ראיתי אי־צדק מכל עבר

נולדתי בשנת 1965 למשפחה דלת אמצעים בצפון אירלנד.‏ גדלתי במחוז דרי בתקופת ”‏הצרות”‏,‏ תקופה של התנגשויות אלימות בין קתולים לפרוטסטנטים שנמשכה יותר מ־30 שנה.‏ המיעוט הקתולי חש מופלה לרעה על־ידי הרוב הפרוטסטנטי והאשים אותם בהטיית תוצאות הבחירות,‏ בכוחנות משטרתית ובאפליות בתחום התעסוקה והדיור.‏

ראיתי אי־צדק וחוסר שוויון מכל עבר.‏ אני כבר לא זוכר כמה פעמים היכו אותי,‏ שלפו אותי מהרכב ואיימו עליי באקדח.‏ לא אחת תחקרו אותי שוטרים או חיילים וערכו עליי חיפוש.‏ הרגשתי כמו קורבן ואמרתי לעצמי:‏ ’‏או שאני משלים עם המצב או שאני משיב מלחמה!‏’‏

השתתפתי במצעדים שנערכו לזכר ”‏יום ראשון העקוב מדם”‏ (‏1972)‏ — יום שבו חיילים בריטים ירו למוות ב־14 איש — וכן במצעדים לזכר שביתת הרעב של האסירים הרפובליקנים שהרעיבו את עצמם למוות בשנת 1981.‏ תליתי דגלים לא־חוקיים וריססתי כתובות גרפיטי אנטי־בריטיות בכל מקום שיכולתי.‏ נראה היה שתמיד התעורר הצורך לצאת במחאה בעקבות עוד מקרה שבו קתולי נפל קורבן למעשה מזוויע או נרצח.‏ במקרים רבים מה שהתחיל כהפגנה או כמצעד הידרדר לכדי מהומה סוערת.‏

כשהייתי באוניברסיטה הפגנתי במחאות סטודנטים למען הסביבה.‏ בהמשך עברתי להתגורר בלונדון,‏ ושם השתתפתי בצעדות מחאה חברתיות נגד החלטות ממשלתיות שנראה היה שהועילו לבני המעמד הגבוה והזיקו לעניים.‏ תמכתי בשביתות של איגודים מקצועיים בעקבות קיצוצים בשכר,‏ ובשנת 1990 נטלתי חלק במצעד מחאה נגד ההחלטה להטיל מס גולגולת על התושבים,‏ מצעד שבמהלכו הסבו המפגינים נזקים כבדים לכיכר טרפלגר.‏

אבל בסופו של דבר התאכזבתי קשות.‏ הבנתי שבמקרים רבים המחאות ליבו את השנאה ולא עזרו לנו להשיג את מטרותינו.‏

בערך באותה תקופה אחד החברים שלי הפגיש אותי עם עדי־יהוה.‏ הם הראו לי מתוך המקרא שלאלוהים אכפת מסבלנו ושהוא יבטל בעתיד את כל הנזקים שגרם האדם (‏ישעיהו ס״ה:‏17;‏ ההתגלות כ״א:‏3,‏ 4‏)‏.‏ על אף כל הכוונות האציליות נבצר מבני האדם להביא צדק ושוויון.‏ אנו זקוקים לא רק להדרכתו של אלוהים,‏ אלא גם לכוחו היכול לגבור על הכוחות הבלתי נראים העומדים מאחורי הבעיות בעולם (‏ירמיהו י׳:‏23;‏ אפסים ו׳:‏12‏)‏.‏

כעת אני מבין שהמחאות שלי נגד אי־צדק היו כמו לנסות לסדר את הכיסאות על אונייה טובעת.‏ חשתי הקלה רבה כשלמדתי שיבוא זמן שבו לא יהיה עוד אי־צדק בעולם ושכל בני האדם יהיו באמת שווים.‏