מלך שחיפש חוכמה

מאת כתב עורו!‏ בספרד

המאה ה־13 עמדה בסימן של אי־סובלנות רבה ואלימות קיצונית.‏ אירופה הייתה שקועה עד צוואר באינקוויזיציה הידועה לשמצה ובמסעי הצלב האכזריים.‏ אולם,‏ במהלך תקופה עקובה מדם זו,‏ ניסה אחד ממלכי ספרד להביא קצת שפיות לעולם.‏ שמו היה אלפונסו ה־10,‏ שכונה גם אלפונסו המלומד.‏

ההתעוררות התרבותית שאירעה אז,‏ המכונה לעתים הרנסאנס של המאה ה־13,‏ נזקפת לזכותו של מלך זה.‏ הוא הביא לספרד ידע חדש מארצות רחוקות.‏ אומנות,‏ היסטוריה,‏ תורת המשפט ומדע,‏ היו תחומים שעניינו אותו במיוחד.‏ הייתה לכך השפעה רבה על ההתפתחות התרבותית של ספרד ושל אירופה כולה.‏ אך חשובה מכך היא העובדה שחיפושיו הביאו לקידום המקרא,‏ דברו של אלוהים.‏

אלפונסו תרם תרומה נכבדה לייסוד אקדמיה שבה יכלו יהודים,‏ מוסלמים ונוצרים מלומדים לשתף פעולה.‏ לסיועם,‏ הקים המלך ומימן את אחת הספריות הלאומיות הראשונות בעולם.‏

אלפונסו נטל חלק פעיל בכתיבתן ובעריכתן של מגוון יצירות הנוגעות לתורת המשפט,‏ למדע ולהיסטוריה.‏ הוא עודד את התפתחות הספרות והשירה,‏ תחומים שהוא עצמו הצטיין בהם,‏ כפי שניתן לראות בקנטיגס המפורסמים פרי עטו.‏a הקנטיגס נכתבו בגיאגו (‏גליסיאנית)‏,‏ השפה ששימשה באותה עת לכתיבת יצירות ליריות.‏

בית־ספר למתרגמים

אלפונסו נתן את חסותו לבית־הספר למתרגמים בטולדו.‏ ”‏תפקידו של המלך היה לבחור הן את המתרגמים והן את היצירות שיתורגמו”‏,‏ מסביר הספר בית־הספר למתרגמים בטולדו (‏La Escuela de Traductores de Toledo)‏. ”‏הוא הגיה את התרגומים,‏ עודד דיונים אינטלקטואליים ודחף לכתיבת מסות חדשות”‏.‏

עבודתם של מלומדי טולדו יצאה לדרך עם תרגום רשימה ארוכה של יצירות ערביות.‏ מלומדים מוסלמים כבר תרגמו לערבית את היצירות החשובות ביותר של תרבויות יוון,‏ הודו,‏ פרס וסוריה.‏ אוצרות הידע שכבר עמדו לרשות המלומדים המוסלמים תרמו להתקדמותם במתמטיקה,‏ באסטרונומיה,‏ בהיסטוריה ובגיאוגרפיה.‏ בית־הספר של טולדו השתוקק להיעזר במאגר ידע זה.‏ כיצד?‏ על־ידי תרגום כתבים ערביים חשובים ללטינית ולספרדית.‏

החדשות בדבר הישגיהם של מלומדי טולדו הגיעו למדינות נוספות.‏ מלומדים מאוניברסיטאות בצפון אירופה נהרו בהמוניהם לטולדו.‏ לכל זאת היה תפקיד מכריע בהתקדמות המדע והספרות במערב.‏ למעשה,‏ מבצע תרגום נרחב זה השפיע על התפתחות הרנסאנס.‏

מאמצי המתרגמים בטולדו איפשרו לרופאים לקרוא את כתביהם הרפואיים של גַלֶנוֹס,‏ היפוקרטס ואִבן סינא שסִפרו חוקת הרפואה (‏Canon of Medicine)‏ הפך עד המאה ה־17 לספר הלימוד הבסיסי באוניברסיטאות במערב.‏ אסטרונומים יכלו לקרוא את כתבי תלמי ולהפיק תועלת מהטריגונומטריה הערבית ומהטבלאות האסטרונומיות של אַל־חוּאַרִזְמִי.‏b

אלפונסו רצה שתרגומים אלה יהיו מובנים לכלל הבריות.‏ יוזמה זו ביססה את השפה הספרדית כמדיום מדעי וספרותי.‏ המשימה שאלפונסו החל בה תרמה לשינוי ההשקפה שרווחה אז שהלטינית היא שפת התרבות.‏

