’גלה איפוק אל מול הרע’
”עבד האדון מן הדין שלא יריב, אלא יהא נוח לכול... סבלן [”מתאפק אל מול הרע”, ע״ח]” (טימותיאוס ב׳. ב׳:24).
1. מדוע קורה לפעמים בשירות המשיחי שאנשים מסוימים מדברים אלינו בגסות?
כיצד אתה מגיב כאשר מזלזלים בך או במה שאתה מייצג? בתיאור על אחרית הימים חזה פאולוס שאנשים יהיו ”מגדפים... מלשינים, הוללים, אכזרים” (טימותיאוס ב׳. ג׳:1–5, 12). ייתכן שנתקלת באנשים כאלה בשירות או במסגרת פעילויות אחרות.
2. אילו פסוקים יכולים לעזור לנו לנהוג בחוכמה כאשר מדברים אלינו בגסות?
2 אי אפשר לטעון שלכל מי שמדבר בגסות אין עניין בטוב ובישר. ייתכן שקשיים כבדים מנשוא או תחושת תסכול גורמים לאנשים להתפרץ בזעם על כל מי שבמקרה נמצא לידם (קהלת ז׳:7). כמו כן, רבים מתנהגים כך פשוט משום שהם עובדים וחיים בסביבה שבה מקובל לנבל את הפה ולדבר בגסות. כמובן, אין להסיק מכך שצורת דיבור כזו מקובלת עלינו בתור משיחיים. אך קו חשיבה זה מסייע לנו להבין מדוע יש שמתנהגים כך. כיצד עלינו להגיב כשמדברים אלינו בגסות? משלי י״ט:11 מציין: ”שכל [כלומר, תובנתו של] אדם האריך אפו”. והכתוב ברומים י״ב:17 ו־18 מייעץ לנו: ”אל תשלמו לאיש רעה תחת רעה. ... עד כמה שהדבר בידכם חיו בשלום עם כל אדם”.
3. כיצד רדיפת שלום קשורה לבשורה שבפינו?
3 אם אנו באמת ובתמים רודפי שלום, הדבר יבוא לידי ביטוי בגישתנו. אנו נשקף זאת במוצא פינו, במעשינו, ואולי אפילו בהבעות הפנים ובטון הדיבור (משלי י״ז:27). ישוע שלח את תלמידיו לבשר את הבשורה והורה להם: ”כשאתם נכנסים לבית ברכוהו ב’שלום’. אם ראוי הבית יבוא עליו ה’שלום’ שלכם, אך אם איננו ראוי ישוב ה’שלום’ שלכם אליכם” (מתי י׳:12, 13). הבשורה שאנו נושאים בפינו היא בשורה טובה. המקרא מכנה אותה ”בשורת השלום”, ”בשורת חסד אלוהים” ו”בשורה זו של המלכות” (אפסים ו׳:15; מעשי השליחים כ׳:24; מתי כ״ד:14). אין לנו שום כוונה למתוח ביקורת על אמונתו של האחר או להתווכח איתו על דעותיו. אנו רוצים לחלוק איתו בשורות טובות מתוך דבר־אלוהים.
4. מה תוכל לומר כאשר מישהו אומר ”אני לא מעוניין” עוד לפני שאתה מספיק להסביר את הסיבה לביקורך?
4 ייתכן שבעל הבית יקטע אותך מבלי להקשיב למה שיש לך לומר, ויגיד: ”אני לא מעוניין”. במקרים רבים תוכל לומר: ”פשוט רציתי להקריא לך פסוק קצר מהמקרא”. אפשר שהוא לא יתנגד לכך. פעמים אחרות אפשר לומר: ”רק רציתי להסביר לך כיצד יבוא הקץ לאי־צדק בעולם ואיך כולם ילמדו לאהוב זה את זה”. אם הוא לא מבקש מייד שתמשיך להסביר, תוכל להוסיף: ”אבל אני מבין שזה לא בדיוק הזמן המתאים לדבר על זה”. ומה אם בעל הבית מגיב בצורה בוטה? האם עלינו להסיק מכך שהוא ”איננו ראוי”? לא חשוב מה התגובה, זכור את עצת המקרא להיות ”נוח לכול... סבלן [”מתאפק אל מול הרע”, ע״ח]” (טימותיאוס ב׳. ב׳:24).
