פרק שלישי
נאמנים ליהוה חרף מבחנים
1, 2. על איזה רקע נכתב ספר דניאל?
המסך עולה והנה ספר הנבואות דניאל בימי מהפך רב־חשיבות המתחולל בעולם. אשור סופגת תבוסה, נינווה בירתה נפלה. מצרים ירדה מגדולתה והיא נאלצת להסתפק באיזור שמדרום לארץ יהודה. לעומתן, בבל צוברת במהירות כוח ונעשית למעצמה העיקרית המנסה לשלוט בעולם כולו.
2 פרעה נכו מלך מצרים, בניסיון נואש לעצור את התפשטותה של בבל דרומה, הוביל ב־624 לפה״ס את צבאו לכרְכְּמִיש שעל גדות חלקו הצפוני של נהר הפרת. קרב כַּרְכְּמִיש נודע כמאורע היסטורי גורלי. צבא בבל בפיקודו של יורש העצר, נבוכדנאצר, היכה את חיל פרעה נכו מכה ניצחת (ירמיהו מ״ו:2). בתנופת ניצחונו פלש נבוכדנאצר לסוריה ולארץ ישראל ולמעשה שם קץ לשלטון מצרים באיזור. רק מות נְבוֹפִּלְאֶסֶר אביו קטע זמנית את מסע כיבושיו.
3. מה היתה תוצאת מסעו הצבאי הראשון של נבונכדנאצר לירושלים?
3 כעבור שנה, שוב יצא נבוכדנאצר, הפעם כמלך בבל, למסעות כיבוש בסוריה ובארץ ישראל. באותה תקופה בא לירושלים לראשונה. המקרא אומר: ”בימיו עלה נבוכדנאצר מלך בבל, ויהי לו יהויקים עבד שלוש שנים וישָב וימרוד בו” (מלכים ב׳. כ״ד:1).
נבוכדנאצר בירושלים
4. כיצד יש להבין את כוונת הכתוב ”בשנת שלוש למלכות יהויקים” שבדניאל א׳:1?
4 המילים ”שלוש שנים” מעניינות במיוחד, לאור פֶּתח דבריו של דניאל: ”בשנת שלוש למלכות יהויקים מלך יהודה, בא נבוכדנאצר מלך בבל ירושלים ויצר עליה” (דניאל א׳:1). במלאות שלוש שנים למלכות יהויקים, שמָלך מ־628 ועד 618 לפה״ס, עדיין לא היה נבוכדנאצר ”מלך בבל” אלא יורש העצר. ב־620 לפה״ס הטיל נבוכדנאצר מס על יהויקים, שמרד בו כעבור כשלוש שנים. על כן, ב־618 לפה״ס, היא השנה השלישית למלכות יהויקים מטעם בבל, בא המלך נבוכדנאצר לירושלים בשנית כדי להעניש את יהויקים המורד.
5. מה השיג נבוכדנאצר במסעו הצבאי השני לירושלים?
5 בתום המצור ’נתן אדֹני בידו את יהויקים מלך יהודה ומקצת כלי בית האלוהים’ (דניאל א׳:2). יהויקים מת כנראה בתחילת המצור — אולי נרצח ואולי מת תוך כדי המרד (ירמיהו כ״ב:18, 19). בנו, יהויכין בן ה־18, ירש את כיסאו ב־618 לפה״ס, אך שלטונו נמשך שלושה חודשים ועשרה ימים בלבד, והוא נכנע ב־617 לפה״ס. (השווה מלכים ב׳. כ״ד:10–15.)
6. מה עשה נבוכדנאצר בכלי הקודש שבזז מבית־המקדש שבירושלים?
6 נבוכדנאצר בזז את כלי המקדש בירושלים ”ויביאם ארץ שנער בית אלוהיו; ואת הכלים הביא בית אוצר אלוהיו” מרדוך, שנקרא בלשון המקרא מרודך (דניאל א׳:2; ירמיהו נ׳:2). בכתובת בבלית צוטטו דברי נבוכדנאצר על מקדש מרדוך: ”אגרתי בו כסף וזהב ואבנים יקרות... ועשיתיהו לאוצר ממלכתי”. כלי קודש אלה יוזכרו שנית כשנקרא על ימי המלך בלשאצר (דניאל ה׳:1–4).
