גברתי על הדיכאון שלאחר לידה

אני זוכרת את עצמי מתבוננת בבעלי משחק עם התינוקת שלנו וחושבת שיהיה להם טוב יותר בלעדיי.‏ הרגשתי שאני נטל עבורם.‏ רציתי להיכנס למכונית,‏ לנסוע ולא לחזור לעולם.‏ לא היה לי שמץ של מושג שלקיתי בדיכאון שלאחר לידה.‏

עשר שנות נישואיי הראשונות היו מאושרות.‏ ג׳ייסון ואני נהנינו לגדל את ליאן,‏ בתנו הבכורה.‏ לכן כשהריתי בשנית,‏ כולנו שמחנו למשמע הבשורות הטובות.‏

אלא שההיריון הזה היה קשה מאוד.‏ למעשה,‏ כמעט מתתי כתוצאה מסיבוכים לאחר הלידה.‏ אך עוד לפני כן,‏ בשלהי ההיריון,‏ התמלאתי קדרות.‏ המצב נעשה חמור יותר לאחר שהבאנו הביתה את התינוקת הקטנה שלנו,‏ קָרְלי,‏ מבית החולים.‏ הייתי עייפה כל הזמן ולא הייתי מסוגלת להחליט אפילו החלטות פשוטות.‏ הייתי מטלפנת לעבודה של ג׳ייסון מספר פעמים ביום רק כדי לשאול אותו איזו עבודת בית לעשות או כדי לקבל ממנו חיזוקים שאמרתי או שעשיתי משהו בצורה נכונה.‏

פחדתי להיות בחברת אנשים,‏ אפילו בחברת חברים ותיקים.‏ אם היה מגיע אורח בלתי צפוי,‏ הייתי מסתגרת בחדר השינה.‏ הזנחתי את הבית והוא היה נראה מבולגן.‏ הייתי מבולבלת ולא־מרוכזת.‏ אני אוהבת לקרוא,‏ אבל הקריאה נעשתה כמעט בלתי אפשרית כי לא הצלחתי להתרכז.‏ היה לי קשה להתפלל,‏ כך שבריאותי הרוחנית נפגעה.‏ חשתי קהות חושים,‏ ולא יכולתי לחוש אהבה כלפי אף אחד.‏ חששתי שמא ילדיי ייפגעו מחוסר היכולת שלי לחשוב כהלכה.‏ ההערכה העצמית שלי הידרדרה לשפל המדרגה.‏ חשבתי שאני מאבדת את שפיות דעתי.‏

במשך כל הזמן הזה,‏ כשג׳ייסון היה חוזר מהעבודה הוא היה עוזר לי לנקות את הבית או מכין ארוחה למשפחה ‏—‏ ואילו אני הייתי כועסת עליו!‏ הרגשתי שהעזרה שלו הופכת אותי לאמא רעה.‏ מצד שני,‏ אם הוא לא היה מציע את עזרתו,‏ הייתי מאשימה אותו בחוסר איכפתיות.‏ אם ג׳ייסון לא היה מתייחס לדברים בצורה בוגרת ואוהבת,‏ התקף הדיכאון שלאחר לידה היה הורס את נישואינו.‏ אולי ג׳ייסון יכול לתאר הכי טוב כיצד המצב שלי השפיע עליו.‏

בעלי מספר כיצד מצבי השפיע עליו

‏”‏בהתחלה,‏ לא האמנתי למה שקורה לז׳אנל.‏ השמחה והחברותיות שאיפיינו אותה נעלמו כליל,‏ והיא התחילה להתנהג כמו אדם אחר.‏ היא התייחסה לכל דבר שאמרתי לה כביקורת אישית ואפילו כעסה כשהייתי מנסה להקל עליה את עבודות הבית.‏ רציתי להגיד לה שתיקח את עצמה בידיים,‏ אבל הבנתי שתגובה כזו רק תחמיר את המצב.‏

‏”‏מתח תמידי אפף את היחסים בינינו.‏ ז׳אנל חשבה שכל העולם נגדה.‏ שמעתי על נשים אחרות שסבלו מסימפטומים דומים כתוצאה מדיכאון שלאחר לידה.‏ אז כשחשדתי שהיא סובלת מאותה הפרעה,‏ התחלתי לקרוא כל פיסת מידע שיכולתי על הנושא.‏ מה שקראתי אימת את חשדותיי.‏ כמו כן למדתי שהבעיה של ז׳אנל לא היתה באשמתה ולא נבעה מהזנחה או רשלנות מצדה.‏

