מנקודת המבט המקראית
האם רוח הקודש הינה ישות?
מהי רוח קודשו של אלוהים? בפסוקים הראשונים במקרא מתוארת רוח הקודש כ”מרחפת על פני המים” (בראשית א׳:2). בסיפור טבילתו של ישוע מוצג אלוהים כמי שנמצא ב”שמיים”, ואילו רוח הקודש ”יורדת כיונה” ובאה על ישוע (מתי ג׳:16, 17). במקום אחר דיבר ישוע על רוח הקודש כעל ”מנחם” (יוחנן י״ד:16).
מתוך פסוקים אלה ואחרים יש המבינים שרוח הקודש הינה ישות רוחנית נפרדת כדוגמת אלוהים, ישוע והמלאכים. למעשה, זה מאות שנים מגדירים כמה מזרמי הנצרות הבולטים ביותר את רוח הקודש כישות. למרות תורה עתיקת יומין זו, חברי כנסייה רבים מבולבלים, ויש שאף חולקים בעניין זה על מנהיגי הדת שלהם. למשל, על־פי סקר שנערך לאחרונה, 61 אחוז מהנשאלים טענו שרוח אלוהים היא ”סמל לנוכחותו של אלוהים או לכוחו, אך לא ישות חיה”. מה אומר המקרא?
מה אומר המקרא
קורא מקרא בלתי משוחד אינו יכול שלא להסיק שרוח הקודש שונה מתיאורי הכנסייה הרשמיים המציגים אותה כישות. הבה נתייחס לפרשות המקראיות הבאות.
1. כאשר מרים, אמו של ישוע, ביקרה את בת משפחתה אלישבע, המקרא מוסר שהילד בבטנה של אלישבע רקד ו”אלישבע נתמלאה רוח הקודש” (לוקס א׳:41). האם מתקבל על הדעת שאדם ’יתמלא’ בישות אחרת?
2. כאשר יוחנן המטביל דיבר עם תלמידיו אודות ישוע כמי שיבוא אחריו, הוא אמר: ”אני אומנם מטביל אתכם במים... אך הבא אחריי חזק ממני ואינני ראוי לשאת את נעליו. הוא יטביל אתכם ברוח הקודש” (מתי ג׳:11). יוחנן ודאי לא ראה ברוח הקודש ישות כאשר דיבר על הטבלת אנשים בה.
3. בביקור אצל קצין צבא רומי ומשפחתו, דיבר השליח פטרוס על ישוע כעל מי שאלוהים משחו ”ברוח הקודש ובגבורה” (מעשי השליחים י׳:38). זמן קצר לאחר מכן ”צלחה רוח הקודש” על בני ביתו של אותו איש צבא. הכתוב מוסר שרבים השתוממו ”על שמתנת רוח הקודש נשפכה גם על הגויים” (מעשי השליחים י׳:44, 45). והנה שוב, המונחים כאן אינם מתיישבים עם הרעיון שרוח הקודש הינה ישות.
אין זה יוצא דופן שדבר־אלוהים מייחס תכונות אנושיות למי שאינו אדם. דוגמאות לכך הן החוכמה, התבונה, החטא, המוות והחסד (משלי ח׳:1 עד ט׳:6; רומים ה׳:14, 17, 21; ו׳:12). ישוע עצמו אמר ש”החוכמה הוכחה בכל בניה”, כלומר בפריה הטוב (לוקס ז׳:35). ברור שהחוכמה אינה אם לבנים של ממש! באופן דומה, אין להסיק שרוח הקודש הינה ישות רק מכיוון שבכמה מקומות מיוחסות לה תכונות אנושיות.
מהי רוח הקודש?
רוח הקודש במקרא מזוהה עם כוחו של אלוהים בפעולה. ואכן, באחד מתרגומי המקרא המדויקים, תרגום עולם חדש של כתבי־הקודש, הביטוי ”רוח אלוהים” מתורגם לכוחו הפעיל של אלוהים (בראשית א׳:2). לרעיון זה יש תימוכין לאורך המקרא כולו (מיכה ג׳:8; לוקס א׳:35; מעשי השליחים י׳:38).
בניגוד לאמונה המקובלת, אלוהים אינו נמצא בכל מקום בכל זמן, אלא שוכן בתחום הרוחני ב’מכון שבתו’ או משכנו (מלכים א׳. ח׳:39; דברי הימים ב׳. ו׳:39). כתבי־הקודש אף מתייחסים למקום מוגדר שבו שוכן אלוהים ובו מצוי ”כיסאו” (מלכים א׳. כ״ב:19; ישעיהו ו׳:1; דניאל ז׳:9; ההתגלות ד׳:1–3). מ’מכון שבתו’ משמש אותו כוחו הפעיל כדי להגיע לכל מקום, הן בתחום הרוחני והן בתחום הפיזי (תהלים קל״ט:7).
עוד בשנת 1879 המחיש חוקר המקרא צ׳ארלס ל. אַייְבְס בצורה קולעת את יכולתו של אלוהים להפעיל את כוחו ממקום מוגדר. הוא כתב: ”למשל, אנו אומרים, ’פתח את התריסים ותן לשמש להיכנס פנימה. אין אנו מתכוונים לשמש עצמה, אלא לקרני השמש היוצאות ממנה”. בדומה לכך, אלוהים אינו צריך לנוע למקומות שונים בהם הוא מתכוון להפעיל את כוחו. הוא פשוט משתמש ברוח הקודש המגיעה עד קצווי היקום. כאשר רואים את רוח הקודש כפי שהיא — כוחו הפעיל האדיר של אלוהים — גובר בנו הביטחון שיהוה יגשים את הבטחותיו.
האם שאלת את עצמך...
◼ האם המקרא מלמד שרוח הקודש הינה ישות? (מעשי השליחים י׳: 44, 45)
◼ מהי רוח הקודש? (בראשית א׳:2)
◼ עד להיכן מגיעה רוח הקודש? (תהלים קל״ט:7)