אין להאשים את יהוה אלהים
”כרחם אב על בנים, ריחם יהוה על יראיו. כי הוא ידע יצרנו, זכור כי עפר אנחנו”. — תהלים ק״ג:13, 14.
1, 2. מה הביא לכך שלוט, אחיינו של אברהם, התגורר בעיר סדום המושחתת?
יהוה אינו אחראי לקשיים בהם אנו מתנסים עקב שגיאותינו. בהקשר זה, שקול מאורע אשר התרחש לפני כ־900,3 שנה. אברהם, ’אוהב אלהים’, ואחיינו לוט שיגשגו מאוד מבחינה כלכלית. (יעקב ב׳:23) נכסיהם ועדריהם היו כה רבים עד כי ”לא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו”. יתרה מזאת, מריבות פרצו בין רועיהם. (בראשית י״ג:5–7) מה ניתן היה לעשות בנדון?
2 כפתרון למריבות, הציע אברהם שייפרדו, והעניק ללוט את הזכות לבחור ראשון. אף־על־פי שאברהם היה המבוגר בין שניהם והולם היה שאחיינו יתן לו לבחור את השטח הטוב יותר, בחר לוט את הקרקע המובחרת מכולן — את כל איזור כיכר־הירדן הפורה. המראה החיצוני היטעה אותו, משום שבקירבת מקום שכנו הערים סדום ועמורה המושחתות. לבסוף, העתיקו לוט ובני־משפחתו את מגוריהם לעיר סדום, צעד שהעמידם בסכנה רוחנית. בנוסף לכך, הם נלקחו בשבי כשהמלך כדרלעומר ובני־בריתו הביסו את שליט סדום. אברהם ואנשיו הצילו אותם, אולם לוט ומשפחתו שבו לסדום. — בראשית י״ג:8–13; י״ד:4–16.
3, 4. מה אירע ללוט ולבני־משפחתו כאשר החריב אלהים את סדום ועמורה?
3 בשל ההפקרות המינית והשחיתות ששררו בסדום ועמורה, גזר יהוה השמדה על ערים אלה. ברוב רחמיו, הוא שלח שני מלאכים להוציא משם את לוט, אשתו ושתי בנותיהם. נאסר עליהם אפילו להביט אחורה, אך אשתו של לוט עשתה זאת, יתכן תוך ערגה לנכסים שהותירה מאחוריה. באותו רגע, הפכה לנציב מלח. — בראשית י״ט:1–26.
4 אילו אבידות היה על לוט ובנותיו לשאת! הבנות נאלצו להשאיר מאחור את ארוסיהן. לוט נותר עתה ללא אשה וללא נכסים. למעשה, נאלץ לבסוף להתגורר עם בנותיו במערה. (בראשית י״ט:30–38) מה שבהתחלה נראה בעיניו כה טוב הוכח כהיפך הגמור. אף־על־פי שביצע, ללא ספק, מספר טעויות חמורות, הוא כונה מאוחר יותר ”לוט הצדיק”. (פטרוס ב׳. ב׳:7, 8) ובוודאי, לא היה יהוה אלהים אשם בשגיאותיו של לוט.
”שגיאות — מי יבין?”
5. כיצד חש דוד בנוגע ל”שגיאות” ול”זדים”, או מעשי יהירות?
5 בהיותנו לא־מושלמים וחוטאים, כולנו שוגים. (רומיים ה׳:12; יעקב ג׳:2) בדומה ללוט, אנו עלולים ללכת שולל אחר מראה העיניים ולטעות בשיפוטנו. מסיבה זו, התחנן מחבר התהלים: ”שגיאות — מי יבין? מנסתרות נקני. גם מזדים [ממעשי יהירוּת] חשוך עבדך; אל ימשלו בי. אז אֵיתָם [אהיה תמים], ונקיתי מפשע רב”. (תהלים י״ט:13, 14) דוד הכיר בכך שהוא עלול לחטוא אף מבלי להיות מודע לכך. לכן, ביקש הוא מחילה על פשעים שייתכן שהיו נסתרים אפילו מעיניו הוא. כאשר טעה טעות חמורה משום שגופו הלא־מושלם דירבן אותו למעשה שלילי, הוא השתוקק לקבל עזרה מיהוה. הוא ביקש שאלהים ירסנו מלבצע ”זדים”, או מעשים יהירים. דוד לא חפץ שהיהירוּת תמשול בו. במקום זאת, התאווה להיות תמים או שלם, במסירותו ליהוה אלהים.
