משפה מדוברת לכתבי קודש — הכתיבה והמשיחיים הקדומים

דורות רבים של מאמינים הקדישו שעות אינסוף לקריאה,‏ ללימוד ולמחקר של כמה מהכתבים המפורסמים ביותר שיצאו אי פעם לאור — ספרי הברית החדשה,‏ כפי שנהוג לכנות את כתבי־הקודש המשיחיים.‏ כתבים אלה,‏ ביחד עם שאר המקרא,‏ השפיעו במידה ניכרת על עולמנו,‏ התוו ערכי מוסר וכללי אתיקה ושימשו מקור השראה לעולם הספרות והאומנות.‏ מעל לכול,‏ הם סייעו למיליונים — ואולי גם לך — לרכוש ידע מדויק על אלוהים ועל ישוע (‏יוחנן י״ז:‏3‏)‏.‏

ספרי הבשורה וכן שאר כתבי־הקודש המשיחיים לא נכתבו מייד לאחר מות ישוע.‏ נראה כי מתי כתב את ספר הבשורה שלו בערך 7 או 8 שנים מאוחר יותר,‏ ויוחנן כתב את ספרו כעבור כ־65 שנה.‏ כיצד עלה בידם לתעד את דבריו ואת פעליו של ישוע בדיוק נמרץ?‏ אין ספק שרוח קודשו של אלוהים מילאה חלק פעיל בכך (‏יוחנן י״ד:‏16,‏ 26‏)‏.‏ כיצד,‏ אם כן,‏ נמסרה תורתו של ישוע במדויק והפכה בסופו של דבר לחלק מכתבי־הקודש?‏

האם הם ”‏היו למעשה אנאלפביתים”‏?‏

במאה שעברה הועלתה הסברה שתלמידי ישוע הראשונים לא תיעדו בכתב את תורתו ואת פעליו של ישוע,‏ אלא העבירו את המידע מפה לאוזן.‏ חוקר אחד,‏ למשל,‏ טוען את הדברים הבאים:‏ ”‏קיים פער של עשרות שנים בין פעילותו של ישוע לבין העלאת דבריו על הכתב על־ידי כותבי ספרי הבשורה.‏ המידע אודות ישוע נמסר בשנים ההן מפה לאוזן”‏.‏ מספר חוקרים אף גורסים שתלמידיו הראשונים של ישוע ”‏היו למעשה אנאלפביתים”‏.‏a בנוסף לכך,‏ הם טוענים שבמהלך עשרות השנים של מסירת החומר בעל־פה,‏ הורחבו הסיפורים אודות ישוע,‏ עובדו או הועשרו בפרטים ססגוניים.‏ לגישתם,‏ התוצר המוגמר רחוק מלהעביר את תיאור המאורעות במדויק.‏

תיאוריה נוספת הזוכה לתמיכה מצד מספר חוקרים,‏ היא שתלמידיו הקרובים של ישוע,‏ שבאו מרקע יהודי,‏ חיקו כנראה את שיטת הלימוד הרבנית — שינון החומר — שתרמה לדיוק בהעברת הפרטים בעל־פה.‏ האם התלמידים סמכו אך ורק על מידע שנמסר מפה לאוזן?‏ או האם הכתיבה מילאה תפקיד בשימור המידע אודות שירותו של ישוע?‏ סביר להניח שכן,‏ אם כי לא ניתן לקבוע זאת חד משמעית.‏

הכתיבה כחלק משגרת היומיום

במאה הראשונה הייתה ידיעת קרוא וכתוב נחלתם של אנשים מכל הרקעים.‏ בעניין זה אמר אלן מילארד,‏ פרופסור לעברית ולשפות שמיות קדומות:‏ ”‏הכתיבה ביוונית,‏ בארמית ובעברית הייתה נפוצה ונרכשה על־ידי אנשים מכל שכבות החברה”‏.‏ הוא מוסיף:‏ ”‏בסביבה זו פעל ישוע”‏.‏

אשר לטענה שספרי הבשורה ”‏צמחו מתוך חברה אנאלפביתית לחלוטין”‏,‏ אומר פרופסור מילארד:‏ ”‏זו תמונה בלתי סבירה,‏ שכן השימוש בכתב רווח בכל מקום.‏ .‏.‏.‏ מכאן שלרוב היו מי שיכלו לכתוב את מה ששמעו,‏ אם לשימושם האישי ואם לשם מסירת מידע לאחרים”‏.‏

