יש לנו מה ללמוד מן הזוג הראשון
אלוהים בחן את כדור־הארץ — את הבית שהכין עבור האדם — וראה כי כל אשר עשה טוב הוא. כשהושלמה המלאכה הכריז כי הכל ”טוב מאוד” (בראשית א׳:12, 18, 21, 25, 31). אך לפני שהגיע לסיום מושלם זה דיבר אלוהים על משהו ”לא טוב”. כמובן, כל מעשי ידיו היו מושלמים. אלא שמלאכת הבריאה טרם נשלמה. ”לא טוב היות האדם לבדו”, אמר יהוה, ”אעשה לו עזר כנגדו” (בראשית ב׳:18).
מטרת יהוה היתה שהחברה האנושית תיהנה מחיי־נצח מלאי בריאות, אושר ושפע בגן־עדן עלי־אדמות. אבי האנושות היה אדם. אשתו, חוה, נעשתה ”אם כל חי” (בראשית ג׳:20). אומנם כדור־הארץ גדוש עתה במיליארדי צאצאיהם, אך הם רחוקים מן השלימות כרחוק מזרח ממערב.
סיפורם של אדם וחוה מוכר היטב. אך איזו תועלת מעשית ניתן להפיק ממנו? מה נוכל ללמוד ממה שקרה לזוג הראשון?
”זכר ונקבה ברא אותם”
כשנתן אדם שמות לבעלי־החיים, הוא שם לב שיש להם בנות זוג ולו אין. לכן, למראה היצור היפהפה שברא יהוה מאחת מצלעותיו, עלץ לבו משמחה. הוא הבין שהיא חלק ממנו ומיוחדת במינה וקרא: ”זאת הפעם עצם מעצמיי ובשר מבשרי. לזאת ייקרא אשה, כי מאיש לוקֳחה זאת” (בראשית ב׳:18–23).
אדם היה זקוק ל”עזר” כנגדו, וקיבל את האחת המתאימה לו ביותר. חוה התאימה לאדם באופן מושלם — בדאגה לביתם הגן־עדני ולבעלי־החיים, בהבאת ילדים ובהענקת גירויים שכליים ותמיכה שרק ידיד אמיתי יכול להעניק (בראשית א׳:26–30).
יהוה נתן להם את כל מה שיכלו לרצות בגבולות הסביר. הוא הביא את חוה לבעלה ובזאת קידש את הקשר ביניהם. מתוך כך כונן אלוהים את מוסד הנישואין והמשפחה — היחידה הבסיסית שממנה מורכבת החברה האנושית. הכתוב בבראשית מציין: ”יעזוב איש את אביו ואת אמו ודָבַק באשתו והיו לבשר אחד”. יהוה בירך את הזוג הנשוי הראשון ואמר להם לפרות ולרבות תוך כוונה ברורה שכל ילד ייוולד במשפחה אוהבת שיש בה אב ואם שידאגו לו (בראשית א׳:28; ב׳:24).
”בצלם אלוהים”
אדם הראשון היה בן אלוהים מושלם, שנברא ’בצלמו ובדמותו’. אך מאחר ש”האלוהים הוא רוח”, אין זה דמיון פיסי (בראשית א׳:26; יוחנן ד׳:24). הדמיון הוא בתכונות שניחן האדם ואשר בזכותן עולה הוא בהרבה על בעלי־החיים. אלוהים נטע באדם מבראשית את תכונות האהבה, החוכמה, הכוח והצדק. הוא העניק לו בחירה חופשית ונטייה לרוחניות. הושרש בו מטבע ברייתו חוש מוסרי, המצפון, שסייע לו להבחין בין טוב לרע. אדם זכה ליכולת שכלית שאיפשרה לו להרהר בסיבת קיומו, ללמוד על בוראו ולפתח עימו קשר אישי. לפיכך, לאדם הראשון היה כל הנחוץ לו כדי למלא את תפקידו כמפקח על יצירות כפיו הארציות של אלוהים.
חוה חוטאת
אין ספק שאדם מיהר לדווח לחוה על האיסור היחידי שהטיל עליהם יהוה: מותר להם לאכול מכל עצי הגן מלבד עץ אחד — עץ הדעת טוב ורע. אסור להם לאכול מפריו. ביום שיאכלו ממנו ימותו (בראשית ב׳:16, 17).
