שיר 143
אור בעולם אפל
(קורינתים ב׳. ד׳:6)
בְּיָמִים אֲפֵלִים, קוֹדְרִים,
אוֹר בּוֹהֵק מִתְגַּלֶּה.
כְּבָקְרוֹ שֶׁל עוֹד יוֹם חָדָשׁ,
מֵאִיר הוּא וְעוֹלֶה!
(פזמון)
זֹהַר בְּשׂוֹרָתֵנוּ
אֶת לוֹט הַחֹשֶׁךְ מֵסִיר,
בְּאוֹר אֵיתָן, בָּהִיר —
נֹגַהּ תִּקְוָתֵנוּ
בָּא, מִתְגַּבֵּר וְנִשְׁלָם —
הַלַּיְלָה תַּם.
נְעוֹרֵר אֶת הַיְּשֵׁנִים;
הֵן הַזְּמַן כְּבָר אוֹזֵל.
בַּתִּקְוָה נְחַזֵּק רוּחָם;
עֲבוּרָם נִתְפַּלֵּל.
(פזמון)
זֹהַר בְּשׂוֹרָתֵנוּ
אֶת לוֹט הַחֹשֶׁךְ מֵסִיר,
בְּאוֹר אֵיתָן, בָּהִיר —
נֹגַהּ תִּקְוָתֵנוּ
בָּא, מִתְגַּבֵּר וְנִשְׁלָם —
הַלַּיְלָה תַּם.
(ראה גם יוח׳ ג׳:19; ח׳:12; רומ׳ י״ג:11, 12; פט״א ב׳:9.)