גסות רוח מתוך בורות
5, 6. מה הייתה גישתו של שאול כלפי תלמידי ישוע, ומדוע פעל כך?
5 במאה הראשונה לספירה חי אדם בשם שאול אשר היה ידוע בדיבורו הגס ואפילו בהתנהגותו האלימה. המקרא מספר שהוא היה ”מפיח איומים ורצח נגד תלמידי האדון” (מעשי השליחים ט׳:1, 2). לימים הודה בעובדה שהיה ”מגדף, רודף ומבזה” (טימותיאוס א׳. א׳:13). אף־על־פי שכמה מקרוביו ככל הנראה כבר נעשו למשיחיים באותה עת, הוא סיפר על גישתו כלפי תלמידי המשיח: ”בשצף זעמי עליהם רדפתי אותם אפילו עד ערים מחוץ לארץ” (מעשי השליחים כ״ג:16; כ״ו:11; רומים ט״ז:7, 11, דל’). עם זאת, אין שום עדות לכך שתלמידי המשיח ניסו להתווכח בפומבי עם שאול בשעה שהתנהג כך.
6 מדוע נהג שאול באופן כזה? שנים לאחר מכן כתב: ”בהיותי חסר אמונה פעלתי בלי דעת” (טימותיאוס א׳. א׳:13). הוא היה פרוש והתחנך לדבריו ”על־פי דקדוקי תורת אבותינו” (מעשי השליחים כ״ב:3). גמליאל, רבו של שאול, היה ככל הנראה איש סובלני ורחב אופקים. אך הכהן הגדול קַיָּפָא, אשר אליו חבר שאול, היה אדם קיצוני. קיפא עמד בראש חורשי המזימה אשר תכננו את ההוצאה להורג של ישוע המשיח (מתי כ״ו:3, 4, 63–66; מעשי השליחים ה׳:34–39). זמן מה לאחר מכן היה זה קיפא שהורה להלקות את תלמידי ישוע ושציווה עליהם בתוקף להפסיק לבשר בשמו של ישוע. בנוסף לכך, קיפא ניהל את הישיבה הסוערת של הסנהדרין שבסופה הומת סטפנוס בסקילה (מעשי השליחים ה׳:27, 28, 40; ז׳:1–60). שאול היה עד לסקילתו וקיפא הסמיך אותו להגביר את המאמצים לדכא את פעילותם של תלמידי ישוע ולעצור אותם בדמשק (מעשי השליחים ח׳:1; ט׳:1, 2). בהשפעת הכהן הגדול האמין שאול שהתנהגותו שיקפה קנאות לאלוהים. אבל האמת היא שלא הייתה לו אמונה אמיתית (מעשי השליחים כ״ב:3–5). כתוצאה מכך, שאול לא הבין שישוע היה המשיח האמיתי. בסופו של דבר הוא עמד על טעותו כאשר בדרך לדמשק דיבר אליו ישוע מן השמים (מעשי השליחים ט׳:3–6).
7. מה אירע לשאול בעקבות המפגש שהיה לו עם ישוע בדרך לדמשק?
7 זמן קצר לאחר מכן נשלח התלמיד חנניה לבשר לשאול. האם היית להוט לעשות זאת במקומו? חנניה אומנם חשש, אך דיבר אל שאול באדיבות. שאול כבר שינה את גישתו עקב המפגש הפלאי שהיה לו עם ישוע בדרך לדמשק (מעשי השליחים ט׳:10–22). וזהו האיש שבסופו של דבר הפך לשליח פאולוס, המבשר המשיחי הנלהב.
עניו אך גם אמיץ לב
8. כיצד שיקף ישוע את גישתו של אביו כלפי אנשים שעשו את הרע?
8 כמבשר נלהב של המלכות היה ישוע עניו, אך גם אמיץ לב במגעיו עם הזולת (מתי י״א:29). הוא שיקף את גישתו של אביו השמימי, אשר קורא לרשעים לעזוב את דרכיהם הרעות (ישעיהו נ״ה:6, 7). כאשר הבחין ישוע שחל שינוי לטובה אצל החוטאים, הוא עודד אותם (לוקס ז׳:37–50; י״ט:2–10). הוא לא שפט אנשים על־פי מראה עיניים, אלא חיקה את אביו בגילוי אדיבות, הבלגה ואורך רוח על מנת להדריכם לתשובה (רומים ב׳:4). יהוה חפץ שכל אדם ישוב בתשובה וייוושע (טימותיאוס א׳. ב׳:3, 4).
