”אל ירפו ידייך”
”אל ירפו ידייך. יהוה אלוהייך בקרבך. גיבור, יושיע” (צפניה ג׳:16, 17).
1. מה ציין פרשן מקרא באשר לנבואת צפניה?
נבואת צפניה לא נשלמה עם התגשמותה הראשונית במאות השישית והשביעית לפה״ס. בפרשנותו לצפניה, פרופסור ק. פ. קייל כתב: ”נבואת צפניה... לא זו בלבד שהיא פותחת בהכרזתו של משפט אוניברסלי על העולם כולו, שממנו יוצא פסק־דין שיחול על יהודה מחמת חטאיה ועל עולם העמים מחמת עוינותם לעם יהוה; אלא כל כולה נסובה על יום יהוה הגדול והנורא”.
2. אילו קווי־דמיון קיימים בין התנאים ששררו בימי צפניה לבין המצב השורר בנצרות כיום?
2 כיום, משפט יהוה הוא לאסוף את העמים להשמדה בקנה־מידה גדול בהרבה מאשר בימי צפניה (צפניה ג׳:8). העמים המתיימרים להיות משיחיים הם אלה שבמיוחד ראויים לגנאי בעיני אלוהים. כשם שירושלים שילמה מחיר כבד על חוסר נאמנותה ליהוה, כן גם הנצרות חייבת דין־וחשבון לאלוהים על דרכיה המופקרות. משפטי אלוהים, שהוכרזו נגד יהודה וירושלים בימי צפניה, מתייחסים אף במשנה תוקף לכנסיות הנצרות ולכתותיה. גם הן טינפו את עבודת־אלוהים הטהורה בדוקטרינות שלהן, הממיטות חרפה על אלוהים ואשר רבות מהן נובעות ממקור אלילי. הן הקריבו מיליונים מבניהן הבריאים על מזבח המלחמה בן־זמננו. מלבד זאת, תושבי ירושלים הסמלית מיזגו את המשיחיות המדומה עם אסטרולוגיה, מעשים ספיריטיסטיים ואי־מוסריות מחפירה, המזכירים את פולחן הבעל (צפניה א׳:4, 5).
3. מה ניתן לומר על מנהיגים רבים ועל ממשלות פוליטיות כיום, ומה ניבא צפניה?
3 רבים מן המנהיגים הפוליטיים הנוצרים אוהבים להיראות בכנסייה. אך, כמו ”שריה” של יהודה, חלקם מנצלים את האנשים בדומה ל”אריות שואגים” ול’זאבים’ טורפים (צפניה ג׳:1–3). משרתיהם הפוליטיים ”ממלאים בית אדוניהם חמס ומרמה” (צפניה א׳:9). שוחד ושחיתות הם דבר נפוץ. באשר לממשלות הפוליטיות בקרב הנצרות ומחוצה לה, חלק הולך וגדל מהן ’מגדילות’, היינו מתנשאות, על משרתי יהוה צבאות, על עדיו, בהתייחסן אליהם כאל ”כת” (צפניה ב׳:8; מעשי־השליחים כ״ד:5, 14). בנוגע לכל המנהיגים הפוליטיים הללו והנוהים אחריהם, ניבא צפניה: ”גם כספם גם זהבם לא יוכל להצילם ביום עֶברת יהוה; ובאש קנאתו תיאכל כל הארץ, כי כלה אך נבהלה יעשה את כל יושבי הארץ” (צפניה א׳:18).
’להיסתר ביום אף יהוה’
4. מה מעיד שיהיו ניצולים מיום יהוה הגדול, ומה עליהם לעשות?
4 אלוהים לא כילה את כל תושבי יהודה במאה השביעית לפה״ס. במקביל, יהיו ניצולים מיום יהוה הגדול. לאלה, הצהיר יהוה באמצעות נביאו צפניה: ”בטרם לדת חוק, כמוץ עבר יום, בטרם לא יבוא עליכם חרון אף יהוה, בטרם לא יבוא עליכם יום אף יהוה, בקשו את יהוה כל ענווי הארץ, אשר משפטו פעלו. בקשו צדק, בקשו ענווה, אולי תיסתרו ביום אף יהוה” (צפניה ב׳:2, 3).
5. בעת זו של הקץ, מי היו הראשונים ששעו לאזהרת צפניה, וכיצד השתמש בהם יהוה?