המקרא האלפונסיני

הניסיון שרכשו מלומדי טולדו במהלך תרגומו של חומר כה רב,‏ ודאי הוכח כמועיל מאוד כשהורה אלפונסו על תרגום חלקים מהמקרא לספרדית.‏ לדברי ההיסטוריון הספרדי חואן דה מריאנה,‏ המלך מימן את תרגום המקרא בתקווה שבעזרתו השפה הספרדית תלוטש ותועשר.‏ אין ספק שתרגום מוקדם זה של המקרא תרם להתפתחותה של השפה הספרדית.‏

המלך ראה במקרא כלי רב ערך שנכתב להדרכת האנושות.‏ הוא כתב בפרולוג של קרוניקה דה אספניה:‏ ”‏אם נבחן את התועלת הצומחת מכתבי־הקודש,‏ ניווכח שהיא נובעת מן ההדרכה הטמונה בהם בדבר בריאת העולם,‏ בואם של האבות,‏ .‏.‏.‏ בואו המובטח של אדוננו ישוע המשיח,‏ סבלותיו,‏ תחייתו ועלייתו השמיימה”‏.‏

אלפונסו גם פיקח על הכנת פרוייקט ספרותי שאפתני שאותו כינה חנרל היסטוריה.‏ הפרויקט כלל חלקים מהתנ״ך המתורגמים לספרדית.‏ (‏לימים נוספו חלקים מכתבי־הקודש המשיחיים המתורגמים לספרדית.‏)‏ יצירה מרשימה זו המוכרת כמקרא האלפונסיני (‏ביבליה אלפונסינה‏)‏,‏ הייתה הגדולה מסוגה בימי הביניים.‏ היא הועתקה פעמים רבות ותורגמה בחלקה לפורטוגזית ולקטלנית.‏

מורשתו של אלפונסו

כתבי־היד מתקופתו של אלפונסו,‏ כלומר מימי הביניים,‏ איפשרו לידע המקראי להיות חי ונושם בעידן של עלטה רוחנית.‏ תודות לאותם תרגומים,‏ גברה ההתעניינות בתרגום המקרא לשפות המדוברות.‏ במהלך מאתיים השנים הבאות,‏ יצאו לאור תרגומי מקרא נוספים לספרדית.‏

המצאת מכבש הדפוס והמאמצים הבלתי נלאים של מתרגמי המקרא במאה ה־16 בספרד ובמדינות אירופאיות נוספות,‏ הצעידו קדימה את העבודה שאלפונסו ובני דורו החלו בה.‏ אנשים ברחבי אירופה יכלו סוף סוף להשיג מקרא בשפתם.‏ אומנם את שלטונו של אלפונסו ה־10 אפיינו מלחמות ומרידות,‏ אך חיפושו אחר ידע תרם לכך שחוכמת אלוהים נעשתה נגישה לרבים.‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 14]‏

תרגומי מקרא מוקדמים לספרדית

יצירותיו של אלפונסו ה־10 לא היו הראשונות שכללו חלקים מכתבי־הקודש המתורגמים לספרדית.‏ מספר שנים קודם לכן,‏ תרגם ארמנוס אלמנוס,‏ אחד המתרגמים שעבד בבית־הספר של טולדו,‏ את ספר תהלים ישירות מעברית לספרדית.‏ כמו כן,‏ בתחילת המאה ה־13,‏ תורגמה הביבליה מדיאוול רומנסאדה פרה־אלפונסינה (‏Pre-Alphonsine Medieval Romance Bible)‏. (‏ראה תמונה בצד ימין.‏)‏ תרגום זה נחשב לתרגום המקרא השלם העתיק ביותר בספרדית.‏ אין ספק שהייתה לו השפעה על המקרא שתורגם מספר שנים מאוחר יותר בחסותו של אלפונסו ה־10.‏

החוקר תומס מונטגומרי מציין בקשר לתרגום זה שקדם למקרא האלפונסיני:‏ ”‏מתרגם המקרא עשה עבודה ראויה להערצה בכל הנוגע לדיוק ולשפה יפה.‏ הנוסח מקפיד להעביר בדייקנות את מובן הוולגטה ללא שימוש מוגזם בביטויים או בניבים לטיניים.‏ השפה פשוטה ובהירה,‏ כצפוי מתרגום מקרא שנועד לאנשים שאינם שולטים בלטינית”‏.‏

‏[‏שלמי תודה]‏

מקרא:‏ Patrimonio Nacional. Real Biblioteca de El Escorial

‏[‏תמונה בעמודים 12,‏ 13]‏

פסלו של אלפונסו ה־10 בכניסה לספרייה הלאומית של ספרד,‏ מדריד

‏[‏תמונות בעמוד 13]‏

המלך עם מתרגמים מטולדו (‏למעלה)‏;‏ הקליגרפים שלו (‏מתחת)‏;‏ ספר הבשורה על־פי לוקס ב”‏ביבליה אלפונסינה”‏ (‏למטה)‏

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 13]‏

כל התמונות מלבד פסלו של אלפונסו ה־10:‏ Oronoz