דאגות — אל תניח להן למוטט אותך
”אל תדאגו ליום מחר, כי המחר ידאג לעצמו. די לו ליום צרתו” (מתי ו׳:34). עצה זו מפי ישוע המשיח יפה לכולנו, כי אנו חיים בחברה מלחיצה הנעה בקצב מסחרר.
אך האם זה מציאותי לצפות שלא נהיה מוטרדים מבעיותינו, החלטותינו, חובותינו ותפקידינו? מיליונים שקועים בדיכאון ובמצוקה וחשים עמוסים לעייפה. זו הסיבה שתעשיית סמי ההרגעה מגלגלת מיליוני דולרים.
היכן הגבול
צריך לתכנן תוכניות ולהיערך לקראת חובות, תפקידים, החלטות ובעיות — דחופים או לא־דחופים. המקרא מעודד אותנו ’לשבת ולחשב את ההוצאות’ לפני שנקבל על עצמנו התחייבות רצינית (לוקס י״ד:28–30). יש לשקול את האפשרויות הקיימות, לנתח את ההשלכות הסבירות ולחשב את המחיר במונחים של זמן, כוח וכסף.
ראוי להביא בחשבון את מה שצפוי לקרות, אך אין זה אפשרי ואין טעם לנסות לחשוב על כל דבר ודבר שעלול להתרחש. למשל, אולי אתה שוקל, לביטחון משפחתך, מה לעשות במקרה שתפרוץ דליקה בבית. ייתכן שרכשת והתקנת גלאי עשן ומטפי כיבוי. אפשר שאתה בודק נתיבי מילוט מחלקי הבית השונים ומתרגל מצבי חירום. אבל מתי מסתיימת ההיערכות השקולה והמעשית ומתחילה הדאגה המופרזת והלא־מוצדקת? דאגה זו מתחילה כשאתה מתחיל להתייסר במחשבותיך מאינסוף מצבים היפותטיים, שרובם הם פרי דמיונך הפורה. מחשבות מדאיגות עלולות למוטט אותך ולתת לך את התחושה שוודאי שכחת משהו או שאינך עושה די להגנת משפחתך. הלקאה עצמית זו עלולה להעיק על לבך ולהדיר שינה מעיניך.
משה מתייצב לפני פרעה
יהוה אלוהים הטיל על נביאו משה משימה קשה. ראשית היה עליו לבוא לבני ישראל ולשכנעם שיהוה בחר בו להוציאם ממצרים. שנית, היה עליו להתייצב לפני פרעה ולבקש שישלח את בני ישראל. ובנוסף לכך, היה עליו להוליך מיליוני אנשים במדבר אל ארץ מיושבת בתושבים עוינים (שמות ג׳:1–10). כל התפקידים האלה עלולים היו להיראות מפחידים ביותר, אבל האם נתן משה לתפקידים שהוטלו עליו לגדוש את מחשבותיו בדאגות מיותרות?
משה כן היה מודאג מכמה דברים. הוא שאל את יהוה: ”הנה אנוכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם, ’אלוהי אבותיכם שלחני אליכם’, ואמרו לי, ’מה שמו?’ מה אומר אליהם?” יהוה השיב על שאלתו (שמות ג׳:13, 14). מחשבה נוספת שהטרידה אותו היתה מה יקרה אם פרעה לא יאמין לו. שוב ענה יהוה לנביא. והיתה עוד בעיה — משה הודה כי לא ”איש דברים” הוא. מה יהיה? יהוה דאג שאהרון יהיה לו לפה (שמות ד׳:1–5, 10–16).
מצויד בתשובות על שאלותיו ומתוך אמונה באלוהים, עשה משה בדיוק ’כאשר ציווה יהוה אותו’, ולא התייסר במחשבות מפחידות על מה שעלול לקרות כשיתייצב לפני פרעה (שמות ז׳:6). אילו הרשה לדאגות להכריעו, סביר להניח שאמונתו ואומץ לבו, שנדרשו לו לביצוע המשימה, היו נחלשים.
הדרך המאוזנת שבה עמד משה במשימתו היא דוגמה לְמה שכוּנה בפי השליח פאולוס ”יישוב הדעת” (טימותיאוס ב׳. א׳:7; טיטוס ב׳:2–6). אילולא נהג משה ביישוב דעת, הוא עלול היה להירתע בנקל מגודל המשימה ולדחות אותה מעליו.
שלוט במחשבותיך
כיצד אתה מגיב לנוכח מבחני אמונה ומצבים קשים בחיי היומיום? האם אתה נוטה להיתפס לפאניקה ולחשוש מפני המכשולים והקשיים המתרגשים עליך כמי שרואה צל הרים כהרים? או האם גישתך מאוזנת? יש שיאמרו, ’כשנגיע לגשר נחצה אותו’. אלא שייתכן כי לא יהיה שום צורך לחצות את הגשר הדמיוני הזה! אם כן, למה לך להתייסר מדבר שאולי לא יקרה? במקרא כתוב: ”דאגה בלב איש ישְׁחֶנה” (משלי י״ב:25). לא אחת קורה שבשל הדאגות יש המתמהמהים בקבלת החלטות ודוחים דברים עד שזה מאוחר מדי.