6. איזו נחמה ניתן לשאוב מהכתוב בתהלים ק״ג:10–14?
6 בתור עדיו המוקדשים של יהוה כיום, גם אנו חסרי־שלימות ולכן אנו שוגים. בדומה ללוט, למשל, אנו עלולים לגלות חוסר תבונה בבחירת מקום המגורים שלנו. אפשר שהחמצנו הזדמנות להרחיב את שירותנו המקודש לאלהים. אף־על־פי ששגיאות כאלה לא נעלמות מעיניו, יהוה מכיר את אלה שלבם נוטה לצדק. אם אנו אשמים בחטא חמור, אך מגלים חרטה, יהוה סולח ועוזר לנו, וממשיך להתייחס אלינו כיראיו. ”לא כחטאינו עשה לנו; ולא כעוונותינו גמל עלינו”, הצהיר דוד. ”כי כגבוה שמים על הארץ, גבר חסדו על יראיו. כרחוק מזרח ממערב, הרחיק ממנו את פשעינו. כרחם אב על בנים, ריחם יהוה על יראיו. כי הוא ידע יצרנו, זכור כי עפר אנחנו”. (תהלים ק״ג:10–14) אבינו השמימי הרחום עשוי לאפשר לנו לכפר על שגיאותינו, או להעניק לנו הזדמנות נוספת להרחיב את שירותנו, לתהילת שמו.
הטעות שבהטלת אשמה על אלהים
7. מדוע אנו סובלים מצוקות שונות?
7 כאשר דברים משתבשים בחיים, הנטייה האנושית היא להטיל את האשמה על מישהו או משהו אחר. יש המאשימים את אלהים. אולם, יהוה אינו מערים קשיים כגון אלה על בני־אדם. אין הוא מזיק אלא מיטיב תמיד. הרי ”הוא מזריח שמשו על רעים ועל טובים וממטיר גשם על צדיקים ועל רשעים.” (מתי ה׳:45) הסיבה העיקרית לכך שאנו נקלעים לסבל ומצוקה היא משום שאנו חיים בעולם הפועל לפי עקרונות אנוכיים והנתון לשליטת השטן. — יוחנן א׳. ה׳:19.
8. מה עשה אדם כאשר הדברים השתבשו בחייו?
8 להאשים את יהוה אלהים בקשיים הבאים עלינו משגיאותינו אנו, הינו מעשה חסר תבונה ואף מסוכן, צעד העלול לעלות בחיינו. האיש הראשון, אדם, היה צריך לזקוף לזכותו של אלהים את כל הדברים הטובים שקיבל. היה עליו לרחוש תודה מעומק לבו על החיים עצמם ועל שפע הברכות מהן נהנה במישכנו היפהפה, גן־עדן. (בראשית ב׳:7–9) מה עשה אדם כשהעניינים התנהלו שלא כשורה כשלא ציית ליהוה ואכל מן הפרי האסור? אדם התלונן בפני אלהים: ”האשה אשר נתתה עימדי, היא נתנה לי מן העץ ואוכל”. (בראשית ב׳:15–17; ג׳:1–12) כמובן, אל לנו להאשים את אלהים, כפי שעשה אדם.
9. (א) אם אנו נתקלים בקשיים בשל מעשה לא נבון מצידנו, ממה אנו יכולים לשאוב נחמה? (ב) בתואם עם הכתוב במשלי י״ט:3, מה עושים אנשים אחדים בהביאם קשיים על עצמם?
