פרק ה׳
’בקש את יהוה’ ועבדהו כרצוי בעיניו
1. מאילו ברכות אתה נהנה במחיצת משרתי אלוהים?
מה גדולה הזכות שנפלה בחלקך לדעת את יהוה, אל המגשים נבואות! באפשרותך ליהנות מהיחסים שתיאר הנביא הושע: ”וְאֵרַשְׂתִיךְ לי באמונה וידעתְּ את יהוה”. הושע ניבא שבשובם מגלות בבל, יחיו עם אלוהים בהשקט ובבטחה בתנאי גן עדן. באותו אופן, משרתי אלוהים בימינו נהנים משגשוג וביטחון רוחניים במעין תנאים גן עדניים (הושע ב׳:20–22). אתה נושא כעת את שם אלוהים כאחד ממשרתיו המוקדשים — כעד־יהוה — וברצונך להמשיך בכך עד אין קץ (ישעיהו מ״ג:10, 12; מעשי השליחים ט״ו:14).
עמוס
2, 3. (א) מדוע שנא יהוה את פולחנו של עמו הקדום? (ב) מדוע עלינו לתת את הדעת למסרי הנביאים?
2 עם ישראל הקדום היו מוקדשים ליהוה, ויהוה נתן להם מצוות ששום עם אחר לא קיבל (דברים ד׳:33–35). למרות זאת, בסוף המאה התשיעית לפה״ס הידרדר מצבם של בני ישראל עד כדי כך שאלוהים אמר להם ביד הנביא עמוס: ”שנאתי, מאסתי חגיכם. ... אם תעלו לי עולות, ומנחותיכם לא ארצה” (עמוס ה׳:21, 22). אומנם אלוהים אינו אומר זאת לקהילתו הכלל עולמית בימינו, אך התוכל לשער בנפשך מה היית חש אילו מילים אלו היו מופנות אליך? האם יש כאן לקח שכל אחד מאיתנו יכול ללמוד?
3 בימים ההם התיימרו עם אלוהים לעבוד את יהוה כרצוי בעיניו, אלא שרבים מהם עבדו אלילים. הם סגדו לאלילים כגון האל הכנעני הבעל ולפסלי עגלים, וזבחו זבחים בבמות. הם השתחוו לצבא השמיים ובד בבד נשבעו שבועות ליהוה. משום כך, שלח אלוהי האמת נביאים להאיץ בהם לשוב אליו ואל עבודתו הטהורה (מלכים ב׳. י״ז:7–17; כ״א:3; עמוס ה׳:26). ברור אפוא שגם אצל משרתי אלוהים מוקדשים ייתכנו תחומים מסוימים הטעונים תיקון — מעשים או גישות שעליהם לבחון ולוודא שהם רצויים בעיני יהוה.
”דעת אלוהים”
4. אילו תנאים שררו בימי המלך ירבעם ה־2?
4 חשוב על זמנם של נביאי התרי עשר הראשונים. הם ניבאו בשם אלוהים כי יום יהוה יבוא על ממלכת ישראל בת עשרת השבטים. ואולם, על פניו שררה בממלכה אווירה של שפע. נבואת יונה התגשמה במדויק, והמלך ירבעם ה־2 השיב לתחומי ישראל את השטח שהשתרע מדמשק עד ים המלח (מלכים ב׳. י״ד:24–27). ירבעם עשה את הרע בעיני יהוה, אך יהוה נהג באורך רוח ולא רצה למחות את עם ישראל מעל פני האדמה. הוא נתן להם זמן כדי להתחרט ו’לדרוש אותו למען יחיו’ (עמוס ה׳:6).
5. מאיזו סיבה מאס יהוה בבני ישראל?
5 בני ישראל נהנו משפע חומרי ויכלו לנצל את הזמן הזה על מנת לשוב ליהוה. לשם כך היה עליהם להכירו טוב יותר ולחתור לעשיית הרצוי בעיניו. אבל הם היו בעלי ביטחון עצמי מופרז וחשו כי ’לא תגיש ותקדים בעדם הרעה’ (עמוס ט׳:10). ניתן לומר שהם שכחו את יהוה במובן זה שהם ”שבעו ויָרָם ליבם” (הושע י״ג:6). בל נראה בכך היסטוריה קדומה שאין לה כל נגיעה אלינו. שים לב מדוע היה ליהוה ריב עם בני ישראל: ”כי אתה הדעת מאסת, ואמאסאך מִכָּהֵן לי”. הם היו מוקדשים ליהוה והיו מוקפים בבני משפחה שהיו אף הם מוקדשים ליהוה. אך כיחידים חסרה להם ”דעת אלוהים” (הושע ד׳:1, 6).
