”חכו לי”
”’לכן חכו לי’, נאום יהוה” (צפניה ג׳:8).
1. איזו אזהרה השמיע הנביא צפניה, ומדוע הדבר נוגע לאנשים החיים כיום?
”קרוב יום יהוה הגדול”. קריאת אזהרה זו השמיע הנביא צפניה באמצע המאה השביעית לפה״ס (צפניה א׳:14). כעבור 40 או 50 שנה, התגשמה הנבואה ביום שבו ההוצאה לפועל של משפט יהוה ניחתה על ירושלים ועל הגויים, שהתנגדו לריבונות יהוה בכך שהציקו לעמו. מדוע הדבר נוגע לאנשים החיים בשלהי המאה ה־20? אנו חיים בעת שבה ”יום יהוה הגדול” והסופי קרב בצעדי ענק. בדומה לתקופת צפניה, יהוה עתיד לשפוך את ’חרון אפו’ על המקבילה בת־זמננו לירושלים — הנצרות — ועל כל האומות המציקות לעם יהוה והמתנגדות לריבונותו האוניברסלית (צפניה א׳:4; ב׳:4, 8, 12, 13; ג׳:8; פטרוס ב׳. ג׳:12, 13).
צפניה — עד אמיץ
2, 3. (א) מה ידוע לנו על צפניה, ומה מעיד על היותו עד אמיץ של יהוה? (ב) אילו עובדות מאפשרות לנו לזהות מה הם התקופה והמקום שבהם ניתנה נבואת צפניה?
2 ידוע אך מעט על הנביא צפניה, שמשמעות שמו ”יהוה צפן”. אך שלא כנביאים אחרים, צפניה ציין ארבעה דורות אחרונים של אילן־היוחסין שלו, עד ל״חזקיה” (צפניה א׳:1; השווה ישעיהו א׳:1; ירמיהו א׳:1; יחזקאל א׳:3). הדבר כה חריג, עד כי מרבית הפרשנים מזהים אותו כבן נינו של המלך הנאמן חזקיה. אם כך הוא, הרי שצפניה היה מזרע המלוכה, דבר שהיה נותן משנה תוקף לדברי הגינוי הקשים שהשמיע נגד שרי יהודה, ואף היה מעיד כי הוא אמיץ כעד יהוה ונביאו. הידע המפורט שלו על הטופוגרפיה של ירושלים ועל המתרחש בחצר המלוכה מרמז כי ייתכן שהוא הכריז את משפטי יהוה בעיר־הבירה עצמה. (ראה צפניה א׳:8–11.)
3 עובדה ראויה לציון היא שבשעה שצפניה הכריז את משפטי אלוהים נגד ”השרים” ביהודה (אצילים או ראשי־שבט) ו”בני המלך”, הוא מעולם לא הזכיר את המלך עצמו בדברי הביקורת שלוa (צפניה א׳:8; ג׳:3). הדבר רומז כי המלך הצעיר יאשיהו כבר גילה נטייה לעבודת־אלוהים הטהורה, אף שלנוכח המצב שגינה צפניה, הוא טרם החל ברפורמות הדתיות שלו. כל הדברים הללו מעידים שצפניה ניבא ביהודה במרוצת השנים הראשונות לשלטון יאשיהו, אשר מלך מ־659 עד 629 לפה״ס. ללא ספק, נבואותיו הנמרצות של צפניה הגבירו את מודעותו של יאשיהו הצעיר לעבודת־האלילים, לאלימות ולשחיתות ששררו ביהודה בעת ההיא, ועודדו אותו מאוחר יותר לצאת למערכה נגד עבודת־האלילים (דברי־הימים ב׳. ל״ד:1–3).
הסיבות לחרון אפו של יהוה
4. באילו מילים ביטא יהוה את כעסו על יהודה וירושלים?
4 היתה ליהוה סיבה מוצדקת לכעוס על המנהיגים ועל התושבים של יהודה ושל ירושלים בירתה. באמצעות נביאו צפניה, הצהיר: ”ונטיתי ידי על יהודה ועל כל יושבי ירושלים, והכרַתי מן המקום הזה את שאר הבעל, את שם הכמרים עם הכוהנים. ואת המשתחווים על הגגות לצבא השמים, ואת המשתחווים הנשבעים ליהוה והנשבעים במלכָּם” (צפניה א׳:4, 5).
5, 6. (א) מה היה המצב הדתי ששרר ביהודה בימי צפניה? (ב) מה היה מצבם של שרי יהודה והכפופים להם?
