פרק שביעי
הארבע מילים ששינו את העולם
1. מה היקף משמעותן של ארבע מילים שנכתבו על הקיר לפני שנים רבות?
על הקיר נכתבו ארבע מילים פשוטות שהבהילו שליט רב־און והפחידוהו פחד מוות. הן הכריזו על נפילת שני מלכים, על מות אחד מהם ועל הקץ למעצמת עולם אדירה. בעקבותיהן, הושפל מסדר דתי נערץ. וחשוב מכל, הן שיבחו את עבודת יהוה הטהורה והצהירו על ריבונותו, וזאת בתקופה שהרוב הקלו ראש גם בזו וגם בזו. מילים אלו שופכות אור גם על מאורעות העולם בימינו. איך ייתכן שלארבע מילים משמעות כה רבה? הבה נראה.
2. (א) מה אירע בבבל לאחר מות נבוכדנאצר? (ב) איזה מלך שלט בפועל?
2 עשרות שנים חלפו מאז מאורעות פרק ד׳ של ספר דניאל. נבוכדנאצר, המלך הגאה ששלט על בבל 43 שנה, מת ב־582 לפה״ס. קמו לו יורשים מבני משפחתו, אך מוות בטרם עת והתנקשויות שמו קץ לשלטונם בזה אחר זה. לבסוף, לאחר התקוממות, קיבל את רסן השלטון איש ושמו נבונאיד, בן כוהנת גדולה של אל־הירח סין. כפי הנראה, לא היתה לנבונאיד כל קרבת דם לבית המלוכה הבבלי. בני סמכא גורסים שנבונאיד נשא לאשה את בתו של נבוכדנאצר כדי לתת תוקף חוקי לשלטונו. הוא מינה את בלשאצר בנו לשותפו לשלטון והפקיד בידיו את בבל, בכל פעם לכמה שנים. אם כך הוא, הרי שבלשאצר הוא נכדו של נבוכדנאצר. האם למד בלשאצר מניסיון החיים של סבו שיהוה הוא האל העליון היכול להשפיל כל מלך? לא ולא! (דניאל ד׳:34).
משתה יוצא מכלל שליטה
3. מה היה אופיו של משתה בלשאצר?
3 פרק ה׳ בספר דניאל נפתח במשתה. ”ויעש המלך בלשאצר משתה גדול לאלף שריו וישת יין כנגד אלף איש” (דניאל ה׳:1). תוכל לצייר בדמיונך אולם ענק ובו כל הגברים האלה, נשי המלך ופילגשיו. לדברי אחד הלמדנים ”המשתים הבבליים היו מרשימים, אך נסתיימו לרוב בשכרות. השולחן היה עמוס מעדנים ממעדנים שונים ויין מיובא. ניחוח בשמים נישא באוויר, וזמרים ונגנים הנעימו למוזמנים את זמנם”. בלשאצר ישב לו בראש, ולעיני כל שתה את יינו — שתה ושתה ושתה.
4. (א) מדוע מוזר שדווקא בלילה שבין ה־5 ל־6 באוקטובר 539 לפה״ס בחרו הבבלים לחגוג? (ב) מניין שאבו כנראה הבבלים ביטחון לנוכח צבא הפולשים?
4 מוזר שדווקא בלילה זה, שבין ה־5 ל־6 באוקטובר 539 לפה״ס, היתה רוחם של הבבלים כה טובה עליהם. האומה היתה שקועה במלחמה, והמצב היה בכי רע. לא מזמן ספג נבונאיד מפלה מידי כוחות מדי ופרס הפולשים, ונס לבורסיף, דרומית מערבית לבבל. כעת, חנה צבא כורש ממש מחוץ לעיר בבל, ובכל זאת בלשאצר ונכבדיו לא נראו מוטרדים. ככלות הכל, הם יושבים בבבל — העיר שאינה בת־כיבוש! חומותיה האדירות מתנשאות מעל תעלות מגן עמוקות שבהן זורמים מי נהר הפרת הגדול העובר בעיר. שום אויב לא כבש את בבל בסערה זה יותר ממאה שנה. אז למה לדאוג? ייתכן שבלשאצר חשב בלבו ששאון ההילולה בעיר יפגין ביטחון, ויפיל את רוחם של האויבים בחוץ.