9 אם אנו נתקלים בקשיים משום שנקטנו צעד מוטעה, נוכל לשאוב נחמה מהידיעה שיהוה מבין את חולשותינו טוב יותר מאיתנו ושהוא יחלץ אותנו ממצוקתנו, אם נעבדו במסירות בלעדית. עלינו להעריך את העזרה שאלהים מספק לנו. לעולם אין להאשימו על הבעיות והקשיים שאנו מביאים על עצמנו. בהקשר זה, מציין בחכמה המשל: ”איוולת אדם תסלף דרכו, ועל יהוה יזעף לבו”. — משלי י״ט:3.
10. כיצד איוולתו של אדם ’סילפה דרכו’?
10 האדם הראשון נהג באנוכיות על־פי העיקרון שבמשל זה, ואורח־חשיבתו האווילי ’סילף את דרכו’. לבו נטה מיהוה אלהים, והוא הלך בדרכו האנוכית העצמאית. הוא נעשה כה כפוי־טובה עד כי האשים את בוראו ובכך הפך לאויבו של האל העליון! חטאו של אדם השחית את דרכו שלו ושל משפחתו. איזו אזהרה משמש לנו הדבר! טוב יעשו אלה הנוטים להאשים את יהוה על מצבים לא־רצויים, אם ישאלו עצמם: האם אני זוקף לזכותו של אלהים את הדברים הטובים בהם זכיתי? האם אני אסיר־תודה שהעניק לי חיים כחלק מהבריאה שלו? הייתכן שהקשיים שאני סובל נבעו משגיאותי האישיות? האם אני ראוי לחסדו או לעזרתו של יהוה, כמי שפועל בתואם עם הדרכתו, הנמצאת בדברו הכתוב, כתבי־הקודש?
סכנה אפילו למשרתי אלהים
11. במה היו מנהיגי־הדת בני המאה הראשונה לספירה אשמים באשר לגישתם לאלהים?
11 במאה הראשונה לספירה, התיימרו מנהיגי־הדת בישראל לשרת את אלהים, אולם הזניחו את דבר־האמת שלו ונשענו על בינתם הם. (מתי ט״ו:8, 9) מאחר שישוע המשיח חשף את אורח־חשיבתם המוטעה, הם הוציאוהו להורג. מאוחר יותר, שפכו זעמם על תלמידיו. (מעשי־השליחים ז׳:54–60) כה מעוותת היתה דרכם של אנשים אלה עד שהם נלחמו למעשה נגד אלהים עצמו. — השווה מעשי־השליחים ה׳:34, 38, 39.
12. איזו דוגמה ממחישה שאפילו אחדים מקרב הקהילה המשיחית מאשימים את אלהים במצבם הקשה?
12 אפילו בקהילה המשיחית בימינו פיתחו אחדים גישה מסוכנת, באופן חשיבתם, כשניסו לייחס לאלהים את הבעיות בהן התנסו. לדוגמה, זקני־קהילה באחת הקהילות מצאו לנכון לתת תוכחה מקראית, אדיבה אך תקיפה, לאשה צעירה ונשואה, בשל התרועעותה עם גבר מהעולם. במהלך אחת השיחות, היא האשימה את אלהים בכך שלא עזר לה לעמוד בפיתויים שהתעוררו עקב התרועעותה הממושכת עם אותו גבר. היא אמרה בפירוש שהיא כועסת על אלהים! הסבר מקראי ומאמצים חוזרים ונישנים לעזור לה לא הועילו, ומעשה לא־מוסרי שביצעה מאוחר יותר, הביא לנידויה מהקהילה המשיחית.
13. מדוע יש להימנע מגישה של התלוננות?
