קרוב יום משפטו של יהוה!
”קרוב יום יהוה הגדול, קרוב ומהר מאוד” (צפניה א׳:14).
1. איזו אזהרה השמיע אלוהים בפי צפניה?
יהוה אלוהים עומד לפעול נגד הרשעים. הקשב! הנה אזהרתו: ”אָסֵף [אשמיד] אדם... והכְרַתִּי את האדם מעל פני האדמה” (צפניה א׳:3). מילים אלו של אדני יהוה נאמרו בפי נביאו צפניה, שהיה כנראה בן נינו של המלך הנאמן חזקיה. הצהרה זו, שנשמעה בימי המלך יאשיהו, לא בישרה טובות לרשעים שביהודה.
2. מדוע לא מנעו פעליו של יאשיהו את יום משפטו של יהוה?
2 נבואתו של צפניה ודאי הדגישה בפני יאשיהו הצעיר את הצורך לטהר את יהודה מכל פולחן טמא. אלא שפעליו של המלך לטיהור הארץ מפולחן כזב לא הסירו את כל הרשעות מקרב העם ולא כיפרו על חטאי סבו, המלך מנשה, אשר ’מילא את ירושלים דם נקי’ (מלכים ב׳. כ״ד:3, 4; דברי הימים ב׳. ל״ד:3). מסיבה זו לא היה מנוס מיום משפטו של יהוה.
3. מניין לנו הביטחון שניתן להינצל מ”יום אף יהוה”?
3 ואולם, יהיו ניצולים מיום נורא זה. לפיכך, נביא אלוהים האיץ בשומעיו: ”בטרם לדת חוק, כמוץ עבר יום, בטרם לא יבוא עליכם חרון אף יהוה, בטרם לא יבוא עליכם יום אף יהוה, בקשו את יהוה כל ענווי הארץ, אשר משפטו פעלו. בקשו צדק, בקשו ענווה, אולי תיסתרו ביום אף יהוה” (צפניה ב׳:2, 3). הבה ננתח את ספר צפניה בתקווה להינצל ביום משפטו של יהוה. הספר נכתב ביהודה לפני שנת 648 לפה״ס. זהו חלק מ”דבר הנבואה” שמאת אלוהים אשר עלינו לשים לב אליו (פטרוס ב׳. א׳:19).
יהוה נוטה את ידו
4, 5. כיצד התגשם הכתוב בצפניה א׳:1–3 לגבי הרשעים ביהודה?
4 ”דבר יהוה” אל צפניה נפתח באזהרה שצוטטה קודם לכן. אלוהים מכריז: ”’אסוף אָסֵף כל מעל פני האדמה’, נאום יהוה. ’אָסֵף אדם ובהמה. אָסֵף עוף השמים ודגי הים, והמכשלות את הרשעים; והִכְרַתִּי את האדם מעל פני האדמה’, נאום יהוה” (צפניה א׳:1–3).
5 יהוה ישים קץ לרֶשע האיום השורר בארץ יהודה. במי ישתמש אלוהים ’לאסוף כל מעל פני האדמה’? מאחר שצפניה ניבא כנראה בשנות מלכותו הראשונות של יאשיהו, אשר החל למלוך ב־659 לפה״ס, מצביעות מילים נבואיות אלו על השמדתן של יהודה ועיר בירתה ירושלים בידי הבבלים ב־607 לפה״ס. בעת ההיא ’נאספו’ הרשעים ביהודה.
6–8. מה נובא בצפניה א׳:4–6, וכיצד התגשמה הנבואה ביהודה הקדומה?
6 בצפניה א׳:4–6 מנבא הנביא את אשר יעשה אלוהים לעובדי העבודה הזרה: ”ונטיתי ידי על יהודה ועל כל יושבי ירושלים, והכרתי מן המקום הזה את שאר הבעל, את שם הכמרים עם הכוהנים. ואת המשתחווים על הגגות לצבא השמים, ואת המשתחווים הנשבעים ליהוה והנשבעים למלכם; ואת הנסוגים מאחרי יהוה ואשר לא ביקשו את יהוה ולא דרשוהו”.
7 יהוה נטה את ידו על יושבי יהודה וירושלים. הוא גמר אומר להכרית את עובדי הבעל, אל הפריון הכנעני. אלילים מקומיים שונים נקראו הבעלים, מפני שהסוגדים להם האמינו שיש להם בעלות והשפעה על מקומות מסוימים. למשל, המואבים והמדיינים עבדו את הבעל בהר פְּעוֹר (במדבר כ״ה:1, 3, 6). יהוה יכרית את הכמרים, כלומר את כוהני הבעל, מכל רחבי יהודה וכן גם את הכוהנים הלא־נאמנים משבט לוי, אשר בהיצמדם אל עובדי הבעל הפרו את חוקי אלוהים (שמות כ׳:2, 3).