5, 6. מה עשה בלשאצר כטוב לבו ביין, ומדוע היה זה זלזול מחפיר ביהוה?
5 עד מהרה החלה השתייה המופרזת לתת אותותיה בבלשאצר. וככתוב במשלי כ׳:1, ”לץ היין”. בלשאצר, כטוב לבו ביין, עשה שטות חמורה מאין כמוה. הוא ציווה להביא למשתה את כלי הקודש שנבזזו ממקדש יהוה. כלים אלה, שנבזזו בעת כיבוש ירושלים בידי נבוכדנאצר, נועדו אך ורק לעבודת אלוהים הטהורה. אפילו הכוהנים, שהורשו בעבר להשתמש בהם במקדש שבירושלים, הוזהרו להישמר טהורים (דניאל ה׳:2; השווה ישעיהו נ״ב:11).
6 אך בלשאצר לא הסתפק באקט של בוז וזלזול. ”המלך ושריו ונשיו ופילגשיו... שתו יין ונתנו שבח לאלוהי זהב וכסף, נחושת וברזל, עץ ואבן” (דניאל ה׳:3, 4). בלשאצר התכוון לרומם את אלי הכזב שלו על יהוה! גישתו כנראה לא היתה יוצאת דופן אצל הבבלים. הללו בזו לשבוייהם היהודים, לעגו לפולחנם וגרמו להם לחוש כי אפסה כל תקווה לשוב למולדתם האהובה (תהלים קל״ז:1–3; ישעיהו י״ד:16, 17). המלך השתוי סבר אולי שאם ישפיל את הגולים ויבזה את אלוהיהם, ירשים את נשיו ונכבדיו בכוחו המדומה.a אך אם תחושת הכוח הסעירה את דמו, היא נפוגה חיש מהר.
הכתובת על הקיר
7, 8. כיצד הופרע משתה בלשאצר, וכיצד הגיב המלך?
7 הכתוב בהשראה מספר: ”אותה שעה יצאו אצבעות של יד־אדם וכתבו מול הניברשת על הטיח שעל כותל היכל המלך. וירא המלך את פס היד הכותבת” (דניאל ה׳:5). איזה מראה מעורר יראה! פתאום מופיעה יד נעלמה, ומרחפת בקרבת קטע קיר מואר היטב. נסה לדמיין. במסיבה העליזה משתררת דממה, וכל האורחים מביטים במתרחש פעורי פה. היד כותבת הודעה סתומה על הטיח.b התופעה היתה כה מפחידה וכה בלתי נשכחת שעד היום משתמשים בביטוי ”הכתובת על הקיר” לציון אזהרה מפני אסון העומד להתחולל.
8 כיצד הגיב המלך הגאה שניסה לרומם את עצמו ואת אליו מעל יהוה? ”אז השתנה תואר פני המלך ומחשבותיו הבהילוהו. פירקי חלציו הותרו וברכיו רעדו” (דניאל ה׳:6). בלשאצר התכוון להרשים את נתיניו בגדולתו וברוב הודו, אך הפך למחזה של פחדנות אומללה — פניו החווירו, חלציו רטטו ורעדה כה עזה אחזה בכל גופו, שברכיו החלו נוקשות. שירת דוד ליהוה, ”עיניך על רמים, תשפיל”, נכונה בהחלט (שמואל ב׳. כ״ב:1, 28; השווה משלי י״ח:12).
9. (א) מניין לנו שהפחד שנפל על בלשאצר לא היה יראת אלוהים? (ב) מה הציע המלך לחכמי בבל?