לא חלף זמן רב, והתעוררה סוגיה באשר לפרי האסור. יצור רוחני סמוי מן העין פנה אל חוה בסיועו של נחש. בתמימות מדומה שאל הנחש: ”אף כי אמר אלוהים לא תאכלו מכל עץ הגן?” חוה השיבה לו שמותר להם לאכול מכל העצים חוץ מעץ אחד. בתגובה סתר הנחש את דברי אלוהים ואמר לאשה: ”לא מות תמותון. כי יודע אלוהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלוהים, יודעי טוב ורע”. האשה החלה להסתכל על העץ באור שונה. ”טוב העץ למאכל ו... תאווה הוא לעיניים”. היא שמעה לקול המפתה והפרה את חוק אלוהים (בראשית ג׳:1–6; טימותיאוס א׳. ב׳:14).
האם החטא של חוה היה בלתי נמנע? ודאי שלא! שים את עצמך במקומה. הנחש סילף לחלוטין את מה שאמרו אלוהים ואדם. איך היית מרגיש אילו אדם זר היה מאשים ברמאות מישהו שאתה אוהב אותו ובוטח בו? חוה היתה צריכה להגיב אחרת ולהביע שאט נפש וכעס, ואפילו לא להקשיב לו. הרי מי הוא הנחש שיעז להטיל ספק בצדקת אלוהים ובדברי בעלה? מתוך כבוד לעקרון הראשות, היה עליה להתייעץ עם בעלה לפני קבלת החלטה כלשהי. גם אנו צריכים לעשות כן אם יציגו לנו מידע המנוגד להוראות שנתן אלוהים. אולם, חוה האמינה לדברי המפתה, ורצתה לקבוע לעצמה מה טוב ומה רע. ככל שהשתעשעה במחשבה, הרעיון קסם לה. היא הרשתה לתאווה השלילית לנקר במוחה, במקום לסלק אותה ממחשבותיה או לשוחח על כך עם ראש המשפחה. איזו טעות! (קורינתים א׳. י״א:3; יעקב א׳:14, 15).
אדם הראשון שומע בקול אשתו
עד מהרה פיתתה חוה את אדם לחטוא כמוה. כיצד ניתן להסביר את הסכמתו הבלתי מסויגת? (בראשית ג׳:6, 17) אדם ניצב בפני קונפליקט נאמנות. האם ישמע בקול הבורא, שנתן לו הכל כולל את זוגתו האהובה, חוה? האם ישאל בעצת אלוהים לגבי מהלכיו הבאים? או האם יקשור את גורלו בגורל אשתו? אדם ידע היטב שמה שחוה חשבה להשיג באכילת הפרי האסור היה מקסם שווא. השליח פאולוס כתב בהשראת הרוח: ”אדם לא נפתה, אלא האשה שמעה לקול המפתה ובאה לידי עבירה” (טימותיאוס א׳. ב׳:14). אם כן, אדם החליט בכוונה תחילה להמרות את פי יהוה. הפחד לאבד את אשתו גבר על אמונתו ביכולת של אלוהים לתקן את המצב.
מעשהו של אדם היה בגדר התאבדות. צעד זה היה שקול כנגד רציחת כל הצאצאים שהרשה לו יהוה ברוב רחמיו להוליד, משום שכולם נולדו בחטא ונידונו למוות (רומים ה׳:12). מה כבד מחיר האי־ציות האנוכיי!
השלכות החטא
התוצאה המיידית של החטא היתה בושה. במקום לרוץ בשמחה כדי לדבר אל יהוה, התחבאו בני הזוג מפניו (בראשית ג׳:8). הידידות שלהם עם אלוהים נהרסה כליל. כשנשאלו לגבי מעשיהם, לא הביעו כל חרטה אף־על־פי ששניהם ידעו כי הפרו את חוק אלוהים. באכילת הפרי האסור דחו את טוב לבו של אלוהים.
