פרק 33
שתיית משקאות חריפים — למה לא?
’האם אסור לשתות משקאות אלכוהוליים? האם זה באמת מזיק? או שרק לי אסור ולמבוגרים מותר?’ ייתכן מאוד ששאלות אלו חולפות במוחך. הוריך אולי נוהגים לשתות. רבים מבני־גילך שותים (חרף הגבלות גיל שמטיל החוק). תוכניות טלוויזיה וסרטים מציגים זאת כתענוג עילאי.
ואכן, משקאות אלכוהוליים בכמות מתונה יכולים להסב הנאה. המקרא מכיר בסגולתו של היין לשמח את לב האדם ולהעשיר את טעם מזונו (קהלת ט׳:7). אולם הפרזה בשתיית אלכוהול מובילה לבעיות חמורות, החל מהתנגשויות עם ההורים, המורים והמשטרה וכלה במוות בטרם עת. במקרא נאמר: ”לץ היין, הומֶה שיכר, וכל שוגה בו לא יחכם” (משלי כ׳:1). יש אפוא להחליט החלטה אחראית בנושא השתייה.
מה ידוע לך על האלכוהול ועל השפעותיו? המבחן שלהלן יאפשר לך לבחון את עצמך. ציין ”נכון” או ”לא נכון”:
1. האלכוהול הוא בעיקרו נוזל ממריץ ․․․․․․․․ ____
2. אלכוהול, בכל כמות שהיא, מזיק לגוף האדם ․․․ ____
3. כל המשקאות החריפים — ליקר, יין, בירה
— נספגים בדם באותו קצב ․․․․․․․․․․․․․․․․․ ____
4. ניתן לזרז את תפוגת השפעת השיכרון אם שותים
קפה שחור או מתקלחים במים קרים ․․․․․․․․․․․․․․․․․․․․․․․․․․․ ____
5. אלכוהול באותה כמות משפיע במידה שווה
על כל אחד ואחד ․․․․․․․․․․․․․․․․․․․․․․․․․․․․․․․․․․․ ____
6. שכרות היא אלכוהוליזם ․․․․․․․․․․․․․․․․․․․ ____
7. אם נוטלים יחד אלכוהול וסמי הרגעה אחרים
(כמו בַּרבּיטוּרטים) השפעתם כפולה ומכופלת ․․․․․․․ ____
8. מי ששותה משקאות שונים אינו משתכר ․․ ____
9. האלכוהול מתעכל בגוף ככל מזון אחר ․․․․․․․․․․․․․․․․․ ____
כעת, השווה בין תשובותיך לבין התשובות שבעמוד 270. האם מתברר שהיו לך כמה תפיסות מוטעות בנושא האלכוהול? אם אומנם כן, עליך להבין שחוסר ידע בנידון עלול להיות קטלני. המקרא מזהיר שהאלכוהול, כשנצרך שלא כהלכה, ”כנחש יִשך, וכצפעוני יפריש [ארס]” (משלי כ״ג:32).
ג׳ון, למשל, התחתן בגיל העשרֵה. לילה אחד, לאחר ריב עם אשתו הצעירה, יצא בסערה מביתו, ולנגד עיניו מטרה אחת — להשתכר. אחרי שלגם בבת אחת חצי ליטר וודקה לקה בתרדמת. תודות למאמצי הרופאים והאחיות, ניצלו חייו. הוא כנראה לא ידע שלגימת משקה אלכוהולי במהירות ובכמות גדולה עלולה להיות קטלנית. אי־הידיעה עלתה לו כמעט בנפשו.
השפעה הפוכה
זו מבין השפעותיו הערמומיות ביותר של האלכוהול. האלכוהול אינו חומר ממריץ, אלא חומר מדכא. התרוממות הרוח שחשים בעקבות השתייה מקורה בעובדה שהאלכוהול מדכא, או מפחית, את רמת החרדות. אתה רגוע, פחות חרד ופחות מודאג מלפני ששתית. ולכן כמויות מתונות, במידה קטנה, מסייעות לאדם ’לשכוח עמלו [צרותיו]’ (משלי ל״א:6, 7). נער ששמו פול, למשל, נהג לשתות כדי לברוח מהבעיות בבית. ”למדתי מוקדם מאוד שהשתייה היא אמצעי להפגת לחצים”, נזכר. ”זה הרגיע אותי”.