5 בעת הקץ של עולם זה, הראשונה ששעתה להזמנה הנבואית היתה שארית עם־ישראל הרוחני, המשיחיים המשוחים (רומים ב׳:28, 29; ט׳:6; גלטים ו׳:16). מאחר שביקשו צדק וענווה וגילו כבוד כלפי משפטי יהוה, הם השתחררו מ”בבל הגדולה”, המעצמה העולמית של דתות־הכזב, ושבו לזכות לחסד אלוהים ב־1919. מאז, ובמיוחד משנת 1922, שארית נאמנה זו הכריזה ללא חת את משפטי יהוה על כנסיות הנצרות וכתותיה ועל האומות הפוליטיות.
6. (א) מה ניבא צפניה באשר לשארית הנאמנה? (ב) כיצד נתגשמה הנבואה?
6 באשר לשארית נאמנה זו, ניבא צפניה: ”והשארתי בקרבך עם עני ודל, וחסו בשם יהוה. שארית ישראל לא יעשו עוולה, ולא ידברו כזב ולא יימצא בפיהם לשון תרמית; כי המה ירעו ורבצו, ואין מחריד” (צפניה ג׳:12, 13). מאז ומעולם הבליטו משיחיים משוחים אלה את שם יהוה, אך הם עשו כן בעיקר משנת 1931, כאשר אימצו את השם עדי־יהוה (ישעיהו מ״ג:10–12). בהדגישם את נושא ריבונותו של יהוה, כיבדו את שם אלוהים, והדבר שימש להם מפלט (משלי י״ח:10). יהוה הזין אותם בשפע מזון רוחני, והם שכנו לבטח בגן־עדן רוחני (צפניה ג׳:16, 17).
”לשם ולתהילה בכל עמי הארץ”
7, 8. (א) איזו נבואה נוספת התגשמה בשארית עם־ישראל הרוחני? (ב) מה מיליוני אנשים למדו לזהות, ומה אתה אישית סבור בנידון?
7 יהוה אינו מעלים עין מדבקותה של השארית בשמו ובעקרונות הצדק של דברו. אנשים כנים החלו להבחין בהבדל שבין התנהגות השארית ובין השחיתות והצביעות של המנהיגות הפוליטית והדתית של העולם. יהוה מברך את ”שארית ישראל [הרוחני]”. הוא מכבד אותם בַּזכות לשאת את שמו, ועושה להם שם טוב בקרב עמי הארץ. כך ניבא צפניה: ”’בעת ההיא אביא אתכם, ובעת קבצי אתכם. כי אתן אתכם לשם ולתהילה בכל עמי הארץ, בשובי את שבותיכם לעיניכם’, אמר יהוה” (צפניה ג׳:20).
8 מ־1935 ואילך, מיליונים, פשוטו כמשמעו, למדו לזהות את ברכת יהוה על השארית. הם הולכים ברצון בעקבות היהודים, היינו בני־ישראל הרוחניים, באומרם: ”נלכה עימכם כי שמענו אלוהים עימכם” (זכריה ח׳:23). ”צאן אחרות” אלה רואות בשארית המשוחה את ”העבד הנאמן והנבון”, שהמשיח הפקידו על ”על כל אשר לו [עלי־אדמות]”. הן מכירות־טובה על היותן ניזונות מהמזון הרוחני שהכינה כיתת העבד ”בעתו” (יוחנן י׳:16; מתי כ״ד:45–47, דל׳).
9. איזו ”שפה” למדו מיליוני אנשים, ואיזו פעילות אדירה מבצעות הצאן האחרות ”שכם אחד” עם השארית המשוחה?
9 לימין השארית, מיליוני חברי הצאן האחרות לומדים את ’השפה הברורה’a ולומדים לחיות בתואם עימה. יהוה ניבא באמצעות צפניה: ”כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם יהוה, לעובדו שכם אחד” (צפניה ג׳:9). אכן, הצאן האחרות עובדות את יהוה באחדות ו”שכם אחד” עם חבריו המשוחים של ’העדר הקטן’, כשהם מבצעים את הפעילות הדחופה של הכרזת ”בשורה זו של המלכות... לעדות לכל הגויים” (לוקס י״ב:32; מתי כ״ד:14).
”יום יהוה... יבוא”
10. במה השארית המשוחה היתה משוכנעת תמיד, וככיתה מה יזכו לראות חברי השארית ?
10 השארית המשוחה מעולם לא שכחה את הצהרת פטרוס בהשראת אלוהים: ”אין יהוה מאחר בדבר אשר הבטיח, כמו שיש החושבים זאת לאיחור, אלא שהוא מאריך אפו לנו; אין הוא רוצה שיאבד איש, אלא שהכל יבואו לידי תשובה. יום יהוה כגנב יבוא” (פטרוס ב׳. ג׳:9, 10). בלבם של חברי כיתת העבד הנאמן לא מקנן כל ספק באשר לבואו של יום יהוה בתקופתנו. היום הגדול יחל בהוצאה לפועל של משפטי אלוהים על הנצרות, דהיינו ירושלים הסמלית, ועל שאר מרכיבי בבל הגדולה (צפניה א׳:2–4; ההתגלות י״ז:1, 5; י״ט:1, 2).
