דמוגרפיה, המקרא והעתיד
מאת כתב עורו! בשבדיה
מתחילת המאה ה־20, אז מנתה המשפחה האנושית 65.1 מיליארד נפש, חלה צמיחה מדהימה במספר הנפשות עד שבסוף המאה היא מנתה 6 מיליארד נפש. האם אוכלוסיית העולם תמשיך לגדול בקצב מסחרר זה? האם נהיה עדים להתפוצצות אוכלוסין במילניום הנוכחי? המומחים המתחבטים בשאלות סבוכות אלו נקראים דמוגרפים ותחום התמחותם נקרא דמוגרפיה.
דמוגרפיה מוגדרת כ”מחקר סטטיסטי של אוכלוסיות בני האדם, גודלן, תפוצתן והרכבן העוסק בין השאר באיסוף ובניתוח נתונים על שיעורי ילודה, תמותה ונישואין”. המומחים חוקרים שלושה גורמים בעלי השפעה מובהקת על האוכלוסייה — ילודה, תמותה והגירה.
היסטוריה דמוגרפית חוקרת את צמיחת האוכלוסייה בעבר ואת תנועתה. עד כמה שהדבר עולה בידם, היסטוריונים דמוגרפים מנסים ללמוד על החברה האנושית הקדומה באמצעות בחינה מדוקדקת של חומר כתוב, הריסות, שלדים וחפצים אחרים. ההיסטוריה הדמוגרפית מבוססת בחלקה על השערות ובחלקה על מדע. האטלס להיסטוריה של אוכלוסיית העולם (The Atlas of World Population History) מודה: ”ההנחות של ההיסטוריון הדמוגרפי במצבן העדכני אינן ניתנות להוכחה ובעקבות כך אמינותן מבחינה סטטיסטית אינה באה בחשבון”. ובכל זאת, ההשערות הדמוגרפיות עשויות לעניין את תלמידי המקרא. למעשה, לעתים הן עולות בקנה אחד עם ההסבר המקראי.
ריבוי אוכלוסין לאחר המבול
המקרא מספר ששמונה אנשים בלבד ניצלו מהמבול שבימי נוח. דמוגרפים אחדים משערים כי כעבור כ־400,1 שנה לאחר מכן, מנתה אוכלוסיית העולם 50 מיליון איש. הייתכן כי תוך 400,1 שנה תגדל האוכלוסייה מ־8 אנשים ל־50 מיליון בערך?
ראשית כול, האומדן של 50 מיליון איש הוא בסופו של דבר רק אומדן. אך יחד עם זאת, כדאי לשים לב לנאמר במקרא בבראשית ט׳:1: ”ויברך אלוהים את נוח ואת בניו, ויאמר להם פרו ורבו ומִלאו את הארץ”. לאחר מכן, בפרקים י׳ וי״א, אנו קוראים על 70 משפחות יוצאי חלציהם של צאצאי נוח — שם, חם ויפת. אם נמשיך לקרוא נגיע לאילן היוחסין של האדם משֵם ועד אברהם, שהיו ’אבות לבנים ובנות’. אפשר כי שיעור הילודה באותה תקופה היה מאוד גבוה וזאת במטרה ליישם את מצוותו של אלוהים ”מִלאו את הארץ”.
מה באשר לשיעור התמותה? אותם פרקים בבראשית מתארים את משך חייו הארוכים מאוד של האדם במאות השנים הראשונות שלאחר המבול.a כאשר שיעור ילודה גבוה חובר לשיעור תמותה נמוך, התוצאה הינה ריבוי אוכלוסין מהיר.
שהותם הארעית של בני ישראל במצרים
יש חוקרים המתייחסים בספקנות לתיעוד המקראי המתאר את הריבוי המהיר במספר הנפשות בקרב בני ישראל בתקופת שהותם במצרים. המקרא מציין שמלבד נשות בניו של יעקב, ”כל הנפש לבית־יעקב הבאה מצריימה שבעים” (בראשית מ״ו:26, 27). אולם, כאשר יצאו בני ישראל ממצרים כעבור 215 שנה, הם מנו ”כשש מאות אלף רגלי, הגברים לבד מטף” (שמות י״ב:37). אם כוללים גם את הנשים והטף, ייתכן שמספרם עמד על לא פחות משלושה מיליון איש! האם צמיחה שכזו אפשרית בכלל?
תחילה, הבה נשית לבנו לנאמר במקרא בנוגע לגידול האוכלוסין בקרב בני ישראל ששהו במצרים: ”ובני ישראל פָּרו וישרצו, ויִרבו ויעצמו במאוד מאוד, ותימלא הארץ אותם”. הריבוי במספר הנפשות בקרב בני ישראל בימים ההם היה דבר יוצא דופן (שמות א׳:7).
מעניין לציין שצמיחה דומה לזו נראתה גם בעת המודרנית, כפי שאירע בקניה במרוצת שנות ה־80 של המאה ה־20. אולם, הגידול בקרב בני ישראל חריג עוד יותר משום שהוא התפרש על פני פרק זמן ארוך.