13 התלוננות מתמדת עלולה להוביל את הפרט להאשים את יהוה. ל”אנשי רשע” שהתגנבו אל תוך הקהילה בת המאה הראשונה לספירה היתה רוח כגון זו, מלווה בסוגים אחרים של חשיבה מושחתת מבחינה רוחנית. כפי שציין השליח יהודה, אנשים אלה ”הופכים את חסד אלהינו לזימה וכופרים בריבוננו ואדוננו היחיד ישוע המשיח”. יהודה הוסיף והצהיר: ”הללו רוגנים הם, מתלוננים”. (יהודה 3, 4, 16) משרתיו הנאמנים של יהוה ינהגו בתבונה אם יתפללו לקבלת רוח של הערכה, לא גישה של התלוננות שבסופו־של־דבר תהפוך אותם לממורמרים עד שיאבדו את אמונתם באלהים ויסכנו את יחסיהם עימו.
14. כיצד עלול הפרט להגיב אם נפגע מעמית משיחי, אך מדוע לא יהא זה הולם מצידו?
14 אתה עשוי לחשוב שהדבר לא יקרה לך. אולם, כאשר אנו מסתבכים בתוצאות עקב שגיאותינו אנו או של אחרים, עלול הדבר לגרום לנו לבסוף להאשים את אלהים. למשל, אדם יכול להיפגע ממה שעמית לאמונה אמר או עשה. הנפגע — יתכן ששירת את יהוה בנאמנות במשך שנים רבות — עלול לומר: ’אם אח זה נמצא בקהילה, אני לא אבוא לאסיפות’. הוא עלול להתייאש עד כי יאמר בלבו: ’אם דברים כאלה יימשכו, אינני רוצה להיות חלק מן הקהילה’. אך, האם זוהי גישה הולמת למשיחי? אם נפגעת מבן־אנוש לא־מושלם, מדוע לכעוס על קהילה שלימה של אנשים הרצויים בעיני אלהים, המשרתים אותו בנאמנות? מדוע מישהו שהקדיש עצמו ליהוה יחדל לעשות את רצונו של אלהים וכך יוציא עליו את כעסו? האם יהא זה נבון מצידנו לאפשר לאדם או מצב כלשהו להרוס את יחסינו עם יהוה אלהים? אכן, יהיה זה אווילי ומוטעה לחדול לשרת את אלהים מכל סיבה שהיא. — יעקב ד׳:17.
15, 16. במה היה אשם דיוטרפס, אך, לעומתו, כיצד נהג גיוס?
15 תאר לעצמך שהיית במאה הראשונה לספירה שייך לאותה קהילה של המשיחי האהוב, גיוס. הוא ’נהג בנאמנות’ בגלותו הכנסת־אורחים כלפי עמיתים לאמונה שביקרו בקהילה — גם אם היו זרים! אולם, ככל הנראה היה באותה קהילה אדם גאה, בשם דיוטרפס. הוא לא היה מוכן לקבל בהערכה דבר מפי השליח יוחנן. למעשה, דיוטרפס אף השמיץ אתיוחנןבמלים מרושעות. השליח כתב: ”ואינו מסתפק בזה; גם איננו מקבל את האחים, ואת הרוצים לקבלם הוא מונע ומגרש מן הקהילה”. —יוחנן ג׳. פסוקים 1, 5–10.
16 יוחנן ציין שאם יבקר בקהילה, בכוונתו לדון בהתנהגותו של דיוטרפס. בינתיים, כיצד הגיבו גיוס ואחים מכניסי־אורחים אחרים בקהילה? אין כל זכר בכתבי־הקודש לכך שאי־מי מהם אמר: ’כל עוד דיוטרפס בקהילה, אינני מעוניין להיות חלק ממנה. לא תיראוני באסיפות’. ללא ספק, גיוס ואחרים עמדו איתן. הם לא הירשו למאומה למנוע מהם לעשות את רצון אלהים, ולבטח לא היפנו את כעסם כלפי יהוה. הם לא נפלו קרבן לנכלי השטן העולץ כאשר הם מפרים את נאמנותם ליהוה ומאשימים אותו. — אפסים ו׳:10–18.
