דבר יהוה חי
נקודות בולטות מספר מלכים ב׳
ספר מלכים ב׳ הוא המשך ישיר של ספר מלכים א׳. מתוארים בו דברי ימיהם של 29 מלכים — 12 מממלכת ישראל הצפונית ו־17 מממלכת יהודה הדרומית. במלכים ב׳ מובאים גם פעליהם ומעשיהם של הנביאים אליהו, אלישע וישעיהו. הספר מגולל את מה שהתרחש עד חורבן שומרון וירושלים, אם כי לא תמיד בסדר כרונולוגי. בסך הכול, ספר מלכים ב׳ סוקר תקופה בת 340 שנה, מ־920 לפה״ס ועד 580 לפה״ס, השנה שבה השלים ירמיהו את כתיבת הספר.
איזו תועלת נוכל להפיק מספר מלכים ב׳? מה אנו למדים ממנו אודות יהוה ופעליו? אילו לקחים טמונים במעשיהם של המלכים, הנביאים ודמויות אחרות המוזכרות בו? הבה נראה מה ניתן ללמוד מספר מלכים ב׳.
אלישע יורש את מקומו של אליהו
(מלכים ב׳. א׳:1 עד ח׳:29)
אחזיה מלך ישראל נופל מעליית ביתו ונפצע. אליהו הנביא מודיע לו שהוא ימות. אחזיה אכן מת, ויהורם אחיו מולך תחתיו. במקביל, יהושפט מולך ביהודה. אליהו עולה בסערה השמיימה, ואלישע משרתו יורש את מקומו כנביא. במשך 60 השנים הבאות של שירותו כנביא, מחולל אלישע ניסים רבים. (ראה המסגרת ”ניסיו של אלישע”.)
מלך מואב מתמרד נגד ישראל, ויהורם, יהושפט ומלך אדום יוצאים להילחם בו. הם נוחלים ניצחון בזכות נאמנותו של יהושפט. מאוחר יותר, זומם מלך ארם מתקפת פתע על ישראל, אך אלישע מסכל את תוכניתו. מלך ארם נסער מזעם ושולח ”סוסים ורכב וחיל כבד” כדי לתפוס את אלישע (מלכים ב׳. ו׳:14). אלישע מחולל שני ניסים ומשלח את הארמים בשלום. ברבות הימים מטיל בן הדד מלך ארם מצור על שומרון. בעקבות זאת פוקד רעב כבד את העיר, אך אלישע חוזה שהרעב יסתיים.
זמן מה לאחר מכן הולך אלישע לדמשק. המלך בן הדד, שנפל למשכב, שולח את חזאל לברר אם יקום מחוליו. אלישע מנבא שהמלך ימות ושחזאל יירש את מקומו. כבר למחרת חונק חזאל את המלך ב”מַכְבֵר” [מין מטפחת] ותופס את כיסא המלוכה (מלכים ב׳. ח׳:15). בממלכת יהודה, עולה יהורם בן יהושפט על כס השלטון, ותחתיו מולך בנו אחזיה. (ראה המסגרת ”מלכי יהודה וישראל”.)
תשובות לשאלות מקראיות:
ב׳:9 — מדוע ביקש אלישע ’פי שניים ברוח אליהו’? לביצוע תפקידו כנביא ישראל, נזקק אלישע לאותה רוח שגילה אליהו, רוח של אומץ ותעוזה. מתוך מודעות לכך ביקש אלישע פי שניים מרוחו של אליהו. אלישע נתמנה על־ידי אליהו להיות יורשו ושירת אותו במשך שש שנים, ומשום כך ראה באליהו אב רוחני; אלישע היה, באופן רוחני, בנו הבכור של אליהו (מלכים א׳. י״ט:19–21; מלכים ב׳. ב׳:12). לפיכך, כשם שבן בכור מקבל פי שניים מירושת אביו, אלישע ביקש וקיבל שני חלקים ממורשתו הרוחנית של אליהו.
ב׳:11 — מה היו ”השמיים” שאליהם ’עלה אליהו בסערה’? לא מדובר כאן הרחק בנבכי היקום הגשמי וגם לא בתחום הרוחני שבו שוכנים אלוהים ובניו המלאכים (דברים ד׳:19; תהלים י״א:4; מתי ו׳:9; י״ח:10). ”השמיים” שאליהם עלה אליהו היו פשוט שמי האטמוספרה (תהלים ע״ח:26; מתי ו׳:26). מרכבת האש חצתה את האטמוספרה בדהרה וככל הנראה העבירה את אליהו למקום אחר בכדור־הארץ, שם התגורר למשך זמן מה. לאמיתו של דבר, שנים לאחר מכן כתב אליהו מכתב ליהורם מלך יהודה (דברי הימים ב׳. כ״א:1, 12–15).