9 יש לציין כי הפחד שנפל על בלשאצר לא היה יראת אלוהים, אותה יראת כבוד רבה ליהוה שהיא תחילת חוכמה (משלי ט׳:10). היתה זו חרדה חולנית, שלא הולידה שום חוכמה בלב המלך הרועד.c הוא לא התחנן לסליחת האל שבו זלזל זה עתה, אלא קרא בקול רם לזמן אליו את ”האשפים, את הכשדים ואת הקוסמים”. הוא אפילו הצהיר: ”כל מי שיקרא את הכתובת הזאת ויגלה לי את פישרה ילבש ארגמן וענק־זהב יושם על צווארו, והוא ישלוט כשלישי בממלכה” (דניאל ה׳:7). מעמדו של השליט השלישי בממלכה פירושו מעמד רם ביותר, שכן הראשון והשני הם המלכים נבונאיד ובלשאצר עצמו. בימים כתיקונם, מקום זה אמור היה כנראה להיות שמור לבנו בכורו של בלשאצר. מה נואש היה המלך לגלות את פשר הכתובת הפלאית!
10. מה עלה בסופם של מאמצי החכמים לפרש את הכתובת על הקיר?
10 האולם הענק נתמלא בחכמי בבל. לא היו חסרים חכמים, שכן בבל היתה עיר מלאה דתות כזב ומרובת מקדשים. אין ספק שהיה בה שפע מנחשים ומפענחי כתבי סתרים. הללו בוודאי עלצו על שעת הכושר שנקרתה בדרכם. זו ההזדמנות לעסוק באומנותם לפני קהל הנכבדים, לשאת חן בעיני המלך ולזכות למעמד רם ולסמכות רבה! אלא שהם נכשלו ו”לא יכלו לקרוא את הכתובת ולהגיד למלך את פישרה”d (דניאל ה׳:8).
11. מאילו סיבות אפשריות לא הצליחו חכמי בבל לפענח את הכתובת?
11 ספק אם חכמי בבל לא הצליחו לקרוא את הכתב. הרי אם הכתב לא היה קריא, יכלו חסרי מצפון אלה לנצל את ההזדמנות ולבדות ממוחם דבר פענוח, שהיה אולי אפילו מחמיא למלך. אולי הכתב היה די קריא, אך היות שעברית וארמית נכתבות ללא סימני ניקוד, לכל מילה כמה משמעויות אפשריות. במקרה כזה סביר להניח שהחכמים לא יכלו להחליט באילו מילים מדובר, וגם אם זיהו את המילים, בכל זאת לא הבינו את כוונת הכתוב ולכן לא הצליחו לפרשו. אבל דבר אחד ברור: חכמי בבל הכזיבו!
12. מה הוכיחה אוזלת ידם של חכמים אלה?
12 כך נחשף פרצופם האמיתי של שרלטנים אלה. המסדר הדתי המכובד שלהם נתגלה כאחיזת עיניים. איזה מפח־נפש! בלשאצר, שהתקוות שתלה באנשי דת אלה נתבדו, נחרד עוד יותר. פניו החווירו עוד יותר ואפילו שריו ”נבוכו”e (דניאל ה׳:9).
איש תבונה נקרא למקום
13. (א) מדוע הציעה המלכה לקרוא לדניאל? (ב) איזה אורח חיים ניהל דניאל?
13 הגבירה עצמה — כנראה המלכה האֵם — נכנסה באותה שעה גורלית לבית המשתה. היא שמעה על ההמולה במשתה, וידעה מי יוכל לפענח את הכתובת על הקיר. עשרות שנים קודם לכן מינה נבוכדנאצר אביה את דניאל לראש חכמיו, והמלכה זכרה אותו כאיש בעל ”רוח יתרה, דעת ושכל”. מאחר שבלשאצר מעולם לא שמע על דניאל, סביר להניח שלאחר מות נבוכדנאצר חדל הנביא לשמש בתפקידו הרם בממשל. אלא שמעמד רם לא היה חשוב לדניאל. הוא היה כנראה בשנות ה־90 לחייו והוסיף לשרת את יהוה נאמנה. כשמונים שנה היה גולה בבבל ועדיין נודע בשמו העברי. אפילו המלכה נקבה בשמו העברי, דניאל, ולא בשם הבבלי שניתן לו בעבר. היא יעצה למלך: ”עתה ייקרא־נא דניאל והוא יגיד לך את הפשר” (דניאל א׳:7; ה׳:10–12).