9. מה ניתן ללמוד מן האופן שבו התגשמה בישוע הנבואה שבישעיהו מ״ב:1–4?
9 בספר מתי מצוטטת נבואה המציינת את השקפתו של יהוה על ישוע המשיח: ”הן עבדי אתמוך־בו, בחירי רצתה נפשי. נתתי רוחי עליו, משפט לגויים יוציא; לא יצעק ולא יישא ולא־ישמיע בחוץ קולו. קנה רצוץ לא ישבור ופשתה כהה לא יכבנה, עד יוציא לניצחון משפט; ולשמו גויים ייחלו” (מתי י״ב:17–21; ישעיהו מ״ב:1–4). בהתאם לנבואה זו, ישוע לא היה מעורב בוויכוחים קולניים. גם תחת לחץ דיבר ישוע את האמת באופן שנגע אל לבם של ישרי הלב (יוחנן ז׳:32, 40, 45, 46).
10, 11. (א) מדוע בישר ישוע לכמה מן הפרושים, אף־על־פי שנמנו עם מתנגדיו הבוטים ביותר? (ב) באיזה אופן השיב לעתים ישוע למתנגדיו, וממה נמנע?
10 במהלך שירותו דיבר ישוע עם פרושים רבים. אומנם היו פרושים שניסו להכשילו במוצא פיו, אך ישוע לא הסיק מכך שלכולם היו מניעים שליליים. למשל, שמעון — פרוש שהיה ביקורתי במידה מסוימת — רצה ככל הנראה לבחון יותר מקרוב את ישוע והזמין אותו לסעוד בביתו. ישוע נענה להזמנה וניצל את שעת הכושר לתת עדות למסובים (לוקס ז׳:36–50). במקרה אחר מסופר על פרוש נכבד בשם נקדימון אשר בא אל ישוע בחסות הלילה. ישוע לא גינה אותו על שחיכה עד החשיכה, אלא בישר לו על האהבה שגילה אלוהים בכך ששלח את בנו לפתוח את הדרך לישועת המאמינים. ישוע גם הסביר לו באדיבות עד כמה חשוב להיכנע לאמצעי שסיפק אלוהים (יוחנן ג׳:1–21). מאוחר יותר נקדימון לימד זכות על ישוע כאשר פרושים אחרים זלזלו בדיווח חיובי שהתקבל אודות ישוע (יוחנן ז׳:46–51).
11 ישוע היה מודע לצביעותם של מי שניסו להכשילו. הוא לא נתן למתנגדים לגרור אותו לוויכוחי סרק. עם זאת, במקרה הצורך הוא השיב להם קצרות ונחרצות בעזרת עיקרון, משל או פסוק מהמקרא (מתי י״ב:38–42; ט״ו:1–9; ט״ז:1–4). במקרים אחרים, ישוע פשוט לא ענה כאשר היה ברור לו שלא תצמח מכך שום תועלת (מרקוס ט״ו:2–5; לוקס כ״ב:67–70).
12. כיצד עזר ישוע לאנשים גם כאשר צעקו עליו?
12 במקרים מסוימים אנשים אחוזי רוחות טמאות צעקו על ישוע. כאשר זה קרה, גילה ישוע איפוק ואפילו השתמש בכוחות הריפוי שנתן לו אלוהים לרווחת אחרים (מרקוס א׳:23–28; ה׳:2–8, 15). אם אנשים שאנו פוגשים בשירות מתרגזים וצועקים עלינו, מן הראוי שגם אנו ננהג באיפוק. עלינו להשתדל להתמודד עם המצב באדיבות ובטקט (קולוסים ד׳:6).
בחוג המשפחה
13. מדוע יש המתנגדים לבן משפחה שמתחיל ללמוד את המקרא בסיועם של עדי־יהוה?