ה׳:15, 16 — מדוע מיאן אלישע לקבל את מתנתו של נעמן? אלישע סירב לקבל את המתנה מתוך הכרה בעובדה שנס הריפוי של נעמן נעשה בכוחו של יהוה ולא בכוחותיו שלו. לא עלה על דעתו להפיק רווחים ממשׂרתו כעובד אלוהים. עובדי אלוהים האמיתיים אינם מחפשים להפיק רווחים אישיים משירות יהוה. הם נשמעים לדברי ישוע: ”חינם קיבלתם, חינם תיתנו” (מתי י׳:8).
ה׳:18, 19 — האם נעמן ביקש מחילה על כך שנאלץ להשתתף באקט פולחני דתי? מלך ארם היה זקן וחלש, ולכן נאלץ להישען על נעמן. כאשר השתחווה המלך לאל רימון, גם נעמן השתחווה. עם זאת, המעשה של נעמן היה מכני לחלוטין, ונעשה אך ורק לשם תמיכה בגוף המלך ולא לשם פולחן. נעמן ביקש מיהוה שיסלח לו על מילוי חובה אזרחית זו. אלישע האמין לדברי נעמן ואמר לו: ”לך לשלום”.
לקחים עבורנו:
א׳:13, 14. הפקת לקחים מהתבוננות וגילוי ענווה יכולים להציל חיים.
ב׳:2, 4, 6. אף שאלישע שירת את אליהו ככל הנראה במשך שש שנים, התעקש שלא לעוזבו. איזה מופת נהדר לנאמנות וחברות! (משלי י״ח:24).
ב׳:23, 24. נראה כי הסיבה העיקרית להתקלסות באלישע הייתה שאיש קירח לובש את אדרתו הרשמית של אליהו. הילדים זיהו את אלישע בתור נציג יהוה ופשוט לא רצו אותו בסביבתם. הם אמרו לו ”עלה”, כלומר, המשך לעלות לבית־אל או עלה השמיימה, כפי שקרה לאליהו. קרוב לוודאי שהנערים שיקפו את גישתם העוינת של הוריהם. עד כמה חיוני אפוא שהורים ילמדו את ילדיהם לרחוש כבוד לנציגי אלוהים!
ג׳:14, 18, 24. דבר יהוה מתגשם תמיד.
ג׳:22. השתקפות אור השמש השכם בבוקר גרמה למים להיראות כדם, אולי מפני החימר האדום שהכילה האדמה בתעלות החדשות שנחפרו. יהוה יכול להשתמש בתופעות טבע להגשמת מטרותיו.
ד׳:8–11. אישה מן העיר שוּנֵם גילתה הכנסת אורחים כלפי אלישע משום שהכירה בכך שהוא ”איש אלוהים קדוש”. האין זה ראוי שנפעל באותו אופן למען עובדי יהוה נאמנים?
ה׳:3. הנערה הישראלית האמינה בכוחו של אלוהים לחולל ניסים. היה לה גם האומץ לדבר על אמונתה. האם אתם, הצעירים, עושים מאמץ לחזק את אמונתכם בהבטחות אלוהים ואוזרים אומץ לדבר על האמת עם מוריכם וחבריכם לספסל הלימודים?a
ה׳:9–19. דוגמתו של נעמן מראה שגם הגאוותן יכול ללמוד ענווה (פטרוס א׳. ה׳:5).
ה׳:20–27. איזה מחיר כבד על ניסיון לנהוג במרמה! המחשבה על כאב הלב ועל התוצאות הקשות שמביאים חיים כפולים יכולה לעזור לנו להימנע מקו פעולה שכזה.
גלות ישראל ויהודה
(מלכים ב׳. ט׳:1 עד כ״ה:30)
יהוא נמשח למלך ישראל. הוא לא מבזבז אף רגע ומייד יוצא להכות את בית אחאב. במיומנות רבה ’משמיד יהוא את הבעל מישראל’ (מלכים ב׳. י׳:28). עם היוודע לעתליה, אֵם אחזיהו, שבנה נהרג בידי יהוא, היא ’קמה לאבד את כל זרע הממלכה’ ותופסת את השלטון (מלכים ב׳. י״א:1). רק יהואש, בנו הרך של אחזיהו, ניצל, ואחרי שהוא מוסתר במשך שש שנים הוא נמשח למלך על יהודה. בהכוונת יהוידע הכהן, יהואש מתמיד לעשות את הישר בעיני יהוה.