8 אלוהים יכרית גם את ’המשתחווים לצבא השמים’, אשר עסקו כנראה באסטרולוגיה ועבדו את השמש (מלכים ב׳. כ״ג:11; ירמיהו י״ט:13; ל״ב:29). חרון אף אלוהים יבוא גם על אלו המנסים למזג בין עבודת אלוהים האמיתית לבין דתות הכזב. הם ’נשבעים ליהוה ונשבעים במלכם’. ייתכן שמדובר במולֶך, האל הראשי של העמונים. פולחן המולך כלל גם הקרבת ילדים (מלכים א׳. י״א:5; ירמיהו ל״ב:35).
קִצה של הנצרות ממשמש ובא!
9. (א) במה אשמה הנצרות? (ב) מה אנו נחושים לעשות בניגוד לאותם חסרי נאמנות ביהודה?
9 כל זה מזכיר לנו היטב את הנצרות השקועה בפולחן כזב ובאסטרולוגיה. התפקיד שמילאה בהקרבת מיליוני בני אדם על מזבח המלחמות שבתמיכת הכמורה מעורר שאט נפש! אל נהיה כמו אותם חסרי נאמנות ביהודה אשר ’נסוגו מאחרי יהוה’. הם נעשו אדישים וחדלו לדרוש את אלוהים ולבקש את הדרכתו. הבה נהיה נאמנים לאלוהים.
10. הסבר את משמעותו הנבואית של הכתוב בצפניה א׳:7.
10 את המילים הבאות מפי הנביא ראוי להפנות הן לעושי הרע ביהודה והן לרשעים בימינו. בצפניה א׳:7 כתוב: ”הס מפני אדני יהוה; כי קרוב יום יהוה, כי הכין יהוה זבח; הקדיש קרואיו”. ’הקרואים’ היו כנראה הכשׂדים אויבי יהודה. ה”זבח” הוא יהודה עצמה, כולל עיר בירתה. צפניה הכריז אפוא כי יהוה מתכוון להחריב את ירושלים, ונבואה זו הצביעה גם על השמדת הנצרות. כל העולם חייב להיאלם דום לפני אדני יהוה ולשמוע את מה שיש לו לומר ביד תלמידיו המשוחים של ישוע, אנשי ’העדר הקטן’ ועמיתיהם, ’הצאן האחרות’, כי קרוב מאוד יום משפטו של אלוהים (לוקס י״ב:32; יוחנן י׳:16). השמדה צפויה לכל מי שלא ישמעו ובזאת יתייצבו נגד שלטונה של מלכות אלוהים (תהלים ב׳:1, 2).
יום יללה בקרוב!
11. מהו עיקר הדברים בצפניה א׳:8–11?
11 באשר ליום יהוה מוסיף הכתוב בצפניה א׳:8–11: ”’והיה ביום זבח יהוה ופקדתי על השרים, ועל בני המלך, ועל כל הלובשים מלבוש נוכרי. ופקדתי על כל הדולג על המפתן ביום ההוא, הממלאים בית אדוניהם חמס ומרמה. והיה ביום ההוא’, נאום יהוה, ’קול צעקה משער הדגים, ויללה מן המשנֶה ושבר גדול מהגבעות. הילילו, יושבי המכתש, כי נִדְמָה כל עם כנען; נכרתו כל נטילי כסף’”.
12. מה משמע הדבר שיש ”הלובשים מלבוש נוכרי”?
12 אחרי יאשיהו עלו לשלטון יהואחז, יהויקים ויהויכין. לאחר מכן, עלה על כס המלוכה צדקיהו, ובתקופת מלכותו נחרבה ירושלים. למרות האסון הצפוי, היו שניסו למצוא חן בעיני העמים השכנים ו’לבשו מלבוש נוכרי’. בדומה לכך, רבים כיום מראים בבירור שאין הם חלק מארגון יהוה. הם ייענשו בעוון היותם במופגן חלק מארגון השטן.
13. מה צפוי היה לקרות על־פי נבואת צפניה כשתקפו הבבלים את ירושלים?
