מנקודת המבט המקראית
האם אסור לשתות משקאות אלכוהוליים?
”לץ היין, הומֶה שיכר, וכל שׁוגה בו לא יֶחְכָּם”. האם מן הפסוק הזה שבמשלי כ׳:1 עולה ששתיית משקאות אלכוהוליים אסורה? יש הסבורים שכן. וכראיה נוספת לכך הם מצביעים על פרשות מקראיות שבהן שימוש לא־ראוי באלכוהול הוביל למעשים פסולים (בראשית ט׳:20–25).
כמו כן, לשתייה מופרזת השלכות נוראיות — מחלות כגון שחמת הכבד, תאונות טרגיות, התמוטטות כלכלית, התעללות במשפחה ופגיעה בעובר. קרוב לוודאי שבשל השלכות הרות אסון אלו ”זרמים דתיים רבים לימדו ששתיית אלכוהול אינה מוסרית”, מציינת אנציקלופדיית וורלד בּוּק (אנג׳). אך האם שתיית משקאות אלכוהוליים אכן אינה מוסרית? האם המקרא אוסר איסור גורף על שתיית משקאות חריפים בכל כמות שהיא?
מה אומר המקרא?
המקרא כן מזהיר מפני ההשלכות המרות שיש לשתייה מופרזת. הכתוב באפסים ה׳:18 מתריע: ”אל תשתכרו מיין, שכן זה מביא לידי פריצות”. כמו כן, משלי כ״ג:20, 21 מאיץ בנו: ”אל תהי בסובאי יין, בזוללי בשר למו. כי סובא וזולל ייוורש”. ובישעיהו ה׳:11 נאמר: ”הוי משכימי בבוקר שיכר ירדופו, מְאַחֲרֵי בנשף יין ידליקם”.
יחד עם זאת, המקרא מצביע על ההנאות והיתרונות שבשתייה מתונה. למשל, בתהלים ק״ד:15 מוצג היין כאחת ממתנות אלוהים ונאמר שם: ”יין ישמח לבב אנוש”. וקהלת ט׳:7 מציין שהגמול על עבודה טובה הוא ’לאכול בשמחה לחם ולשתות בלב טוב יין’. פאולוס שהכיר ביתרונות הרפואיים שבשתיית יין אמר לטימותיאוס: ”אל תוסיף לשתות רק מים, כי אם שתה קצת יין בגלל קיבתך ומחלותיך התכופות” (טימותיאוס א׳. ה׳:23). האלכוהול מקל על אדם השרוי במצוקה, והמקרא מודע לסגולה זו (משלי ל״א:6, 7).
ברור אפוא שהמקרא אינו אוסר על שתיית משקאות אלכוהוליים, אלא יוצא נגד שתייה מופרזת ושכרות. זו הסיבה שפאולוס קורא למשגיחי הקהילה, למשרתים העוזרים ולזקנות לא להתמכר ”ליין”, ומייעץ לטימותיאוס לשתות ”קצת יין” (טימותיאוס א׳. ג׳:2, 3, 8; טיטוס ב׳:2, 3). לכל המשיחיים נאמר ש”סובאים” לא ”יירשו את מלכות האלוהים” (קורינתים א׳. ו׳:9, 10).
מעניין לציין שהמקרא מציב את השכרות בשורה אחת עם זללנות ומורה שיש להימנע משתיהן (דברים כ״א:20). אם הכוונה הייתה שעלינו להינזר לגמרי מאלכוהול, האם משמע הדבר גם שאסור לאכול שום דבר? המקרא מוקיע הפרזה עד כדי שכרות וזללנות, ולא אכילה ושתייה מתונות.
מה עשה ישוע?
המשיח השאיר לנו ’מופת כדי שנלך בעקבותיו’, אומר השליח פטרוס. ”הוא אשר חטא לא עשה” (פטרוס א׳. ב׳:21, 22). מה הייתה עמדתו של ישוע ביחס למשקאות אלכוהוליים? ובכן, בנס הראשון שחולל הפך מים ליין. מה הייתה איכות היין? ”ראש המסיבה” החמיא לחתן על היין שנוצר בדרך נס. הוא אמר: ”כל אדם מגיש תחילה את היין הטוב וכאשר האנשים מבוסמים יגיש את הטוב פחות, אבל אתה שמרת את היין הטוב עד עכשיו” (יוחנן ב׳:9, 10).
שתיית יין הייתה חלק מסדר הפסח, וישוע השתמש ביין כאשר כונן את סעודת האדון. הוא הגיש כוס יין לתלמידיו ואמר להם: ”שתו ממנה כולכם”. ביודעו כי מותו קרוב, הוסיף: ”מעתה לא אשתה מפרי הגפן הזה עד אותו היום אשר אשתהו חדש עימכם במלכות אבי” (מתי כ״ו:27, 29). היה ידוע לכול שישוע שתה יין (לוקס ז׳:34).
מה עלינו לעשות?
המקרא אומנם אינו אוסר על שתיית משקאות אלכוהוליים, אך אין זה אומר שאנחנו חייבים לשתות. ישנן סיבות רבות להימנע מכך. למשל, אלכוהוליסטים לשעבר יודעים שיהיה זה מסוכן בשבילם לשתות אפילו משקה אחד. יש נשים הרות המחליטות להימנע משתייה מחשש לעובר. ומתוך המודעות לכך שהאלכוהול פוגם בכושר השיפוט וברפלקסים, נהגים אינם שותים כדי לא לסכן את חייהם ואת חיי אחרים.
משיחי לא ירצה להכשיל מישהו שמצפונו אינו מתיר לו לשתות (רומים י״ד:21). מן החוכמה להימנע משתיית אלכוהול בשירות השדה. ראוי לציין שבמסגרת התורה שנתן אלוהים לבני ישראל, נאסר על הכוהנים לשתות ”יין ושיכר” כאשר היו בתפקיד (ויקרא י׳:9). כמו כן, במדינות שבהן שתיית אלכוהול אסורה או מוגבלת, על המשיחי לציית לחוק (רומים י״ג:1).
ההחלטה אם לשתות או לא, או כמה לשתות, היא החלטה אישית, ועם זאת המקרא מטיף למתינות. הוא אומר: ”אם תאכלו או תשתו, או כל מה שתעשו — עשו את הכול למען כבוד אלוהים” (קורינתים א׳. י׳:31).
האם שאלת את עצמך...
◼ איזו אזהרה בנוגע לצריכת אלכוהול מופיעה בכתבי־הקודש? (קורינתים א׳. ו׳:9, 10).
◼ האם ישוע המשיח שתה אלכוהול? (לוקס ז׳:34).
◼ מה מנחה משיחיים אמיתיים באשר לאכילה ולשתייה? (קורינתים א׳. י׳:31).