פניה של המלחמה המודרנית
מחנה הפליטים הוקם בחיפזון כדי לדאוג ל־548,1 הפליטים שהגיעו במפתיע ממדינה אפריקנית שכנה. אוהלים בצבע כחול וחאקי הוקמו בקרחת יער בוצית בינות לעצי הדקל. לא היה במקום חשמל ולא היו מיטות, ואפילו ברזים או שירותים לא הותקנו שם. ירד גשם. הפליטים חפרו תעלות קטנות בעזרת מקלות עץ כדי למנוע את הצפת האוהלים במים. שני ארגוני סעד בינלאומיים עשו מאמצים קדחתניים לשפר את תנאי המגורים שלהם.
קודם לכן, ניצלו הפליטים שעת כושר ועלו על ספינת מטען רעועה. הם נסו ממלחמת האזרחים שעשתה שמות בארצם מזה שנים רבות. את פרוץ המלחמה לא איפיינו שיירות טנקים או הפצצות כבדות. ההתלקחות החלה כאשר כ־150 חיילים חמושים ברובי סער החלו לאיים על חיי אנשים ברחבי המדינה. בשנים שלאחר מכן, כבשו החיילים כפר אחרי כפר וגבו מס מהתושבים. עוד ועוד חיילים הצטרפו אליהם, והם רצחו את כל מי שעמד בדרכם. בסופו של דבר נפלה בידיהם המדינה כולה.
אחת הפליטות במחנה היתה צעירה ושמה אסתר. ”הדבר הכי גרוע שקרה לי בחיים היה לאבד את בעלי במלחמה הזאת”, סיפרה. ”הם ירו בו. הפחד כאן כל כך גדול. את שומעת שמישהו צועק, ואת כבר חושבת שמישהו בא להרוג אותך. כל פעם שאת רואה מישהו עם רובה, את חושבת שהוא בא להרוג אותך. אף פעם לא הייתי רגועה. רק כאן אני ישנה בלילות. בבית לא יכולתי לעצום עין. כאן אני ישנה כמו תינוק”.
”אפילו באוהלים הרטובים האלה?” שאל כתב עורו!
אסתר צחקה. ”אפילו אם הייתי צריכה לישון בבוץ הזה, הייתי ישנה טוב יותר מאשר במקום שממנו באתי”.
אמבּרוֹז, ילד בן עשר, בילה את רוב שנות חייו במנוסה על נפשו עם משפחתו מאזורי מלחמה. ”הייתי רוצה שיהיה שלום ושאוכל לחזור לבית הספר”, אמר. ”אני כבר ילד גדול”.
לקפּאנָה בת התשע יש עיני שקד יפות. כאשר נשאלה מהו הזיכרון הכי מוקדם שלה, השיבה ללא היסוס: ”מלחמה! קרבות!”
מלחמה כגון זו שממנה נמלטו האנשים הללו הפכה לחזון נפרץ בשנים האחרונות. לדברי מקור יודע דבר, ב־46 מתוך 49 העימותים הגדולים שהתלקחו משנת 1990 היו הצדדים חמושים בנשק קל בלבד. שלא כמו חרב או חנית, שכדי להשתמש בהן ביעילות בקרב דרושים כוח או מיומנות, נשק אישי מאפשר לטירונים להשתתף בלוחמה לצד המקצוענים.a לעתים קרובות מגייסים בני נוער וילדים ומאלצים אותם לבזוז, להתעלל באנשים ולהרוג.
קרבות רבים אינם מתחוללים בין מדינות אלא בתוכן. הם אינם מתנהלים בין חיילים מאומנים בשדה הקרב אלא בדרך כלל בין אזרחים הנלחמים בערים, בעיירות ובכפרים. מאחר שהקרבות מתנהלים ברובם בין אנשים שאינם בעלי רקע צבאי, אין הם חשים נקיפות מצפון כשהם מפירים את הכללים המוסכמים של המלחמה. כתוצאה מכך, התקפות ברוטאליוֹת על גברים, נשים וילדים לא חמושים הן דבר שבשגרה. על פי אומדנים, יותר מ־90 אחוז מהנופלים במלחמות בנות זמננו הם אזרחים. במלחמות אלה נשק אישי ונשק קל נותנים את הטון.
כמובן, הרובים אינם הסיבה הישירה לעימותים. בני האדם נלחמו זה בזה עוד בטרם הומצא אבק השריפה. מצד שני, מאגרי הנשק מעודדים מלחמה במקום משא ומתן. הנשק מאריך את תקופת המלחמה ומגביר את הטבח.
הנשק הנפוץ במלחמות המודרניות הוא אומנם נשק קל, אך תוצאות השימוש בו כבדות משקל. בשנות התשעים הביאו כלי נשק אלה למותם של יותר מארבעה מיליון איש. יותר מ־40 מיליון נפש הפכו לפליטים או לעקורים. רובים ואקדחים שיתקו חברות שסועות מלחמה מבחינה פוליטית, חברתית, כלכלית וסביבתית. העלות לקהילייה הבינלאומית שדאגה לסיוע בשעת חירום, לטיפול בפליטים, לשמירה על השלום ולהתערבות צבאית, הסתכמה בעשרות מיליארדי דולרים.
מדוע נשק אישי ממלא תפקיד עיקרי כל כך בסכסוכים בימינו? מהיכן הוא מגיע? מה ניתן לעשות כדי להגביל את השימוש בו או לשים לו קץ? בשאלות הללו יעסקו המאמרים הבאים.
[הערת שוליים]
a המונח ”נשק אישי” מתייחס לרובים ולאקדחים — נשק הניתן לנשיאה בידי אדם אחד. המונח ”נשק קל” כולל מקלעים, מרגמות ורומֶי רימונים שכדי להפעילם דרושים לפעמים שני אנשים.
[שלמי תודה בתמונה בעמוד 3]
Isaac .UN PHOTO 186797/J