איזה שם עשית לעצמך?
המילה ”שם” במקרא מציינת לעתים מוניטין. למשל, המלך החכם שלמה כתב: ”טוב שם משמן טוב, ויום המוות מיום היוולדו” (קהלת ז׳:1; השווה משלי כ״ב:1). לדברי שלמה, אין לשום אדם שם טוב בהיוולדו. במהלך חייו קונה האדם לעצמו שם בעל משמעות אמיתית. שמו מלמד על תכונותיו — האם הוא אדם נדיב או אנוכיי, רחמן או חסר רגש, עניו או גאוותן, צדיק או רשע?
תן דעתך לדוד. בהיותו מלך התגלה דוד כאדם חזק ואיתן בדעתו. בו בזמן, ידע דוד להודות בענווה בשגיאותיו ולהתחרט על חטאיו החמורים. לא לחינם ציין נביא יהוה שדוד היה ”איש כלבבו” של אלוהים (שמואל א׳. י״ג:14). עוד בצעירותו עשה לו שם טוב בעיני אלוהים.
לעומת זאת, יהורם מלך יהודה עשה לעצמו שם רע. הוא הדיח את נתיניו מעבודת יהוה והמית את ששת אחיו וגם כמה משרי ישראל. לבסוף היכהו יהוה במחלה מייסרת שהובילה למותו. המקרא מספר שיהורם ’הלך בלא חמדה’, כלומר, איש לא הצטער על מותו (דברי־הימים ב׳. כ״א:20).
חייהם של דוד ויהורם ממחישים את אמיתות המשל המקראי: ”זֵכֶר צדיק לברכה, ושם רשעים יִרקב” (משלי י׳:7). על כל אחד אפוא לשאול את עצמו בכובד ראש, ’איזה שם אני עושה לעצמי בעיני אלוהים ובעיני רעיי?’