6. באיזה מובן חסרה לבני ישראל דעת אלוהים?
6 לא שדברי אלוהים מעולם לא הגיעו לאוזניהם, שהרי ההורים נדרשו להורות את תורתו לילדיהם. סביר להניח שרובם שמעו חלק מסיפורי התנ״ך מפי הוריהם או בקרב קהל עם או תוך כדי שיחות עם אחרים (שמות כ׳:4, 5; דברים ו׳:6–9; ל״א:11–13). לדוגמה, הם הכירו את פרשת הקמת עגל הזהב בידי אהרון בשעה שמשה קיבל את עשרת הדיברות בהר סיני (שמות ל״א:18 עד ל״ב:9). מכאן שבני ישראל בימי הנביאים ידעו במידת מה את התורה ושמעו על מאורעות היסטוריים. על אף זאת, ידיעותיהם לא הניבו פרי ולא הניעו אותם לעבוד את אלוהים כרצוי בעיניו.
מה עלול לגרום למשיחי להתחיל לשכוח את יהוה?
7. (א) איך זה שבני ישראל סרו בכזו קלות מעִם יהוה? (ב) כיצד עלול המשיחי להתחיל ’לשכוח את עושהו’?
7 אולי אתה תוהה, ’איך זה שבני ישראל סרו בכזו קלות מעִם יהוה?’ הושע תיאר את התהליך: ”וישכח ישראל את עושהו” (הושע ח׳:14). לא שבני ישראל לקו לפתע במחלת השכחה ויהוה פרח מזכרונם. הכוונה היא שהם אט אט חדלו להבין עד כמה חשוב לעובדו כרצוי בעיניו. האם לדעתך עלול המשיחי ליפול באותה מלכודת? קח לדוגמה אדם המתייחס לפרנסת משפחתו ברצינות (טימותיאוס א׳. ה׳:8). מטבע הדברים, עבודתו החילונית חשובה לו. והנה צץ דבר מה, והוא רואה לנכון להיעדר מכמה אסיפות ולעבוד שעות נוספות. עם הזמן פחות קשה לו להחמיץ אסיפות, והוא עושה כן בתדירות גבוהה יותר. אט אט מתקררים יחסיו עם אלוהים — הוא מתחיל ’לשכוח את עושהו’. תהליך דומה עלול להתרחש בחייו של משיחי שהוריו או קרובי משפחה אחרים שלו אינם עדי־יהוה. הוא מתקשה לקבוע כמה זמן להקדיש להם ומתי לבלות עימם (שמות כ׳:12; מתי י׳:37). ומה באשר לכמות הזמן ותשומת הלב שהוא מפנה לטיולים, לתחביבים ולצורות בילוי אחרות?
8. מה ציין המונח ”נקיון שיניים” בימי עמוס?
8 אנו לומדים את דבר אלוהים ומיישמים את הנלמד הלכה למעשה. על כל פנים, מוטב שכל אחד מאיתנו ישים לב למונח המופיע בספר עמוס: ”נקיון שיניים”. ביד עמוס הזהיר אלוהים את עמו: ”וגם אני נתתי לכם נקיון שיניים בכל עריכם וחוסר לחם בכל מקומותיכם” (עמוס ד׳:6). הניקיון לא נבע מצחצוח השיניים, אלא מהיעדר מזון; הם סבלו מחרפת רעב. בנוסף, הייתה זו אזהרה מפני רעב מסוג אחר, ”לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דברי יהוה” (עמוס ח׳:11).
הייתכן שמשיחי יגווע ברעב אף שמסביבו שפע רוחני?
9, 10. (א) כיצד עלול המשיחי לגווע ברעב רוחני? (ב) מדוע עלינו להיות ערים לסכנה זו?
9 דברי עמוס מתגשמים מבחינה רוחנית במצב העגום שבו נתונה הנצרות. לעומת זאת, ”ארובות השמיים” פתוחות מעל משרתי אלוהים בעולם כולו, והם מבורכים בשפע של מתנות רוחניות (מלאכי ג׳:10; ישעיהו ס״ה:13, 14). אבל כדאי שהמשיחי ישאל את עצמו, ’באיזו מידה אני אישית ניזון מן המזון הרוחני הזה?’ מעניין לציין שחוקרים גילו כי חיות מעבדה שמרכז הרעב במוחן ניזוק, איבדו את תאבונן עד כדי כך שגוועו למוות אף שהיה מסביבן מזון רב! שמא עלול מרכז הרעב הרוחני של המשיחי להינזק עד כדי כך שהוא יחל לגווע ברעב אף שמסביבו שפע של מזון רוחני?