עילית צעירי ירושלים
7, 8. מה ניתן ללמוד מדניאל א׳:3, 4 ו־6 על הרקע של דניאל ושלושת רעיו?
7 לא רק אוצרות מקדש יהוה נלקחו בבלה. הכתוב אומר: ”ויאמר המלך לאשפנז רב סריסיו להביא מבני ישראל ומזרע המלוכה ומן הפַּרתְּמִים [האצולה], ילדים אשר אין בהם כל מום וטובי מראה ומשכילים בכל חוכמה ויודעי דעת, ומביני מדע, ואשר כוח בהם לעמוד בהיכל המלך” (דניאל א׳:3, 4).
8 מי נבחר? נאמר: ”ויהי בהם מבני יהודה, דניאל, חנניה, מישאל ועזריה” (דניאל א׳:6). מידע זה שופך אור על עברם הלא ידוע של דניאל ורעיו. שים לב, למשל, שהם היו ”מבני יהודה”, משבט המלוכה. בין שהיו משושלת המלוכה ובין שלא, סביר להניח שמוצאם במשפחות די מכובדות ובעלות השפעה. הם היו בריאים בגופם ובנפשם, וגם משכילים, חכמים, יודעי דעת ונבונים — וזאת בגיל שעדיין ניתן לכנותם ”ילדים”, אולי בשנות העשרֵה המוקדמות. אין ספק שדניאל ורעיו היו יוצאי דופן, עילית צעירי ירושלים.
9. מדוע אין כמעט ספק שהוריהם של דניאל ושלושת רעיו היו יראי אלוהים?
9 אין הכתוב מוסר מי היו הורי הנערים, אך אין כמעט ספק שהם היו יראי אלוהים ולא הקלו ראש באחריותם המשפחתית. בהתחשב בניוון המוסרי והרוחני שרווח בירושלים דאז, בייחוד בקרב ’זרע המלוכה והפרתמים’, ברור שתכונותיהם הטובות של דניאל ושלושת רעיו לא באו להם במקרה. איזה שברון לב חשו בוודאי ההורים למראה בניהם הנלקחים לארץ רחוקה! לוּ ידעו כיצד ישתלשלו הדברים, היו גאים בהם עד מאוד. מה חיוני שהורים יגדלו את ילדיהם ”במוסר יהוה ובתוכחתו”! (אפסים ו׳:4).
המערכה לחינוך מחדש
10. מה למדו הנערים העברים, ולאיזו מטרה?
10 מייד נפתחה המערכה לחינוך הגולים הצעירים מחדש. נבוכדנאצר, שרצה לוודא כי הנערים העברים ישתבְּצו וישתלבו בסדר הבבלי, ציווה על סריסיו ”ללמדם ספר ולשון כשדים” (דניאל א׳:4). אין מדובר בהשכלה רגילה. האנציקלופדיה הבינלאומית הסטנדרטית למקרא (The International Standard Bible Encyclopedia) מסבירה שהשכלה זו ”כללה את לימוד השוּמֵרית, האכדית, הארמית... ולשונות אחרות, וגם את לימוד הספרות הענפה שנכתבה בשפות אלה”. ”הספרות הענפה” התמקדה בהיסטוריה, מתמטיקה, אסטרונומיה ועוד. אך ”לתכנים דתיים בתחומים אלה, לניחוש העתיד וגם לאסטרולוגיה... היה [בַּלימוד] מקום נכבד”.
11. אילו צעדים ננקטו כדי לוודא שהנערים יאמצו לעצמם את אורח־החיים של חצר המלוכה הבבלית?
11 כדי שהנערים העברים יאמצו לחלוטין את המנהגים והתרבות של חצר המלוכה הבבלית, מינה ”להם המלך דבר יום ביומו מפת־בג המלך ומיין משתיו, ולגדלם שנים שלוש, ומקצתם [כלומר, ובתום שנים אלה] יעמדו לפני המלך” (דניאל א׳:5). ”וישם להם שר הסריסים שמות. וישם לדניאל בלטשאצר ולחנניה שדרך ולמישאל מישך ולעזריה עֲבֵד נגו” (דניאל א׳:7). נהוג היה בימי המקרא לקרוא לאדם בשם חדש בעקבות מאורע חשוב בחייו. יהוה שינה, למשל, את שמם של אברם ושרי לאברהם ושרה (בראשית י״ז:5, 15, 16). אם אדם שינה את שמו של אדם אחר, היתה זו עדות ברורה לסמכותו או לשלטונו עליו. כאשר נתמנה יוסף לאחראי על מזון מצרים, קרא פרעה את שמו צָפְנַת פַּעְנֵחַ (בראשית מ״א:44, 45; השווה מלכים ב׳. כ״ג:34; כ״ד:17).