‏”‏אני חייב להודות שהטיפול הנוסף שהיא והילדים הזדקקו לו סחט אותי רגשית ופיסית.‏ במשך שנתיים ליהטטי בין עבודתי החילונית לבין האחריות שלי כזקן־קהילה,‏ בעל ואב.‏ לשמחתי,‏ יכולתי להיות גמיש בעבודה ולהגיע מוקדם הביתה,‏ במיוחד בערבים שבהם הלכנו לאסיפות הקהילה.‏ ז׳אנל היתה צריכה אותי בבית בזמן כדי שאוכל לעזור לה להכין ארוחת ערב ולהלביש את הילדים.‏ כך כולנו הצלחנו לנכוח באסיפות”‏.‏

הדרך להחלמה

לולא תמיכתו האוהבת של בעלי,‏ תהליך ההחלמה שלי היה ללא ספק איטי יותר.‏ ג׳ייסון הקשיב לי בסבלנות כשפרקתי מעליי את נטל הפחדים.‏ גיליתי שמאוד חשוב שלא אכבוש את רגשותיי.‏ לפעמים,‏ הייתי אפילו נשמעת זועמת.‏ אבל ג׳ייסון לא הפסיק לומר לי שהוא אוהב אותי ושאנחנו בתוך זה ביחד.‏ הוא תמיד עזר לי לראות את הצד החיובי של הדברים.‏ מאוחר יותר הייתי מתנצלת בפניו על דברים שאמרתי מתוך כעס.‏ הוא היה מרגיע אותי ואומר שזו המחלה שלי שמדברת.‏ בדיעבד,‏ אני מבינה עד כמה עזרו לי התגובות המתחשבות שלו.‏

בסופו של דבר מצאנו רופא אדיב שבאמת הקשיב לי,‏ הוא איבחן אצלי דיכאון שלאחר לידה והציע שחלק מהטיפול יכלול טיפול תרופתי שיעזור לשלוט בהתקפי החרדה התכופים שלי.‏ הוא גם המליץ לי להיוועץ במומחה לבריאות נפש.‏ בנוסף לכך,‏ הוא המליץ על פעילות גופנית סדירה,‏ טיפול שעוזר לרבים להיאבק בדיכאון.‏

אחד המכשולים הגדולים ביותר בדרך להחלמה היה ההתמודדות עם הסטיגמה שמתלווה לדיכאון שלאחר לידה.‏ לפעמים אנשים מתקשים לגלות אמפתיה כלפי מישהו החולה במחלה שאינה מובנת להם.‏ דיכאון שלאחר לידה אינו דומה,‏ למשל,‏ לשבר ברגל,‏ שאחרים יכולים לראות ולגלות יותר התחשבות.‏ ובכל זאת,‏ משפחתי וחבריי הקרובים גילו הבנה אמיתית ותמיכה כנה.‏

עזרה אוהבת ממשפחתי ומחבריי

ג׳ייסון העריך מאוד את העזרה שהושיטה אמי לאורך התקופה הקשה.‏ מדי פעם הוא היה זקוק להפוגה מן ההמולה הרגשית ששררה בבית.‏ אמא תמיד גילתה גישה חיובית ולא ניסתה להשתלט על העניינים במקומי.‏ להיפך,‏ היא תמכה בי ודירבנה אותי לעשות כל מה שאני יכולה.‏

גם החברים מהקהילה סיפקו לי תמיכה נהדרת.‏ רבים שלחו מכתבים קצרים ובהם כתבו לנו שהם חושבים עליי.‏ ביטויים אלו ממש נגעו ללבי!‏ הדבר היה נכון במיוחד משום שהיה לי קשה לדבר עם אנשים,‏ הן פנים אל מול פנים והן בטלפון.‏ היה לי גם קשה להתרועע עם חברים משיחיים לפני האסיפות ואחריהן.‏ לכן,‏ חברים שכתבו לנו לא רק הראו שהם מודעים למגבלות שכפה עליי הדיכאון,‏ אלא גם הוכיחו את אהבתם כלפיי וכלפי משפחתי.‏

זה לא מאסר עולם!‏

מצבי השתפר מאוד תודות לעצתו של הרופא,‏ ותודות למשפחתי התומכת וחבריי המבינים.‏ אני עדיין מתעמלת באופן קבוע,‏ אפילו כשאני מרגישה עייפה,‏ וזה עוזר לי בתהליך ההחלמה.‏ אני מנסה להגיב בצורה אדיבה כשאחרים מעודדים אותי.‏ ברגעים קשים אני מקשיבה לקלטות של המקרא ולנעימות מלכות —‏ מוסיקה מעודדת מבחינה רוחנית ונפשית שהלחינו עדי־יהוה.‏ דברים אלו עוזרים לי לחזק את הרוחניות ולשמור על מחשבות בונות.‏ לאחרונה,‏ אפילו חזרתי להגיש שיחות־תלמיד באסיפות הקהילה.‏

