שיר 144
חיי אדם תלויים בך
(יחזקאל ג׳:17–19)
’זוֹהִי שְׁנַת רְצוֹנוֹ
שֶׁל הָאֵל’, נַכְרִיז בְּקוֹל;
’וַחֲרוֹן יוֹם אַפּוֹ
מִתְקָרֵב’, נֹאמַר לַכֹּל.
(פזמון)
חַיֵּי אָדָם תְּלוּיִים בְּךָ;
הוֹשֵׁט לַכֹּל אֶת יָדְךָ.
כָּךְ גַּם תַּצִּיל אֶת נַפְשְׁךָ,
עַל כֵּן הַכְרֵז אֶת בְּשׂוֹרָתְךָ,
בְּשׂוֹרָתְךָ.
אֶת הַמֶּסֶר נָפִיץ בָּרַבִּים,
לֹא נְהַסֵּס;
וְנַזְמִין כָּל אָדָם
עִם הָאֵל לְהִתְפַּיֵּס.
(פזמון)
חַיֵּי אָדָם תְּלוּיִים בְּךָ;
הוֹשֵׁט לַכֹּל אֶת יָדְךָ.
כָּךְ גַּם תַּצִּיל אֶת נַפְשְׁךָ,
עַל כֵּן הַכְרֵז אֶת בְּשׂוֹרָתְךָ,
בְּשׂוֹרָתְךָ.
(גשר)
כֵּן, זוֹהִי עֵת מַכְרַעַת;
יֵשׁ לְבַשֵּׂר לָאֲנָשִׁים.
וְכָל מִי שֶׁיַּקְשִׁיבוּ
יִחְיוּ לָעַד, לְעוֹלָמִים!
(פזמון)
חַיֵּי אָדָם תְּלוּיִים בְּךָ;
הוֹשֵׁט לַכֹּל אֶת יָדְךָ.
כָּךְ גַּם תַּצִּיל אֶת נַפְשְׁךָ,
עַל כֵּן הַכְרֵז אֶת בְּשׂוֹרָתְךָ,
בְּשׂוֹרָתְךָ.
(ראה גם דה״ב ל״ו:15; יש׳ ס״א:2; יח׳ ל״ג:6; תסל״ב א׳:8.)