12, 13. מדוע ניתן לומר ששינוי שמם של הנערים העברים היה ניסיון למוטט את אמונתם?
12 שינוי שמם של דניאל ושלושת רעיו העברים היה רב־משמעות. הוריהם נתנו להם שמות הקשורים לעבודת יהוה. ”דניאל” פירושו ”שופטִי אל”. ”חנניה” פירושו ”חנן יהוה”. אפשר שמשמעות השם ”מישאל” היא ”מי כאל?” ו”עזריה” פירושו ”עָזר יהוה”. אין ספק שהורי הנערים קיוו בכל לבם שבניהם יגדלו בהדרכתו של יהוה אלוהים ויהיו לעובדיו המסורים והנאמנים.
13 אך השמות החדשים שניתנו לארבעת העברים היו קשורים כולם באלי כזב, מה שרמז שאלים אלה הביסו את אלוהי האמת. איזה ניסיון ערמומי למוטט את אמונת הנערים!
14. מה היתה משמעות שמותיהם החדשים של דניאל ושלושת רעיו?
14 שמו של דניאל הוסב לבלטשאצר, ומשמעו ”שמור את המלך”. זוהי כנראה צורה מקוצרת של תחינה לעזרה המופנית לאל בֵּל (מרדוך), ראש אלי בבל. גם אם לא נבוכדנאצר הוא שבחר לדניאל את שמו, היה הוא גאה לומר ששם זה ’כשם אלוהיו’ (דניאל ד׳:5). חנניה נקרא שדרך, שלדעת בני סמכא הוא שם מורכב שהוראתו ”מצוות אקו”. מעניין לציין כי אקו היה שמו של אל שומרי. מישאל נקרא מישך (אולי מִישאַקוּ), שהוא כנראה סילוף מחוכם של ”מי כאל?” ל”מי שווה לאקו?” שמו הבבלי של עזריה היה עבד נגו שפירושו מן הסתם ”עבד של נגו”. ”נגו” הוא גרסה שונה של ”נבו”, אל, שעל שמו נקראו כמה ממלכי בבל.
נחושים להישאר נאמנים ליהוה
15, 16. לאילו סכנות נקלעו דניאל ורעיו, ומה עשו בנידון?
15 השמות הבבליים, תוכנית החינוך מחדש והתזונה המיוחדת, כולם היו ניסיון לגרום לדניאל ושלושת רעיו לא רק להתבולל באורח החיים הבבלי, אלא גם להרחיקם מיהוה אלוהיהם, מהחינוך ומהרקע הדתי שלהם. מה יעשו הנערים לנוכח כל הלחצים והפיתויים?
16 נאמר בהשראת אלוהים: ”וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל בפתבג [במעדני] המלך וביין משתיו” (דניאל א׳:8). אומנם רק שמו של דניאל מוזכר, אך בהמשך מתחוור ששלושת רעיו עמדו לצדו. המילים ’וישם על לבו’ מלמדות כי ההדרכה, שהקנו לדניאל הוריו ואנשים אחרים, אכן חדרה ללבו. חינוך דומה הנחה בוודאי גם את שלושת האחרים בהחלטותיהם. הדבר מבליט עד כמה חשוב ללמד את ילדינו, גם כשנראה שהם צעירים מלהבין (משלי כ״ב:6; טימותיאוס ב׳. ג׳:14, 15).
17. מדוע סירבו דניאל ורעיו למזון המלך אך הסכימו להשתתף ביתר התוכניות?
17 מדוע סירבו הנערים העברים למעדנים וליין אך הסכימו להשתתף ביתר התוכניות? השיקול של דניאל ”אשר לא יתגאל [ייטמא]” מבהיר זאת. החובה ללמוד ”ספר ולשון כשדים” והשמות הבבליים אומנם מקוממים, אך לא בהכרח יטמאו את האדם. תן דעתך למקרה של משה שהתרחש כמעט אלף שנים קודם לכן. משה היה נאמן ליהוה אף ש”לוּמד בכל חוכמת המצרִים”. החינוך שקיבל מהוריו הקנה לו בסיס איתן. בעקבות זאת, ”כאשר גדל משה, מתוך אמונה סירב להיקרא בן לבת פרעה ובחר להתענות עִם עַם אלוהים מלהתענג לשעה בתענוגי החטא” (מעשי השליחים ז׳:22; עברים י״א:24, 25).