10 בחן את מצבך האישי ותן דעתך לנקודות הבאות: יהוה סיפק לבני ישראל מזון רוחני לרוב. הם קיבלו את התורה שאיפשרה להם לחזק את יחסיהם עימו. הייתה להם תוכנית חינוך שבמסגרתה הטמיעו בלב ילדיהם את דעת אלוהים, והיו בקרבם נביאים שעזרו להם להבין מהו רצון אלוהים. למרות זאת, הם החלו לשכוח את יהוה. המקרא מוסר שבימי הושע הם ’שבעו [חומרית] ורם ליבם’ (הושע י״ג:6; דברים ח׳:11; ל״א:20). עלינו להיות ערים לסכנה זו יום יום לבל יאפילו עניינינו החומריים על יחסינו עם אלוהים (צפניה ב׳:3).
שים לב לדברים החשובים יותר
11, 12. (א) מדוע היה על הנביאים בימי עוזיהו לעודד את העם לשוב אל יהוה? (ב) איזה דבר הכרחי הבליט יואל?
11 במלוך ירבעם ה־2 על ישראל, מָלך עוזיהו (שנקרא גם עֲזַרְיָה) על יהודה. הוא הרחיב את גבולות ממלכתו ופיתח את ירושלים. עוזיהו ”החזיק עד למעלה”, כלומר הפגין עוצמה רבה, משום ש’אלוהים עזר לו’. הוא התמיד ’לעשות את הישר בעיני יהוה’ ו’דרש את אלוהים’. ואולם, רבים ביהודה המשיכו להקטיר בבמות (דברי הימים ב׳. כ״ו:4–9).
12 אף שהעם ביהודה ובישראל נשאו את שם אלוהים, לא אחת שילבו בפולחנם מנהגים שלא היו רצויים בעיניו. בתגובה ניסו הנביאים לעזור להם להבחין בין עבודת אלוהים האמיתית לבין עבודת כזב. ”שובו עָדַי [עד אליי] בכל לבבכם, ובצום ובבכי ובמִסְפֵּד”, הפציר אלוהים ביד יואל (יואל ב׳:12). שים לב שאלוהים רצה כי עמו ישוב אליו ’בכל לבבם’. כן, הבעיה הייתה נעוצה בליבם (דברים ו׳:5). הם למעשה עבדו את יהוה רק כדי לצאת ידי חובה, וליבם לא היה שלם עימו. שוב ושוב הדגיש אלוהים דרך נביאיו עד כמה חשוב לנהוג בחסד, בצדק ובענווה — תכונות הקשורות כולן ללב (מתי כ״ג:23).
13. מה היה על שבי ציון להביא בחשבון?
13 כעת שים לב למה שאירע לאחר ששבו היהודים למולדתם. הגם שעבודת אלוהים האמיתית הושבה על כנה, לא הכול התנהל כשורה. היהודים קיימו צומות לזכר אירועים שאירעו סביב חורבן ירושלים. יהוה שאל: ”הצום צמתוני אני?” כלומר, האם באמת צמתם עבורי? העיר נחרבה כביטוי לצדק האלוהי, ולא צריך היה לקונן על כך. במקום להביט לאחור אל העבר ולצום לאות אבל, היה על היהודים ההם לשוש ולשמוח במועדים טובים על שום הברכות הנלוות לעבודת אלוהים האמיתית (זכריה ז׳:3–7; ח׳:16, 19). כמו כן, היה עליהם לשים לב לעניינים אחרים. אילו עניינים? ”משפט אמת שפוטו; וחסד ורחמים עשו איש את אחיו... ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם” (זכריה ז׳:9, 10). כולנו יכולים להפיק תועלת ממה שלימדו הנביאים הללו את עם אלוהים ביחס לעבודת יהוה בלב ונפש.
14. (א) מה היה על שבי ציון לעשות כחלק מעבודת אלוהים? (ב) כיצד הדגישו הנביאים את הצדדים החשובים יותר של עבודת אלוהים?
