מחדשות העולם
הרוצחים הקטלניים ביותר
”בהיקף כלל עולמי, מחלות הנגרמות מווירוסים, מחיידקים ומטפילים הן עדיין גורם המוות מספר אחת”, מציין העיתון פרנקפוּרטר אלגימַיינה זוֹנטַגְסְצייטוּנג. בעטיין של שלוש מחלות בלבד — איידס, מלריה ושחפת — ”יש כמה מאות מיליונים שנדבקים מדי שנה, ומספר המתים מהן מגיע לכמעט 10 מיליון איש”. העיתון מסביר: ”באמצע המאה ה־20, היו מומחים רבים משוכנעים שמחלות מידבקות יהיו בקרוב נחלת העבר. מכל מקום, מאז התפרצות מחלת האיידס, מחלת ’הפרה המשוגעת’ ומחלת הפה והטלפיים שפרצה לאחרונה, היה ברור כשמש שהסכנה מצד חיידקים מידבקים הן לאדם והן לבעלי החיים היא עדיין בגדר מציאות מרה. ... במקומות שונים ברחבי העולם, הופיעו במפתיע וירוסים וחיידקים מסוכנים ביותר”. אף שבדרך כלל הסיבה לכך היא טבעם של המיקרו־אורגניזמים עצמם, סגנון החיים של בני האדם והתנהגותם תורמים את חלקם להופעתם והתפשטותם של מחוללי מחלות אלה.
גניבת כלי קודש
”למרות החקיקה הנוקשה, לא חלה ירידה בגניבת כלי קודש ובסחר בהם באירופה”, נאמר בעיתון הקתולי הצרפתי לה קרוֹאה. החפצים הגנובים כוללים צלבים, רהיטים, כלי זהב וכסף, פסלים, ציורים ואפילו מזבחות. לדברי מועצת המוזיאונים הבינלאומית, בשנים האחרונות נגנבו בצ׳כיה בין 000,30 ל־000,40 פריטים, ויותר מ־000,88 באיטליה. צרפת, שיש בה 87 קתדראלות, מהווה גם היא פרצה הקוראת לגנב. בין השנים 1907 ו־1996 נגנבו ממוסדות דתיים בצרפת כ־000,2 פריטים שנחשבים ”מונומנטים היסטוריים”, ופחות מ־10 אחוז מהם הושבו למקומם. קשה לשלוט בגניבה, במיוחד משום שהגישה לכנסיות קלה ובדרך כלל הן אינן מאובטחות כראוי.
מפלס המים המסוכן בלונדון
בלונדון ”נחפרים חורי קידוח כדי לשאוב את המים המאיימים להציף [את העיר] מלמטה”, מוסר אקונומיסט. פני מי התהום עלו כעת ל־40 מטר מתחת לכיכר טרפלגר. בתחילת המאה הקודמת נמדדו פני מי התהום בכיכר בזמן שהתעשייה הפיקה מיליוני ליטרים מים, ונמצא שעומקם 93 מטר מתחת לגובה פני הקרקע. המים עולים בקצב של כ־3 מטרים לשנה, והדבר עלול לסכן את רשת הרכבות התחתיות של לונדון, את כבלי החשמל התת־קרקעיים המתפרשים לאורך קילומטרים, ואת יסודותיהם של רבים מהבניינים בעיר. מעריכים כי יהא צורך לחפור כ־50 חורי קידוח. ”על־פי אומדנים של האגודה לאיכות הסביבה, נשאבים כ־50 מיליון ליטר [10 מיליון גלונים] מים מדי יום מתחת ללונדון”, נאמר בכתב העת, אולם יהא צורך להכפיל את הכמות בתוך עשר שנים לייצוב המפלס.
”לא כל כך מיוחדים, אחרי הכל”
”לאחרונה קיבלנו שיעור חסר תקדים בענווה”, מציין כתב העת ניו סיינטיסט. ”בשעה שאנו טופחים לעצמנו על השכם על הישגינו החשובים בפענוח הגנום האנושי, מתברר לנו מתוך הגנום עצמו שאנחנו לא כל כך מיוחדים, אחרי הכל. מסתבר שמספר הגנים שלנו הוא רק פי חמישה מזה של חיידק, פי שלושה מזה של תולעת ובערך כפול מזה של זבוב”. זאת ועוד, ”כ־40 אחוז מהגנים שלנו דומים לאלו של תולעים עגולות, 60 אחוז דומים לאלו של זבובי הפירות ו־90 אחוז דומים לאלו של עכברים”. הבנת הגנום האנושי גם משנה את דעתנו בנושא הגזעים, אומר כתב העת. שני אנשים עשויים להיות דומים זה לזה מבחינה חיצונית ולהיות בני אותו גזע, אך מבחינה גנטית להיות שונים זה מזה בהרבה משני אנשים המשתייכים לקבוצות אתניות שונות בתכלית. לואיג׳י קבאלי־ספורצה מאוניברסיטת סטנפורד אומר: ”ההבדלים בין אנשים מאותם גזעים הם כה גדולים, עד כי מגוחך לחשוב שהגזעים שונים זה מזה, או שבכלל קיים המונח גזע”.
