הפניות עבור גיליון פעילות לאסיפת אורח חיינו ושירותנו

1–7 בנובמבר

אוצרות מדבר־אלוהים | יהושע י״ח עד י״ט

‏”‏דרכו הנבונה של יהוה לחלק את הארץ”‏

בנ–‏1–א 359 §1

גבול

לפיכך נראה כי חלוקת הארץ בין השבטים נקבעה לפי שני גורמים:‏ הפלת גורל וגודל השבט.‏ ייתכן שהפלת הגורל קבעה רק את המיקום הכללי של שטח הנחלה של כל שבט,‏ וכך נקבע באיזה חלק של הארץ תהיה הנחלה — בצפון,‏ בדרום,‏ במזרח או במערב,‏ לאורך מישור החוף או באזור ההררי.‏ ההחלטה באמצעות הפלת גורל נבעה מיהוה ולכן מנעה קנאה או ריבים בין השבטים (‏משל ט״ז:‏33‏)‏.‏ בדרך זו אלוהים גם דאג שמצבו של כל שבט יתאים לנבואה שניבא יעקב בהשראת הרוח לפני מותו,‏ הכתובה בבראשית מ״ט:‏1–33‏.‏

בנ–‏1–א 1200 §1

נחלה

נחלות משפחתיות.‏ נחלת בני ישראל ניתנה להם מיהוה,‏ אשר קבע את גבולות הארץ למשה (‏במד ל״ד:‏1–12;‏ יהו א׳:‏4‏)‏.‏ בני גד,‏ בני ראובן וחצי שבט המנשה קיבלו את השטח שהוקצה להם ממשה (‏במד ל״ב:‏33;‏ יהו י״ד:‏3‏)‏.‏ שאר השבטים קיבלו את נחלתם על־ידי הטלת גורל בפיקודם של יהושע ואלעזר (‏יהו י״ד:‏1,‏ 2‏)‏.‏ בהתאם לנבואת יעקב בבראשית מ״ט:‏5,‏ 7‏,‏ לשמעון וללוי לא הוקצה שטח נפרד כנחלה.‏ נחלתו של שמעון הייתה למעשה אדמה,‏ וכן ערים מובלעות,‏ בתוך נחלת יהודה (‏יהו י״ט:‏1–9‏)‏,‏ ואילו לוי קיבל 48 ערים ברחבי כל שטחה של ישראל.‏ הלוויים התמנו לשירות מיוחד במשכן,‏ ולכן נאמר שיהוה הוא נחלתם.‏ הם קיבלו את המעשר כחלקם,‏ או כנחלתם,‏ בתמורה לשירותם (‏במד י״ח:‏20,‏ 21;‏ ל״ה:‏6,‏ 7‏)‏.‏ משפחות קיבלו נחלות בתוך שטח שבטם.‏ ככל שהמשפחות גדלו והבנים קיבלו ירושות,‏ כך חולקה הארץ לשטחים יותר ויותר קטנים.‏

בנ‏–1–א 359 §2

גבול

לאחר שהפלת הגורל קבעה את מיקומו הגיאוגרפי של השבט,‏ היה צריך לקבוע את היקף שטחו על סמך הגורם השני:‏ גודלו היחסי.‏ ”‏עליכם לחלק את הארץ בגורל כנחלה בין משפחותיכם.‏ את נחלת הקבוצה הגדולה תגדילו,‏ ואת נחלת הקבוצה הקטנה תקטינו.‏ נחלת כל איש תהיה היכן שייפול גורלו.‏ לפי שבטי אבותיכם תקבלו את נחלתכם”‏ (‏במד ל״ג:‏54‏)‏.‏ ההחלטה באמצעות הפלת גורל לגבי המיקום הגיאוגרפי הבסיסי נשארה כשהייתה,‏ אבל ניתן היה לערוך שינויים בגודלה של הנחלה.‏ לכן כאשר נמצא כי שטחו של יהודה גדול מדי,‏ הוא הוקטן,‏ וחלקים ממנו הוקצו לשבט שמעון (‏יהו י״ט:‏9‏)‏.‏

פנינים רוחניות

בנ–‏1–א 359 §5

גבול

התיעוד של חלוקת השטח שממערב לירדן מראה שקודם כול הוקצו נחלות עבור יהודה (‏יהו ט״ו:‏1–63‏)‏,‏ יוסף (‏אפרים)‏ (‏יהו ט״ז:‏1–10‏)‏ וחצי שבט המנשה,‏ זה אשר התיישב מ­מערב לירדן (‏יהו י״ז:‏1–13‏)‏,‏ שהרי גבולותיהם מתועדים וכן עריהם.‏ בהמשך נראה שחלוקת הארץ התעכבה,‏ שהרי מחנה ישראל הועבר מגלגל לשילה (‏יהו י״ד:‏6;‏ י״ח:‏1‏)‏.‏ הזמן שחלף אינו מצוין,‏ אך לבסוף גער יהושע בשבעת השבטים הנותרים על הדחיינות שגילו בכיבוש שאר הארץ (‏יהו י״ח:‏2,‏ 3‏)‏.‏ הוצעו הסברים שונים לגישתם של שבעת השבטים.‏ יש פרשנים הסבורים שבשל שפע השלל שנלקח במהלך הכיבוש והחירות היחסית מכל איום מיידי מצד הכנענים,‏ אותם שבטים לא חשו דחיפות לכבוש את השטח שנותר.‏ ייתכן שחוסר רצונם להילחם בכיסי התנגדות של אויב חזק תרם להשתהותם (‏יהו י״ג:‏1–7‏)‏.‏ כמו כן,‏ הידע שהיה להם באשר לחלק זה של הארץ המובטחת היה אולי מוגבל מאוד יחסית לידע שהיה להם באשר לשטחים שכבר הוקצו להם.‏