14. באיזה מצב לא־נעים היה דניאל לאחר שראה את הכתובת על הקיר?
14 בלשאצר זימן אליו את דניאל, ודניאל בא. היה זה מביך עבור המלך לבקש טובה מיהודי, שאת אלוהיו זה עתה ביזה. עם זאת, בלשאצר ניסה להחניף לדניאל והציע לו את הפרס שהציע לאחרים — אם יבאר את המילים הסתומות יהיה השלישי בממלכה (דניאל ה׳:13–16). דניאל קרא את הכתובת שעל הקיר, ובעזרת רוח־הקודש ניתַן לו להבין את משמעותה. זו היתה בשורת אבדון מאת יהוה אלוהים. כיצד יוכל דניאל להטיח בפני המלך היהיר גזר־דין קשה זה, ועוד בנוכחות נשיו ונכבדיו? דמיין לך את המצב הלא־נעים שבו נמצא דניאל. האם יסתחרר מן המחמאות ומן העושר והמעמד שהציע לו המלך? האם ירכך את תוכן ההודעה שמאת יהוה?
15, 16. איזה לקח חשוב לא הפיק בלשאצר מן ההיסטוריה, ועד כמה נפוצה טעות דומה כיום?
15 דניאל אמר באומץ: ”מתנותיך שמור לעצמך ודורונותיך תן לאחרים. אבל את הכתובת אקרא למלך ואת פישרה אגיד לו” (דניאל ה׳:17). בהמשך דבריו, הכיר דניאל בגדולתו של נבוכדנאצר, שהיה מלך רב עוצמה ואת אשר חפץ המית, חִיָה, רומם או השפיל. אלא שדניאל הזכיר לבלשאצר כי יהוה, ”האל העליון”, הוא האחראי לגדולתו של נבוכדנאצר. יהוה הוא שהשפיל מלך חזק זה כאשר רם לבבו. נבוכדנאצר נאלץ ללמוד ”כי אל עליון הוא השולט בממלכת בני־האדם, ואת אשר יחפוץ יקים עליה” (דניאל ה׳:18–21).
16 בלשאצר ’ידע כל זאת’, אך לא הפיק לקחים מן ההיסטוריה. למעשה, חטאו היה כבד אף מחטא הגאווה של נבוכדנאצר. בלשאצר ביזה את יהוה בעזות מצח. דניאל, לא זו בלבד שלא כיסה על חטא המלך, אלא לפני כל קהל עובדי האלילים אמר לו כי אלי הכזב הללו ”אינם רואים ואינם שומעים ואינם יודעים”. נביא אלוהים האמיץ הוסיף ואמר לבלשאצר שבניגוד לאלילים חסרי הערך, יהוה הוא ”האלוהים אשר נשמתך בידו”. עד היום אנשים יוצרים להם אלילים במקום האל החי. הם מאלילים את הכסף, הקריירה, המעמד ואפילו את התענוגות. אך הללו לא יוכלו להעניק להם חיים. ליהוה ולו לבדו אנו חבים את עצם קיומנו, ובו תלויה נשמת אפנו (דניאל ה׳:22, 23; מעשי השליחים י״ז:24, 25).
פתרון החידה
17, 18. אילו ארבע מילים נכתבו על הקיר, ומהי הוראתן המילולית?
17 הנביא הקשיש המשיך לעשות את מה שנבצר מכל חכמי בבל. הוא קרא וביאר את הכתובת שרשמה היד על הקיר, וזה לשונה: ”מנא מנא תקל ופרסין” (דניאל ה׳:24, 25). מה פשר המילים?
18 מילולית, הוראת המילים היא ”מָנֶה, מָנֶה, שקל וחצאי שקל”. כל מילה מציינת מידת משקל של כסף בערך יורד. ממש תעלומה! גם אם חכמי בבל הצליחו לקרוא את הכתב, לא פלא שלא ידעו לפרש את הכתוב.