נראה כי לוחות מצופים שעווה היו קלים להשגה ושימשו לכתיבת מידע.‏ דוגמה לכך ניתן למצוא בספר לוקס פרק א׳‏‏.‏ זכריה,‏ שאיבד באופן זמני את יכולת הדיבור שלו,‏ נשאל איזה שם הוא מבקש להעניק לבנו.‏ בפסוק 63 כתוב:‏ ”‏זכריה ביקש [‏ככל הנראה במחוות יד]‏ לוח וכתב עליו ’‏יוחנן שמו’‏”‏.‏ מילוני מקרא מסבירים שייתכן כי המילה ”‏לוח”‏ משמעה משטח כתיבה מעץ שצופה כנראה בשעווה.‏ אולי אחד הנוכחים נשא עימו לוח כתיבה שהועמד לרשותו של זכריה.‏

הנה דוגמה נוספת הממחישה שלוחות אלו והשימוש בהם היו נפוצים באותם ימים.‏ אנו קוראים בספר מעשי השליחים שפטרוס דיבר אל המון עם באזור בית המקדש והאיץ בהם:‏ ”‏התחרטו.‏.‏.‏ כדי שיימחו חטאיכם”‏ (‏מעשי השליחים ג׳:‏11,‏ 19‏)‏.‏ הפועל היווני המתורגם כאן כ’‏להימחות’‏ משמעו ”‏למחוק”‏.‏ המילון הבינלאומי החדש לתיאולוגיה של הברית החדשה (‏אנג׳)‏ מסביר:‏ ”‏קרוב לוודאי שהתמונה המצטיירת מן הפועל המופיע כאן ואולי גם באזכורים אחרים היא החלקת פני השטח של לוח כתיבה מרוח בשעווה לשימוש חוזר”‏.‏

ספרי הבשורה אף מראים שבקרב תלמידי ישוע וקהל מאזיניו היו שככל הנראה נעזרו בכושר הכתיבה במסגרת עבודתם היומיומית.‏ ביניהם היו,‏ למשל,‏ המוכסים מתי וזכי (‏מתי ט׳:‏9;‏ לוקס י״ט:‏2‏)‏;‏ ראש בית כנסת (‏מרקוס ה׳:‏22‏)‏;‏ שר מאה (‏מתי ח׳:‏5‏)‏;‏ יוחנה,‏ אשת מנהל משק ביתו של הורדוס אנטיפס (‏לוקס ח׳:‏3‏)‏;‏ וכן סופרים,‏ פרושים,‏ צדוקים וחברי סנהדרין (‏מתי כ״א:‏23,‏ 45;‏ כ״ב:‏23;‏ כ״ו:‏59‏)‏.‏ אין ספק כי רבים משליחי ישוע ומתלמידיו — אם לא כולם — ידעו לכתוב.‏

תלמידים,‏ מורים ואנשי עט

כדי להיות מורים משיחיים,‏ על התלמידים היה לדעת לא רק מה ישוע אמר ועשה,‏ אלא גם להבין כיצד התורה והנבואות בתנ״ך נגעו לו (‏מעשי השליחים י״ח:‏5‏)‏.‏ מעניין לציין שלוקס תיעד פגישה אחת שהייתה לישוע עם כמה מתלמידיו זמן קצר לאחר תקומתו לתחייה.‏ מה עשה ישוע?‏ ”‏הוא החל ממשה ומכל הנביאים וביאר להם את הדברים המכוונים אליו בכל הכתובים”‏.‏ זמן קצר לאחר מכן אמר ישוע לתלמידיו:‏ ”‏’‏אלה דבריי אשר דיברתי אליכם בעוד שהייתי עימכם:‏ צריך שיתקיים כל הכתוב עליי בתורת משה ובנביאים ובתהלים’‏.‏ אז פתח את לבבם להבין את הכתובים”‏ (‏לוקס כ״ד:‏27,‏ 44,‏ 45‏)‏.‏ לאחר מכן,‏ ’‏נזכרו’‏ התלמידים בהסברים שהעניק להם ישוע (‏יוחנן י״ב:‏16‏)‏.‏