כתוצאה מכך, אלוהים אמר כי הוא ירבה את חבלי הלידה. חוה תשתוקק לבעלה, והוא ימשול בה. הניסיון מצדה להגיע לעצמאות הביא בדיוק לתוצאה הפוכה. אדם יאכל את פרי האדמה בעצב. במקום להשביע את רעבונו ללא מאמץ בגן־עדן, יהיה עליו להוציא לחם מן האדמה ביזע ובדמעות עד שובו אל העפר שממנו לוקח (בראשית ג׳:16–19).
לבסוף גורשו אדם וחוה מגן־עדן. ויאמר יהוה: ”הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע, ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם...”. ”המשפט נקטע”, מציין החוקר גורדון וונהם, ועלינו להשלים את מה שהתכוון אלוהים לומר — כנראה, ”אגרש אותו מן הגן”. כותבי המקרא מוסרים על־פי־רוב את כל מה שאומר אלוהים. אלא שכאן, מוסיף וונהם, ”השמטת המסקנה רומזת על מהירות הפעולה שנקט אלוהים. בטרם סיים לדבר גורשו שניהם מן הגן” (בראשית ג׳:22, 23). סביר להניח שלאחר מכן נותק כל קשר בין יהוה לבין הזוג הראשון.
אדם וחוה לא מתו פיסית באותו יום בן 24 שעות. אך הם מתו מבחינה רוחנית. הם נעשו זרים באורח חסר תקנה למקור החיים, והחלו להידרדר למוות. תאר לעצמך כמה כאב להם לראות את מקרה המוות הראשון — את מות בנם השני, הבל, שנרצח בידי קין, בכורם! (בראשית ד׳:1–16).
אחרי כן נמסר מידע מועט יחסית על הזוג הראשון. בנם השלישי, שת, נולד כשהיה אדם הראשון בן 130. כעבור 800 שנה מת אדם, בגיל 930 לאחר שהוליד ”בנים ובנות” (בראשית ד׳:25; ה׳:3–5).
מוסר השכל
סיפורו של הזוג הנשוי הראשון לא רק חושף את הסיבה למצבה המנוון של החברה האנושית כיום, אלא גם מלמד לקח יסודי. כל יומרה של אי־תלות ביהוה אלוהים אינה אלא טיפשות גמורה. אנשים בעלי חוכמה אמיתית סומכים על יהוה ועל דברו, ולא על ביטחונם העצמי המדומה או על הידע שרכשו. יהוה קובע מה טוב ומה רע, והדבר הנכון לעשותו הוא לשמוע בקולו. עשיית הרע משמעה להפר את חוקיו ולהתעלם מעקרונותיו.
אלוהים הציע ומציע את כל מה שיכול אדם לבקש — חיי־נצח, חירות, סיפוק, אושר, בריאות, שלום, שגשוג ותגליות חדשות. אך כדי ליהנות מכל זה יש להכיר בתלותנו המוחלטת ביהוה אבינו השמימי (קהלת ג׳:10–13; ישעיהו נ״ה:6–13).
[תיבה/תמונה בעמוד 26]
אדם וחוה — מיתוס ותו לא?
האמונה בגן־עדן ראשוני שאבד בשל החטא היתה נפוצה בימי קדם בקרב הבבלים, האשורים, המצרים ועמים אחרים. המשותף בין סיפורים רבים היה עץ חיים שיעניק חיי־עולם לאוכלי פריו. לפיכך, בני האדם זכרו שדבר טרגי אירע בעדן.
רבים היום מבטלים את פרשת אדם וחוה כמיתוס ותו לא. אלא שרוב המדענים מכירים בכך שהגזע האנושי הוא משפחה אחת בעלת מוצא משותף. תיאולוגים רבים אינם מסוגלים להתכחש לעובדה שהשלכות החטא הראשון, שבוצע בידי אב משותף, הועברו לכל בני האדם. האמונה שהאדם התפתח מיותר ממקור אחד תחייב אותם להסיק שהחטא הראשון בוצע בידי כמה אבות קדמונים. בנוסף לכך, אמונה זו לא תותיר להם ברירה אלא להתכחש לכך שהמשיח, ”אדם האחרון”, גאל את בני האדם. אך ישוע ותלמידיו לא התחבטו בנושא זה. הם האמינו שסיפור בראשית הוא סיפור עובדתי (קורינתים א׳. ט״ו:22, 45; בראשית א׳:27; ב׳:24; מתי י״ט:4, 5; רומים ה׳:12–19).