חמוּר מכך בהרבה הוא הנזק הרוחני שעלול להיגרם מדאגה מופרזת. ישוע המשיח ציין שההתעניינות ב”דבר המלכות” עלולה להיחנק עקב מדוחי העושר ו”דאגות העולם הזה” (מתי י״ג:19, 22). כשם שקוצים עלולים לעצור את צמיחתו של שתיל רך ולא לתת לו להניב פרי, עלולה דאגה בלתי מרוסנת לעצור את התקדמותנו הרוחנית ולא לתת לנו להניב פרי לתהילת אלוהים. יש שעקב חרדה הרסנית הנובעת מתוך תוכם אינם מקדישים את חייהם ליהוה. הם דואגים, ’מה יקרה אם לא אעמוד בהקדשתי?’
השליח פאולוס אמר לנו שבמלחמתנו הרוחנית, עלינו להשתדל ’להכניע כל מחשבה לשם ציות למשיח’ (קורינתים ב׳. י׳:5). השטן, אויבנו המושבע, ישמח לנצל את דאגותינו כדי לרפות את ידינו ולהחליש אותנו מבחינה פיסית, רגשית ורוחנית. הוא רב־אומן בניצול ספקות ללכידת הלא־זהירים. זו הסיבה שפאולוס הזהיר את המשיחיים לבל ’יתנו מקום לשטן’ (אפסים ד׳:27). בתור ”אל העולם הזה”, השטן מצליח ’לעוור את שכלם של הבלתי מאמינים’ (קורינתים ב׳. ד׳:4). אל נא נרשה לו לשלוט במחשבותינו!
העזרה העומדת לרשותנו
ילד שנתקל בבעיות יכול לפנות אל אביו האוהב ולקבל ממנו הדרכה ונחמה. באותו אופן, אנחנו יכולים לפנות אל אבינו שבשמים, יהוה, ולשטוח בפניו את בעיותינו. יהוה מזמין אותנו להשליך עליו את יהבנו ואת דאגותינו (תהלים נ״ה:23). ילד שאביו מעודדו חדל להיות מוטרד מבעיותיו. לכן, לא די להשליך את יהבנו ודאגותינו על יהוה. עלינו גם להותיר אותם בידיו (יעקב א׳:6).
כיצד אנו משליכים את דאגותינו על יהוה? הכתוב בפיליפים ד׳:6, 7 משיב על השאלה: ”אל תדאגו לשום דבר, כי אם בכל דבר הציגו משאלותיכם לאלוהים בתפילה ובתחנונים ובהודיה. ושלום אלוהים הנשגב מכל שכל ינצור את לבבכם ואת מחשבותיכם במשיח ישוע”. כן, בתגובה לתפילותינו ותחנונינו הבלתי נלאים יקנה לנו יהוה שלווה פנימית, שתגן על שכלנו מפני דאגות מיותרות (ירמיהו י״ז:7, 8; מתי ו׳:25–34).
אבל כדי לפעול בהתאם לתפילותינו, אל לנו להתבודד מבחינה פיסית או רגשית (משלי י״ח:1). טוב נעשה אם נבדוק את עקרונות המקרא ואת ההנחיות הנוגעות לבעיה שלנו, ולא נישען על חוכמתנו אנו (משלי ג׳:5, 6). צעירים ומבוגרים כאחד יכולים לפנות אל המקרא ואל פרסומי חברת המצפה ולמצוא מידע רב, שיסייע להם להחליט החלטות ולפתור בעיות. בנוסף לכך, בקהילה המשיחית אנו מבורכים בזקני־קהילה בעלי חוכמה וניסיון ובמשיחיים בוגרים אחרים, שתמיד מוכנים לשוחח עימנו (משלי י״א:14; ט״ו:22). מי שאינם מעורבים רגשית בבעיותינו ורואים דברים מנקודת מבטו של אלוהים יכולים לעזור לנו לבחון את הבעיה מזווית ראייה אחרת. הם לא יחליטו החלטות במקומנו, אבל בכוחם לשמש מקור בלתי נדלה של עידוד ותמיכה.
’הוחיל לאלוהים’
אין להתכחש לעובדה שקשה לנו דיו להתמודד יום יום עם בעיותינו האמיתיות מבלי להוסיף עליהן דאגות שמקורן בבעיות דמיוניות. אם הדאגה מפני מה שעלול לקרות מעוררת בך פחדים ואי־נוחות, פנה אל יהוה בתפילות ובתחנונים. מצא בדברו ובארגונו הכוונה, חוכמה ויישוב דעת. בכל מקרה עומדת לרשותך עזרה.
בלב מודאג ונסער שר מחבר התהלים: ”מה תשׁתוחחי [למה את כפופה ומדוכאה], נפשי, ומה תהמי עלי [למה את מתאבלת בקרבי]? הוחילי לאלוהים, כי עוד אודנו ישועות פנַי ואלוהָי” (תהלים מ״ב:12). יהיו נא רגשותינו כרגשותיו של מחבר המזמור.
כן, היערך לכל מה שצפוי, והותר בידי יהוה את הבלתי צפוי. ’השלך עליו כל יהבך, כי הוא דואג לך’ (פטרוס א׳. ה׳:7).
[תמונה בעמוד 23]
האם אתה, כדוגמת דוד, משליך את יהבך ודאגותיך על יהוה?