11, 12. (א) איזה חלק אחר של נבואת צפניה התגשם בשארית? (ב) כיצד השארית המשוחה צייתה לצו ”אל ירפו ידייך”?
11 ב־1919, חברי השארית הנאמנה שמחו להשתחרר משבי רוחני לבבל הגדולה, המעצמה העולמית של דתות־הכזב. הם חוו את התגשמות נבואת צפניה: ”רָני, בת ציון! הריעו, ישראל! שימחי ועלזי בכל לב, בת ירושלים! הסיר יהוה משפטייך, פינה אויבך. מלך ישראל, יהוה, בקרבך. לא תיראי רע עוד. ביום ההוא ייאמר לירושלים: ’אל תיראי ציון. אל ירפו ידייך. יהוה אלוהייך בקרבך. גיבור, יושיע’” (צפניה ג׳:14–17).
12 חברי השארית המשוחה ממשיכים ללא חת למלא את התפקיד שהטיל עליהם אלוהים, כשהם משוכנעים שיהוה בקרבם ובהיות להם עדות רבה לכך. הם מבשרים את הבשורה הטובה של המלכות ומודיעים את משפטי יהוה על הנצרות, על שאר בבל הגדולה ועל כל סדר־הדברים המרושע של השטן. בטוב וברע, במהלך העשורים שחלפו מאז 1919, הם מצייתים לצו אלוהים: ”אל תיראי ציון. אל ירפו ידייך”. הם לא ישבו בחיבוק־ידיים באשר להפצת מיליארדי עלונים, חוברות, ספרים וספרונים, המכריזים על מלכות יהוה. הם היו מופת מחזק אמונה עבור הצאן האחרות, אשר משנת 1935 ואילך מתקבצות לימינם.
”אל ירפו ידייך”
13, 14. (א) מדוע יהודים מסוימים נסוגו משירות יהוה, וכיצד בא הדבר לידי ביטוי? (ב) מה לא יהא נבון מצדנו לעשות, ומאיזו פעילות אל ירפו ידינו?
13 בעודנו ’מחכים’ ליום יהוה הגדול, כיצד נוכל לשאוב עזרה מעשית מנבואת צפניה? ראשית, עלינו להיזהר שלא להיות כיהודים בימי צפניה, שנסוגו מאחרי יהוה בשל הספקות שקיננו בלבם לגבי התקרבותו של יום יהוה. אין זה מן ההכרח שיהודים אלה ביטאו ברבים את ספקותיהם, אך דרך פעולתם גילתה שהם לא ממש האמינו כי יום יהוה הגדול קרוב. הם התמקדו בצבירת הון ולא בציפייה ליהוה (צפניה א׳:12, 13; ג׳:8).
14 אין זו העת להניח לספקות להכות שורש בלבבנו. לא יהא זה נבון כלל לדחות בלבבנו או במחשבותינו את מועד ביאתו של יום יהוה (פטרוס ב׳. ג׳:1–4, 10). עלינו להישמר פן ניסוג מאחרי יהוה, פן ’ירפו ידינו’ בשירותו. כרוך בכך לא לעבוד ב”כף רמייה [יד עצלה]”, כלומר לא להתעצל להכריז את ”הבשורה הטובה” (משלי י׳:4; מרקוס י״ג:10, ע״ח).
מאבק באדישות
15. מה עלול לגרום לנו להתעצל בשירות יהוה, וכיצד בעיה זו נחזתה מראש בנבואת צפניה?
15 שנית, עלינו לעמוד על המשמר מפני ההשפעות המתישות של האדישות. במדינות מערביות רבות, שוויון נפש באשר לנושאים רוחניים עלול לגרום רפיון־ידיים למבשרים אחדים של הבשורה הטובה. אדישות מעין זו רווחה בימי צפניה. יהוה ציין באמצעות צפניה: ”פקדתי על האנשים... האומרים בלבבם: ’לא ייטיב יהוה ולא יָרֵעַ’” (צפניה א׳:12). הערה לגבי קטע זה ב־Cambridge Bible for Schools and Colleges (מקרא לבתי־ספר ולמכללות מטעם קמברידג’) מאת א. ב. דוידסון, ציינה כי הוא מתייחס לאנשים אשר ”שקעו באדישות וקהות חושים או אפילו בספקנות לגבי התערבות כלשהי של כוח עליון בענייני האנושות”.