כמו כן, המקרא מעלה סיבה נוספת לריבוי האוכלוסין המהיר של בני ישראל. הם נהנו משפע מזון בעת שהותם במצרים. יש לזכור שבתנאי רעב, חייהם של אנשים רבים נקטעים בעודם באיבם. כתוצאה מכך, בתקופה כזו שיעור הילודה קטֵן. אלא שהמקרא מציין שלבני ישראל היה די והותר מזון. כאשר משפחתו של יוסף ירדה מצריימה, אמר פרעה ליוסף: ”במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך, ישבו בארץ גושן” (בראשית מ״ז:6). ככל הנראה, גם לאחר שהשתעבדו למצרים לא סבלו בני ישראל ממחסור במזון. למעשה, לאחר ששוחררו מעבדות לחירות, נזכרו בני ישראל בערגה בלחם, בדגים, בקישואים, באבטיחים, בחציר, בבצלים, בשומים ובסירי הבשר שהם התענגו עליהם שעה שהיו משועבדים למצרים (שמות ט״ז:3; במדבר י״א:5).
במרוצת המאה הראשונה לספירה
בנוסף, מדע הדמוגרפיה שופך אור על הכתבים המשיחיים וכך תורם להבנתנו. למשל, אולי כשאנו קוראים שישוע הורה לתלמידיו ”עשו את כל הגויים לתלמידים”, אנו תוהים, ’עד כמה נרחבת היתה מלאכת ההטפה?’ (מתי כ״ח:19) כמה אנשים חיו באימפריה הרומית במאה הראשונה? יש המעריכים כי מספר התושבים נע בין 50 ל־60 מיליון איש. אם אומדן זה נכון, הרי שלמבשרים המשיחיים נכונה מלאכה עצומה!
מקריאה בכתבים המשיחיים אנו למדים שהשליח פטרוס ביקר בבבל הרחוקה ובישר שם את הבשורה הטובה (פטרוס א׳. ה׳:13). מדוע בבבל? האנציקלופדיה בריטניקה החדשה מספקת את הביאור הבא: ”מרכזי היישוב היהודי העיקריים מחוץ לארץ ישראל היו ארם, אסיה הקטנה, ממלכת בבל ומצרים שעל־פי הערכות בכל אחד מהם התגוררו כ־000,000,1 יהודים”. הואיל והוטל על פטרוס לבשר בייחוד ליהודים, הרי שמתקבל על הדעת שנסע לקהילה היהודית בבבל (גלטים ב׳:9). ובהתחשב בגודלה של האוכלוסייה היהודית שם, סביר להניח שלא היה צריך לחזור פעמיים לאותו שטח!
מה צופן לנו העתיד?
כפי שראינו, הדמוגרפים מגלים עניין בפרטים מסוימים של ההיסטוריה האנושית. אך מה יש בפיהם לגבי העתיד? שאלות חשובות רבות עדיין מנקרות. האם נחזה בהתפוצצות אוכלוסין במילניום הנוכחי? אף אחד לא יכול לקבוע מסמרות. הואיל ושיעור הילודה בכמה מדינות קטֵן, יש חוקרים המנבאים כי אוכלוסיית העולם תשמור על סטאטוס קוו.
אך יחד עם זאת, לא כל המומחים תמימי דעים. כתב העת פופוליישן טודיי (Population Today) מציין: ”כיום, ישנם שני ’עולמות’ של גידול אוכלוסין: מדינות בהן שיעור הילודה הוא שני ילדים או פחות לזוג ומדינות עם שיעור ילודה גבוה יותר. המקומות הכלולים ב’מדינות עם שני ילדים או פחות’ הם אירופה, ארצות־הברית, קנדה, יפן ומספר ארצות שעוברות תיעוש מוגבר... לעומת זאת, ’העולם שבו יש צמיחה מהירה’ מורכב מרוב ארצות אפריקה, אסיה ואמריקה הלטינית, שם שיעור הילודה גדול יותר משני ילדים לזוג. בארצות אלה, בהן מרוכזת יותר ממחצית אוכלוסיית העולם, לכל אישה יש בממוצע ארבעה ילדים”.
בעוד שריבוי האוכלוסין בחלק מהמדינות קטֵן, הוא גדל במדינות אחרות או נשאר כמות שהוא. פופוליישן טודיי מסכם את שצופה העתיד: ”במרבית הארצות המתפתחות לא נסתם הגולל על ריבוי האוכלוסין המהיר. סופו האמיתי, לא הדמיוני, של ’פיצוץ האוכלוסין’ ברחבי העולם ייקבע על־פי מהירותן ונכונותן של המדינות להשקיע בתוכניות להפחתת תמותת תינוקות, להשכלת נשים ולתכנון המשפחה”.
האם אוכלוסיית כדור־הארץ תעבור בהפרש ניכר את ששת מיליארד תושביה הנוכחיים? ימים יגידו. אך אנו יודעים שהבטחתו של אלוהים היא שכדור־הארץ יתמלא — לא יאוכלס יתר על המידה (בראשית א׳:28). ויש לנו כל סיבה שבעולם להיות סמוכים ובטוחים שתחת מלכות אלוהים זה אכן מה שיהיה (ישעיהו נ״ה:10, 11).
[הערת שוליים]
a מאוחר יותר, כפי שציין משה ב־1500 לפה״ס בערך, תוחלת החיים האנושית התקצרה ונעה בין 70 ל־80 שנה (תהלים צ׳:10).
[תמונה בעמוד 12]
ניצולי המבול יסדו חברה אנושית שאוכלוסייתה מונה כיום למעלה משישה מיליארד נפש
[תמונה בעמוד 13]
מכמה משפחות שגרו במצרים, צמחה אוכלוסיית בני ישראל תוך 215 שנה לשלושה מיליון איש