לקח לי יותר משנתיים וחצי להגיע לשלב שבו אני יכולה להרגיש ולבטא במידה רבה יותר את האהבה שאני רוחשת לבעלי,‏ לילדיי ולאחרים.‏ זו היתה תקופה קשה לי ולמשפחתי,‏ אבל אנו מרגישים שהקשרים בינינו חזקים יותר מאי פעם.‏ אני מעריכה במיוחד את ג׳ייסון,‏ שהראה את אהבתו על־ידי כך שסבל את הרגעים הקשים ביותר שלי ושתמיד תמך בי כשהייתי זקוקה לכך.‏ מעל לכול,‏ לשנינו יש עכשיו קשר הדוק יותר עם יהוה,‏ שחיזק אותנו רבות לאורך כל הניסיונות שפקדו אותנו.‏

עדיין יש ימים שבהם אני חשה דיכאון,‏ אך בעזרת המשפחה,‏ הרופא,‏ הקהילה ורוח יהוה,‏ האור בקצה המנהרה נעשה בהיר יותר ויותר.‏ כן,‏ דיכאון שלאחר לידה אינו מאסר עולם.‏ זהו אויב שאפשר להביס (‏כפי שסופר מפי ז׳אנל מרשל‏)‏.‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 20]‏

גורמים העלולים להוביל לדיכאון שלאחר לידה

לפניך מספר דברים מלבד שינויים הורמונליים העשויים לעתים להוות גורם לדיכאון שלאחר לידה.‏

1.‏דעותיה האישיות של האישה בנושא האימהוּת,‏ דעות שמקורן בילדות לא־מאושרת ובמערכת יחסים לקויה עם הוריה.‏

2.‏ ציפיות לא־מציאותיות שכופה החברה על האמהות.‏

3.‏ היסטוריה של מקרי דיכאון במשפחה.‏

4.‏ חוסר שביעות־רצון מחיי הנישואין וחוסר תמיכה מצד המשפחה הקרובה או המורחבת.‏

5.‏ דימוי עצמי נמוך.‏

6.‏ תחושה של עומס יתר הנובעת מטיפול אינטנסיבי בילדים קטנים.‏

רשימה זו אינה מקיפה לגמרי.‏ ישנם גורמים נוספים העלולים לתרום לדיכאון שלאחר לידה.‏ למעשה,‏ הסיבות לכך עדיין אינן מובנות לחלוטין.‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 21]‏

הרבה יותר ממצב רוח משתנה

דיכאון שלאחר לידה אינו זהה לתופעה השכיחה של שינויים במצב הרוח לאחר הלידה.‏ ד״ר לורה ג׳.‏ מילר אומרת:‏ ”‏הסוג השכיח ביותר של מצבי רוח משתנים בתר־לידתיים הוא מה שנקרא ’‏בֵּייבִּי בלוז’‏.‏ .‏.‏.‏ כ־50 אחוז מהנשים שיולדות חוות מצב רגשי לא־יציב זה שמלווה בבכי רב.‏ על־פי־רוב,‏ הוא מגיע לשיאו בין היום השלישי לחמישי שלאחר הלידה,‏ ואז מתפוגג בהדרגתיות תוך מספר שבועות”‏.‏ חוקרים טוענים שמצבי רוח אלו הם תוצאה של שינויים ברמת ההורמונים של האישה אחרי הלידה.‏

שלא כמו ב”‏בייבי בלוז”‏,‏ דיכאון שלאחר לידה מתאפיין בתחושות מתמשכות של דיכאון,‏ אשר יכולות להתחיל מייד עם לידתו של הילד או אפילו מספר שבועות או חודשים מאוחר יותר.‏ אם טריה במצב כזה יכולה לחוש התרוממות רוח,‏ ומייד אחרי כן דיכאון,‏ עד לכדי מחשבות אובדניות.‏ בנוסף לכך,‏ היא עלולה להיות מרוגזת,‏ מלאת תרעומת וכעס.‏ עלולה לרדוף אותה המחשבה שהיא אינה כשירה להיות אם ושאין היא אוהבת מספיק את תינוקה.‏ ד״ר מילר מבהירה:‏ ”‏חלק מן האמהות הסובלות מדיכאון יודעות שהן אוהבות את התינוקות שלהן,‏ אך הן מרגישות אפתיה,‏ רוגז,‏ או גועל והמצב מטריד אותן.‏ אחרות חושבות לפגוע ואפילו להרוג את תינוקיהן”‏.‏