לא נגרם שום נזק, נכון? לא נכון! לאלכוהול השפעה הפוכה. לאחר שעתיים, בחלוף הרוגע שנוסך האלכוהול, רמת הדאגות נוסקת מעלה — אך לא לשיעור הרגיל. היא קופצת לרמה גבוהה משהיתה לפני ששתית! אתה נעשה חרד או מתוח יותר ממקודם. תהליך תפוגת האלכוהול עשוי להימשך עד 12 שעות. אמת, אם תלגום משקה נוסף שוב תצנח רמת החרדות. אך מקץ שעתיים, היא תעלה והפעם לשיעור גבוה יותר מלפני כן! וכך זה ממשיך במעין מעגל קסמים אכזרי משיאים מלאכותיים לנקודות שפל ההולכות ומעמיקות.
לכן, לטווח ארוך, האלכוהול לא יצמצם את חרדותיך, אלא יוסיף על עוצמתן. וכשהשפעת האלכוהול נמוגה, הבעיות נותרות כשהיו.
עיכוב הצמיחה הרגשית
יש אומרים שהאלכוהול משפר את תפקודם. דניס, לדוגמה, היה ביישן מאוד ואף התקשה לנהל שיחה פשוטה. אלא שיום אחד גילה תגלית: ”אחרי כמה כוסות הרגשתי משוחרר”, אמר.
הבעיה היא שכדי להתבגר אין לברוח ממצבים קשים, כפי שעשה דניס, אלא לעמוד מולם פנים אל פנים. מי שלומד בנעוריו להתמודד עם בעיותיו מכין את עצמו לקשיים שיפקדו אותו בבגרותו. ולכן דניס נוכח שלטווח ארוך, לא סייעה לו השפעתו הזמנית של האלכוהול להתגבר על ביישנותו. ”לאחר ששככה השפעת המשקה, זחלתי חזרה לתוך הקונכייה שלי”, סיפר. מה מצבו היום, לאחר שחלפו שנים? דניס ממשיך: ”מעולם לא למדתי באמת איך לשוחח עם אנשים בגובה העיניים. אני חושב שהתפתחותי בכיוון זה עוכבה”.
הוא הדין לגבי שתיית משקאות חריפים להפגת מתחים. ג׳ואן, שנהגה לעשות כן בנעוריה, מודה: ”לא מזמן נקלעתי למצב מלחיץ וחשבתי לעצמי: ’לוּ רק יכולתי ללגום עכשיו איזה כוסית’. אתה חושב שתוכל לטפל במצב טוב יותר בעזרת המשקה”. אך זו טעות!
במאמר שיצא לאור בז׳ורנל לרפואה של מדינת ניו־יורק (New York State Journal of Medicine) נמסר: ”כאשר סמים [לרבות אלכוהול] משמשים כאמצעי להקלת קשיים — בלימודים, בחברה, או ביחסים בין־אישיים — הצורך בלימוד דרכים נכונות להתמודדות נדחק לקרן זווית. ייתכן שההשלכות אינן מורגשות עד הבגרות, כשמתקשים לכונן יחסים אישיים הדוקים ונותרים לבד מבחינה רגשית”. עדיף פי כמה וכמה להתייצב מול הבעיות ולהתמודד עימן פנים אל מול פנים.
”לא לקח אותו”
תן דעתך לדוגמה שהציב ישוע המשיח. בלילה האחרון לחייו עלי־אדמות, סבל ישוע סבל רב ומתחים קשים להחריד. בגדו בו, עצרוהו ואחר־כך אילצוהו לעבור סדרת חקירות, שבמהלכן העלילו עליו עלילות שווא. לבסוף, לאחר לילה שלם ללא שינה, נמסר להוקעה (מרקוס י״ד:43 עד ט״ו:15; לוקס כ״ב:47 עד כ״ג:25).