19. מה פשר המילה ”מנא”?
19 דניאל הסביר בהשראת רוח־קודשו של אלוהים: ”וזה פשר הדבר: מנא — מנה אלוהים את ימי מלכותך ומצא שהושלמה” (דניאל ה׳:26). את העיצורים שבמילה הראשונה יכול הקורא לקרוא בשתי צורות: כמילה ”מָנֶה” או כמילה הארמית שפירושה ”סָפוּר” או ”מָנוי”. דניאל ידע היטב שימי גלות יהודה עומדים להסתיים. נובא כי יעברו על היהודים 70 שנות גלות, ומתוכן 68 כבר חלפו (ירמיהו כ״ט:10). יהוה, שבידיו עתים וזמנים, מנה את ימי בבל כמעצמת עולם, וקִצה היה קרוב מכפי שחשבו הנוכחים במשתה בלשאצר. למעשה, זמנם עבר, לא רק ימי בלשאצר אלא גם ימי נבונאיד אביו. אולי משום כך מופיעה המילה ”מנא” פעמיים — לציון הקץ למלכות בלשאצר ולמלכות נבונאיד.
20. כיצד הוסברה המילה ”תקל”, ומה לה ולבלשאצר?
20 מאידך, ”תקל” נכתבה רק פעם אחת, וגם אז בצורת היחיד. לכן אפשר שהיא מתייחסת בראש ובראשונה לבלשאצר. וכך הולם, שכן הוא האיש שגילה חוסר כבוד משווע כלפי יהוה. הוראת המילה היא ”שֶקֶל”, אך ניתן לקרוא אותה גם ”שקוּל”. לכן אמר דניאל לבלשאצר: ”תקל — נישקלת במאזניים ונמצאת חסר” (דניאל ה׳:27). בעיני יהוה כל העמים כשחק או כאבק על המאזניים (ישעיהו מ׳:15). אין בכוחם לסכל את מטרותיו. אם כן, מה ערכו של מלך יהיר אחד? בלשאצר ניסה לרומם עצמו מעל ריבון היקום. הוא, שהיה אדם בשר ודם, העז לזלזל ביהוה וללעוג לעבודת אלוהים הטהורה, אך ’נמצא חסר’. אין ספק שבלשאצר היה ראוי לגזר־הדין שריחף מעל ראשו!
21. מה היו שלוש המשמעויות של המילה ”פרסין”, ומה ציינה המילה לגבי עתיד בבל כמעצמת עולם?
21 המילה האחרונה בכתובת על הקיר היתה ”פרסין”. דניאל קרא אותה בלשון יחיד, ”פרס”, כנראה מפני שפנה רק למלך אחד בהעדר השני. שיא החידה החשובה שמאת יהוה היה במילה זו, מילה בת שלוש משמעויות. הוראתה המילולית של המילה ”פרסין” היא ”חצאי שקל”. אלא שמקריאת המילה ניתן להבין גם שתי משמעויות נוספות — ”התחלקות לחלקים” ו”פרסים”. לכן ניבא דניאל: ”פרס — נחלקה ממלכתך וניתנה למדי ופרס” (דניאל ה׳:28).
22. כיצד הגיב בלשאצר לפתרון החידה, ומה ייתכן שקיווה בלבו?
22 החידה נפתרה. בבל החזקה עמדה ליפול בידי צבאות מדי ופרס. אף שבלשאצר היה מדוכדך מתחזית מרה זו, הוא עמד בדיבורו. הוא ציווה על עבדיו להלביש את דניאל ארגמן, לשים ענק־זהב על צווארו ולהכריז עליו כשלישי בממלכה (דניאל ה׳:29). דניאל לא סירב לגילויי כבוד אלה, ביודעו כי הם משקפים את הכבוד המגיע ליהוה. כמובן, ייתכן שבלשאצר קיווה בלבו שיהוה יקל את גזר־דינו אם יחלוק כבוד לנביאו. ואם כך קיווה, הרי שאיחר את המועד.