5 יהודה נטמאה בטקסי פוריות בזויים של עבודת הבעל, באסטרולוגיה דמונית ובפולחן הכזב לאל מלכָּם. לפי אחת הסברות, אם מלכָּם הוא לא אחר מאשר מולך, הרי שפולחן הכזב של יהודה כלל גם הקרבת ילדים מתועבת. פולחן דתי מעין זה היה משוקץ בעיני יהוה (מלכים א׳. י״א:5, 7; י״ד:23, 24; מלכים ב׳. י״ז:16, 17). הם הוסיפו להעלות את חמתו באפו, שכן עובדי־האלילים עדיין המשיכו להישבע בשם יהוה. לא עוד היה מוכן לסבול טומאה דתית זו, ולכן עמד להכרית את עובדי־האלילים ואת כוהני הכזב כאחד.
6 יתרה מזו, שריה ושופטיה של יהודה היו מושחתים. שריה היו כ”אריות שואגים” המשחרים לטרף, ושופטיה דמו ל’זאבים’ טורפים (צפניה ג׳:3). הכפופים להם הואשמו בכך שהם ”ממלאים בית אדוניהם חמס ומרמה” (צפניה א׳:9). החומרנות היתה נפוצה. רבים ניצלו את המצב כדי לצבור הון (צפניה א׳:13).
ספקות לגבי יום יהוה
7. כמה שנים לפני ”יום יהוה הגדול” ניבא צפניה, ומה היה מצבם הרוחני של יהודים רבים?
7 כשם שראינו, המצב הדתי המסוכן ששרר בימי צפניה מעיד על כי הוא ביצע את פעילותו כעד וכנביא בטרם המלך יאשיהו פתח במערכה נגד עבודת־האלילים, בערך בשנת 648 לפה״ס (דברי־הימים ב׳. ל״ד:4, 5). אם כן, קרוב לוודאי שצפניה התנבא 40 שנה לפחות לפני בוא ”יום יהוה הגדול” על ממלכת יהודה. בינתיים, יהודים רבים נתמלאו ספקות ו’נסוגו’ משירות יהוה, בהיעשותם אדישים. צפניה דיבר על אלה ”אשר לא ביקשו את יהוה ולא דרשוהו” (צפניה א׳:6). ככל הנראה, יחידים ביהודה היו אדישים, ולא טרחו להתעניין באלוהים.
8, 9. (א) מדוע עתיד היה יהוה לבחון את ”האנשים הקופאים על שמריהם”? (ב) באיזה מובן התעתד יהוה למקד את תשומת לבו בתושבי יהודה וירושלים, בשליטיהם ובמנהיגי־הדת שלהם?
8 יהוה הודיע את מטרתו כדי לבחון את המתיימרים להיות עמו. בקרב הטוענים שהם משרתיו, הוא חיפש את אלה שבלבבם קיננו ספקות באשר ליכולתו או לכוונתו להתערב בענייני האדם. הוא הצהיר: ”והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות, ופקדתי על האנשים הקופאים על שמריהם, האומרים בלבבם: ’לא ייטיב יהוה ולא יָרֵעַ’” (צפניה א׳:12). הביטוי ”האנשים הקופאים על שמריהם” (התייחסות לייצור היין) עוסק באלה שהתיישבו, כמו שמרים בתחתיתה של חבית, ושאינם רוצים שאיזושהי הכרזה על התערבות אלוהית קרובה בענייני האנושות תטריד אותם.
9 יהוה התעתד למקד את תשומת לבו בתושבי יהודה וירושלים ובכוהניהם, שמיזגו את עבודתם אותו עם עבודת־אלילים. אם הם חשו ביטחון, כמו בין חומות ירושלים בחסות החשיכה, אזי הוא יחפשם כאילו בעזרת נרות דולקים, אשר יחדרו מבעד לעלטה הרוחנית, שבה מצאו מפלט. הוא ינער אותם מאדישותם הדתית, תחילה באמצעות הודעה משפטית מעוררת יראה, ואזי באמצעות ההוצאה לפועל של משפטים אלה.
”קרוב יום יהוה הגדול”
10. כיצד תיאר צפניה את ”יום יהוה הגדול”?
10 יהוה האציל מרוחו על צפניה להכריז: ”קרוב יום יהוה הגדול, קרוב ומהר מאוד. קול יום יהוה מר” (צפניה א׳:14). ימים מרים אכן נכונו לכל — לכוהנים, לשרים ולבני העם — אשר סירבו להישמע לאזהרה ולשוב לעבודת־אלוהים הטהורה. בתארה את היום שבו יֵצא המשפט לפועל, המשיכה הנבואה ואמרה: ”יום עֶברה היום ההוא, יום צרה ומצוקה, יום שואה ומשואה, יום חושך ואפילה, יום ענן וערפל. יום שופר ותרועה על הערים הבצורות ועל הפינות הגבוהות” (צפניה א׳:15, 16).
11, 12. (א) איזו הודעה משפטית הוכרזה נגד ירושלים? (ב) האם שגשוג חומרי יכול היה להציל את היהודים?
