הידעת?
מדוע נהגו לשבור את רגלי הפושעים בזמן ההוצאה להורג?
אחד מספרי הבשורה מציין שבמהלך ההוצאה להורג של ישוע ושל שני הפושעים שהוקעו לצדו, ”ביקשו היהודים מפילטוס לשבור את רגליהם של המוקעים ולהסיר את גופותיהם” (יוחנן י״ט:31).
התורה ציינה באשר לגופתו של פושע שנתלה על עמוד עץ לאחר הוצאתו להורג: ”לא תלין [לא תשאיר כל הלילה את] נבלתו על העץ” (דברים כ״א:22, 23). ככל הנראה היהודים החילו את אותו חוק גם על מי שהרומאים הוציאו להורג בהוקעה על עמוד עץ. במקרה המוזכר לעיל שבירת רגלי המוקעים נועדה להאיץ את מותם על מנת שניתן יהיה לקבור את גופותיהם לפני כניסת השבת עם שקיעת החמה.
במקרים רבים המוקע הוצמד לעמוד עץ באמצעות מסמרים שננעצו בידיו וברגליו. כאשר הורם העמוד, כל משקל גופו של המוקע נתמך על המסמרים, והדבר הסב לו ייסורי תופת. כדי לנשום היה עליו לדחוף את גופו כלפי מעלה תוך הישענות על המסמר או המסמרים שברגליו. שבירת עצמות הרגליים הייתה מונעת מן המוקע לעשות כן, ובעקבות זאת הוא היה מת תוך זמן קצר מחנק או מהלם.
כיצד השתמשו בקֶלַע במלחמות בימי קדם?
קלע היה כלי הנשק שבאמצעותו הביס דוד את גוליית הענק. דוד למד להשתמש בכלי זה כנראה במהלך השנים שהיה נער רועים (שמואל א׳. י״ז:40–50).
תבליט של חיילים אשורים המיידים אבנים באמצעות קלעים לעבר עיר מבוצרת בארץ ישראל
הקלע מוצג על גבי חפצי אומנות מצריים ואשוריים מתקופת המקרא. כלי נשק זה היה מורכב מפיסת עור או בד שאליה היו מחוברות שתי רצועות. הלוחם הניח בתוך הקלע אבן חלקה או מעוגלת שקוטרה נע בין 5 ל־8 סנטימטרים ומשקלה היה בסביבות 250 גרם. לאחר מכן הוא סובב את הקלע מעל ראשו ושחרר את אחת הרצועות כדי להשליך את האבן בעוצמה גדולה ובדיוק רב.
בחפירות במזרח התיכון נתגלו אבני קלע רבות ממלחמות מימי קדם. לוחמים מיומנים יידו אבנים במהירות של בין 160 ל־240 קילומטר לשעה. החוקרים חלוקים ביניהם בשאלה אם טווח הירי של הקלע היה זהה לזה של הקשת. אולם אין ספק שהקלע היה קטלני בדיוק באותה מידה (שופטים כ׳:16).