כל מלכי ישראל שמולכים אחרי יהוא עושים את הרע בעיני יהוה. אלישע מת מוות טבעי בימי נכדו של יהוא. המלך הרביעי ביהודה אחרי יהואש הוא אחז, אשר ’אינו עושה הישר בעיני יהוה’ (מלכים ב׳. ט״ז:1, 2). לעומתו, בנו חזקיהו הופך למלך אשר ’דבק ביהוה’ (מלכים ב׳. י״ז:20; י״ח:6). בשנת 740 לפה״ס, כאשר חזקיהו מולך ביהודה והושע מולך בישראל, שַלְמַנְאֶסֶר מלך אשור ’לוכד את שומרון ומַגלה את ישראל אשורה’ (מלכים ב׳. י״ז:6). לאחר מכן מועברים נוכרים אל שטחה של ישראל וכך קמה הדת השומרונית.
מבין שבעת מלכי יהודה אחרי חזקיהו, רק יאשיהו נוקט צעדים לטיהור הארץ מעבודה זרה. בסופו של דבר, ב־607 לפה״ס, לוכדים הבבלים את ירושלים ו’מגלים את יהודה מעל אדמתו’ (מלכים ב׳. כ״ה:21).
תשובות לשאלות מקראיות:
י״ג:20, 21 — האם נס זה מהווה בסיס לפולחן המתים? לא. אין שום עדות מקראית לכך שהתקיים פולחן סביב עצמותיו של אלישע. הנס נעשה בזכות כוחו של אלוהים, כפי שהיה נכון לגבי כל הניסים שחולל אלישע בימי חייו.
ט״ו:1–6 — מדוע היכה יהוה את עזריה (עוזיהו) בצרעת? ”כחזקתו [כאשר התחזק עוזיהו] גבה לבו... וימעל ביהוה אלוהיו ויבוא אל היכל יהוה להקטיר על מזבח הקטורת”. כאשר הכוהנים ’עמדו נגד עוזיהו’ והורו לו: ”צא מן המקדש”, זעף עליהם והוכה בצרעת (דברי הימים ב׳. כ״ו:16–20).
י״ח:19–21, 25 — האם כרת חזקיהו ברית עם מצרים? לא. האשמותיו של רבשקה היו כוזבות, בדיוק כמו טענתו השקרית שהוא נשלח מטעם יהוה. המלך חזקיהו הנאמן נשען אך ורק על יהוה.
לקחים עבורנו:
ט׳:7, 26. העונש הכבד נגד בית אחאב מראה שפולחן כזב ושפיכת דם נקי הם מעשים מתועבים בעיני יהוה.
ט׳:20. השם שיצא ליהוא כאיש שנוהג את מרכבתו בפראות העיד על קנאותו במילוי שליחותו. האם אתה ידוע כמבשר מלכות מסור ונלהב? (טימותיאוס ב׳. ד׳:2).
ט׳:36, 37; י׳:17; י״ג:18, 19, 25; י״ד:25; י״ט:20, 32–36; כ׳:16, 17; כ״ד:13. נוכל להאמין באמונה שלמה ש’הדבר אשר יוצא מפי יהוה מצליח תמיד’ (ישעיהו נ״ה:10, 11).
י׳:15. כשם שיהונדב נענה בלב שלם להזמנתו של יהוא לעלות למרכבתו, כך גם ’ההמון הרב’ תומכים בנפש חפצה בישוע המשיח — יהוא בן זמננו — ובתלמידיו המשוחים (ההתגלות ז׳:9).
י׳:30, 31. אף־על־פי שחייו של יהוא לא היו ללא דופי, העריך יהוה את כל מה שעשה. אכן, ’אלוהים לא יעוות צדק ולא ישכח את פועלנו’ (עברים ו׳:10).
י״ג:14–19. יואש, נכדו של יהוא, לא התאמץ והיכה ארצה בחיצים שלוש פעמים בלבד. מסיבה זו נחל הצלחה מוגבלת במלחמתו נגד ארם. יהוה מצפה שנמלא בלב שלם ובקנאות את המשימה שהטיל עלינו.
כ׳:2–6. יהוה הוא ”שומע תפילה” (תהלים ס״ה:3).
כ״ד:3, 4. בגלל אשמת הדמים של מנשה, ”לא אבה יהוה לסלוח” ליהודה. יהוה מכבד את דמם של החפים מפשע. נוכל להיות סמוכים ובטוחים שיהוה ייקום את דמם כאשר ישמיד את האשמים בשפיכתו (תהלים ל״ז:9–11; קמ״ה:20).
מועיל עבורנו
ספר מלכים ב׳ מתאר את יהוה כאל אשר מקיים את הבטחותיו. הגליית תושבי שתי הממלכות — ישראל, ולאחר מכן גם יהודה — ממחישה לנו ביתר תוקף את התגשמות העונש שנחזה בדברים כ״ח:15 עד כ״ט:27. במלכים ב׳ מצטייר אלישע כנביא שנפשו בוערת בקנאות לשם יהוה ולעבודתו הטהורה. חזקיהו ויאשיהו מתוארים כמלכים ענווים שגילו יחס של כבוד לתורת אלוהים.
