה לגמולו בתחיית המתים בגן העדן הארצי המשוקם,‏ עד כמה יערב לו מעצם הידיעה שמסריו הנבואיים ונאמנותו המופתית שימשו לנו מקור השראה!‏ אנו נהיה הוכחה חיה לכך שיהוה הוא אלוהי ישועה.‏

18,‏ 19.‏ (‏א)‏ באיזה אסון התמקד עובדיה?‏ (‏ב)‏ איזו תקווה נתן עובדיה לבני ישראל?‏

¹⁸ אמונתנו האיתנה נשענת על יסוד מוצק.‏ חשוב,‏ לדוגמה,‏ על ספרו הנבואי הקצר של עובדיה.‏ הספר מתמקד באדום העתיקה ועוסק בעונש שיביא יהוה על האדומים על שום יחסם העוין כלפי ’‏אחיהם’‏,‏ עם ישראל (‏עובדיה 12‏)‏.‏ החורבן המנובא אכן אירע,‏ כמובהר בפרק י׳‏ של ספר זה.‏ באמצע המאה השישית לפה״ס כבשו הבבלים,‏ בניצוחו של נבונאיד,‏ את אדום,‏ וזו חדלה להתקיים כאומה.‏ עם זאת,‏ ישנה נקודה חשובה נוספת בבשורת עובדיה,‏ נקודה הנוגעת לכך שעלינו לחכות בציפייה ליום יהוה הגדול.‏

¹⁹ ידוע לך כי האויב (‏בבל)‏ שהחריב את אדום,‏ שימש גם ככלי בידי יהוה להענשת עמו הממרה.‏ בשנת 607 לפה״ס החריבו הבבלים את ירושלים והגלו את היהודים.‏ הארץ הפכה לשממה.‏ האם בזה תם הסיפור?‏ לא.‏ ביד עובדיה ניבא יהוה כי בני ישראל ישובו אל אדמתם ויירשוה.‏ בעובדיה פסוק 17 מובטחת ההבטחה המעודדת הבאה:‏ ”‏בהר ציון תהיה פליטה,‏ והיה קודש;‏ וירשו בית יעקב את מורשיהם”‏.‏

20,‏ 21.‏ איזו נחמה אנו שואבים מעובדיה פסוק 17‏?‏

²⁰ ההיסטוריה מאמתת כי מה שאמר יהוה באמצעות עובדיה אכן קרה.‏ אלוהים ניבא,‏ ונבואתו התגשמה.‏ בשנת 537 לפה״ס שבו למולדתם אלפי גולים מיהודה ומישראל.‏ בברכת יהוה הפריחו שבי ציון את השממה והפכו אותה לגן עדן שופע ירק.‏ את הנבואות המצביעות על מהפך מפליא זה קראת בישעיהו י״א:‏6–9 ו־‏ל״ה:‏1–7‏.‏ אחד האירועים הבולטים שאירעו אז היה שיקום עבודת אלוהים האמיתית,‏ כשבמרכזה ניצב היכל יהוה שנבנה מחדש.‏ מכאן שעובדיה פסוק 17 הוא הוכחה נוספת לכך שהבטחות יהוה מהימנות.‏ הן תמיד מתקיימות.‏

²¹ עובדיה חתם את נבואתו במילים הנחרצות,‏ ”‏והייתה ליהוה המלוכה”‏ (‏עובדיה 21‏)‏.‏ מתוך ביטחון מלא שנבואה זו תתגשם,‏ אתה מחכה לתקופה המזהירה שבמהלכה ימלוך יהוה באמצעות ישוע המשיח ללא כל התנגדות ביקום כולו ובכדור־הארץ.‏ ציפייתך הדרוכה ליום יהוה מביאה עליך ברכות כבר עתה.‏ לא משנה אם אתה חי בציפייה תקופה קצרה או עשרות שנים,‏ הייה סמוך ובטוח שציפיותיך אלו המבוססות על כתבי־הקודש אכן תתממשנה.‏

22.‏ מדוע עליך לאמץ את הגישה המשתקפת בחבקוק ב׳:‏3 ובמיכה ד׳:‏5‏?‏

²² ראוי אפוא לחזור על הבטחתו של חבקוק,‏ אשר ללא ספק תקפה לימינו:‏ ”‏עוד חזון למועד,‏ ויָפֵחַ לקץ ולא יכזב.‏ אם יתמהמה,‏ חכה לו;‏ כי בוא יבוא.‏ לא יאחר”‏ (‏חבקוק ב׳:‏3‏)‏.‏ גם אם נראה מנקודת מבט אנושית שיום יהוה הגדול מתמהמה,‏ יבוא יומו במועדו ולא יאחר.‏ כך מבטיח לנו יהוה.‏ על כן,‏ משרתי יהוה,‏ ותיקים כחדשים,‏ יכולים לצעוד קדימה שלובי זרוע ולומר בביטחון את הכתוב במיכה ד׳:‏5‏:‏ ”‏ואנחנו נלך בשם יהוה אלוהינו לעולם ועד”‏.‏