אז הציעו לישוע דבר־מה לטשטוש חושיו — משקה לשינוי מצב־הרוח, שהיה מקל עליו במצבו הקשה. כתבי־הקודש מספרים: ”נתנו לישוע יין מהול במור ולא לקח אותו” (מרקוס ט״ו:22, 23). ישוע סירב לאבד מצלילות דעתו. הוא רצה להתמודד עם המצב הקשה. הוא לא ביקש לברוח מן המציאות! עם זאת, אחר כך, כשהציעו לו כמות קטנה כנראה של יין נטול סם כדי להרוות את צימאונו, שתה ישוע (יוחנן י״ט:28–30).
בעיותיך, לחציך ומתחיך הם, בהשוואה לכך, אפסיים. למרות זאת, ניתן ללמוד לקח יקר־ערך מהמקרה של ישוע. במקום להשתמש בחומרים לשינוי מצב הרוח (כגון אלכוהול) כדי להתמודד עם בעיות, לחצים ומצבים לא־נעימים, יהיה זה למירב תועלתך אם תתייצב מולם פנים אל פנים. ככל שתתמודד עם בעיות החיים, תהיה מסוגל למצוא פתרונות טובים יותר. אתה תגדל, ומצבך הרגשי יהיה יציב.
בהגיעך לגיל החוקי, ההחלטה אם לשתות מדי פעם — ובמתינות — תהא נתונה בידיך (או אולי בידי הוריך). גבש החלטה שקולה וחכמה. אם תחליט שלא לשתות משקאות חריפים, אין לך על מה להתנצל. אך אם הגעת לגיל החוקי והחלטת לשתות, שתה במתינות. לעולם אל תשתה כדי לברוח מן המציאות או כדי לאזור אומץ־לב מלאכותי. עצת המקרא פשוטה וגלויה: ”לץ היין, הומֶה שיכר, וכל שוגה בו לא יחכם” (משלי כ׳:1).
שאלות לדיון
◻ מדוע בני־נוער רבים מתחילים לשתות משקאות אלכוהוליים?
◻ מהן כמה מן התפיסות המוטעות בנושא האלכוהול?
◻ אילו סכנות אורבות למי ששותה ונוהג?
◻ מדוע מסוכן לצרוך אלכוהול כדי לברוח מבעיות?
◻ כיצד יש לנהוג כשנתקלים בבעיות, ומדוע?
[קטע מוגדל בעמוד 268]
השתייה עלולה ללכוד את הצעיר במעגל קסמים אכזרי משיאים מלאכותיים לנקודות שפל ההולכות ומעמיקות
[קטע מוגדל בעמוד 271]
”מעולם לא למדתי באמת איך לשוחח עם אנשים בגובה העיניים. אני חושב שהתפתחותי בכיוון זה עוכבה” (צעיר שנהג לשתות לשוכרה בנעוריו)
[תיבה בעמוד 264]
’מדוע התחלנו לשתות’
ריאיון עם בני־נוער שנהגו לשתות בעבר
המראיין: מדוע נהגת לשתות?
ביל: במקרה שלי, הכל התחיל בגלל החברים. זה היה ”אִין” לשתות, במיוחד בסופי שבוע.
דניס: התחלתי לשתות בגיל 14 בערך. אבי הִרבה לשתות. תמיד אורגנו אצלנו בבית מסיבות קוקטייל. כשהייתי ילד, ראיתי שנהוג לשתות בחברה. אחר־כך, כשגדלתי, הסתובבתי עם חֶברה רעה. שתיתי כדי להיות מקובל.
מארק: עסקתי בספורט. אני מתאר לעצמי שהתחלתי לשתות בערך בגיל 15 עם החבר’ה מקבוצת הכדורסל. אני חושב שזה היה בעיקר מתוך סקרנות.
ג׳ואן: מה שראיתי בטלוויזיה השפיע עלי מאוד. השחקנים שתו כל הזמן, וזה נראה טוב.
פול: אבי אלכוהוליסט. היום אני מבין שבגלל האלכוהוליזם היו לנו הרבה בעיות. ניסיתי לברוח מהמצב. המצחיק הוא שזו אחת הסיבות שהתחלתי לשתות.
