מדוע הכנסיות שתקו

ב־8 בדצמבר 1993‏,‏ במוזיאון ארצות־הברית לזכר השואה נאם ד״ר פרנקלין ליטל מאוניברסיטת ביילור על ”‏אמת קונקרטית”‏ כואבת.‏ איזו אמת?‏

האמת היא,‏ אמר ליטל,‏ ש”‏שישה מיליון יהודים נרצחו בשיטתיות בלב־לבה של הנצרות,‏ בידי קתולים טבולים,‏ פרוטסטנטים וחברי הכנסייה האורתודוכסית המזרחית,‏ אשר מעולם לא גונו על מעשיהם,‏ לא כל שכן נודו מהכנסייה”‏.‏ עם זאת,‏ קול יחיד לא חדל לדבר על מעורבות הכמורה במשטרו של היטלר.‏ והקול,‏ כפי שראינו,‏ היה קולם של עדי־יהוה.‏

היטלר היה קתולי טבול וכן מנהיגים רבים בממשלתו.‏ מדוע לא נודו מהכנסייה?‏ מדוע הכנסייה הקתולית לא גינתה את הזוועות שביצעו אנשים אלה?‏ מדוע גם הכנסיות הפרוטסטנטיות מילאו פיהן מים?‏

האם הכנסיות באמת שתקו?‏ היש ראיות שהן תמכו במאמציו המלחמתיים של היטלר?‏

חלקה של הכנסייה הקתולית

ההיסטוריון הקתולי א.‏ י.‏ ווטקין כתב:‏ ”‏בצער עמוק יש להודות שלא נוכל,‏ בשם חיזוק שִקרי של הדת או נאמנות מפוקפקת,‏ להכחיש את האמת ולהתעלם מהעובדה ההיסטורית,‏ לפיה בישופים תמיד סמכו ידם על כל המלחמות שלחמה ממשלת ארצם.‏.‏.‏ בכל מקרה של לאומנות תוקפנית,‏ הם היו לקיסר לפה”‏.‏

כשאמר כי הבישופים של הכנסייה הקתולית ”‏סמכו ידם על כל המלחמות שלחמה ממשלת ארצם”‏,‏ כלל ווטקין את מלחמותיו התוקפניות של היטלר.‏ פרדריך הייר,‏ פרופסור קתולי להיסטוריה מאוניברסיטת וינה הודה:‏ ”‏אחת העובדות שאין להכחיש בתולדות גרמניה היא שהצלב וצלב־הקרס הלכו והתקרבו זה לזה,‏ עד שצלב־הקרס בישר את בשורת הניצחון ממגדלי הקתדרלות של גרמניה,‏ הופיעו דגלי צלב־הקרס סביב המזבחות ותיאולוגים קתולים ופרוטסטנטים,‏ כמרים,‏ אנשי כנסייה ומדינאים קידמו בברכה את הברית עם היטלר”‏.‏

ראשי כנסייה קתולים תמכו תמיכה מלאה במלחמותיו של היטלר ועל כן כתב הפרופסור הקתולי גורדון זאן:‏ ”‏כל גרמני קתולי שנשא את עיניו אל מנהיגי הדת לשם הדרכה והכוונה רוחניות בשאלת הצטרפותו למאמץ המלחמתי של היטלר,‏ בעצם קיבל תשובות דומות לאלו שהיה מקבל לו היה פונה אל המנהיג הנאצי עצמו”‏.‏

העובדה שהקתולים נשקו על פי מנהיגי הכנסייה תועדה על־ידי פרופסור הייר.‏ הוא ציין:‏ ”‏מתוך כמעט שלושים ושניים מיליון גרמנים קתולים — מהם חמישה־עשר מיליון וחצי גברים — רק שבעה [‏יחידים]‏ סירבו בגלוי להתגייס לצבא.‏ שישה מהם היו אוסטרים”‏.‏ מעדויות מאוחרות עולה כי קתולים נוספים וכן כמה פרוטסטנטים עמדו איתנים כנגד האומה הנאצית מטעמי דת.‏ יש ששילמו אפילו במחיר חייהם,‏ בו בזמן שמנהיגי הדת שלהם התמסרו לרייך השלישי.‏

מי עוד שתק,‏ ומי לא

כאמור,‏ פרופסור הייר ציין את מנהיגי־הדת הפרוטסטנטים לצד אלה ש”‏קידמו בברכה את הברית עם היטלר”‏.‏ האם כך היה באמת?‏