18. כיצד יכול היה מזון המלך לטמא את הנערים העברים?
18 כיצד יכול היה מזון המלך לטמא את הנערים? ראשית, בין המעדנים היו אולי מאכלים שאכילתם נאסרה בתורת משה. הבבלים אכלו, למשל, חיות טמאות שלפי התורה אסור היה לבני ישראל לאוכלן (ויקרא י״א:1–31; כ׳:24–26; דברים י״ד:3–20). שנית, הבבלים לא נהגו לשפוך את דם החיות השחוטות על הארץ לפני שאכלו את בשרן. אכילת בשר על דמו היתה הפרה מוחלטת של חוק יהוה (בראשית ט׳:1, 3, 4; ויקרא י״ז:10–12; דברים י״ב:23–25). שלישית, עובדי אלי הכזב נהגו להקריב את מזונם לאלילים ואחרי כן לאוכלו בסעודת קודש. לעובדי יהוה אין כל חלק בכך! (השווה קורינתים א׳. י׳:20–22.) זאת ועוד, בכל גיל אין זה בריא להרבות באכילת מאכלים כבדים ובשתיית משקאות חריפים דבר יום ביומו, כל שכן בצעירותנו.
19. אילו צידוקים יכלו למצוא להם הנערים העברים, אך מה עזר להם להגיע למסקנה הנכונה?
19 גם אם אדם יודע כיצד יש לנהוג, נדרש ממנו אומץ רב יותר כדי לנהוג כשורה בשעת לחץ או פיתוי. דניאל ושלושת רעיו יכלו לחשוב בלבם שהוריהם וידידיהם רחוקים ולא ייוודע להם מה הם עשו, או שזה צו המלך, לכן אין להם ברירה, מחובתם לציית. מלבד זאת, אין ספק שנערים אחרים השתתפו בכך בחפץ לב וראו בזה זכות ולא קושי. אך חשיבה מוטעית מעין זו יכלה להפילם בנקל למלכודת החטא במסתרים, פח הלוכד צעירים רבים. הנערים העברים ידעו ש”בכל מקום עיני יהוה”, וש”את כל מעשה האלוהים יביא במשפט על כל נעלם, אם טוב ואם רע” (משלי ט״ו:3; קהלת י״ב:14). הבה נפיק לקח מדרך פעולתם של צעירים נאמנים אלה.
אומץ והתמדה מניבים גמול
20, 21. איזו פעולה נקט דניאל, ומה אירע בעקבות זאת?
20 דניאל שם על לבו לעמוד בפני השפעות משחיתות, ופעל לפי החלטתו זו. ”ויבקש משר הסריסים אשר לא יתגאל” (דניאל א׳:8). שים לב שהמילה ”ויבקש” מעידה על פעולה ממושכת. בדרך כלל דרושה התמדה כדי להצליח לעמוד בפיתויים או להתגבר על חולשות מסוימות (גלטים ו׳:9).
21 במקרה של דניאל, ההתמדה השתלמה. ”ויתן האלוהים את דניאל לחסד ולרחמים לפני שר הסריסים” (דניאל א׳:9). הכל הסתדר לבסוף. אך לא מפני שדניאל ורעיו היו נאים ונבונים, אלא עקב ברכת יהוה. דניאל זכר בוודאי את המשל העברי: ”בטח אל יהוה בכל לבֶּך ואל בינתך אל תישען. בכל דרכיך דעהו, והוא יישר אורחותיך” (משלי ג׳:5, 6). יישום עצה זו הניב גמול.
22. מדוע היתה התנגדות שר הסריסים די מוצדקת?
22 בתחילה התנגד שר הסריסים: ”ירא אני את אדוני המלך, אשר מינה את מאכלכם ואת משתיכם. אשר למה יראה את פניכם זועפים מן הילדים אשר כגילכם, וחייבתם את ראשי למלך?” (דניאל א׳:10) טענתו ופחדיו היו מוצדקים. המלך נבוכדנאצר לא היה מוחל על אי ציות, ושר הסריסים הבין כי ’ראשו’ בסכנה אם לא ימלא אחר הוראותיו. מה יעשה דניאל?