נפילת בבל
23. איזו נבואה קדומה התגשמה תוך כדי משתה בלשאצר?
23 בעוד בלשאצר ואנשי חצרו שותים לכבוד אלוהיהם ומתקלסים ביהוה, מחוץ לארמון, בחשכת הליל, מתחוללת דרמה חשובה. נבואה שניבא ישעיהו כמאתיים שנה קודם לכן מתגשמת. יהוה ניבא על בבל: ”כל אנחתה הִשְבַּתי”. כל הדיכוי שבא על עמו הנבחר של אלוהים בידי עיר רשעה זו נועד לבוא אל קצו. הכיצד? הנבואה ציינה: ”עלי עילם! צורי מדי!” עילם סופחה לפרס אחרי ימי ישעיהו הנביא. כשנערך משתה בלשאצר, משתה שגם מוזכר בנבואת ישעיהו, כבר איחדו פרס ומדי את כוחותיהם כדי ’לעלות’ ו’לצור’ על בבל (ישעיהו כ״א:1, 2, 5, 6).
24. אילו פרטים על נפילת בבל נחזו בנבואת ישעיהו?
24 אפילו שמו של מפקד הצבאות נחזה, וכן גם עיקרי האסטרטגיה ששימשה בקרב זה. ישעיהו חזה כמאתיים שנה מראש שיהוה ימשח או ימנה איש ושמו כורש לעלות על בבל, שתוך כדי המתקפה יוסרו מדרכו כל המכשלות, מֵימי בבל ’יִבָשו’, ושעריה האדירים יישארו פתוחים (ישעיהו מ״ד:27 עד מ״ה:3). וכך היה. צבאות כורש היטו את מימי הפרת, מפלס מי הנהר ירד והם יכלו לעבור באפיק הנהר. שערי חומת העיר נותרו פתוחים מחמת רשלנות השומרים. גם ההיסטוריונים יודעים לספר כי הצבא פלש לעיר בעוד תושביה חוגגים. בבל נכבשה כמעט ללא קרב (ירמיהו נ״א:30). אלא שראוי לציין לפחות מיתה אחת. דניאל מספר: ”באותו לילה נהרג בלשאצר, מלך הכשדים. דריווש המדי בן שישים ושתיים שנה במולכו” (דניאל ה׳:30; ו׳:1).
הלקחים מן הכתובת על הקיר
25. (א) מדוע בבל הקדומה מסמלת היטב את המערכת העולמית של דתות הכזב בימינו? (ב) באיזה מובן היו משרתי אלוהים בני־זמננו שבויים בידי בבל?
25 לדניאל פרק ה׳ שנכתב בהשראה משמעות רבה עבורנו. בבל הקדומה, שהיתה מרכז של פולחן כזב, מסמלת היטב את המעצמה העולמית של דתות הכזב. ספר ההתגלות מצייר אותה כזונה צמאת דם, ומכנה התעיה כל־עולמית זו בשם ”בבל הגדולה” (ההתגלות י״ז:5). היא מתעלמת מן האזהרות בעניין עיקרי אמונה ומנהגים כוזבים המחללים את שם אלוהים, ורודפת את מבשרי האמת המקראית. כתושבי יהודה וירושלים הקדומות, גם שארית המשיחיים המשוחים הנאמנים נשבתה בידי ”בבל הגדולה”, כשב־1918 השביתו הרדיפות ביוזמת הכמורה את פעילות ההטפה.
26. (א) כיצד נפלה ”בבל הגדולה” ב־1919? (ב) לאיזו אזהרה עלינו להישמע, ואז להכריזהּ ברבים?