ג׳ואן: הוריי לא נהגו לשתות הרבה. אבל זכור לי פרט אחד לגבי אבי: באירועים חברתיים הוא נהג להתרברב שאין לו בעיה לשתות משקאות חריפים בכמויות גדולות. התחלתי לחשוב כמוהו — שאני משהו מיוחד. פעם אחת יצאנו, אני והחברים, ’לדפוק את הראש’. שתינו במשך שעות. זה באמת לא השפיע עלי כמו על האחרים. אני זוכרת שחשבתי לעצמי, ’אני בדיוק כמו אבא’. לדעתי, הושפעתי בעיקר מגישתו לאלכוהול.
המראיין: אבל למה רבים שותים לשוכרה?
מארק: בגלל זה שתינו — להשתכר. הטעם בכלל לא עניין אותי.
המראיין: כלומר, שתית בשביל התוצאה הסופית?
מארק: כן.
הארי: גם אני. זה כמו לטפס בסולם. כל פעם ששותים מגיעים גבוה יותר — עולים שלב בסולם.
[תיבה בעמוד 270]
תשובות למבחן ”נכון” ו”לא נכון” (עמוד 263)
1. לא נכון. האלכוהול הוא בעיקרו נוזל מדכא. הוא מדכא, או מקטין, את רמת חרדותיך ומתוך כך מרומם את רוחך, ונוסך בך תחושת רוגע וחוסר דאגה.
2. לא נכון. נראה כי שתיית משקאות אלכוהוליים במתינות ובכמויות קטנות אינה גורמת לנזקים חמורים בגוף. אולם, שתייה ממושכת ורבה עלולה לפגוע בלב, במוח, בכבד ובאיברים אחרים.
3. לא נכון. ליקרים נספגים לרוב מהר יותר מיין או בירה.
4. לא נכון. משתיית קפה תתעורר וממקלחת קרה תצא רטוב, אך האלכוהול ייוותר בדמך עד שיתפרק בכבד בקצב של כחמישה־עשר מיליליטר בשעה.
5. לא נכון. השפעת האלכוהול תלויה במספר גורמים, כגון משקל גופך ואם שתית על בטן ריקה או מלאה.
6. לא נכון. שכרות היא תוצאה של צריכת־יתר. אלכוהוליזם מאופיין בשתיית משקאות חריפים ללא שליטה. עם זאת, לא כל המשתכרים אלכוהוליסטים, ולא כל האלכוהוליסטים משתכרים.
7. נכון. בשילוב עם משקה אלכוהולי, יש סמים המגבירים בשיעור גבוה מאוד את התגובות הרגילות הצפויות מהמשקה או מהסם לוּ נצרכו לחוד. למשל, אם מוהלים סמי הרגעה במשקה אלכוהולי עלול הדבר להוביל לתסמיני התפכחות חמורים, לתרדמת ואפילו למוות. על כן, לכוסית משקה עם גלולה השפעה עצומה לאין שיעור. השפעת הסם גוברת פי שלושה, פי ארבעה, פי עשרה ואפילו יותר מכך!
8. לא נכון. השכרות באה בעקבות כל האלכוהול שנצרך, בין שמקורו בג׳ין, בוויסקי, בוודקה או בכל משקה אחר.
9. לא נכון. שלא כמו רוב סוגי המזון, האלכוהול אינו מתעכל באיטיות. אדרבה, כ־20 אחוז חודר מייד מבעד לדופן הקיבה לתוך הדם. השאר עובר מהקיבה אל המעי הדק, ומשם נספג בדם.