23. כיצד גילה דניאל חוכמה ותבונה בדרך שפעל?
23 כאן באו לידי ביטוי חוכמתו ותבונתו. דניאל הצעיר בוודאי נזכר במשל: ”מענה רך ישיב חימה, ודבר עצב יעלה אף” (משלי ט״ו:1). הוא לא עמד על כך שימלאו את בקשתו פן יעורר זעם ויהפוך לקדוש מעונה, אלא הניח לעניין. ברגע המתאים פנה אל ”המלצר”, כלומר אל השומר, שהיה אולי מוכן לתת לנערים מעט יותר מרחב פעולה, משום שלא נדרש לתת את הדין ישירות למלך (דניאל א׳:11).
ההצעה לעשות ניסיון עשרה ימים
24. איזה ניסיון הציע דניאל לעשות?
24 דניאל הציע לשומר לעשות ניסיון: ”נס נא את עבדיך ימים עשרה, ויתנו לנו מן הזֵרֹעִים ונאכלה ומים ונשתה. ויֵרָאו לפניך מראינו ומראה הילדים האוכלים את פתבג המלך, וכאשר תראה עשה עם עבדיך” (דניאל א׳:12, 13).
25. מה כלול כנראה ב”זֵרֹעִים” שאכלו דניאל ושלושת רעיו?
25 האם בתום עשרה ימים של ’זרועים ומים’ הם ייראו ”זועפים”, דהיינו מדוכדכים, בהשוואה לאחרים? המילה ”זֵרֹעִים” עניינה בעיקר בזרעונים, כלומר ירקות וקטניות. בתרגומי מקרא מסוימים היא תורגמה ל”קטניות”, המוגדרות כ”צמחי תרבות כגון אפונה, שעועית, עדשים ופול שזרעיהם הם גרגירים... [ה]משמשים למאכל”. יש למדנים הסבורים שמן ההקשר ניתן להבין שתזונת הנערים לא הסתכמה בזרעונים אכילים. ספר עיון מציין: ”דניאל ורעיו ביקשו בעצם להחליף את המזון העשיר ומיני הבשר שעלו על שולחן המלך בתפריט ירקות פשוט שאכלו יתר העם”. הירקות כללו כנראה מנות מזינות שבהן בצלים, כְּרֵשָׁה, מלונים, מלפפונים, עדשים, שום ושעועית וכן לחם מקמח דגנים שונים. אין ספק שאיש לא יראה בתפריט זה ’מנת רעב’. נראה שהשומר הבין זאת. ”וישמע להם לדבר הזה וינסם ימים עשרה” (דניאל א׳:14). ומה היתה התוצאה?
26. מה קרה מקץ עשרת ימי הניסיון, ומדוע?
26 ”ומקצת [בתום] ימים עשרה נראה מראיהם טוב ובריאי בשר מן כל הילדים האוכלים את פתבג המלך” (דניאל א׳:15). אין לראות בזה ראיה לכך שצמחונוּת עדיפה על תפריט המכיל בשר. עשרה ימים הם פרק זמן קצר להשגת תוצאות נראות לעין בכל תזונה שהיא, אך לא ליהוה השם לו משהו למטרה. ”ברכת יהוה היא תעשיר ולא יוסיף עצב עימה”, נאמר בדבר־אלוהים (משלי י׳:22). ארבעת הנערים העברים שמו מבטחם ביהוה והאמינו בו, והוא לא עזבם. במקרה אחר, מאות שנים אחרי כן, לא בא מזון לפיו של ישוע המשיח במשך 40 יום. על זאת ציטט את הכתוב בדברים ח׳:3: ”לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם”. המקרה של דניאל ורעיו הוא דוגמה קלאסית לכך.
חוכמה והשכֵּל במקום פתבג ויין
27, 28. כיצד היתה התזונה שבחרו דניאל ושלושת רעיו הכנה לקראת הקשיים שנכונו להם?