מפרשות אלו אפשר להסיק כי השליחים והתלמידים ודאי השקיעו מאמצים חרוצים במחקר ובלימוד כתבי־הקודש כדי שיוכלו להבין לעומק את משמעות הדברים שראו ושמעו בנוגע לאדונם,‏ ישוע המשיח (‏לוקס א׳:‏1–4;‏ מעשי השליחים י״ז:‏11‏)‏.‏ על כך כותב הארי גמבל,‏ פרופסור ללימודי דתות באוניברסיטת וירג׳יניה:‏ ”‏אין ספק כי למן ההתחלה היו משיחיים,‏ מן הסתם קבוצות של משיחיים,‏ אשר התמסרו לחקר ולביאור מעמיקים של כתבי־הקודש העבריים,‏ כשהם מגבשים מתוכם הוכחות טקסטואליות לביסוס האמונות המשיחיות ורותמים את הפסוקים הללו ככלי עזר בפעילות הבישור המשיחית”‏.‏

כל האמור לעיל מצביע על כך שתלמידיו הראשונים של ישוע לא הסתמכו אך ורק על מסירת מידע בעל־פה,‏ אלא שיקעו עצמם בלימוד,‏ בקריאה ובכתיבה.‏ הם היו תלמידים,‏ מורים ואנשי עט.‏ מעל לכול,‏ הם היו אנשים רוחניים אשר ביקשו את הדרכת רוח הקודש.‏ ישוע הבטיח להם ש”‏רוח האמת”‏ ’‏תזכיר להם את כל מה שהוא אמר להם’‏ (‏יוחנן י״ד:‏17,‏ 26‏)‏.‏ רוח קודשו של אלוהים עזרה להם לזכור ולתעד בכתב את מה שישוע אמר ועשה,‏ לרבות דרשותיו הארוכות,‏ כגון דרשת ההר (‏מתי,‏ פרקים ה׳ עד ז׳‏‏)‏.‏ בעזרת הרוח יכלו כותבי ספרי הבשורה לרשום גם מה חש ישוע ברגעים מסוימים ומה אמר בתפילותיו (‏מתי ד׳:‏2;‏ ט׳:‏36;‏ יוחנן י״ז:‏1–26‏)‏.‏

לפיכך,‏ אף שכותבי ספרי הבשורה נעזרו ללא ספק במקורות שבעל־פה ושבכתב,‏ כתביהם נשענו על מקור אמין ונעלה פי כמה — יהוה אלוהים עצמו.‏ יש לנו אפוא ביטחון מלא ש”‏כל הכתוב נכתב ברוח אלוהים”‏ ושבכוחו של דבר־אלוהים ללמדנו ולהדריכנו על מנת שננהג כרצוי בעיניו (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏16‏)‏.‏

‏[‏הערת שוליים]‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 14]‏

בקרב תלמידי ישוע היו שככל הנראה נעזרו בכושר הכתיבה במסגרת עבודתם היומיומית

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 15]‏

רוח הקודש עזרה לתלמידיו הראשונים של ישוע לזכור ולתעד בכתב את פעליו ודבריו

‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 15]‏

האם היו השליחים אנאלפביתים?‏

כאשר השרים והזקנים בירושלים ”‏ראו את בטחונם של כיפא ויוחנן והבחינו שהם אנשים פשוטים ובלתי מלומדים — תמהו”‏ על כך (‏מעשי השליחים ד׳:‏13‏)‏.‏ האם השליחים היו באמת בלתי מלומדים,‏ או אנאלפביתים?‏ המקרא החדש לפרשן (‏אנג׳)‏ מעיר בנוגע לטענה זו:‏ ’‏נראה שאין להבין את המונחים הללו כפשוטם,‏ כאילו פטרוס [‏ויוחנן]‏ היו חסרי השכלה ולא ידעו קרוא וכתוב.‏ הם פשוט ממחישים את הבדלי המעמד התהומיים בין הדיינים לבין השליחים’‏.‏

‏[‏תמונה בעמוד 13]‏

‏”‏זכריה ביקש לוח וכתב עליו ’‏יוחנן שמו’‏”‏

‏[‏תמונה בעמוד 13]‏

לוח מרוח בשעווה וכלי כתיבה מהמאה הראשונה או השנייה לספירה

‏[‏שלמי תודה]‏

British Museum/Art Resource, NY ©