פרוטסטנטים רבים התייסרו מתוך הרשעה עצמית על שלא פצו פיהם במרוצת מלחמותיו התוקפניות של היטלר.‏ לדוגמה,‏ 11 אנשי־כמורה בולטים נועדו באוקטובר 1945 על־מנת לנסח את מה שכונה ’‏התוודות שטוטגרט’‏.‏ הם אמרו:‏ ”‏אנו מודים ומתוודים שהיה עלינו להיות אמיצים יותר בחשיפת עמדתנו,‏ נאמנים יותר בתפילותינו,‏ שמחים יותר בהבעת אמונתנו ונלהבים יותר בגילוי אהבתנו”‏.‏

בספרו History of Christianity (‏תולדות המשיחיות)‏ אמר פול ג׳ונסון:‏ ”‏מתוך 000,‏17 כמרים,‏ לא היו בכל זמן נתון יותר מחמישים שקיבלו עונשי מאסר ממושכים [‏על אי־תמיכה במשטר הנאצי]‏”‏.‏ ג׳ונסון הִשווה בין כמרים אלה לבין עדי־יהוה וכתב:‏ ”‏האמיצים ביותר היו עדי־יהוה.‏ הם הכריזו ממש מההתחלה על התנגדותם הנחרצת על רקע דוקטריני וסבלו בהתאם.‏ הם סירבו לשתף פעולה עם האומה הנאצית”‏.‏

בשנת 1939,‏ בפרוץ מלחמת־העולם השנייה,‏ ציטט כתב־העת נחמה את דברי ט.‏ ברופאכר,‏ כומר פרוטסטנטי:‏ ”‏אנשים המתיימרים להיות משיחיים נכשלו במבחנים המכריעים,‏ ואילו עדים לא־מוכרים אלו של יהוה,‏ כמשיחיים שמתו מות קדושים,‏ דבקים בהתנגדותם הבלתי מעורערת נגד כפייה מצפונית ונגד עבודת־אלילים נבערת.‏ יום אחד ייאלצו ההיסטוריונים להודות שלא הכנסיות הגדולות,‏ אלא אנשים מושמצים אלה שהיו מטרה לחיצי לעג,‏ הם שניצבו ראשונים נגד זעמו של השד הנאצי.‏.‏.‏ הם סירבו לסגוד להיטלר ולצלב־הקרס”‏.‏

ברוח דומה,‏ התוודה מרטין נימולר,‏ מנהיג כנסייה פרוטסטנטי אשר בעצמו היה במחנה־ריכוז נאצי:‏ ”‏ההיסטוריה מלמדת שבתולדות האנושות כנסיות הנצרות הסכימו תמיד לתת את ברכתן על מלחמות,‏ חיילים וכלי־נשק והתפללו בדרך מאוד לא־משיחית להשמדת אויביהן”‏.‏ הוא הודה:‏ ”‏הכל באשמתנו ובאשמת אבותינו,‏ אך כמובן לא באשמת אלוהים”‏.‏

נימולר הוסיף:‏ ”‏ועוד לחשוב שאנחנו,‏ המשיחיים של היום,‏ בושים בכת כביכול של חוקרי מקרא שקדנים [‏עדי־יהוה]‏,‏ אשר מאות ואלפים מהם נשלחו למחנות־ריכוז ומתו מפני שסירבו לשרת במלחמה ולירות בבני־אדם”‏.‏

סוזנה הֶשל,‏ פרופסור ללימודי יהדות,‏ גילתה מסמכים כנסייתיים המוכיחים כי הכמורה הלותרנית היתה מוכנה,‏ או ליתר דיוק היתה להוטה לתמוך בהיטלר.‏ לדבריה,‏ הם התחננו שתינתן להם הזכות להניף את צלב־הקרס בכנסיותיהם.‏ ממחקרה עולה,‏ כי הרוב המכריע של אנשי הכמורה לא היו משתפי פעולה אנוסים,‏ אלא תומכים נלהבים של היטלר ושל שאיפותיו הארִיות.‏

בהרצאותיה נשאלת הֶשל לא אחת מפי באי כנסייה,‏ ”‏מה כבר יכולנו לעשות?‏”‏

‏”‏יכולתם להתנהג כמו עדי־יהוה”‏,‏ היא משיבה.‏

מדוע שתקו

הסיבה שהכנסיות שתקו אינה לוטה בערפל.‏ כמורת הנצרות וצאן־מרעיתה פנו עורף לעיקרי־האמונה המקראיים ובחרו לתמוך במדינה.‏ בשנת 1933 הושג הסכם בין הכנסייה הרומית־קתולית לבין הנאצים.‏ הקרדינל הקתולי פולהבּר כתב להיטלר:‏ ”‏לחיצת־יד זו עם האפיפיור.‏.‏.‏ היא מעשה שיביא לידי אינסוף ברכות.‏.‏.‏ אנו תפילה שאלוהים ינצור את קנצלר הרייך [‏היטלר]‏”‏.‏