11 כעבור כמה עשרות שנים, צבאות בבל נועדו לפלוש ליהודה. ירושלים לא היתה אמורה להימלט. שכונותיה ואזורי המסחר שבה עמדו לפני חורבן. ”’והיה ביום ההוא’, נאום יהוה, ’קול צעקה משער הדגים, ויללה מן המשנה ושבר גדול מהגבעות. הילילו, יושבי המכתש [איזור בירושלים], כי נדמה כל עם כנען; נכרתו כל נטילי כסף’” (צפניה א׳:10, 11).
12 יהודים רבים, שמיאנו להאמין שיום יהוה אכן קרוב, היו שקועים בעסקותיהם המכניסות. אך, באמצעות נביאו הנאמן צפניה, יהוה חזה כי הונם יהיה ”למשיסה [ביזה] ובתיהם לשממה”. הם לא ישתו את היין שיִצרו, ו”גם כספם גם זהבם לא יוכל להצילם ביום עֶברת יהוה” (צפניה א׳:13, 18).
עמים אחרים נשפטים
13. איזה גזר־דין הכריז צפניה נגד מואב, עמון ואשור?
13 באמצעות הנביא צפניה, יהוה אף ביטא את זעמו על העמים שהציקו לעמו. הוא הכריז: ”’שמעתי חרפת מואב וגידופי בני עמון, אשר חירפו את עמי ויגדילו על גבולם. לכן חי אני’, נאום יהוה צבאות אלוהי ישראל, ’כי מואב כסדום תהיה, ובני עמון כעמורה, מִמְשַק חָרוּל ומכרה מלח ושממה עד עולם... ויט ידו על צפון, ויאבד את אשור. וישם את נינווה לשממה, ציה כמדבר’” (צפניה ב׳:8, 9, 13).
14. איזו עדות יש לכך שעמים זרים ’הגדילו’ על בני־ישראל ועל אלוהיהם, יהוה?
14 מואב ועמון היו אויבי ישראל משכבר־הימים. (השווה שופטים ג׳:12–14.) מצבת מישע, הנמצאת במוזיאון לובר שבפריס, נושאת כתובת ובה דברי התפארות של מלך מואב, מישע. הוא מספר בגאווה כיצד כבש כמה מערי ישראל בעזרת אלוהיו, כמוש (מלכים ב׳. א׳:1). ירמיהו, בן־דורו של צפניה, דיבר על כך שבני עמון מחזיקים בשטחו הישראלי של שבט גד בשם מלכָּם אלוהיהם (ירמיהו מ״ט:1). בנוגע לאשור, הרי שהמלך שלמנאסר החמישי צר על שומרון וכבש אותה כמאה שנה לפני ימי צפניה (מלכים ב׳. י״ז:1–6). כעבור תקופה קצרה, המלך סנחריב תקף את יהודה, כבש רבות מעריה הבצורות ואף איים לכבוש את ירושלים (ישעיהו ל״ו:1, 2). הדובר של המלך האשורי אכן זלזל ביהוה, כשתבע שירושלים תיכנע (ישעיהו ל״ו:4–20).
15. כיצד התעתד יהוה להשפיל את אלי העמים אשר התנשאו על עמו?
15 מזמור פ״ג בספר תהלים מזכיר מספר עמים, לרבות מואב, עמון ואשור, אשר התנשאו על ישראל והתרברבו באומרם: ”לכו ונכחידם מגוי, ולא ייזכר שם ישראל עוד” (תהלים פ״ג:5). הנביא צפניה הכריז באומץ שיהוה צבאות ישפיל את כל העמים היהירים הללו ואת אלוהיהם. ”זאת להם תחת גאונם, כי חירפו ויגדילו [התנשאו] על עם יהוה צבאות. נורא יהוה עליהם; כי רזה את כל אלוהי הארץ, וישתחוו לו, איש ממקומו, כל איי הגויים” (צפניה ב׳:10, 11).
”חכו לי”
16. (א) עבור מי היה יום יהוה הממשמש ובא מקור שמחה, ומדוע? (ב) איזו קריאה מלהיבה נועדה לשארית נאמנה זו?
16 בעת שאדישות, ספקנות, עבודת־אלילים, שחיתות וחומרנות שררו בקרב המנהיגות ובקרב רבים מתושבי יהודה וירושלים, סביר להניח שהיו יהודים נאמנים שהאזינו לנבואות האזהרה של צפניה. הם התעצבו אל לבם עקב המנהגים המתועבים של שרי יהודה, שופטיה וכוהניה. הצהרותיו של צפניה היו מקור נחמה לנאמנים אלה. במקום שיום יהוה הממשמש ובא יהיה סיבה לצער, הוא היה עבורם מקור שמחה, משום שנועד להביא קץ למנהגים מתועבים אלה. שארית נאמנה זו שעתה לקריאה המלהיבה של יהוה, ”’לכן חכו לי’, נאום יהוה, ’ליום קומי לעד, כי משפטי לאסוף גויים, לקובצי ממלכות, לשפוך עליהם זעמי, כל חרון אפי; כי באש קנאתי תיאכל כל הארץ’” (צפניה ג׳:8).