13 לעתים קרובות צריכים תלמידי ישוע לגלות איפוק וריסון עצמי במיוחד בחוג המשפחה. אדם שמתרשם עמוקות מן האמת המקראית משתוקק שגם בני משפחתו יגיבו כך. עם זאת, ישוע ציין שבני משפחה עלולים לגלות עוינות כלפינו (מתי י׳:32–37; יוחנן ט״ו:20, 21). הסיבות לכך שונות ומגוונות. למשל, אף שעקרונות המקרא עוזרים לנו להיות אנשים ישרים ואחראיים הרוחשים כבוד לזולת, כתבי־הקודש גם מלמדים שבכל מצב אנו מחויבים להישמע בראש ובראשונה לבוראנו (קהלת י״ב:1, 13; מעשי השליחים ה׳:29). לפיכך, יכול להיות שמישהו במשפחה ירגיש שסמכותו בבית מתערערת בגלל הנאמנות שלנו ליהוה ואולי יתרעם על כך. עד כמה חשוב שבמצבים כאלה נחקה את דוגמתו של ישוע בגילוי איפוק! (פטרוס א׳. ב׳:21–23; ג׳:1, 2).
14–16. מה גרם לכמה שהתנגדו לבני משפחתם לשנות בסופו של דבר את גישתם?
14 לרבים ממשרתי יהוה היו פעם בן או בת זוג או קרוב משפחה שהתנגדו לשינויים שחוללו באורח חייהם עקב לימוד המקרא. אפשר שהמתנגדים נחשפו להערות שליליות על עדי־יהוה וחששו שמשפחתם תושפע לרעה. אך מה גרם להם בסופו של דבר לשנות את גישתם? במקרים רבים הסיבה העיקרית לכך הייתה דוגמה טובה; בן המשפחה המאמין יישם בעקביות את מה שלמד מכתבי־הקודש — הוא נכח בקביעות באסיפות הקהילה, השתתף בשירות, ויחד עם זאת גם דאג למלא את אחריותו המשפחתית וגילה איפוק לנוכח התעללות מילולית. כתוצאה מכך פחתה ההתנגדות מצד המשפחה (פטרוס א׳. ב׳:12).
15 בנוסף לכך, ייתכן שהמתנגד מסרב להקשיב להסברים מקראיים בגלל דעות קדומות או גאווה. כך היה במקרה של איש מארצות־הברית שהעיד על עצמו כמי שהיה מאוד לאומני. פעם אחת כאשר נסעה אשתו לכינוס, ארז את כל בגדיו ועזב את הבית. במקרה אחר יצא מהבית עם אקדח ואיים לשים קץ לחייו. הוא האשים את הדת של אשתו בכל התנהגות בלתי שקולה מצידו. למרות הכול, אשתו השתדלה ליישם את הכתוב במקרא. עשרים שנה אחרי שנעשתה לאחת מעדי־יהוה, הוא הצטרף אליה. באלבניה, אישה אחת הגיבה בכעס כאשר בתה למדה את המקרא עם עדי־יהוה ולבסוף גם נטבלה. שתים־עשרה פעמים השמידה האם את ספרי המקרא של בתה. יום אחד פתחה ספר מקרא חדש שהשאירה בתה על השולחן. הפסוק שהופיע לנגד עיניה במקרה היה מתי י׳:36. האֵם הבינה מייד שהפסוק קשור אליה. בכל זאת, מתוך דאגה לבתה ליוותה אותה בדרכה לאונייה שבה עמדה בתה להפליג אם עדים נוספים לכינוס באיטליה. כאשר ראתה האם את האהבה, את החיבוקים ואת הפנים המחייכות של הקבוצה ושמעה את הצחוק המאושר, גישתה החלה להשתנות. זמן קצר לאחר מכן ניאותה ללמוד את המקרא, וכיום היא משתדלת לעזור לאחרים שמגלים התנגדות כלפי האמת המקראית.
16 במקרה אחר, בעל ארב לאשתו בדרכה לאולם המלכות כשסכין בידו והחל להטיח בה האשמות קשות. היא הגיבה בנועם: ”אתה יכול להיכנס לאולם המלכות ולראות בעצמך מה קורה שם”. הוא הסכים, ולימים נעשה לזקן־קהילה.
17. אילו עצות מקראיות יכולות לסייע כאשר האווירה בבית משיחי נעשית מתוחה?
