צעירים שואלים...
כיצד אתמודד עם טיפוסים עצבניים?
”הוא רתח מזעם. הוא רצה להכות אותי, כנראה בגלל שהוא ראה שאני קטן ממנו. נסוגתי אחורה ואמרתי לו: ’חכה רגע! חכה שנייה! חכה שנייה! למה אתה רוצה להרביץ לי? לא עשיתי לך כלום. אני אפילו לא יודע מה עצבן אותך. אולי נוכל לדבר על זה?’” (דיוויד, בן 16).
האם היית פעם מטרה לזעמו של בריון? במקרא נחזה שאנשים בימינו יהיו ”אכזרים, שונאי טוב” (טימותיאוס ב׳. ג׳:3). וגם אם אתה עושה כל שביכולתך להישמע לצו ”אל תִתרע [תתרועע] את בעל אף... איש חֵמות”, ייתכנו פעמים שבהן פשוט לא תוכל שלא להיתקל באנשים כועסים (משלי כ״ב:24). איך תגיב כשתיקלע למצב כזה?
איך להגיב לכעס
צעירים רבים כיום מגיבים לכעס בכעס. אולם זה רק מחריף את המצב. יתרה מזו, אם תאבד את שליטתך העצמית תרד לרמה של הצד השני. במשלי כ״ו:4 נאמר: ”אל תען כסיל כאיוולתו, פן תִשווה לו גם אתה”. ג׳רמי הצעיר למד בדרך הקשה עד כמה נכונות המילים הללו. הוא נזכר במקרה שקרה כשישב ליד שולחן האוכל בבית הספר: ”היתה קבוצת תלמידים שנהגו לצחוק זה על זה ועל אחרים. הם דיברו עלי לעתים קרובות, ובדרך כלל התעלמתי מהם. אבל כשאחד מהם התחיל לדבר על אמי, איבדתי שליטה והתפרצתי עליו בזעם”. התוצאה? ”הוא החטיף לי מכות רצח”, מספר ג׳רמי.
במקרא יש עצה נבונה עבורנו: ”מענה רך ישיב חימה, ודבר עצב [מעציב או מעליב] יעלה אף” (משלי ט״ו:1). ואכן, להגיב לכעס ב”דבר עצב” רק מוסיף שמן למדורה. לעומת זאת, תגובה מתונה יכולה לא אחת להרגיע את הרוחות ולהפיג מתיחות.
נחזור לדיוויד, שהוזכר בפתיח. הוא הצליח לשכנע את הבריון להסביר לו את סיבת כעסו. התברר שמישהו גנב לו את ארוחת הצהריים, והוא פשוט פרק את תסכולו על האדם הראשון שנתקל בו. ”אם תכה אותי, זה לא יהיה תחליף לארוחת הצהריים שלך”, אמר דיוויד בהיגיון. ואז הציע ששניהם ילכו יחד לקפיטריה. ”הכרתי את המוכרת שם”, נזכר דיוויד, ”והיא נתנה לו ארוחת צהריים אחרת. הוא לחץ את ידי, והיה ידידותי כלפיי מאז ואילך”. שמת לב מה רב כוחו של דיבור מתון? כפי שמנסח זאת המשל, ”לשון רכה תשבור גָרֶם” (משלי כ״ה:15).
מתינות — חולשה או גבורה?
הרעיון של מענה ב”לשון רכה” עשוי שלא לקסום לך במיוחד. אולי תיראה יותר קשוח ויותר מאצ׳ו אם תשיב על כעס בכעס. ייתכן שאתה חושש שאם תנהג במתינות, אנשים יפרשו זאת כחולשה. אולם מה משמע הדבר להיות מתון? ספר עיון מגדיר אדם מתון כאדם רך. ואולם הוא מוסיף בהמשך: ”מאחורי הרכות מסתתרת עוצמה של פלדה”. מכאן שהמתינות אינה סימן לחולשה, אלא סימן לגבורה. מדוע?
קודם כל, משום שאדם מאופק אינו מאבד שליטה ולא קל להוציא אותו משיווי־משקלו. מאידך, אדם שאינו מתון הוא בעצם חסר ביטחון, מתוסכל ואפילו נואש. הוא גם חסר שליטה עצמית. מאחר שאינו מסוגל לשלוט בעצמו, הוא נקלע לעימותים שוב ושוב. ואכן, ”עיר פרוצה אין חומה, איש אשר אין מעצור לרוחו” (משלי כ״ה:28). אם כן, המתון הוא החזק באמת!
דוגמאות מקראיות למתינות
חשוב על ישוע המשיח. הוא תיאר את עצמו כ”עניו ונמוך רוח” (מתי י״א:29). הוא מעולם לא נהג בקשיחות או בחוסר היגיון, ולא שילם רעה תחת רעה. השליח פטרוס שהיה ידיד קרוב של ישוע, כתב: ”אשר חרפוהו [את ישוע] ולא השיב חירוף, סבל ולא איים, כי אם מסר דינו לשופט הצדק” (פטרוס א׳. ב׳:23). אולם זכור, שישוע היה זה ש”נכנס לבית המקדש וגירש את כל המוכרים והקונים” (מתי כ״א:12). ואם היה מתעורר הצורך בתמיכה משמים, ישוע יכול היה לגייס לעזרתו ”יותר משנים־עשר לגיונות מלאכים” (מתי כ״ו:53). הוא בהחלט לא היה רכרוכי.