תעשיית הפורנוגרפיה
”הפורנוגרפיה היא עסק גדול יותר מהכדורגל האמריקני, הכדורסל וכדור הבסיס המקצועיים גם יחד. הסכומים שאנשים באמריקה מוציאים על פורנוגרפיה בשנה גבוהים ממה שהם מוציאים על כרטיסי קולנוע ועל כל אומנויות הבימה גם יחד”, מציין המגזין ניו־יורק טיימס. ”מעריכים כי עסקי הפורנו בארצות־הברית מגלגלים בין 10 ל־14 מיליארד דולר בשנה, אם מביאים בחשבון גם את רשתות הפורנו בטלוויזיה ואת הסרטים בתשלום בכבלים ודרך לוויין, את אתרי האינטרנט, ערוצי פורנו בבתי מלון, שיחות אירוטיות, אביזרי מין וגם... מגזינים”. המאמר מוסיף ואומר: ”בהיקף של 10 מיליארד דולר, הפורנו כבר אינו מופע צדדי ביחס לבידור העיקרי, כמו למשל תעשיית הצגות ברודווי שגורפת 600 מיליון דולר — הוא הבידור העיקרי”. אשתקד לדוגמה, לעומת 400 הפקות של סרטים בהוליווד הפיקה תעשיית הפורנוגרפיה 000,11 סרטי וידיאו ”למבוגרים בלבד” בכמויות מסחריות. ברם, רק אמריקנים מעטים יהיו מוכנים להודות שהם צופים בסרטים הללו. ”אין שום ביזנס כמו הפורנו ביזנס”, אומר טיימס. ”פורנו הוא ה’שוֹאוּ’ היחיד שאין איש צופה בו, אך למרבה הפלא לעולם אינו יורד מן הבמה”.
הוותיקן מקטין את עוצמת הרדיו
”רדיו הוותיקן הסכים לקצץ בשידוריו בתגובה לחששות שנשקפת סכנה לבריאות הציבור בשל משדרי הרדיו רבי העוצמה שהוא מפעיל”, מוסר המגזין ניו סיינטיסט. זמן השידור בגלים בינוניים יקוצץ למחצית, ועוצמת האותות המשודרים תפחת. התחנה משדרת את שידוריה היומיים ב־60 שפות ברחבי העולם ובמגוון תדרים. עם הקמת 33 האנטנות של תחנת הרדיו לפני יובל שנים, הן מוקמו באיזור מחוץ לרומא שאוכלוסייתו היתה דלילה. כיום חיים באיזור כ־000,100 איש, וקיים החשש כי השידורים רבי העוצמה אחראים למקרי הלאוקמיה שם. לתחנה זו אין תחנות מימסר בחו”ל להגברת האותות המשודרים. לאחר שאיטליה קבעה סטנדרטים חדשים לרמות קרינה ב־1998, נתבקש הוותיקן להפחית את עוצמת השידור של תחנת הרדיו שלו. בוותיקן הכחישו שהתחנה מסכנת את בריאות הציבור, וטענו שלממשלת איטליה אין כל סמכות על הוותיקן שהוא מדינה עצמאית. אך למרות זאת נפלה ההחלטה להפחית את עוצמת השידור ”כמחווה של רצון טוב”, מדווח ניו סיינטיסט.
מים בבקבוקים לעומת מי ברז
”מים בבקבוקים הם כל כך פופולריים, עד כי קיימות בעולם כולו יותר מ־700 חברות שונות למילוי מים”, מוסר ניו־יורק טיימס. ברם, ”במקרים רבים ההבדל היחידי בין בקבוקי מים יקרים לבין מי ברז הוא האריזה”. כפי שמציינת הקרן העולמית להגנה על הטבע (WWF), ”במדינות רבות מים שנמכרים בבקבוקים אינם בטוחים או בריאים יותר ממי ברז, ומחירם גבוה עד פי 000,1 מהם”. יתרונו של השימוש במי ברז אינו רק חיסכון בכסף אלא גם שמירה על הסביבה, משום שמדי שנה יש צורך ב־5.1 מיליון טון פלסטיק לייצור בקבוקי המים, ו”כימיקלים רעילים הנפלטים בתהליכי הייצור והשמדת הבקבוקים משחררים גזים העלולים לשנות את מזג האוויר”. לדברי ד״ר בּיקשַם גוּג׳ה, העומד בראש התוכנית הבינלאומית בנושא מים מתוקים בקרן WWF, ”באירופה ובארה״ב נקבעו יותר תקנים למי ברז מאלו המיושמים בתעשיית המים בבקבוקים”.
מיפוי אלכסנדריה העתיקה
לאחר חמש שנים של חפירות וסריקות שבוצעו מתחת למים, מופתה אלכסנדריה העתיקה בשלימותה. במפה ניתן לראות את מיקומם של ארמונות הפרעונים, המספנות והמקדשים. הארכיאולוג הצרפתי פרנק גודיאו וצוותו נעזרו בשרטוטים המבוססים על מידע מצוללנים ועל סריקות אלקטרוניות של העיר השקועה במים. התוצאות היו מפתיעות. ”זמן קצר לאחר הסריקות האלקטרוניות הראשוניות של הנמל, ראינו שהטופוגרפיה של הרבעים העתיקים של אלכסנדריה היתה שונה בתכלית ממה שהנחנו עד כה”, מספר גודיאו.
”האם אתה מאמין בקיום מלאכים?”
השאלה שלהלן, שהועלתה בפני יותר מ־500 תושבי קוויבֶּק, נענתה בחיוב על־ידי 66 אחוז מהנסקרים. כפי שדווח במגזין הקנדי לה ז׳ורנל דה מונטריאל, אחד החוקרים מייחס את התפשטות האמונה בעל־טבעי לא רק להשפעת הדת הקתולית, אלא גם להשפעה בודהיסטית חזקה במחוז. אף על פי כן, הסוציולוג מרטין ז׳ופרו מופתע מכך שרק שליש מהנסקרים מאמינים שקיים שטן. ”הדבר המדאיג”, הוא אומר, ”הוא הפוזיטיביוּת. אנחנו מאמינים בקיומם של מלאכים אבל לא של השטן. אנו מתעלמים מהשלילי”.