לעולם אל ’יזעף לבך על יהוה’!
17. כיצד עלינו לנהוג אם אדם או מאורע כלשהו פוגעים בנו או מעוררים בנו מורת־רוח?
17 אפילו אם איזשהו אדם או מצב בקהילה מרגיזים או פוגעים באחד ממשרתי אלהים, האיש הנפגע ’יסלף את דרכו’ אם יחדל להתרועע עם קהילת יהוה. הוא לא ישתמש בחוש האבחנה שלו כיאות. (עברים ה׳:14) לכן, על כל אחד מאיתנו להיות נחוש בדעתו לעמוד בפני כל מצוקה, לשמור אמונים ליהוה אלהים, ישוע המשיח והקהילה המשיחית. (עברים י׳:24, 25) לא ניתן למצוא את האמת המובילה לחיי־נצח באף מקום אחר.
18. במה יכולים אנו להיות סמוכים ובטוחים בנוגע ליהוה, גם אם איננו תמיד מבינים את דרכיו?
18 כמו־כן, יש לזכור שאלהים לעולם איננו מנסה איש בדברים רעים. (יעקב א׳:13) אלהים, שהוא תמצית האהבה, מיטיב תמיד, במיוחד עם אוהביו. (יוחנן א׳. ד׳:8) גם אם איננו מבינים תמיד את דרכיו של יהוה אלהים, אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שלעולם לא יכַזֵב מלעשות את הטוב ביותר עבור משרתיו. כפי שאמר פטרוס: ”השפילו עצמכם תחת יד אלהים החזקה, למען ירומם אתכם בעיתו. השליכו עליו כל יהבכם, כי הוא דואג לכם”. (פטרוס א׳. ה׳:6, 7) יהוה אכן דואג לצרכי משרתיו. — תהלים צ״ד:14.
19, 20. כיצד עלינו לפעול, אף אם לעתים המבחנים שאנו עוברים מדכאים את רוחנו?
19 אם כן, אל תאפשר לדבר או לאיש להכשילך. כשם שהיטיב מחבר התהלים לתאר זאת: ”שלום רב לאוהבי תורתך, ואין למו מכשול”. (תהלים קי״ט:165) כולנו מתנסים במבחנים, והללו עלולים לדכאנו או לייאשנו. אך, לעולם אל תתיר למרירות לקנן בלבך, בעיקר לא למרירות נגד יהוה. (משלי ד׳:23) בעזרתו ועל בסיס מקראי, טפל בבעיות שאתה יכול לפתרן ושא את אלה הממשיכות להציק לך. — מתי י״ח:15–17; אפסים ד׳:26, 27.
20 לעולם אל תתיר לרגשותיך לגרום לך לתגובה אווילית ובכך ’לסלף את דרכך’. דבר ונהג באופן שישמח את לבו של יהוה. (משלי כ״ז:11) פנה אל יהוה בתפילה כנה, בידיעה שהוא באמת מעוניין בך כאחד ממשרתיו ושיעניק לך את ההבנה הדרושה כדי להישאר בדרך המובילה לחיים ביחד עם שאר משרתיו הנאמנים. (משלי ג׳:5, 6) מעל לכל, ’אל יזעף לבך על אלהים’. כאשר עניינים משתבשים בחייך, זכור תמיד שאין להאשים בכך את יהוה.
(מקור המאמר: 1992/11/15)
כיצד תשיב?
◻ איזו שגיאה עשה לוט, אך כיצד התייחס אליו יהוה?
◻ כיצד חש דוד בנוגע לשגיאות ולמעשי יהירוּת?
◻ כאשר דברים משתבשים בחיים, מדוע אל לנו להאשים את אלהים?
□ מה יעזור לנו להימנע מ’לזעוף על יהוה’?
[תמונה בעמוד 12]
כשנפרד מאברהם, גילה לוט חוסר תבונה בבחירת מקום מגורים