שיעור 34
בונה וחיובי
הוטל עלינו להכריז את הבשורה, להשמיע חדשות טובות. ישוע אמר: ”אבל תחילה צריך שהבשורה תוכרז לכל הגויים” (מר׳ י״ג:10). הוא בעצמו הציב דוגמה בכך ועיקר פעילותו היה ”לבשר את מלכות האלוהים” (לוקס ד׳:43). המסר שהיה בפי השליחים נקרא גם הוא ”בשורת אלוהים” ו”בשורת המשיח” (תסל״א ב׳:2; קור״ב ב׳:12). מסר כזה הינו בונה וחיובי.
בהתאם להכרזה של ”בשורת עולם” מפי המלאך ש”מעופף באמצע השמים”, אנו מפצירים באנשים: ”יראו את אלוהים ותנו לו כבוד” (ההת׳ י״ד:6, 7). אנו מספרים לאנשים באשר הם על האל האמיתי, שמו, תכונותיו הנהדרות, פעליו הנפלאים, מטרתו האוהבת, חובותינו כלפיו ודרישותיו מאיתנו. הבשורה כוללת גם את הידיעה שיהוה אלוהים ישמיד את הרשעים אשר ממיטים עליו חרפה ומקשים את החיים על הזולת. אך אין זה מסמכותנו לחרוץ משפט על אלה שאנו מבשרים להם. אנו רוצים בכל מאודנו שרבים ככל האפשר יקבלו את המסר המקראי ושהוא אכן יהיה בשורה טובה עבורם (מש׳ ב׳:20–22; יוח׳ ה׳:22).
המעט בנושאים שליליים. יש כמובן צדדים שליליים בחיים ואיננו מעלימים מהם עין. כדי להתחיל בשיחה, אפשר שתזכיר בעיה המעסיקה את האנשים בשטח ההטפה שלך ותדון בה בקצרה. אך אם תרחיב עליה את הדיבור, לא תצמח מכך תועלת רבה. אנשים שומעים השכם והערב חדשות רעות, ולכן אם תדבר איתם על דברים שליליים, הם יסגרו את דלתם בפניך או יאטמו את אוזנם לדבריך. כבר בתחילת השיחה, השתדל למקד תשומת לב באמיתות המרעננות שבדבר־אלוהים (ההת׳ כ״ב:17). מכאן שגם אם האדם לא ירצה להמשיך את השיחה, לפחות השארת לו חומר בונה וחיובי למחשבה. ייתכן שכתוצאה מכך הוא יגלה נכונות רבה יותר להקשיב בפעם אחרת.
בדומה לכך, אם נתבקשת לשאת נאום, אל תציף את הקהל במידע שלילי רק משום שהוא קיים בשפע. אם הנואם מדבר בהרחבה על כישלונם של שליטי אנוש, מדווח על פשע ואלימות ועל ההתפשטות המזעזעת של אי־מוסריות מינית, הוא עלול לדכא את המאזינים. דון בהיבטים שליליים של הנושא רק כשיש מועיל בכך. כמות מדודה של חומר מעין זה עשויה להפוך את נאומך ליותר אקטואלי. מידע זה יכול גם להצביע על גורמים עיקריים לבעיה ולהראות מדוע הפתרון המופיע במקרא מעשי. היכן שאפשר, דון בפרטים ספציפיים של הבעיה מבלי להאריך עליה את הדיבור.
בדרך כלל אי אפשר להשמיט את כל הפרטים השליליים מהנאום, וגם לא כדאי לעשות זאת. האתגר הוא להציג שילוב של חיובי ושלילי כך שבסך הכול ההשפעה תהיה חיובית. לשם כך עליך להחליט מה לכלול בנאום, מה להשמיט ומה להדגיש. ישוע האיץ במי שהאזינו לדרשת־ההר לא לחקות את צדקנותם של הסופרים והפרושים, והזכיר מספר דוגמאות כדי להמחיש את הנקודה (מתי ו׳:1, 2, 5, 16). עם זאת, במקום להתעכב על דוגמתם השלילית של אותם מנהיגי דת, התמקד ישוע בעזרה לזולת להבין את דרכי האמת של אלוהים ולחיות בהתאם להן (מתי ו׳:3, 4, 6–15, 17–34). לדבריו היתה השפעה חיובית להפליא.
שמור על נימה חיובית. אם אתה אמור לנאום לפני הקהילה על היבט מסוים של הפעילות המשיחית, השתדל להיות בונה ולא להישמע ביקורתי. ודא שאתה בעצמך עושה את מה שאתה מעודד אחרים לעשות (רומ׳ ב׳:21, 22; עב׳ י״ג:7). דבר מתוך אהבה ולא מתוך כעס (קור״ב ב׳:4). אם אתה בטוח שאחיך לאמונה רוצים להשביע את רצון יהוה, דבריך ישקפו זאת ותהיה לכך השפעה מועילה. שים לב כיצד השליח פאולוס ביטא ביטחון כזה בתסלוניקים א׳. ד׳:1–12, תסלוניקים ב׳. ג׳:4, 5 וכן בפילימון 4, 8–14, 21.
