שיר 106
נטפח את תכונת האהבה
(קורינתים א׳. י״ג:1–8)
1. בַּעֲנָוָה לָזֹאת נִתְפַּלֵּל
שֶׁנְּחַקֶּה אֶת תְּכוּנוֹת הָאֵל.
עוֹלָה עַל כֹּל הִיא הָאַהֲבָה;
הֵן הִיא מִפְּרִי רוּחַ יְהֹוָה.
גַּם אִם הַכֹּל לַעֲשׂוֹת נוּכַל,
בְּלִי אַהֲבָה לֹא נוֹעִיל בִּכְלָל.
אָז בְּמִלִּים וּבְמַעֲשִׂים
נֹאהַב תָּמִיד אֶת כָּל הָאַחִים.
2. הָאַהֲבָה בְּכָל עֵת טוֹבָה;
הִיא מִתְחַשֶּׁבֶת וּנְדִיבָה.
הִיא לֹא תִּשְׂנָא; לֹא תִּטֹּר טִינָה.
תִּסְלַח בְּרֹךְ וּבַהֲבָנָה.
כֹּה סַבְלָנִית הִיא הָאַהֲבָה;
בְּעָצְמָתָהּ אֶת הַכֹּל תִּשָּׂא.
נֹאהַב תָּמִיד גַּם אֶל מוּל קְשָׁיִים.
הָאַהֲבָה הִיא לְעוֹלָמִים.
(ראה גם יוח׳ כ״א:17; קור״א י״ג:13; גל׳ ו׳:2.)