14 מה כרוך בעבודת אלוהים בלב ונפש? ובכן, מה נדרש מעם אלוהים לפני ואחרי הגלות? נדרש מהם לחיות על־פי ערכי המוסר של אלוהים. בנוסף, היו פעולות או צעדים מסוימים שדרשה התורה, וביניהם המצווה להתקהל כדי לשמוע מהו רצון אלוהים וללומדו. יתרה מזו, אלוהים שלח את נביאיו שידגישו את הצורך לפתח ולהפגין חסד, צדק, ענווה, רחמים וצניעות. שים לב כיצד הבליט זאת יהוה: ”חסד חפצתי ולא זבח; ודעת אלוהים מעולות”. ”זירעו לכם לצדקה; קיצרו לפי חסד” (הושע ו׳:6; י׳:12; י״ב:7). מיכה הצהיר: ”מה יהוה דורש ממך, כי אם עשות משפט ואַהֲבַת חסד והצנע לכת עם אלוהיך” (מיכה ו׳:6–8). והנביא צפניה האיץ בעם אלוהים: ”בקשו את יהוה, כל ענווי הארץ... בקשו צדק, בקשו ענווה” (צפניה ב׳:3). יש לפתח גישות אלו על מנת לעבוד את אלוהים כרצוי בעיניו.
האם אתה משתדל לבשר את הבשורה הטובה לכל מיני אנשים?
15. מה צריכים המשיחיים לעשות במסגרת עבודת אלוהים ברוח הדברים שמסרו הנביאים?
15 איזה תפקיד ממלאות הגישות הללו במסגרת עבודתנו את אלוהים? ברור לך שהכרזת בשורת המלכות היא פעילות חיונית (מתי כ״ד:14; מעשי השליחים א׳:8). אך כדאי שתשאל את עצמך: ’האם אני נוטה לראות בפעילות הבישור בשטח ההטפה שלי מעמסה מייגעת? או האם אני רואה בכך הזדמנות לעזור לאנשים הזקוקים למסר המקראי מציל החיים? האם נכמרים רחמיי עליהם?’ כן, הרחמים והחסד צריכים להניע אותנו להזהיר את הזולת מפני יום יהוה. גם המשפט והצדקה דוחפים אותנו לבשר את הבשורה לכל מיני אנשים (טימותיאוס א׳. ב׳:4).
16, 17. מדוע הענווה והצניעות חיוניות במסגרת עבודתך את אלוהים?
16 הנה דוגמה נוספת — החובה המוטלת עלינו לנכוח באסיפות הקהילה (עברים י׳:24, 25). אתה ער לחשיבותן, אבל האם חשבת פעם מה בין זה לבין ענווה וצניעות? שפלי הרוח ענווים דיים לקבל הדרכה וליישם את הנלמד, ובדרך זו לנהוג על־פי חוקי יהוה. הצנוע מכיר במגבלותיו ומודע לכך שהוא זקוק לעידוד ולידע הניתנים באסיפות.
17 מדוגמאות אלו מתברר שיש לנו מה ללמוד מדברי הנביאים. ובכן, מה אם תגיע למסקנה שעליך לחולל שינויים בתחום אחד או יותר מהתחומים שהוזכרו קודם לכן? או מה אם עשית טעויות חמורות, והזכרונות מדי פעם רודפים אותך? התרי עשר יעניקו לך נחמה ועזרה.
”לכו ונשובה אל יהוה”
18. (א) אל מי במיוחד מפנים תרי עשר הנביאים מסר של נחמה? (ב) מה אתה חש כלפי יהוה לנוכח הזמנתו לשוב אליו?
18 כאמור, הנביאים שבהם אנו דנים לא רק הוקיעו וגינו את שומעיהם. הם גם הציגו את יהוה כמי שמאיץ בעמו לשוב אליו. שים לב לרגש הטמון בדברי הושע: ”לכו ונשובה אל יהוה, כי הוא טָרָף וירפאנו. יך ויחבשנו. ... ונדעה, נרדפה לדעת את יהוה” (הושע ו׳:1–3). כאל של צדק העניש יהוה את ישראל ואחר כך את יהודה. למרות זאת, עמו היו צריכים לראות במכות הללו צעדים שנועדו לשקם את בריאותם הרוחנית (עברים י״ב:7–13). אם בני עמו הסוררים של יהוה ישובו אליו, הוא ’ירפאם’ ו’יחבשם’. צייר בדמיונך אדם הכורע על ברכיו וחובש את פצעיו של רעהו. כעת ראה בעיני רוחך את יהוה עושה כן. יהוה חובש את פצעיהם של השבים אליו מרצון. איזה אל רחום וחנון! האין זה מניע אותנו לשוב אליו אם חטאנו לו? (יואל ב׳:13).
19. מה כרוך בידיעת יהוה?