27 הניסיון ארך עשרה ימים בלבד, אבל התוצאות היו משכנעות ביותר. ”ויהי המלצר נושא את פתבגם ויין משתיהם ונותן להם זרעונים” (דניאל א׳:16). לא דרוש לנו דמיון פורה במיוחד כדי לתאר לעצמנו מה היתה דעתם של יתר הנערים בתוכנית ההכשרה על דניאל ורעיו. הם בוודאי חשבו שזה טיפשי מאוד לוותר מדי יום על סעודה דשנה מאת המלך בעבור ירקות. אך ציפו לנערים העברים עוד מבחנים וניסיונות אדירים, וכדי לעמוד בהם נדרשו להם צלילות־דעת ועירנות רבה ביותר. אך מה שעתיד לעזור להם יותר מכל לעמוד במבחני אמונה אלה הם אמונתם וביטחונם ביהוה. (השווה יהושע א׳:7.)
28 יהוה עמד לימין צעירים אלה, וכראיה לכך קְרא את הכתוב: ”והילדים האלה, ארבעתם, נתן להם האלוהים מדע והשכֵּל בכל ספר וחוכמה, ודניאל הבין בכל חזון וחלומות” (דניאל א׳:17). לא היה די בחוסן גופני ובבריאות כדי לעזור לנערים להתמודד עם הרגעים הקשים שנכונו להם. ”כי תבוא חוכמה בלבך ודעת לנפשך יִנעם. מזימה תשמור עליך, תבונה תנצרכה. להצילך מדרך רע” (משלי ב׳:10–12). בסגולות אלה חנן יהוה את ארבעת הנערים הנאמנים כדי להכינם לקראת הבאות.
29. כיצד עלה בידו של דניאל ’להבין בכל חזון וחלומות’?
29 נאמר כי ”דניאל הבין בכל חזון וחלומות”. אין פירושו של דבר שהיו לדניאל כוחות טמירים. מעניין לציין שאף שדניאל נחשב לאחד מגדולי הנביאים, מעולם לא האצילה עליו הרוח לכתוב הצהרות כגון ”כה אמר אדני יהוה” או ”כה אמר יהוה צבאות” (ישעיהו כ״ח:16; ירמיהו ו׳:9). אך רק בהשראת רוח־הקודש יכול היה דניאל להבין ולפרש חזונות וחלומות אשר גילו את מטרת יהוה.
לבסוף, המבחן הגורלי
30, 31. כיצד הועילה לדניאל ורעיו דרך הפעולה שבחרו?
30 תמו להן שלוש שנות החינוך מחדש ועיצוב חזות הנערים. המבחן הגורלי הגיע — ריאיון אישי עם המלך. ”ולמקצת הימים אשר אמר המלך להביאם, ויביאם שר הסריסים לפני נבוכדנצר” (דניאל א׳:18). הגיעה השעה שארבעת הנערים ימסרו דין וחשבון. האם תועיל להם דבקותם בחוקי יהוה והיבדלותם מאורחות הבבלים?
31 ”וידבר איתם המלך, ולא נמצא מכולם כדניאל, חנניה, מישאל ועזריה; ויעמדו לפני המלך” (דניאל א׳:19). איזו הוכחה ניצחת לצדקת דרכם באותן שלוש שנים! הם לא יצאו מדעתם כשהחליטו לדבוק בתזונה שציוו אמונתם ומצפונם. נאמנות דניאל ורעיו ב’מעט’, הניבה הרבה ברכות. כל הצעירים שהשתתפו בתוכנית ההכשרה שאפו ’לעמוד לפני המלך’. המקרא אינו מציין אם זכות זו נפלה רק בחלקם של ארבעת העברים. מכל מקום, נאמנותם אכן הניבה ”עֵקֶב [גמול] רב” (תהלים י״ט:12).
32. באיזה מובן נפלה בחלקם של דניאל, חנניה, מישאל ועזריה זכות גדולה מן הזכות לשרת בחצר המלך?
32 ”חזית איש מהיר במלאכתו? לפני מלכים יתייצב”, נאמר בכתבי־הקודש (משלי כ״ב:29). המלך נבוכדנאצר בחר בדניאל, חנניה, מישאל ועזריה להתייצב לפניו, להיות מאנשי חצרו. ניתן לראות כיצד יד יהוה מכוונת את השתלשלות העניינים כדי שבאמצעות נערים אלה, ובמיוחד באמצעות דניאל, ייוודעו היבטים חשובים של מטרתו. אומנם היה זה כבוד להשתייך לחצר המלוכה של נבוכדנאצר, אך לשמש כלי כה נפלא בידי מלך היקום, יהוה, נחשב לכבוד רב בהרבה.