תן דעתך גם לדוגמה שהציב השופט גדעון, המתועדת בשופטים ח׳:1–3. לאחר ניצחון מזהיר בקרב, היו חיילים משבט אפרים שנפגעו מכך שלא זכו להזדמנות לטעום מתהילת הקרב. ”מה הדבר הזה עשית לנו לבלתי קרֹאות לנו כי הלכת להילחם במדיין?” התריסו כנגדו. ”ויריבון איתו בחוזקה”. גדעון היה ’גיבור חיל’ (שופטים ו׳:12). הוא יכול היה בקלות להגיב באלימות להתגרות מצדם. אבל הוא בחר בתשובה מתונה שפרקה את חמומי־המוח הללו מנשקם. ”מה עשיתי עתה ככם [לעומת מה שעשיתם אתם]?” שאל גדעון. ומה אירע בעקבות תגובתו המתונה? ”רפתה רוחם מעליו”.
ואחרונה חביבה היא אביגיל, שסיפורה מובא במקרא. דוד נאלץ להתחבא לאחר שנמלט מפני אויבו שאול מלך ישראל. אף שהיו בגלות, אנשיו של דוד שמרו והגנו לעתים קרובות על בני עמם. אחד מהאנשים שלהם עזרו היה נבל, בעלה של אביגיל ואדם אמיד. אך נבל היה אדם ”קשה ורע מעללים”. כשאנשיו של דוד נזקקו לאספקת מזון, ביקשו זאת מנבל. נבל לא הביע שמץ של הערכה על ההגנה שזכה לה בחינם מהקבוצה שנלוותה לדוד, וכשהגיעו נעריו של דוד נאמר עליו, ”ויעט [צעק וגער] בהם”. הוא שילחם לדרכם בידיים ריקות (שמואל א׳. כ״ה:2–11, 14).
משנודע הדבר לדוד, עלתה חמתו באפו והוא ציווה על אנשיו: ”חיגרו איש את חרבו!” דוד ואנשיו היו בדרכם לחסל את נבל ואת כל בני ביתו הזכרים שהיו חפים מפשע, ואז התערבה אביגיל. היא יצאה לקראת דוד כשבידיה תשורה נדיבה של מזון ושתייה. אביגיל התנצלה על התנהגותו הבלתי נסלחת של בעלה, והתחננה לדוד שיחוס על החפים מפשע (שמואל א׳. כ״ה:13, 18–31).
תחינותיה הכנועות של אביגיל הסירו כעס מלבו של דוד. וכשהבין דוד עד כמה מסוכן היה כעסו, אמר: ”ברוך יהוה אלוהי ישראל אשר שלחך היום הזה לקראתי! וברוך טעמך, וברוכה את אשר כליתיני היום הזה מבּוֹא בדמים והושע ידי לי” (שמואל א׳. כ״ה:32–35). ואכן, במקרים רבים ”מענה רך” יכול להשיב חימה. אבל מה תעשה כש’המענה הרך’ שלך אינו משיג תוצאות?
”נטוֹש”
תוכל להימנע מלהוסיף שמן למדורה אם פשוט תתרחק מהמקום. ”באפס עצים תכבה אש”, נאמר במקרא. הוא גם מייעץ: ”לפני התגלע הריב, נטוֹש” (משלי י״ז:14; כ״ו:20). ”בחור פופולרי בבית הספר ניגש אלי ורצה לדבר איתי”, מספרת מריסה בת ה־17. ”הוא אמר לי שאני יפה. לפני שקלטתי מה קורה, הגיעה חברתו רותחת מזעם. היא האשימה אותי שאני מפלרטטת עם החבר שלה ורצתה שנלך מכות! ניסיתי להסביר לה מה קרה, אבל היא סירבה לשמוע. היא חזרה אחרי הלימודים, הפעם בלוויית כמה בנות, במטרה להכות אותי. קראתי מהר לשומר והסברתי לבחורה העצבנית שאינני רוצה לריב איתה, ושהחבר שלה ניגש אלי ביוזמתו. אחר כך הסתלקתי משם”. מריסה לא נכנעה לרגשותיה. היא לא רק נטשה את הריב, אלא נקטה צעדים להגן על עצמה. וכפי שנאמר במשלי י״ז:27: ”חושך אמריו יודע דעת, יקר [וקר] רוח איש תבונה”.
אך מה תעשה אם התגרית במישהו והכעסת אותו, אולי בלי כוונה? התנצל, ועשה זאת מייד! לפעמים זה כל מה שדרוש כדי להרגיע את הצד השני. תקופתנו טעונת מתיחות, ורבים הם חמי מזג. אך אם תיישם בהתנהגותך את עקרונות המקרא, סביר מאוד להניח שלא תיפול קורבן לכעס הזולת.
[תמונות בעמוד 14]
”מענה רך ישיב חימה”
[תמונה בעמוד 15]
לפעמים כל שעליך לעשות הוא להתרחק מהמקום