8–14 בנובמבר

אוצרות מדבר־אלוהים | יהושע כ׳ עד כ״ב

‏”‏לקחים מאי־הבנה”‏

פנינים רוחניות

בנ–‏1–א 402 §3

כנען

אף־על־פי שכנענים כה רבים שרדו את הכיבוש הגדול והתנגדו לשעבוד,‏ עדיין ניתן היה לומר ש”‏יהוה נתן לישראל את כל הארץ אשר נשבע לתת לאבותיהם”‏,‏ שהוא נתן להם ”‏מנוחה מסביב”‏ וש”‏שום הבטחה מכל ההבטחות הטובות שהבטיח יהוה לבית ישראל לא הכזיבה;‏ כולן התקיימו”‏ (‏יהו כ״א:‏43–45‏)‏.‏ כל האומות העוינות שהקיפו את בני ישראל נכנעו ולא היוו איום של ממש על ביטחונם.‏ עוד קודם לכן ציין אלוהים שהוא יגרש את הכנענים ”‏לאט לאט”‏ על מנת שחיות השדה לא יתרבו בארץ שלפתע הפכה לשממה (‏שמ כ״ג:‏29,‏ 30;‏ דב ז׳:‏22‏)‏.‏ למרות ציוד המלחמה המשוכלל יותר של הכנענים,‏ לרבות מרכבות מלחמה בעלות חרמשי ברזל,‏ לא ניתן לומר שהעובדה שבני ישראל לא הצליחו לבסוף לכבוש אזורים מסוימים הייתה באשמת יהוה,‏ כישלון להגשים את הבטחתו (‏יהו י״ז:‏16–18;‏ שופ ד׳:‏13‏)‏.‏ להיפך,‏ מהכתוב עולה שהתבוסות הספורות של בני ישראל נבעו מחוסר נאמנותם (‏במד י״ד:‏44,‏ 45;‏ יהו ז׳:‏1–12‏)‏.‏

15–21 בנובמבר

אוצרות מדבר־אלוהים | יהושע כ״ג עד כ״ד

‏”‏אזהרתו הסופית של יהושע לאומה”‏

בנ‏–1–א 75

ברית

המצב השתנה עם כניסתם של עם ישראל לכנען,‏ הארץ המובטחת.‏ האל הריבון העניק לעם ישראל זכות מלאה על הארץ כדי להגשים את הבטחתו לאבותיהם.‏ מכאן שהם לא נכנסו כתושבים זרים,‏ ויהוה אסר עליהם לכרות ברית עם העמים עובדי האלילים בארץ (‏שמ כ״ג:‏31–33;‏ ל״ד:‏11–16‏)‏.‏ היה עליהם להיות כפופים אך ורק לחוקיו של אלוהים,‏ ולא לאלה של העמים שהיה צריך לגרש אותם (‏ויק י״ח:‏3,‏ 4;‏ כ׳:‏22–24‏)‏.‏ הם הוזהרו במיוחד מפני קשירת בריתות נישואין עם העמים הללו,‏ שהרי בריתות אלה יגרמו לבני ישראל ליצור קשרים הדוקים לא רק עם נשים עובדות אלילים,‏ אלא גם עם קרובים עובדי אלילים ועם מנהגיהם האליליים הכוזבים,‏ מה שיביא לכפירה ויפיל אותם במלכודת (‏דב ז׳:‏2–4;‏ שמ ל״ד:‏16;‏ יהו כ״ג:‏12,‏ 13‏)‏.‏

20–26 בדצמבר

אוצרות מדבר־אלוהים | שופטים י׳ עד י״ב

‏”‏יפתח — אדם רוחני”‏

פנינים רוחניות

בנ‏–2–א 26

יפתח

יפתח — בן חוקי.‏ אימו של יפתח הייתה ”‏אישה זונה”‏,‏ אך אין זה אומר שיפתח היה ילד זנונים או ממזר.‏ אימו הייתה זונה לפני נישואיה לגלעד כאישה משנית,‏ ממש כשם שרחב הייתה בעברה זונה ובהמשך נישאה לשלמון (‏שופ י״א:‏1;‏ יהו ב׳:‏1;‏ מתי א׳:‏5‏)‏.‏ ראיה לכך שיפתח לא היה ממזר היא העובדה שאֶחיו למחצה מאשתו העיקרית של גלעד גירשו אותו על מנת שלא יהיה לו חלק בנחלה (‏שופ י״א:‏2‏)‏.‏ יפתח גם הפך בהמשך למנהיג המקובל של אנשי גלעד (‏אשר נראה כי אחיו למחצה של יפתח היו בולטים מאוד ביניהם)‏ (‏שופ י״א:‏11‏)‏.‏ נוסף על כך,‏ הוא הקריב קורבן לאלוהים במשכן (‏שופ י״א:‏30,‏ 31‏)‏.‏ דבר מאלה לא התאפשר לממזר,‏ שהרי התורה ציינה מפורשות:‏ ”‏לא ייכנס ממזר לקהל יהוה.‏ גם עד הדור העשירי לא ייכנס איש מצאצאיו לקהל יהוה”‏ (‏דב כ״ג:‏2‏)‏.‏