מאבקו של קסיודורו דה ריינה למען המקרא בספרדית
במאה השש־עשרה, ספרד היתה מקום מסוכן לכל החפץ לקרוא את המקרא. הכנסייה הקתולית הורתה לאינקוויזיציה לשים קץ לכל שמץ של חריגה מדתה. אולם, צעיר אחד בדרום ספרד, לא זו בלבד שקרא את כתבי־הקודש, אלא אף נשבע לתרגמם לשפת־המקום כדי שכל ספרדי יוכל לקוראם. שמו היה קסיודורו דה ריינה.
העניין שגילה ריינה במקרא, התעורר בשנים שבהן היה במנזר סן איסידרו דל קמפו, בפאתי סביליה, ספרד. משנת 1550 ואילך, רוב הנזירים במנזר יוצא דופן זה הקדישו זמן רב יותר לקריאת המקרא מאשר למילוי חובותיהם הכנסייתיות. מסר המקרא שינה את השקפתם. הם דחו את עיקרי־האמונה של הכנסייה הקתולית לגבי השימוש בצלמים והאמונה בפורגטוריה (כור־מצרף). לא היה זה מן הנמנע שהשקפתם נודעה באיזור, ומחשש שייאסרו על־ידי האינקוויזיציה הספרדית, הם החליטו לצאת את גבולות ספרד. ריינה היה אחד מ־12 נזירים אשר הצליחו להימלט לז׳נבה שבשוויץ.
לאחר שנמלט בעור שיניו, עבר באירופה מעיר לעיר, והשתדל ככל יכולתו להימנע מהיתקלות ברודפיו. בשנת 1562, האינקוויזיטורים המתוסכלים שרפו בסביליה בובה בדמותו, אך גם איום אכזרי זה לא הרתיע את ריינה מן המשימה של תרגום כתבי־הקודש. אף שנקבע פרס על ראשו ושחי בחרדה מתמדת מפני מאסר, הוא עבד ללא ליאות כדי להכין את התרגום לספרדית. ”מלבד הזמן שהייתי חולה או במסע... כלל לא הנחתי את העט מידי”, הסביר.
בתוך עשר שנים, ריינה השלים את מלאכתו. בשנת 1569, התרגום שלו למקרא כולו התפרסם בבזל שבשוויץ. יצירתו הנפלאה היתה התרגום הראשון לספרדית של המקרא כולו מהשפות המקוריות שבהן נכתב. במשך דורות, ניתן היה להשיג את המקרא בלטינית, אך לטינית היתה שפתה של עילית החברה. ריינה סבר כי ראוי שכל אחד יבין את המקרא, ולקידום מטרה זו שם נפשו בכפו.
במבוא לתרגום שלו, הוא מונה את סיבותיו. ”איסור קיומם של כתבי־הקודש בשפה העממית בהכרח פוגע מאוד באלוהים ובטובת האדם. זוהי מלאכתו הברורה של השטן ושל הנשלטים על־ידו... לאור העובדה שאלוהים נתן את דברו לאדם ורצה שהכל יבינו ויישמו אותו הלכה למעשה, לא ייתכן שהאוסר על קיומו בשפה כלשהי מניעיו חיוביים”.
זו היתה הצהרה אמיצה, מאחר שיצאה לאור 18 שנה בלבד לאחר שרשימת הספרים האסורים של האינקוויזיציה הספרדית במפורש הוציאה אל מחוץ לחוק את המקרא ”בשפה רומנית־קסטיליינית [ספרדית] או בכל שפה עממית אחרת”. ללא ספק, ריינה לא הניח לחרדת אדם לרסן את אהבתו לאמת.
מלבד רצונו העז של ריינה להפוך את המקרא נגיש לכל דוברי הספרדית, הוא רצה ליצור את התרגום המדויק ביותר האפשרי. במבוא לתרגום, הוא מנה את היתרונות שבתרגום ישיר משפות המקור. כמה טעויות השתרבבו אל הוולגטה, התרגום הלטיני של המקרא, הסביר ריינה. אחת הטעויות הבולטות ביותר היתה השמטת שם אלוהים.
שם אלוהים בתרגומים לספרדית
ריינה הבין ששם אלוהים, יהוה, צריך להופיע בכל תרגום מהימן של המקרא כשם שהוא מופיע בטקסט המקורי. הוא סירב לנהוג כמקובל ולהחליף את שם אלוהים בתארים כגון ”אלוהים” או ”אדני”. בהקדמה לתרגומו, הוא מביא את הטעמים לכך בגילוי לב אופייני.
”לא השמטנו את השם (Iehoua) מן הטעמים החשובים ביותר. ראשית, משום שבכל מקום שבו הוא מופיע בתרגום שלנו הוא גם מופיע בטקסט העברי, ונראה לנו שלא יכולנו להשמיטו או לשנותו מבלי למעול בו ולחלל את חוק אלוהים, המצווה שלא להוסיף עליו ולא לגרוע ממנו מאומה... הנוהג [של השמטת השם] שהנהיג השטן, נבע גם מן האמונות הטפלות של הרבנים בני־זמננו, אשר אף שהם מתיימרים לרחוש לו כבוד רב, הרי שלמעשה החביאו את השם המפורש וגרמו לעם־אלוהים לשכוח שבאמצעותו הוא ביקש להיבדל מכל האלוהים האחרים”.
לרצונו הראוי־לשבח של ריינה לפאר את שם אלוהים היו תוצאות מרחיקות לכת. עד עצם ימינו, הרוב המכריע של תרגומי המקרא לספרדית — הן הקתוליים והן הפרוטסטנטיים — חיקו תקדים זה, ושם אלוהים מופיע מתחילתם ועד סופם. במיוחד תודות לריינה, קוראים של כמעט כל תרגום מקרא לספרדית יכולים לזהות בנקל שלאלוהים יש שם אישי, המבדיל אותו מכל האלוהים האחרים.
ראויה לציון העובדה ששם יהוה בעברית בולט לעין על שער ספר המקרא של ריינה. ריינה הקדיש את חייו למטרה הנעלה של שימור דבר־אלוהים, וגרם לכך שמיליונים יוכלו לקוראו בשפתם.