שיר 47
בשר את הבשורה הטובה
(ההתגלות י״ד:6, 7)
1. מַלְכוּת הָאֵל הָיְתָה זְמַן רַב כְּסוֹד נִסְתָּר.
כַּיּוֹם הַלּוֹט מֵעַל ’הַזֶּרַע’ כְּבָר הוּסַר.
בִּמְלוֹא הָרַחֲמִים, בְּרֹב אַהֲבָתוֹ,
הִצִּיל אוֹתָנוּ יְהֹוָה, הוֹשִׁיט יָדוֹ.
עַל כֵּן קָבַע שֶׁבְּנוֹ יִמְלֹךְ עַל כָּל תֵּבֵל;
אָכֵן בְּמוֹעֲדָהּ נוֹלְדָה לָהּ מַלְכוּת הָאֵל.
לִבְנוֹ תּוּבָא כַּלָּה, הָעֵדֶר הַקָּטָן;
הִיא תְּפוֹאַר בְּרֹב הָדָר עִם הֶחָתָן.
2. מֵרֹאשׁ הֶחְלִיט הָאֱלֹהִים בְּטוּב לִבּוֹ
שֶׁבְּכָל עַם כַּיּוֹם נַכְרִיז אֶת בְּשׂוֹרָתוֹ.
לְשֵׁרוּתֵנוּ שֻׁתָּפִים הַמַּלְאָכִים;
הֵם לָנוּ מְסַיְּעִים, דַּרְכֵּנוּ מְכַוְּנִים.
זוֹ חוֹבָתֵנוּ וּזְכוּתֵנוּ כְּעֵדָיו
לְהַלְּלוֹ וּלְטַהֵר אֶת שְׁמוֹ הַנִּשְׂגָּב.
עָלָיו נָעִיד, נִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ בְּגַאֲוָה,
וּנְבַשֵּׂר לְכָל אָדָם בְּשׂוֹרָה טוֹבָה.
(ראה גם מר׳ ד׳:11; מה״ש ה׳:31; קור״א ב׳:1, 7.)