דיכאון שלאחר לידה הינה תופעה בעלת היסטוריה ארוכה.‏ עוד במאה הרביעית לפה״ס,‏ הבחין הרופא היווני היפוקרטס בשינויים פסיכולוגיים דרמטיים מהם סבלו כמה נשים לאחר שילדו.‏ מחקר שפורסם בכתב העת הברזילאי למחקרים רפואיים וביולוגיים מסביר:‏ ”‏דיכאון בתר־לידתי הוא בעיה רצינית הפוגעת ב־10 עד 15 אחוז מן האמהות במדינות רבות”‏.‏ אך למרבה הצער,‏ ”‏רוב המקרים של דיכאון אינם זוכים לאבחון הנכון ואינם מטופלים כראוי”‏,‏ נאמר בכתב העת.‏

הפרעה לאחר לידה שפחות נפוצה אבל יותר רצינית היא פסיכוזה שלאחר לידה.‏ אישה הלוקה בהפרעה זו עלולה להזות,‏ לשמוע קולות ולאבד כל קשר עם המציאות,‏ לעתים היא עשויה להתנהג ברציונליות לפרקי זמן של שעות או ימים.‏ הגורמים לפסיכוזה זו עודם לוטים בערפל,‏ אולם ד״ר מילר אומרת ש”‏ככל הנראה הגורם המשפיע ביותר הוא רגישות גנטית הנוצרת משינויים הורמונליים”‏.‏ רופא מומחה עשוי לספק טיפול יעיל לפסיכוזה שאחר לידה.‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 22]‏

כיצד תעזרי לעצמךa

1.‏ אם הדיכאון מתמשך,‏ פני לייעוץ מקצועי.‏ ככל שתקדימי לעשות כן,‏ כך תזרזי את תהליך ההחלמה.‏ חפשי רופא מתחשב המכיר את התופעה היטב.‏ נסי שלא להתבייש בדיכאון שלאחר לידה או להרגיש נבוכה אם עליך ליטול תרופות.‏

2.‏ עיסקי בפעילות גופנית סדירה.‏ מחקרים מראים שהתעמלות גופנית עשויה לשמש תרפיה יעילה לדיכאון.‏

3.‏ ספרי לקרובייך מה את מרגישה.‏ אל תתבודדי ואל תכבשי את רגשותייך.‏

4.‏ זכרי שביתך לא חייב להיראות מושלם כל הזמן.‏ פשוט נסי למקד את חייך סביב הדברים שבאמת חיוניים.‏

5.‏ בקשי אומץ וסבלנות בתפילותייך.‏ אם קשה לך להתפלל,‏ בקשי ממישהו שיתפלל יחד איתך.‏ אם תמשיכי להחזיק ברגשות אשם ודימוי עצמי נמוך,‏ החלמתך עלולה להתעכב.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏תיבה בעמוד 23]‏

עצות לגברים

1.‏ זכור כי דיכאון שלאחר לידה אינו באשמת אשתך.‏ אם המצב מתמשך,‏ שתף עימה פעולה בחיפוש אחר רופא שמבין את הבעיה ומגלה אהדה.‏

2.‏ הקשב לאשתך בסבלנות.‏ הכר ברגשותיה.‏ אל תכעס על גישתה השלילית.‏ עזור לה לראות את הצדדים החיוביים בחיים,‏ ואמור לה שהמצב ישתפר.‏ אל תחשוב שעליך לטפל בכל הבעיות שהיא מזכירה.‏ אפשר שכל מבוקשה הוא דברי עידוד,‏ ולא תשובות הגיוניות (‏תסלוניקים א׳.‏ ה׳:‏14‏)‏.‏ זכור,‏ דיכאון שלאחר לידה מקשה על האישה לחשוב בצורה הגיונית ובבהירות.‏

3.‏ צמצם את הזמן המוקדש לפעילויות לא־חיוניות כדי שיהיה לך יותר זמן לתמוך באשתך.‏ בעשותך כן,‏ אתה מזרז את תהליך החלמתה.‏

4.‏ פנה קצת זמן גם בשביל עצמך.‏ מצב פיסי ונפשי טוב ורוחניות בריאה יאפשרו לך לשמש כמקור תמיכה טוב יותר עבור אשתך.‏

5.‏ שוחח עם מישהו שיעודד אותך — אולי גבר בוגר רוחנית שאשתו גם סבלה מדיכאון שלאחר לידה.‏

‏[‏תמונה בעמוד 23]‏

משפחת מרשל