33, 34. (א) מדוע התרשם המלך מארבעת הנערים העברים? (ב) איזה לקח ניתן ללמוד מקורותיהם של ארבעת העברים?
33 עד מהרה הבין נבוכדנאצר כי ההשכל והחוכמה, שבהם חנן יהוה את ארבעת הנערים העברים, נעלים בהרבה על חוכמת יועציו וחכמיו. ”וכל דבר חוכמת בינה אשר ביקש מהם המלך, וימצאם עשר ידות על כל החרטומים [ו]האשפים אשר בכל מלכותו” (דניאל א׳:20). וכי יש ספק בכך? ה”חרטומים” וה”אשפים” הסתמכו על השכלה בבלית רוויה אמונות טפלות, ואילו דניאל וחבריו נשענו על החוכמה אשר ממעל. הרי אין מה להשוות, הן אינן שקולות זו לזו.
34 השנים חלפו ודבר כמעט לא השתנה. במאה הראשונה לספירה, כאשר הפילוסופיה היוונית והחוק הרומי משלו בכיפה, כתב השליח פאולוס בהשראת אלוהים: ”כי חוכמת העולם הזה היא סכלות בעיני אלוהים, שהרי כתוב: ’לוכד חכמים בעורמם’. ועוד: ’יהוה יודע מחשבות אדם, כי־המה הבל’. על כן, אל יתהלל איש בבני אדם” (קורינתים א׳. ג׳:19–21). אנו, החיים כיום, צריכים לדבוק במה שלימדָנו יהוה ולא להסתנוור בנקל מן הברק והזוהר של העולם (יוחנן א׳. ב׳:15–17).
נאמנים עד הקץ
35. מה עוד מסופר על שלושת רעיו של דניאל?
35 אמונתם העזה של חנניה, מישאל ועזריה מומחשת שוב בדרמתיות בדניאל ג׳, שם מסופר על צלם הזהב שהקים נבוכדנאצר בבקעת דוּרָא ועל מבחן כבשן האש. עברים יראי אלוהים אלה היו נאמנים ליהוה בוודאי עד יום מותם, שהרי עליהם רמז השליח פאולוס כשכתב על מי ”אשר באמונה... כיבו גבורת האש” (עברים י״א:33, 34, דל׳). בכך הציבו מופת לעובדי יהוה, צעירים כמבוגרים.
36. איזו קריירה מזהירה היתה לדניאל?
36 ומה באשר לדניאל? בפסוק החותם את הפרק הראשון נאמר: ”ויהי דניאל עד שנת אחת לכורש המלך”. ההיסטוריה מלמדת שכורש כבש את בבל בִּן לילה, ב־539 לפה״ס. ברור שבזכות השם שיצא לו ובזכות מעמדו הרם, המשיך דניאל לשרת בחצרו של כורש. בדניאל י׳:1 נאמר כי ”בשנת שלוש לכורש מלך פרס”, גילה יהוה דבר חשוב לדניאל. אם היה בשנות העשרֵה לחייו כשהוגלה בבלה ב־617 לפה״ס, הרי שהיה כמעט בן מאה כשקיבל את החזון האחרון. בהחלט קריירה ארוכה ומבורכת של שירות נאמן ליהוה!
37. אילו לקחים ניתן להפיק מבחינת הפרק הראשון בספר דניאל?
37 הפרק הראשון בספר דניאל אינו מגולל רק את סיפור עמידתם של ארבעה נערים נאמנים במבחני אמונה. הוא מראה שיהוה יכול להשתמש במי שהוא חפץ לביצוע מטרתו. הכתוב מוכיח שאם יהוה מרשה לנו לעבור מה שנראה כאסון, זה עשוי לשרת מטרה טובה. הוא גם מספר לנו שהנאמן במעט יקצור גמול רב.
מה הבנת?
• מהו הרקע של דניאל ושלושת רעיו הצעירים?
• כיצד החינוך הטוב שקיבלו ארבעת הנערים העברים עמד למבחן בבבל?
• כיצד גמל יהוה לארבעת העברים על עמדתם האמיצה?
• אילו לקחים יכולים להפיק משרתי יהוה בני־זמננו מדניאל ושלושת רעיו?
[תמונה על כל העמוד בעמוד 30]