19 מה משמע לשוב אל אלוהים? הושע מזכיר לנו שאין די ’לדעת’ אודות אלוהים, אלא צריך גם ’לרדוף לדעת את יהוה’. בספר עיון אחד בן זמננו נאמר על הושע ו׳:3: ”קיים הבדל ברור בין לדעת על אלוהים לבין לדעת את אלוהים. ניתן להשוות זאת להבדל בין לקרוא על אהבה לבין להתאהב”. בל נסתפק בידע שטחי אודות יהוה. הוא חייב להיות מוחשי בעינינו, כרֵע נאמן שאליו אנו יכולים לפנות ללא היסוס (ירמיהו ג׳:4). אם תרקום יחסים כאלה עם אלוהים, תדע בבירור מה הוא חש כראותו אותך נוהג בצורה זו או אחרת, והדבר יסייע לך מאוד לעובדו כרצוי בעיניו.
20, 21. כיצד אימץ לליבו המלך יאשיהו את דעת אלוהים?
20 המלך יאשיהו הציב דוגמה טובה במאמציו לעבוד את אלוהים נכונה. הנה כמה פרטים מסיפור חייו. כשעלה על כס המלוכה היה העם שקוע עמוק בעבודת אלילים, באלימות ובמעשי הונאה — תופעות שפשטו קודם לכן בימי מנשה ואמון (מלכים ב׳. כ״א:1–6, 19–21). קריאתו של צפניה ’לבקש את יהוה’ ודאי השפיעה לטובה על יאשיהו, שכן הוא ”החל לדרוש לאלוהי דויד”. יאשיהו פתח במבצע לעקירת עבודת האלילים מיהודה ואף הרחיק בפועלו לשטחים שהיו שייכים בעבר לממלכת ישראל הצפונית (צפניה א׳:1, 14–18; ב׳:1–3; ג׳:1–4; דברי הימים ב׳. ל״ד:3–7).
יאשיהו לא פטר עצמו מאחריות בתירוצים מתירוצים שונים כשהיה צורך במבצע טיהור
21 אחרי מבצע הטיהור הוסיף יאשיהו לבקש את יהוה וציווה לשפץ את בית המקדש. במהלך העבודות נמצא ”ספר תורת יהוה ביד משה” — ככל הנראה העותק המקורי של התורה. מה הייתה תגובתו המיידית של יאשיהו למקרא הספר? ”ויהי כשמוע המלך את דברי התורה, ויקרע את בגדיו”. הוא גם ’קרע לבבו’ ויישם ללא דיחוי את הכתוב. יאשיהו לא ניסה להצדיק את עצמו בטענה שכבר עשה די והותר. האם אתה זוכר מה קרה בעקבות הרפורמות שהנהיג? ”כל ימיו לא סרו [בני ישראל] מאחרי יהוה אלוהי אבותיהם” (דברי הימים ב׳. ל״ד:8, 14, 19, 21, 30–33; יואל ב׳:13).
האם תחולל את השינויים הדרושים על מנת לעמוד באמות המידה של המקרא?
22. איזו תועלת נוכל להפיק מדוגמתו של יאשיהו?
22 שאל את עצמך, ’מה הייתי עושה במקומו? האם הייתי מקשיב כמוהו לנביאים ומחולל את השינויים הדרושים בהתנהגותי או בחשיבתי?’ אף שאין אנו חיים בימי צפניה ויאשיהו, ברור לנו שעלינו להגיב גם היום למסריו ולעצותיו של אלוהים. לכן אם משיחי חש בתוך תוכו שעליו לשנות את דרך חייו או את האופן שבו הוא עובד את אלוהים, העיון בתרי עשר הוא עבורו כצלצול השכמה (עברים ב׳:1).
23. מה עליך לעשות אם תיווכח שעליך להשתפר בתחומים מסוימים?
23 ייתכן שאתה חש לפרקים כמו יונה כשהיה בבטן הדג הגדול: ”נגרשתי [גורשתי] מנגד עיניך! אך [איך] אוסיף להביט אל היכל קודשך?” (יונה ב׳:5) יהוה פונה אלינו, אל בני אדם לא־מושלמים הנוטים לעשות טעויות, במילים המרגיעות האלו: ”שובו אליי ואשובה אליכם” (מלאכי ג׳:7). אם תיווכח שעליך לחזק את יחסיך עם יהוה, ישמחו זקני־הקהילה להיות לך לעזר. לשם כך, התחל כביכול בהילוך ראשון. ברגע שתתחיל לנוע, יהיה לך קל יותר להתקדם. הייה סמוך ובטוח שיהוה יקבל אותך בברכה ויסייע לך, כי ”חנוך ורחום הוא, ארך אפיים ורב חסד” (יואל ב׳:12–14). אין ספק אפוא שמסריהם של הנביאים מחזקים את ידיהם של כל אלה החותרים לעבוד את אלוהים כרצוי בעיניו.
יש שצריכים ’לבקש את יהוה’ ולשוב אליו