לעתים על זקני־הקהילה להתריע על התנהגות לא נבונה. אך נמיכות רוח תסייע להם לדבר אל אחיהם ברוח של ענווה (גל׳ ו׳:1). דבריהם צריכים להעיד על הכבוד שהם רוחשים לחברי הקהילה (פט״א ה׳:2, 3). המקרא מתרה במיוחד בבחורים צעירים להקפיד על גישה זו (טימ״א ד׳:12; ה׳:1, 2; פט״א ה׳:5). כאשר מתעורר הצורך בתוכחה, בהטלת מוסר או בתיקון, יש לעשות זאת על בסיס הכתוב במקרא (טימ״ב ג׳:16). לעולם אל לנואם להרחיב או לסלף את משמעות הפסוקים רק כדי לבסס השקפה מסוימת שהוא גיבש לעצמו. גם אם צריך לתת תוכחה או לתקן השקפה מסוימת, אפשר לשמור על נימה חיובית בנאום כאשר מדגישים בעיקר איך לא לעשות מעשים פסולים, איך לפתור בעיות, איך להתגבר על קשיים, איך לשוב לדרך הנכונה ואיך יש בכוחן של דרישות יהוה לשמור עלינו (תהל׳ קי״ט:1, 9–16).
כשאתה מכין את הנאום, הקדש מחשבה למילים שיסכמו כל נקודה עיקרית ואת הנאום כולו. המאזינים בדרך כלל זוכרים דברים אלה לזמן רב יותר. האם הם יהיו חיוביים?
בשיחות עם אחים לאמונה. משרתי יהוה מוקירים הזדמנויות להתרועע עם אחיהם באסיפות משיחיות. כך אנו מתרעננים רוחנית. המקרא מפציר בנו ’לעודד איש את רעהו’ כשאנו מתכנסים כדי לעבוד את אלוהים (עב׳ י׳:25). זה לא נעשה רק באמצעות נאומים או תשובות בזמן האסיפה, אלא גם במסגרת שיחות המתנהלות לפני האסיפות ואחריהן.
זה אומנם טבעי לשוחח על ענייני דיומא, אך מה שהכי מעודד אותנו הוא שיחות על נושאים רוחניים, לרבות חוויות משירותנו המקודש. גם התעניינות כנה זה בזה יכולה לבנות ולעודד.
עלינו להישמר שמא נושפע מהעולם סביבנו. פאולוס כתב למשיחיים באפסוס: ”הסירו את השקר ודברו אמת איש לרעהו, כי איברים אנחנו איש לרעהו” (אפ׳ ד׳:25). כדי לדבר אמת ולהסיר את השקר, אל לנו לרומם ולהאדיר דברים ואנשים שהעולם סוגד להם. כמו כן, ישוע הזהיר מפני ”מדוחי העושר” (מתי י״ג:22). כשאנו משוחחים זה עם זה, עלינו להיזהר שמא נוסיף על חזון התעתועים ונשווה זוהר לרכישת נכסים חומריים (טימ״א ו׳:9, 10).
כאשר פאולוס נתן הדרכה בנוגע לצורך לבנות את הזולת, הוא האיץ בנו לא לחרוץ משפט על אח או לבוז לו משום שהוא נמנע מדברים מסוימים בשל היותו ”חלש באמונה”, דהיינו עדיין לא הבין לעומק את היקף החופש המשיחי. ואכן, כדי לבנות אחרים בשיחותינו, עלינו להתחשב ברקע שלהם ובהתקדמותם הרוחנית. חבל שניתן ”אבן נגף או מכשול” לפני אחינו ואחיותינו (רומ׳ י״ד:1–4, 13, 19).
אלה המתמודדים עם בעיות קשות — מחלה כרונית, למשל — מעריכים שיחות בונות. ייתכן שאותו אדם משקיע מאמצים ניכרים כדי לבוא לאסיפות. אחרים המודעים למצבו אולי ישאלו: ”איך אתה מרגיש?” והוא ללא ספק יעריך את דאגתם. אולם, אפשר שמצב בריאותו אינו הנושא שהכי מעודד אותו. ביטויי הערכה ודברי שבח יכולים להועיל לו יותר ולחמם את לבו. האם אתה מבחין שהוא לא מפסיק לאהוב את יהוה ומחזיק מעמד על אף מצבו הקשה? האם תשובותיו באסיפה מעודדות אותך? האם תוכל לבנות אותו יותר אם תדבר איתו על הצדדים החזקים שלו ועל תרומתו לקהילה במקום להתרכז במגבלותיו? (תסל״א ה׳:11).
כדי ששיחותינו יהיו בונות ומעודדות, חשוב במיוחד להביא בחשבון את דעתו של יהוה על נושאי השיחה. אנשים מעם ישראל הקדום שדיברו בגנותם של נציגי יהוה והתלוננו על המן, עוררו את חמת זעמו של אלוהים (במ׳ י״ב:1–16; כ״א:5, 6). על מנת להוכיח שלמדנו לקח מדוגמאות אלה, עלינו לגלות כבוד לזקני־הקהילה ולהוקיר את המזון הרוחני שכיתת העבד הנאמן והנבון מספקת לנו (טימ״א ה׳:17).
בדרך כלל איננו מתקשים למצוא נושאים מועילים לשיחה עם אחינו המשיחיים. אך אם מישהו הופך ביקורתי מדי, טול יוזמה וכוון את השיחה לנתיב בונה ומעודד יותר.
ברצוננו לגלות תבונה כאשר אנו מבשרים לזולת, נואמים מן הבמה או משוחחים עם אחינו לאמונה. הבה נוציא מתוך אוצר לבבנו כל דבר ש”יש בו כדי לבנות, למען ישפיע נועם על השומעים” (אפ׳ ד׳:29).