שוכני מעמקים מעופפים
הם מרחפים להם בחן במימי החופים וסביב איי הים. הם שוכנים במצולות האוקיינוסים, בין שזרמיהם חמים או קרים, ואפילו בכמה אגמים ונהרות. במי מדובר? בבני משפחת התריסניתיים, שוכני מעמקים שדומה שהם מעופפים!
אינך צריך להיות צוללן או דייג כדי ליהנות מיופיים ומן הריחוף של התריסניתיים, אפילו אינך צריך להירטב לשם כך. לדברי הביולוג הימי בארט, אפילו הרוחצים בחופים זוכים לא אחת להזין עיניהם בתריסנית המקפצת אל מחוץ למים.
יש כמה מאות סוגים של תריסניות, ואורכן נע מסנטימטרים בודדים ועד מספר מטרים. תוכל לראות את הדמיון הרב שבינן ובין קרוב־המשפחה שלהן — הכריש. ביצי התריסנית, שלא כביצי רוב הדגים, מופרות בתוך גופה של הנקבה. יש מיני תריסניות המטילות את ביציהן המופרות, ואילו אצל מינים אחרים בוקעות הביצים בגוף הנקבה והיא משריצה את צאצאיה, הנראים כהוריהם בגירסה מיניאטורית.
היותר מפורסמים במשפחה הם הטריגונים, דגי־סחוס חסרי עצמות, בעלי שני סנפירים צדיים הנמשכים מראשם ועד בסיס זנבם. צורת הטריגונים מעויינת או עגולה, או שהם נראים כמו עפיפון עם זנב. בשל גופם השטוח התנגדות המים קטנה ביותר. סנפיריהם נעים כגל, ומכאן כוחם לשחות בים כאילו היו מרחפים או מעופפים ללא כל מאמץ. כאשר אינם שוחים, שוכבים התריסניתיים שקועים בחול קרקעית הים.
עיני הטריגון קבועות בחלק העליון של ראשו, ואילו פיו בחלקו התחתון. לטריגונים שיניים קשות ולסת חזקה, מה שמאפשר להם אפילו לפצח צדפות. לכן במושבות של צדפות הטריגונים אינם מתקבלים בברכה, שכן המזון החביב עליהם הן הרכיכות. עם זאת, הם עצמם מהווים מעדן, ויש מתכונים שבהם ניתן להשתמש בבשר טריגון כתחליף לצדפות.
הטריגונים נקראים בלועזית על־שם הקוץ הארסי שבצדו העילי של זנבם הארוך. אם הטריגון מאויים, אם נוהגים בו בגסות או אם דורכים עליו, מצליף הטריגון בזנבו הארסי, והפציעה קשה וכואבת. בדרך כלל חודר הקוץ עמוק לבשר ונשאר בתוך הפצע, משם קשה מאוד להוציאו. קוצים אלה עלולים לגרום לדלקת קשה אם אין מטפלים בפצע כראוי. אם אי־פעם יינעץ בך עוקצו של הטריגון, שטוף היטב את המקום במים, אפילו מי ים אם אין ברירה. טבול את הפצע במהירות במים חמים ככל האפשר. מים חמים מנטרלים את הארס ומקלים את הכאב. לאחר מכן פנה לרופא ללא דיחוי.
זנבות דוקרניים אלה אולי מפחידים אותך, אך לרוב אין הטריגונים תוקפניים. בדרך כלל הם מצליפים בזנבם רק כשהם חשים מאויימים. בארט, שהוזכר בראשית המאמר, ציין שהטריגונים היו די חברותיים כאשר הוא ואשתו שחו עימם באיי קיימן, במקום הנחשב לתחנת ההאכלה של הטריגונים הידידותיים. הוא מספר: ”כרענו על ברכינו בקרקעית הים, בעומק של כ־5 מטרים. כאשר התחלנו להאכיל את הטריגונים, הם כיתרו אותנו! הקיפו אותנו 30 או 40 טריגונים מכל הגדלים, שחיפשו אצלנו אוכל מן הברכיים ועד הראש, מלפנים ומאחור. הם שחו לצדנו בעדינות, כשהם דוחפים אותנו קלות בבקשת מזון, ולוּ פירורים. פשוט מדהים עד כמה יצורים יפים אלה טובי מזג. הם אפילו הניחו לנו ללטף את גחונם כששחו מעלינו”. בארט מציין שטריגונים אלה נעשו ממש מאולפים, ובכל השנים שאנשים שוחים לצדם, לא נרשמו התקפות של טריגונים.
מי מאיתנו שאינם צוללנים מנוסים יכולים ליהנות מן הטריגונים במים הרדודים או לצפות בהם באחד המתקנים המציגים את עולם הים ברחבי העולם. בפארקים רבים המציגים את עולם הים יש בריכות שבהן ניתן ללטף את הטריגונים, אם כי מטעמי זהירות הסירו מזנבם את קוציהם. רון הרדי, בעליו של עולם המפרץ שבפנמה סיטי, פלורידה, מציין: ”מן הדוגמאות הטובות ביותר להשפעה החיובית שיש לבעלי־חיים בשבי היא בריכת הליטוף של הטריגונים. דומה שאנשים מפחדים מטריגונים — אפילו עד כדי פוביה. אך עליך לראות איך דעתם משתנה לנוכח העובדות שאנו מציגים בפניהם. לאחר שהם נוגעים בטריגון, הם מתחילים להעריץ את יופיו ואת החן שלו. יש שמחמיצים את המופע הבא, מופע הדולפינים, רק כדי להמשיך לשחק עם הטריגונים”.
אולי כעת, לאחר שלמדת משהו על הטריגונים, פחת החשש שלך מפניהם. עם זאת, זכור שהם נחבאים להם בחולות הקרקעית של מים רדודים וחמים. לכן כשאתה צועד ומשכשך במקומות כאלה, כדאי שתגרור את הרגליים ולא תרים אותן. כך תזהיר את הטריגונים שאתה מתקרב ולא תדרוך בטעות על אחד מהם. כמו כן תימנע מהצלפת זנבו ומן העוקץ של שוכן מעמקים מעופף זה.
[תמונה בעמוד 30]
טריגון
[תמונה בעמוד 30]
דומה שאנשים מפחדים מטריגונים, אך דעתם משתנה כשהם לומדים את העובדות עליהם
[תמונה בעמוד 31]
מאנטה
[שלמי תודה]
Francois Gohier/Photo Researchers ©