26 אך לפתע נפלה ”בבל הגדולה”. נפילתה היתה חרישית כנפילתה החרישית למדי של בבל הקדומה ב־539 לפה״ס. עם זאת, הנפילה הסמלית היתה מזעזעת לא פחות. עם יהוה שוחרר מן השבי לבבל ב־1919 לספירה ונתברך במעמד רצוי בעיני אלוהים. לא עוד היתה ל”בבל הגדולה” חזקה על עובדי אלוהים. נפילתה היתה ראשית חשיפתה ברבים כבלתי מהימנה וכתרמית. את הנעשה אין להשיב, ומשנפלה, קרוב אובדנה הסופי. לכן משמיעים משרתי יהוה את האזהרה: ”צאו ממנה, עמי, פן תשתתפו בחטאותיה ופן תקבלו ממכותיה” (ההתגלות י״ח:4). האם אתה נשמע לאזהרה? האם אתה מכריז אותה ברבים?f
27, 28. (א) איזו אמת חיונית לא שכח דניאל? (ב) מה הן ההוכחות לכך שיהוה עומד לפעול נגד עולמנו המרושע?
27 גם היום יש כתובת על הקיר, אך היא אינה מיועדת רק ל”בבל הגדולה”. זכור את האמת החיונית המונחת ביסודו של ספר דניאל: יהוה הוא ריבון היקום, ולו לבדו הזכות למנות שליט על בני האדם (דניאל ד׳:14, 22; ה׳:21). כל מה שמתנגש עם מטרות יהוה יוסר מן הדרך. יהוה יפעל, זו רק שאלה של זמן (חבקוק ב׳:3). דניאל זכה לראות זאת והוא כבן מאה. הוא ראה כיצד הסיר יהוה את מעצמת העולם שדיכאה את עם אלוהים מאז היה נער.
28 יש הוכחות חותכות שיהוה אלוהים הושיב על כס מלכות שמימי שליט עבור האנושות. העולם מתעלם ממלך זה ומתנגד לשלטונו, וזו ההוכחה החותכת שבקרוב ימחה יהוה את המתנגדים למלכות זו (תהלים ב׳:1–11; פטרוס ב׳. ג׳:3–7). האם אתה מכיר בכך שהימים דחופים, פועל בהתאם לכך ושם ביטחונך במלכות אלוהים? אם כן, באמת הפקת את הלקחים מן הכתובת על הקיר!
[הערות שוליים]
a בכתובת קדומה אמר המלך כורש על בלשאצר: ”חלשלוש שנתמנה [לשלוט] על ארצו”.
b אפילו הפרט הקטן הזה בתיאור דניאל הוכח כנכון. ארכיאולוגים גילו כי קירות הארמונות בבבל הקדומה היו בנויים לְבֵנים ומטויחים.
c נס זה בוודאי נראה מבעית עוד יותר בהתחשב באמונות הטפלות הבבליות. הספר תולדות בבל והחיים בה (Babylonian Life and History) מציין: ”לא זו בלבד שהבבלים עבדו אלים רבים, הם האמינו ברוחות בדבקות כה רבה, עד כי חלק נכבד מהספרות הדתית שלהם היה בעצם התפילות והלחשים שנועדו להילחם ברוחות”.
d כתב־העת לארכיאולוגיה מקראית מציין: ”המומחים הבבלים תיעדו אלפי סימני ניחוש. ... וכאשר ביקש בלשאצר לדעת את פשר הכתובת על הקיר, אין ספק שחכמי בבל פנו לאותן אנציקלופדיות למנחשים, אך העלו חרס בידם”.
e לדברי מילונאים מן המילה ”משתבשין” שתורגמה ל”נבוכו” משתמע כי קמה מהומה גדולה, והמקום היה כמרקחה.
f ראה עמודים 205–271 בספר ההתגלות — שיא התגשמותה קרוב! שיצא לאור מטעם חברת המצפה לכתבי־הקודש ועלונים.
מה הבנת?
• כיצד הופרע משתה בלשאצר בלילה שבין ה־5 ל־6 באוקטובר 539 לפה״ס?
• מה היה פשר הכתובת על הקיר?
• איזו נבואה על נפילת בבל התגשמה תוך כדי משתה בלשאצר?
• מהי משמעותו של סיפור הכתובת על הקיר עבורנו כיום?
[תמונה על כל העמוד בעמוד 98]
[תמונה על כל העמוד בעמוד 103]