כשאנו מהרהרים בגישתם ובמעשיהם של המלכים, של הנביאים ושל דמויות אחרות המוזכרות במלכים ב׳, האין זה נכון שאנו מפיקים לקחים חשובים באשר לדרך שבה עלינו ללכת ולדברים שעלינו להימנע מהם? (רומים ט״ו:4; קורינתים א׳. י׳:11) אכן, ”דבר האלוהים חי ופועל” (עברים ד׳:12).
[הערת שוליים]
a בארצות מסוימות אין זה חוקי לנסות להמיר דתם של קטינים.
[תיבה/תמונה בעמוד 10]
ניסיו של אלישע
1. חציית מי הירדן (מלכים ב׳. ב׳:14).
2. ריפוי המים הרעים של יריחו (מלכים ב׳. ב׳:19–22).
3. נערים סוררים מותקפים על־ידי דובים (מלכים ב׳. ב׳:23, 24).
4. אספקת המים לצבאות (מלכים ב׳. ג׳:16–26).
5. אלמנה מקבלת שמן מאכל (מלכים ב׳. ד׳:1–7).
6. השונמית העקרה חובקת בן (מלכים ב׳. ד׳:8–17).
7. בן מוקם לתחייה (מלכים ב׳. ד׳:18–37).
8. נזיד רעיל הופך לאכיל (מלכים ב׳. ד׳:38–41).
9. האכלת מאה איש בעשרים כיכרות לחם (מלכים ב׳. ד׳:42–44).
10. ריפוי נעמן מצרעתו (מלכים ב׳. ה׳:1–14).
11. צרעת נעמן דובקת בגיחזי (מלכים ב׳. ה׳:24–27).
12. גרזן צף על פני המים (מלכים ב׳. ו׳:5–7).
13. משרת רואה מרכבות מלאכים (מלכים ב׳. ו׳:15–17).
14. צבא ארם מוכה בסנוורים (מלכים ב׳. ו׳:18).
15. פקיחת עיני צבא ארם (מלכים ב׳. ו׳:19–23).
16. תחיית האיש המת (מלכים ב׳. י״ג:20, 21).
[תרשים/תמונות בעמוד 12]
מלכי יהודה וישראל
שאול/דוד/שלמה: 1117/1077/1037 לפה״סb
ממלכת יהודה תאריך (לפה״ס) ממלכת ישראל
רחבעם ․․․․․․ 997 ․․․․․․ ירבעם
אֲבִיָה/אסא ․․․․ 980/978 ․․․․
․․ 976/975/952 ․․ נדב/בעשא/אֵלָה
․․ 951/951/951 ․․ זימרי/עָמְרִי/תִבְנִי
․․․․․․ 940 ․․․․․․ אחאב
יהושפט ․․․․․․ 937 ․․․․․․
․․․․ 920/917 ․․․․ אחזיה/יהורם
יהורם ․․․․․․ 913 ․․․․․․
אחזיה ․․․․․․ 906 ․․․․․․
(עתליה) ․․․․․․ 905 ․․․․․․ יהוא
יהואש ․․․․․․ 898 ․․․․․․
․․․․ 876/859 ․․․․ יהואחז/יואש
אמציה ․․․․․․ 858 ․․․․․․
․․․․․․ 844 ․․․․․․ ירבעם השני
עזריה (עוזיה) ․․․․․․ 829 ․․․․․․
․․ 803/791/791 ․․ זכריה/שלוּם/מנחם
․․․․ 780/778 ․․․․ פְּקַחְיָה/פֶּקַח
יותם/אחז ․․․․ 777/762 ․․․․
․․․․․․ 758 ․․․․․․ הושע
חזקיהו ․․․․․․ 746 ․․․․․․
․․․․․․ 740 ․․․․․․ כיבוש שומרון
מנשה/אמון/יאשיהו ․․ 716/661/659 ․․
יהואחז/יהויקים ․․․․ 628/628 ․․․․
יהויכין/צדקיהו ․․․․ 618/617 ․․․․
חורבן ירושלים ․․․․․․ 607 ․․․․․․
[הערת שוליים]
b חלק מן התאריכים מציינים את שנת המלוכה הראשונה המשוערת.
[תמונה בעמודים 8, 9]
נעמן למד להיות עניו ונרפא בכוחו של יהוה
[תמונה בעמודים 8, 9]
מה אירע לאליהו כאשר ’עלה בסערה השמיימה’?