13 ה”יום ההוא” שבו נתנה יהודה את הדין על מעשיה מקביל ליום שבו יוציא יהוה אל הפועל את משפטו על אויביו, כדי לשים קץ לרשע וכדי להוכיח את עליונותו. כשתקפו הבבלים את ירושלים, נשמע קול צעקה משער הדגים. השער נקרא כך אולי משום קרבתו לשוק הדגים (נחמיה י״ג:16). חֵילות בבל נכנסו לרובע של העיר המכונה ”המִשנֶה”, ו”שבר גדול מהגבעות” בא לציין כנראה את קול הכשדים הקרבים. יושבי המכתש, שזהו אולי גיא הטירופיון הצפוני, השמיעו ’יללות’. מדוע? משום שכל הפעילות המסחרית, לרבות פעילותם של ’נטילי הכסף’, הושבתה.
14. עד לאיזו מידה יבחן אלוהים את המתיימרים להיות עובדיו?
14 עד לאיזו מידה יבחן יהוה את המתיימרים להיות עובדיו? הנבואה ממשיכה: ”והיה בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות, ופקדתי על האנשים הקופאים על שמריהם, האומרים בלבבם: ’לא ייטיב יהוה ולא יָרֵעַ’. והיה חילם למשיסה, ובתיהם לשממה. ובנו בתים ולא יֵשבו, ונטעו כרמים ולא ישתו את יֵינָם” (צפניה א׳:12, 13).
15. (א) מה עמד לקרות לכוהנים הכופרים בירושלים? (ב) מה צופן העתיד לאנשי דתות הכזב של ימינו?
15 הכוהנים הכופרים שבירושלים מיזגו בין עבודת יהוה לבין דתות כזב. הם אולי חשו שלא יאונה להם כל רע, אך אלוהים חיפש אותם בנרות מאירים שפילחו את החשיכה הרוחנית שבה מצאו מפלט. איש לא יימלט מהכרזתו וביצועו של משפט אלוהים. אותם כופרים שאננים נחו כשמרים בתחתית של חבית יין. הם לא רצו שיטרידו את מנוחתם בהכרזות על התערבותו של אלוהים בענייני האדם, אבל הם לא יכלו להימלט מביצוע הדין שגזר עליהם אלוהים. גם אנשי דתות הכזב של היום, כולל חברי הנצרות והכופרים אשר פנו עורף לעבודת אלוהים, לא יימלטו. הם מתכחשים לעובדה שאנו חיים ב”אחרית הימים” ואומרים בלבבם, ”לא ייטיב יהוה ולא ירע”. טעות חמורה בידם! (טימותיאוס ב׳. ג׳:1–5; פטרוס ב׳. ג׳:3, 4, 10).
16. מה אירע כשבא משפט אלוהים על יהודה, וכיצד צריך הדבר להשפיע עלינו?
16 הנביא הזהיר את הכופרים ביהודה שהבבלים יבזזו את נכסיהם, יהרסו את בתיהם ויגזלו את פרי כרמיהם. דברים חומריים איבדו כל ערך כשבא יום משפטו של אלוהים על יהודה. הוא הדין בבוא יום משפטו של יהוה על עולמנו. זו הסיבה שעלינו לסגל לעצמנו ראייה רוחנית ולהציב את שירות יהוה במקום הראשון בחיינו, כדי ’לאצור לנו אוצרות בשמים’ (מתי ו׳:19–21, 33).
”קרוב יום יהוה הגדול”
17. עד כמה קרוב יום משפטו של יהוה על־פי צפניה א׳:14–16?
17 עד כמה קרוב יום משפטו של יהוה? על־פי צפניה א׳:14–16 מבטיח אלוהים: ”קרוב יום יהוה הגדול, קרוב ומהר מאוד. קול יום יהוה מר. צורח שם גיבור. יום עֶברה היום ההוא, יום צרה ומצוקה, יום שואה ומשוֹאה, יום חושך ואפילה, יום ענן וערפל. יום שופר ותרועה על הערים הבצורות ועל הפינות הגבוהות”.
18. מדוע אל לנו לחשוב שיום משפטו של יהוה יבוא בעתיד הרחוק?
18 כוהניה, שריה ואנשיה החוטאים של יהודה הוזהרו כי ”קרוב יום יהוה הגדול”. יום יהוה ’מיהר מאוד’ לבוא על יהודה. גם היום תהא זו טעות לחשוב שיום משפטו של יהוה על הרשעים יבוא בעתיד הרחוק. כפי שמיהר אלוהים לפעול ביהודה, הוא ’ימהר’ לפעול ביום ביצוע דינו (ההתגלות ט״ז:14, 16). יהיה זה יום מר לכל מי שמתעלמים מאזהרותיו של יהוה הנשמעות מפי עדיו ושאינם באים תחת כנפי עבודת האלוהים האמיתית.