16. איזו גישה שוררת בקרב רבים מבאי כנסיות הנצרות, אך לאילו דברי עידוד זוכים אנו מיהוה?
16 אדישות היא גישה השכיחה כיום בחלקים רבים של כדור־הארץ, בפרט במדינות העשירות יותר. אפילו באי כנסיות הנצרות פשוט אינם מאמינים שיהוה אלוהים יתערב כיום בענייני האדם. הם דוחים את מאמצינו להגיע אליהם עם הבשורה הטובה על המלכות בחיוך ספקני או בתשובה הקצרה: ’אני לא מעוניין!’ בנסיבות אלה, התמדה בפעילות ההטפה עשויה להיות אתגר אמיתי. היא בוחנת את כוח־הסבל שלנו. אך בעזרת נבואתו של צפניה, יהוה מעודד את עובדיו הנאמנים, באומרו: ”אל ירפו ידייך. יהוה אלוהייך בקרבך. גיבור, יושיע. ישיש עלייך בשמחה. יחריש באהבתו. יגיל עלייך ברינה” (צפניה ג׳:16, 17).
17. איזו דוגמה טובה ראויה לחיקוי על־ידי החדשים יותר בקרב הצאן האחרות, וכיצד?
17 המציאות בתולדות עם יהוה בימינו היא שהשארית וכמו־כן ותיקים יותר בקרב הצאן האחרות ביצעו עבודת איסוף אדירה באחרית ימים זו. כל המשיחיים הנאמנים הללו גילו כוח־סבל במרוצת השנים. הם לא הניחו לאדישות של מרבית האנשים בנצרות להפיל את רוחם. לכן, מן הראוי שהחדשים יותר בקרב הצאן האחרות לא יניחו לאדישות כלפי העניינים הרוחניים, הכה נפוצה כיום בארצות רבות, לדכא את רוחם. אל להם להניח ל’ידיהם לרפות’, היינו להיות בטלות. מוטב שינצלו כל הזדמנות כדי להציע את כתבי־העת המצפה ועורו! ופרסומים נפלאים אחרים, שנועדו במיוחד לעזור לאנשים דמויי־כבש ללמוד את האמת על יום יהוה ועל הברכות שתבואנה בעקבותיו.
התקדם בשעה שאתה מחכה ליום הגדול!
18, 19. (א) איזה עידוד להחזיק מעמד אנו מוצאים במתי כ״ד:13 ובישעיהו ל״ה:3, 4? (ב) כיצד נתברך אם אנו מתקדמים באחדות בשירות יהוה?
18 ישוע ציין: ”המחזיק מעמד עד קץ הוא ייוושע” (מתי כ״ד:13). אם כן, בל נרשה שיהיו לנו ”ידיים רפות” או ”ברכיים כושלות” בשעה שאנו מחכים ליום יהוה הגדול! (ישעיהו ל״ה:3, 4) נבואת צפניה מצהירה באופן משרה ביטחון שיהוה: ”גיבור, יושיע” (צפניה ג׳:17). אכן, יהוה יושיע את ’ההמון הרב’ במהלך השלב האחרון של ”הצרה הגדולה”, כאשר יצווה על בנו לנפץ לרסיסים את האומות הפוליטיות ה’מגדילות’, היינו המתנשאות, על עמו (ההתגלות ז׳:9, 14; צפניה ב׳:10, 11; תהלים ב׳:7–9).
19 בִּקְרוב יום יהוה הגדול, הבה נתקדם במסירות ונשרת את אלוהים ”שכם אחד”! (צפניה ג׳:9) בעשותנו כן, אנו ואין־ספור אנשים נוספים נהיה ראויים ’להיסתר ביום אף יהוה’ ולהיות עדים לקידוש שמו הקדוש.
[הערת שוליים]
a לדיון מלא ב’שפה הברורה’, ראה חוברת המצפה מה־1 באוקטובר 1991 עמ׳ 13–17, 20–28.
לשם חזרה
◻ באילו מובנים המצב הדתי בנצרות מקביל לזה ששרר בימי צפניה?
◻ כיצד מנהיגים פוליטיים רבים כיום דומים ל’שרים’ החילוניים שבימי צפניה?
◻ אילו הבטחות בצפניה התגשמו בשארית?
◻ מה מיליוני אנשים למדו לזהות?
◻ מדוע אל לנו להניח לידינו לרפות בשירות יהוה?
[תמונה בעמוד 15]
כצפניה, השארית הנאמנה של המשיחיים המשוחים מכריזה ללא חת את משפטי יהוה
[תמונה בעמוד 18]
חברי ’הצאן האחרות’ לא הניחו לאדישות האנשים לרפות את ידיהם