[תיבה/תמונות בעמודים 266, 267]
שתייה ונהיגה — שילוב קטלני
”נהיגה בגילופין היא גורם מספר אחד למקרי מוות של צעירים בני 16 עד 24”, מוסר הדו״ח מטעם הוועידה הלאומית לנוער בנושא שתייה ונהיגה (Report on the National Conference for Youth on Drinking and Driving) לשנת 1984. ואכן, ”לאדם בגיל העשרֵה יש סיכויים גדולים פי ארבעה להיות מעורב בתאונת־דרכים מנהיגה במצב של שכרות לעומת כל נהג אחר” (סתם הצטרפתי לנסיעה [Just Along for the Ride]). מרחץ דמים מיותר זה נעוץ בחלקו במיתוסים רבים בדבר השפעות האלכוהול — מיתוסים שאינם חולפים מן העולם. להלן מספר דוגמאות טיפוסיות:
מיתוס: אין סכנה לנהוג אם שתית בסך הכל שתי פחיות בירה.
עובדה: ”האלכוהול בשתי פחיות בירה, בנות 335 מיליליטר כל אחת, שנצרך במשך פחות משעה עלול להקטין את מהירות התגובה של הנהג בשתי חמישיות השנייה — ולפיכך רכב הנע במהירות 90 קילומטר בשעה יתקדם עוד 10 מטרים — ייתכן ההבדל בין כמעט פגיעה לבין התנגשות” (קידום הבטיחות בדרכים וטיפול בצריכת אלכוהול אצל מבוגרים [Development of a Traffic Safety and Alcohol Program for Senior Adults], מאת ג׳יימס ל. מלפטי ד״ר לחינוך, ודרלין ג׳. וינטר, ד״ר לפילוסופיה).
מיתוס: אין בעיה לנהוג כל עוד אינך מרגיש שתוי.
עובדה: זה מסוכן לסמוך על תחושותיך. האלכוהול יוצר אשליה שהעניינים כשורה, והשותה חש שהכל בשליטתו, כשלמעשה כושרו ירוד.
סכנה גדולה מאיימת על כל מי שמשלב בין נהיגה לשתייה, ועל אחת כמה וכמה על בני־הנוער. כושר הנהיגה של בני־נוער לאחר שתיית משקאות חריפים ”מידרדר בקצב מהיר יותר לעומת מבוגרים, מפני שעבורם הנהיגה היא חדשה יחסית ופחות שגרתית. בקיצור, למרבית הצעירים אין די ניסיון בנהיגה ובשתייה ואף פחות מנוסים בשילוב בין נהיגה לשתייה” (מדריך למבוגרים, לבטיחות בדרכים ולמנחים לתוכניות טיפול בצריכת אלכוהול [Senior Adults, Traffic Safety and Alcohol Program Leader’s Guide], מאת דרלין ג׳. וינטר, ד״ר לפילוסופיה).
בנוסף לכך, בהשוואה למבוגר, נער משתכר מצריכת כמות קטנה יותר של אלכוהול. בני־הנוער שוקלים בדרך־כלל פחות מן המבוגרים, וככל שהמשקל קטן יותר יש בגוף פחות נוזלים לדילול האלכוהול שנצרך. ככל שריכוז האלכוהול בדמך גבוה יותר, גדלה עוצמת השכרות.
”ערוּם [פיקח] ראה רעה ונסתר, ופתיים עברו ונענשו” (משלי כ״ב:3). בהתחשב בסכנות האורבות למי ששותה ונוהג, תהא זו פיקחות מצדך להחליט החלטה נחושה שלא לשלב בין השתיים. כך תחסוך מעצמך נכויות ופגיעות קטלניות, וגם תגלה כבוד לחיי הזולת.
עליך להיות נחוש בדעתך (1) לעולם לא לנסוע עם נהג ששתה ו־(2) לעולם לא לתת לחבר ששתה לנהוג. החבר אולי יכעס עליך, אבל כשתפוג מעליו השפעת השיכרון יש סיכוי שיודה לך. (השווה תהלים קמ״א:5.)
[תמונות]
לעולם אל תיסע עם נהג ששתה, ולעולם אל תיתן לחבר ששתה לנהוג
[תמונות בעמוד 262]
חברים, תוכניות טלוויזיה ולעתים גם ההורים עשויים להשפיע על בני־נוער להתחיל לשתות
[תמונה בעמוד 265]
אלכוהול, כשלא נצרך כהלכה, עלול ’לנשוך כנחש’
[תמונות בעמוד 269]
כך לעתים קרובות עולה בגורלם של מי ששותים ונוהגים