אכן,‏ הכנסייה הקתולית וכנסיות אחרות הפכו לשפחות במשטרו המרושע של היטלר.‏ ישוע המשיח אמר שתלמידיו האמיתיים ”‏אינם חלק מן העולם”‏,‏ אך הכנסיות וחברי קהילתן נעשו חלק בלתי נפרד מעולמו של היטלר (‏יוחנן י״ז:‏16‏,‏ ע״ח‏)‏.‏ עקב כך,‏ הם נמנעו מלשאת קולם ולדבר על הפשעים נגד האנושות שביצעו הנאצים במחנות ההשמדה.‏

אמת,‏ אמיצי־לב מעטים מהדת הקתולית,‏ הפרוטסטנטית ומדתות אחרות עמדו איתנים נגד המדינה הנאצית.‏ אך חרף העובדה שמקצתם שילמו במחיר חייהם,‏ מנהיגיהם הרוחניים,‏ שהתיימרו לשרת את אלוהים,‏ היו כבובות משחק בידי הרייך השלישי.‏

בכל זאת,‏ היה קול יחיד שדיבר ללא הרף.‏ אמצעי־התקשורת רובם ככולם,‏ העלימו עין מתפקידיהן הראשיים של הכנסיות בדרמה הנאצית,‏ אך עדי־יהוה לא יכלו שלא לחשוף בפרטי פרטים את הבוגדנות והצביעות של הכמורה ואת הקנוניה שנעשתה מאחורי הקלעים.‏ בשנות ה־30’‏ וה־40’‏,‏ הדפיסו העדים בגרסה הקודמת לכתב־העת שבידך ובפרסומים אחרים,‏ האשמות חריפות נגד ארגונים דתיים שהפכו לשפחות הנאציזם.‏

זיהוי תלמידיו האמיתיים של המשיח

עדי־יהוה שונים בתכלית משאר דתות העולם.‏ מהיותם נבדלים מן העולם,‏ אין הם נוטלים חלק במלחמות העמים.‏ מכוח צייתנותם להדרכות אלוהים,‏ ’‏הם כיתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות’‏ (‏ישעיהו ב׳:‏4‏)‏.‏ ובגין צייתנותם להדרכות המשיח,‏ הם אוהבים איש את רעהו (‏יוחנן י״ג:‏35‏)‏.‏ פירושו של דבר,‏ שהם לעולם לא יצאו למלחמה ויפגעו במתכוון זה בזה.‏

בכל הנוגע לזיהוי עובדי אלוהים אמיתיים,‏ המקרא ברור מאוד באומרו:‏ ‏”‏בזה ייוודעו ילדי האלוהים וילדי השטן:‏ כל מי שאינו עושה צדקה איננו מאלוהים,‏ וכן מי שאינו אוהב את אחיו.‏ הן זהו דבר הבשורה אשר שמעתם מראשית,‏ שנאהב איש את רעהו;‏ לא כקין אשר היה מן הרע והרג את אחיו”‏ (‏יוחנן א׳.‏ ג׳:‏10–12‏)‏.‏

ואכן,‏ ההיסטוריה מלמדת שעדי־יהוה הראו תמיד אהבה לרעיהם אפילו בשעת לחצים עזים.‏ כשהיטלר נלחם בכל רחבי אירופה,‏ העדים עמדו איתנים בפני נסיונותיהם הברוטליים של הנאצים לצרפם לאורגיית ההריגה.‏ פרופסור קריסטין קינג היטיבה לסכם את הנושא:‏ ”‏עדי־יהוה אכן דיברו.‏ הם דיברו ממש מההתחלה.‏ הם דיברו בקול אחד‏.‏ והם דיברו באומץ כה עילאי — עובדה שיש בה לקח לכולנו”‏.‏

עד שעולמנו ישכון בשלום תחת שלטונה האוהב של ממשלת יהוה וישוחרר ממלחמות ומרוע,‏ ימשיכו עדי־יהוה לדבר.‏ כל עוד זהו רצון יהוה הריבון העליון,‏ יחשוף כתב־עת זה את מעלליו הרעים של עולם שטני זה ויכריז על התקווה האמיתית היחידה לאנושות,‏ מלכות אלוהים (‏מתי ו׳:‏9,‏ 10‏)‏.‏

‏[‏תמונות בעמוד 13]‏

העיתונות האמריקנית אימתה את תמיכת הכנסיות בנאציזם

ניו־יורק טיימס מ־25 בספטמבר 1939,‏ מהדורה מאוחרת,‏ עמוד 6

ניו־יורק פוסט מ־27 באוגוסט 1940,‏ מהדורה סופית כחולה,‏ עמוד 15

ניו־יורק טיימס מ־7 בדצמבר 1941,‏ מהדורה מאוחרת,‏ עמוד 33

‏[‏תמונה בעמוד 15]‏

שלא כמו הכנסיות,‏ עדי־יהוה השמיעו קולם נגד הנאציזם