17. מתי וכיצד החלו להתגשם המשפטים שהודיע צפניה בעמים?
17 אלה אשר שעו לאזהרה זו לא הופתעו. רבים היו בחיים וחזו בהתגשמותה של נבואת צפניה. בשנת 632 לפה״ס, נינווה נכבשה ונחרבה על־ידי התאחדות של הבבלים, המדים וההמונים מהצפון, קרוב לוודאי הסקיתים. ההיסטוריון וויל דורנט מספר: ”צבא הבבלים בראשות נבופלאסר יחד עם צבאות מדי בראשות כּיאכּסַרֶס והמוני סקיתים מקווקז, כבשו בקלות ובמהירות מדהימות את מצודות הצפון. ... אשור נמחתה באחת מההיסטוריה”. צפניה חזה זאת בדיוק (צפניה ב׳:13–15).
18. (א) כיצד יצא לפועל משפט אלוהים על ירושלים, ומדוע? (ב) כיצד נתגשמה נבואת צפניה לגבי מואב ועמון?
18 יהודים רבים שחיכו ליהוה, שהיו שרויים בציפייה, היו בחיים וראו את ההוצאה לפועל של משפטיו על יהודה וירושלים. באשר לירושלים, ניבא צפניה: ”הוי מוראה ונגאלה, העיר היונה! לא שמעה בקול; לא לקחה מוסר. ביהוה לא בטחה, אל אלוהיה לא קרבה” (צפניה ג׳:1, 2). עקב חוסר נאמנותה, היתה ירושלים נצורה פעמיים על־ידי הבבלים, ולבסוף נכבשה ונחרבה בשנת 607 לפה״ס (דברי־הימים ב׳. ל״ו:5, 6, 11–21). אשר למואב ולעמון, לדברי ההיסטוריון היהודי יוסף בן־מתתיהו, בשנה החמישית לחורבן ירושלים, הבבלים נלחמו בהם וכבשו אותם. לאחר מכן, הם חדלו להתקיים, כשם שנחזה מראש.
19, 20. (א) כיצד גמל יהוה לאלה אשר חיכו לו? (ב) מדוע מאורעות אלה נוגעים לנו, ובמה ידון המאמר הבא?
19 התגשמות פרטים אלה ואחרים בנבואת צפניה היתה חוויה מחזקת אמונה עבור היהודים והנוכרים אשר חיכו ליהוה. עם הניצולים מנפילתן ומחורבנן של יהודה וירושלים נמנו ירמיהו, עבד־מלך הכושי ובית יהונדב הרֵכָבי (ירמיהו ל״ה:18, 19; ל״ט:11, 12, 16–18). היהודים הנאמנים בגלות וצאצאיהם, שהמשיכו לחכות ליהוה, נמנו עם השארית המאושרת, שיצאה את בבל בשנת 537 לפה״ס וחזרה אל יהודה כדי להשיב את עבודת־אלוהים הטהורה על כנה (עזרא ב׳:1; צפניה ג׳:14, 15, 20).
20 מהי משמעות כל הדברים הללו בימינו? המצב בימי צפניה מקביל מבחינות רבות לדברים המשוקצים הנעשים כיום בנצרות. יתרה מזו, הגישות השונות של היהודים דאז דומות לגישות השכיחות כיום, לעתים אפילו בקרב עובדי יהוה. הנושאים הללו יועלו לדיון במאמר הבא.
[הערת שוליים]
a הביטוי ”בני המלך” מתייחס כנראה לכל שרי המלוכה, מאחר שבניו של יאשיהו היו צעירים מאוד באותה תקופה.
לשם חזרה
◻ מה היה המצב הדתי ששרר ביהודה בימי צפניה?
◻ אילו תנאים שררו בקרב השרים, ומה היתה גישתם של אנשים רבים?
◻ כיצד עמים ’הגדילו’ על עם יהוה?
◻ איזו אזהרה השמיע צפניה ליהודה ולעמים האחרים?
◻ מה היה גמולם של אלה שחיכו ליהוה?
[תמונה בעמוד 9]
מצבת מישע מאשרת שמישע מלך מואב חירף את עם־ישראל הקדום
[שלמי תודה]
מצבת מישע: Musée du Louvre, פריס
[תמונה בעמוד 10]
כתמיכה לנבואת צפניה, הכרוניקה הבבלית הכתובה בכתב־יתדות מתעדת את השמדת נינווה בידי איחוד צבאות
[שלמי תודה]
לוח כתב־היתדות: באדיבות The British Museum