19, 20. (א) מה אירע כששפך אלוהים את חמתו על יהודה וירושלים? (ב) אילו שאלות מתעוררות לאור העובדה שיהוה לא ישמיד את הסדר הנוכחי ללא הבחנה?
19 כששפך יהוה את חמתו על יהודה וירושלים היה זה ”יום צרה ומצוקה”. הפולשים הבבליים המיטו על יושבי יהודה סבל רב ומצוקה נפשית לנוכח המוות והחורבן. ”יום שואה ומשואה” זה היה יום של חושך, עננים וערפל, אולי לא רק בלשון השאלה אלא גם באופן ממשי, שכן עשן ומרחצי דמים היו בכל פינה. זה היה ”יום שופר ותרועה”, יום שבו נשמעו אותות אזעקה, אך ללא הועיל.
20 השומרים בירושלים היו חסרי אונים לנוכח אילי הברזל של הבבלים אשר מוטטו את ”הפינות הגבוהות”, כלומר את המגדלים שבפינות המבצרים. גם בימינו לא יוכלו מבצרי העולם המרושע הזה לעמוד בפני כלי הנשק השמימיים של אלוהים. יהוה אינו משמיד ללא הבחנה. האם אתה מקווה להינצל? האם אתה מצדד בלב שלם ביהוה, ’השומר את כל אוהביו ואת כל הרשעים ישמיד’? (תהלים קמ״ה:20).
21, 22. כיצד יתגשם בימינו הכתוב בצפניה א׳:17, 18?
21 איזה יום משפט מחריד ניבא הכתוב בצפניה א׳:17, 18! ”והֲצֵרותי לאדם”, אומר יהוה אלוהים, ”והלכו כעיוורים; כי ליהוה חטאו. ושוּפַּך דמם כעפר, ולְחֻמָם כגללים. גם כספם גם זהבם לא יוכל להצילם ביום עֶברת יהוה, ובאש קנאתו תיאכל כל הארץ; כי כלה אך נבהלה יעשה את כל יושבי הארץ”.
22 כפי שעשה בימי צפניה, יביא יהוה בקרוב צרה על ”כל יושבי הארץ” שאינם שועים לאזהרתו. הם ילכו אנה ואנה כעיוורים חסרי אונים, ולא ימצאו להם מושיע, כי ליהוה הם חוטאים. ביום משפטו של יהוה ’יישפך דמם כעפר’, כדבר חסר ערך. סופם יהיה מחפיר, משום שאלוהים יפזר את גוויותיהם של הרשעים — אפילו את לחומם [מעייהם] — כזבל ”גללים”.
23. איזו תקווה מושיטה נבואת צפניה, אף שעושי הרע לא יינצלו ”ביום עברת יהוה”?
23 איש אינו יכול להושיע את הנלחמים ביהוה ובמשרתיו. כסף וזהב לא הצילו את עושי הרע ביהודה, כשם שתילי תלים של נכסים ושלמונים לא יספקו הגנה או מפלט ”ביום עברת יהוה” שיכה בנצרות וביתר עולמנו. ביום הדין יביא אלוהים כיליון על הרשעים ”ובאש קנאתו תאכל כל הארץ”. הואיל ואנו מאמינים בדבר הנבואה שמאת אלוהים, אנו משוכנעים שאנחנו חיים בשלהי ’עת הקץ’ (דניאל י״ב:4). קרוב יום משפטו של יהוה ועד מהרה ינקום יהוה באויביו. עם זאת, נבואת צפניה מושיטה את התקווה להיוושע. באילו דרישות עלינו לעמוד כדי להיסתר ביום אף יהוה?
מהי תשובתך?
• כיצד התגשמה נבואת צפניה ביהודה ובירושלים?
• מה צופן העתיד לנצרות ולכל הרשעים בימינו?
• מדוע אל לנו לחשוב שיום משפטו של יהוה יבוא בעתיד הרחוק?
[תמונה בעמוד 13]
צפניה הכריז באומץ לב שיום משפטו של יהוה ממשמש ובא
[שלמי תודה]
מתוך containing the King James and the Revised versions ,Self-Pronouncing Edition of the Holy Bible
[תמונה בעמוד 15]
יום יהוה ניחת על יהודה וירושלים בידי הבבלים ב־607 לפה״ס
[תמונה בעמוד 16]
האם אתה מקווה להינצל כשישמיד יהוה את הרשעים?