שאלות של קוראים

האם ראוי לפנות לאלוהים בתפילה מבלי לומר ”‏בשם ישוע”‏?‏

המקרא מראה שמשיחיים הרוצים לפנות אל יהוה בתפילה צריכים לעשות כן בשמו של ישוע.‏ ישוע אמר לתלמידיו:‏ ”‏אין איש בא אל האב אלא דרכי”‏.‏ הוא הוסיף:‏ ”‏כל מה שתבקשו בשמי אעשה,‏ למען יכובד האב בבן.‏ אם תבקשו [‏”‏דבר בשמי”‏,‏ דל’‏‏]‏,‏ אני אעשה”‏ (‏יוחנן י״ד:‏​6,‏ 13,‏ 14‏)‏.‏

באשר למעמד המיוחד של ישוע,‏ האנציקלופדיה לספרות מקראית,‏ תיאולוגית וכנסייתית (‏and Ecclesiastical Literature ,‏Theological ,‏Cyclopedia of Biblical)‏ מציינת:‏ ”‏התפילה מופנית לאלוהים לבדו,‏ בתיווכו של ישוע המשיח.‏ לכן לא זו בלבד שאין כל תועלת בתפילות לקדושים או למלאכים,‏ אלא שיש בהן אפילו משום חילול הקודש.‏ לפיכך,‏ כל פולחן המכוון ליצור כלשהו,‏ אף כי מעמדו רם ונעלה עד מאוד,‏ עבודת אלילים הוא,‏ ואסור בתכלית האיסור בתורתו הקדושה של האלוהים”‏.‏

מה אם מישהו מתנסה בחוויה מבורכת,‏ ואז אומר ”‏תודה יהוה”‏,‏ מבלי להוסיף ”‏בשם ישוע”‏?‏ האם יש פסול בכך?‏ לא בהכרח.‏ נניח שמשיחי ניצב לפתע מול סכנה וקורא:‏ ”‏יהוה,‏ עזור לי!‏”‏ אין ספק שיהוה לא יסרב לעזור רק משום שמשרתו לא השתמש בצורת הפנייה הרשמית,‏ ”‏בשם ישוע”‏.‏

יחד עם זאת,‏ מן הראוי להזכיר שדיבור בקול רם,‏ אפילו אל אלוהים,‏ אינו כשלעצמו תפילה.‏ לדוגמה,‏ לאחר שגזר יהוה את דינו של קין על שהרג את אחיו הבל,‏ אמר קין:‏ ”‏גדול עווני מנשוא.‏ הן גירשת אותי היום מעל פני האדמה,‏ ומפניך אסתר,‏ והייתי נע ונד בארץ,‏ והיה כל מוצאי יהרגני”‏ (‏בראשית ד׳:‏​13,‏ 14‏)‏.‏ אף־על־פי שקין דיבר אל יהוה,‏ פרץ רגשותיו היה בעצם התלוננות על השלכותיו המרות של חטאו.‏

המקרא אומר לנו:‏ ”‏אלוהים ללצים הוא יליץ ולענווים יתן חן”‏.‏ פנייה ידידותית מדי לאל העליון,‏ כאילו הוא אדם בשר ודם,‏ מעידה בעליל על חוסר ענווה (‏יעקב ד׳:‏6;‏ תהלים מ״ז:‏3;‏ ההתגלות י״ד:‏7‏)‏.‏ כמו כן,‏ אדם היודע את הכתוב בדבר־אלוהים לגבי תפקידו של ישוע ובכל זאת מתפלל מבלי להכיר בישוע המשיח,‏ הרי שהוא מבטא בכך יחס מזלזל (‏לוקס א׳:‏​32,‏ 33‏)‏.‏

אין בזאת לומר שיהוה מצפה שנתפלל בסגנון מסוים או שנשתמש בנוסח תפילה קבוע.‏ גורם חשוב הוא נטיית לבו של הפרט (‏שמואל א׳.‏ ט״ז:‏7‏)‏.‏ איש צבא מן המאה הראשונה לספירה,‏ קורנליוס שמו,‏ היה ”‏מתפלל [‏לאלוהים]‏ בכל עת”‏.‏ בתור נוכרי שלא נימול,‏ קורנליוס לא היה מוקדש ליהוה.‏ סביר להניח שהוא לא התפלל בשם ישוע,‏ אך למרות זאת תפילותיו ”‏עלו לזיכרון לפני האלוהים”‏.‏ מדוע?‏ מכיוון ש’‏בוחן הלִבּוֹת’‏ ראה שקורנליוס היה ’‏חסיד וירא אלוהים’‏ (‏מעשי השליחים י׳:‏2,‏ 4;‏ משלי י״ז:‏3‏)‏.‏ אחרי שלמד על ”‏ישוע מנצרת”‏,‏ קיבל קורנליוס את רוח הקודש ונעשה לתלמיד טבול של ישוע (‏מעשי השליחים י׳:‏​30–48‏)‏.‏

לסיכום,‏ לא לבני האדם לקבוע אילו תפילות שומע אלוהים.‏ אם בנסיבות מסוימות קרה שמשיחי אמר דבר לאלוהים ושכח להגיד ”‏בשם ישוע”‏,‏ אין צורך שהוא ישא נטל של רגשי אשם.‏ יהוה מכיר היטב את מגבלותינו וברצונו לעזור לנו (‏תהלים ק״ג:‏​12–14‏)‏.‏ אכן,‏ אם אנו מגלים אמונה ב”‏בן האלוהים.‏.‏.‏ בטחוננו בו [‏באלוהים]‏ שאם נבקש דבר כרצונו ישמע אותנו”‏ (‏יוחנן א׳.‏ ה׳:‏​13,‏ 14‏)‏.‏ אך במיוחד כאשר משיחיים אמיתיים מייצגים אחרים בתפילה פומבית,‏ הם מכירים בכתוב במקרא בנוגע לתפקידו של ישוע במסגרת מטרת יהוה.‏ מתוך צייתנות הם משתדלים לכבד את ישוע ומתפללים לאלוהים דרכו.‏