17 גם כאשר כל בני המשפחה משיחיים, יכולים להיווצר לעתים מתחים ואפילו לפרוץ ויכוחים חריפים, שהרי כולנו בני אדם לא־מושלמים. ראוי לציין את העצה שהופנתה למשיחיים באפסוס הקדומה: ”הסירו מכם כל מרירות וחמה וכעס וצעקה וגידוף וכל רשעה” (אפסים ד׳:31). ככל הנראה, הסביבה שבה חיו המשיחיים באפסוס, האי־שלמות ובמקרים מסוימים גם סגנון החיים הקודם השפיעו עליהם. מה יכול היה לעזור להם להשתנות? היה עליהם ’להתחדש התחדשות רוחנית בשכלם’ (אפסים ד׳:23). הם היו צריכים ללמוד את דבר־אלוהים, לחשוב כיצד הכתוב בו צריך להשפיע על חייהם, להתרועע עם משיחיים אחרים ולהתפלל בשקדנות, וכך לתת לפרי רוח הקודש להתבטא יותר ויותר בחייהם. היה עליהם ללמוד ’להיות טובים איש לרעהו, להיות מלאי רחמים ולסלוח איש לרעהו כשם שאלוהים סלח להם במשיח’ (אפסים ד׳:32). לפיכך, לא משנה מה אחרים עושים, עלינו לגלות איפוק, להיות טובים, רחמנים וסלחנים. אל לנו ’לשלם לאיש רעה תחת רעה’ (רומים י״ב:17, 18). גילוי אהבה אמיתית כדוגמת אלוהים הוא תמיד הדבר הנכון לעשות (יוחנן א׳. ד׳:8).
עצה לכל המשיחיים
18. כיצד נגעה העצה שבטימותיאוס ב׳. ב׳:24 לזקן־קהילה באפסוס הקדומה, וכיצד היא יכולה להועיל לכל המשיחיים?
18 העצה להיות ”סבלן” [’להתאפק אל מול הרע’, ע״ח] נוגעת לכל המשיחיים (טימותיאוס ב׳. ב׳:24). אך היא הופנתה במקור לטימותיאוס, אשר נזקק להדרכה זו כאשר שירת כזקן־קהילה באפסוס. כמה מחברי הקהילה השמיעו ללא היסוס את דעותיהם האישיות ולימדו תורות שיסודן בשקר. הם לא הבינו לעומק את המטרה של תורת משה ולכן לא עמדו על חשיבות האמונה, האהבה והמצפון הישר. גאוותם הובילה למריבות ולוויכוחים על מילים תוך כדי החמצת הרעיון העיקרי של תורתו של ישוע והחשיבות שבמסירות לאלוהים. כדי להתמודד עם המצב, טימותיאוס נדרש לדבוק נחרצות באמת המקראית אך מצד שני גם לנהוג בעדינות באחיו. כזקני־הקהילה בימינו, טימותיאוס היה מודע לעובדה שהעדר אינו שייך לו ושעליו לנהוג באחרים באופן שיקדם אהבה ואחדות משיחית (אפסים ד׳:1–3; טימותיאוס א׳. א׳:3–11; ה׳:1, 2; ו׳:3–5).
19. מדוע חשוב שכולנו ’נבקש ענווה’?
19 אלוהים מעודד את משרתיו ’לבקש ענווה’ (צפניה ב׳:3). מן המילה ”ענווה” משתמעת גישה של אדם המוכן לסבול פגיעה באורך רוח מבלי להתרגז ומבלי להשיב נקם. לכן, הבה נתחנן ליהוה שיעזור לנו לגלות איפוק ושנייצג אותו נאמנה גם בנסיבות קשות.
מה למדת?
• אילו פסוקים יוכלו לעזור לך כאשר מדברים אליך בגסות?
• מדוע התנהג שאול בגסות רוח?
• כיצד דוגמתו של ישוע עוזרת לנו להתנהג כראוי עם כל אדם?
• איזו תועלת תצמח מכך שנקפיד לדבר באיפוק במסגרת המשפחה?
[תמונה בעמוד 26]
למרות השם הרע שיצא לשאול, נהג בו חנניה באדיבות
[תמונה בעמוד 29]
משיחיים יכולים לעתים לרכך את התנגדות משפחתם אם יקפידו לעמוד באחריותם
[תמונה בעמוד 30]
המשיחיים משתדלים לקדם אהבה ואחדות