מנקודת המבט המקראית
האם ההיפנוזה מתאימה למשיחיים?
”לא יימצא בך... חובר חָבֶר” (דברים י״ח:10, 11).
ההיפנוזה הינה נושא שנוי במחלוקת.a אפילו מומחים בתחום מתקשים להסבירה. באופן כללי נהוג להסביר אותה כשינוי במצב התודעה, או מעין טרנס. עם זאת, מרבית האנשים מתעניינים יותר בסגולותיה של ההיפנוזה מאשר במהותה האמיתית.
בשנים האחרונות יותר ויותר רופאים במדינות מסוימות ממליצים על ההיפנוזה כשיטת טיפול. לדוגמה, כתב העת פסיכולוגיה היום מציין: ”ההיפנותרפיה יכולה לטפל בכאבי ראש, להקל על צירי לידה, לעזור להפסיק לעשן, לשמש כתחליף לחומרי הרדמה ולשפר את הרגלי הלמידה — והכול ללא תופעות לוואי”. מצד שני, רבים מקשרים בין היפנוזה לבין ספיריטיזם ותורת הנסתר.
מהי נקודת המבט המקראית בנידון? כמובן, המקרא אינו ספר לימוד רפואי, ואין בו התייחסות ישירה לנושא ההיפנוזה. אולם העקרונות המופיעים בדבר־אלוהים עוזרים לנו לזהות מהי השקפתו של אלוהים.
האם קיים קשר בין היפנוזה לתורת הנסתר?
האם הטענה שהיפנוזה קשורה לתורת הנסתר היא בסך הכול המצאה דמיונית של מישהו? ייתכן כי סרטים וספרים בדיוניים מקדמים רעיון זה, אך קיים יסוד איתן לקשר בין היפנוזה לבין ספיריטיזם. הנה ההסבר של האנציקלופדיה לתורת הנסתר ופרפסיכולוגיה (Encyclopedia of Occultism and Parapsychology) בנוגע להיפנוזה: ”ההיסטוריה של ההיפנוזה שזורה בצורה בלתי ניתנת להפרדה בתורת הנסתר”. הדעה הרווחת היא שטרנסים דתיים, שהיוו חלק מכישופים וקסמים במהלך ההיסטוריה, נחשבים להיפנוזה. כמו כן, הכוהנים במצרים ויוון הקדומות גרמו למצב דמוי היפנוזה כשניסו לרפא מחלות בשם אלילי הכזב שלהם.
האנציקלופדיה המצוטטת לעיל מציינת: ”אפילו כיום רוב תופעות ההיפנוזה מסווגות כ’ספיריטיזם’”. למרות שקשה לקבוע עד לאיזו מידה קשורות צורותיה השונות של ההיפנוזה לתורת הנסתר, העובדה היא שאלוהים מגנה את כל צורות הספיריטיזם (דברים י״ח:9–12; ההתגלות כ״א:8). אי לכך, המשיחיים אינם יכולים להתעלם מההיבטים הלא־מקראיים בעליל של ההיפנוזה.
השפעותיה על ההתנהגות
מה באשר להשפעותיה של ההיפנוזה על מחשבותיו והתנהגותו של הפרט? האם כרוכים בכך סיכונים? אחת הסכנות המוחשיות היא שהמהופנט מסוגל לשלוט בהתנהגותו במידה מועטה. מהפנטים שמופיעים על במה מנצלים את התופעה הזו ומשפיעים על מתנדבים מן הקהל לעשות דברים שבדרך כלל הם לא היו עושים, לדוגמה להתנהג כמו שיכורים.
האנציקלופדיה אמריקנה אומרת על מופעי ההיפנוט ההמוניים הללו: ”המהופנט עלול להיות מושפע די בקלות מסוגסטיה מוסתרת. עקב כך עלולה להיות לו נגישות קלה יותר לדחפים הלא־מודעים שלו, דחפים שבדרך כלל מוסתרים, והוא עלול לחוש שכל העכבות החברתיות והאישיות בהתנהגותו הוסרו”. האנציקלופדיה קוליר (s Encyclopedia’Collier) מציינת: ”המהופנט מצוי ברמת ריכוז גבוהה ביותר של חושיו, דבר הגורם לו להיות דרוך לסוגסטיות של המהפנט ולשתף עימו פעולה על־ידי יישומן”.
האם זה נשמע כמו דבר שאינו מזיק? האם יהא זה ראוי למשיחי אמיתי לתת לאחרים להשפיע על מחשבותיו דרך היפנוזה המבטלת לחלוטין את רצונו? קו פעולה זה יהיה בניגוד להפצרתו של השליח פאולוס: ”שתקריבו את גופכם כקורבן חי, קדוש ורצוי לאלוהים, עבודת אלוהים מכוח ההיגיון שלכם. ואל תידמו לעולם הזה, כי אם השתנו על־ידי התחדשות הדעת כדי שתבחינו מהו רצון אלוהים, מהו הטוב והרצוי והמושלם בעיניו” (רומים י״ב:1, 2, ע״ח).
האם משיחי יכול לשמור על ’מצפון טהור’ אם הוא מרשה לעצמו להיות במצב שבו אין לו שליטה מלאה על מחשבותיו או תשוקותיו או אפילו מעשיו? (פטרוס א׳. ג׳:16) המקרא מפציר בנו: ”שכל אחד מכם ידע לשלוט בגופו בקדושה ובכבוד” (תסלוניקים א׳. ד׳:4, הערת שוליים). ללא ספק, ההיפנוזה עלולה לפגוע ביכולתו של הפרט לעמוד בדרישה זו.
תקווה לבריאות מושלמת
לאור העקרונות המקראיים שהוזכרו לעיל, עדי־ יהוה נמנעים משיטות טיפול הכרוכות בהיפנוזה או בהיפנוזה עצמית. הם נשמעים לצו המופיע בדברים י״ח:10, 11: ”לא יימצא בך... חובר חבר [כישוף]”. מי שסובלים מבעיות בריאות יכולים להתנחם בכך שקיימים סוגי טיפול רבים אחרים שאינם כרוכים בשימוש בתורת הנסתר ושאינם מאפשרים לגורמים זרים להשתלט על מחשבותיו של הפרט.
משיחיים שנמנעים מהתנהגות הנוגדת את עקרונות המקרא, יכולים להחזיק בתקווה לחיי־נצח בעולמו החדש והצודק של יהוה. אזי האנושות תיהנה מבריאות גופנית ונפשית מושלמת ללא צורך בהיפנוזה (ההתגלות כ״א:3, 4).
[הערת שוליים]
a ההיפנוזה מוגדרת כמצב של תרדמה מלאכותית שבו האדם נכנע לרצון המהפנט. במהלך ההיפנוזה עשוי המהופנט להיזכר באירועים ששכח או הדחיק, להתנסות בהזיות ולהיות נתון להשפעה רבה יותר של סוגסטיה [השפעה נפשית חזקה על מישהו עד כדי ביטול רצונו הוא ועשיית דברים על־פי רצונו של המשכנע].