שלושה שוחרי אמת בני המאה ה־16 — מה הם גילו?‏

‏”‏מהי אמת?‏”‏ פונטיוס פילטוס,‏ הנציב הרומי ביהודה במאה הראשונה,‏ הפנה שאלה זו לישוע,‏ אשר עמד לפניו למשפט (‏יוחנן י״ח:‏38‏)‏.‏ כמובן,‏ פילטוס לא באמת חיפש אחר האמת.‏ למעשה,‏ שאלתו חשפה את גישתו הספקנית והצינית.‏ נראה שפילטוס היה סבור שאמת היא כל דבר שאדם בוחר להאמין בו או כל דבר שהוא חונך על־פיו.‏ פילטוס חשב שאין דרך לדעת מהי האמת.‏ רבים בימינו חושבים כמוהו.‏

במאה ה־16 ניצבו באי הכנסיות באירופה בפני ההחלטה במה להאמין.‏ הם התחנכו להאמין בסמכות העליונה של האפיפיור ובתורות אחרות של הכנסייה,‏ וכעת הם ניצבו מול רעיונות חדשים שהפיצו דוגלי הרפורמציה,‏ אשר היכתה גלים ברחבי אירופה באותם ימים.‏ במה היה עליהם להאמין?‏ כיצד ידעו מהי האמת?‏

באותה תקופה חיו שלושה גברים,‏ מתוך רבים אחרים,‏ שהיו נחושים למצוא את האמת.‏a כיצד הם הבחינו בין אמת לשקר?‏ מה הם גילו?‏ נבחן זאת כעת.‏

‏’‏המקרא תמיד צריך להיות הסמכות העליונה’‏

וולפגנג קפיטו היה בחור צעיר בעל עמדות דתיות מוצקות.‏ הוא למד רפואה,‏ משפטים ותיאולוגיה.‏ בשנת 1512 התמנה לכומר קהילה ובהמשך שירת ככוהן קפלה תחת הארכיבישוף של מיינץ.‏

בהתחלה ניסה קפיטו למתן את קנאותם של הרפורמאטורים שהטיפו מסר המנוגד לעיקרי הכנסייה הקתולית.‏ אך עד מהרה החל קפיטו לקדם את הרפורמציה.‏ מה הייתה גישתו?‏ כאשר בחן תורות דתיות שונות,‏ הוא האמין ש”‏המקור הטוב ביותר שעל־פיו ניתן לשפוט את המסר שהטיפו הוא המקרא,‏ מכיוון שהוא המקור הוודאי הבלעדי”‏,‏ כתב ההיסטוריון ג׳יימס מ.‏ קיטלסון.‏ כתוצאה מכך הגיע קפיטו למסקנה שמה שלימדה הכנסייה לגבי הטרנסובסטנציאציה (‏האמונה לפיה הלחם והיין הופכים בעת המיסה לבשרו ולדמו של ישוע)‏ ופולחן הקדושים מנוגד למקרא.‏ (‏ראה התיבה ”‏לבדוק אם הדברים האלה אכן נכונים‏”‏.‏)‏ ב־1523 התפטר קפיטו ממשרתו הבכירה אצל הארכיבישוף והתיישב בעיר שטרסבורג,‏ שהייתה מרכז הרפורמציה באותם ימים.‏

ביתו של קפיטו בשטרסבורג הפך למקום שבו התכנסו אנשים שהתנגדו לתורות הכנסייה ודנו יחד בנושאים דתיים ובעיקרי אמונה מקראיים רבים.‏ אף שכמה רפורמאטורים עדיין דגלו בדוקטרינת השילוש‏,‏ על־פי הספר הרפורמציה הרדיקלית (‏The Radical Reformation)‏ קפיטו ”‏נמנע מלהזכיר את השילוש”‏ בכתביו.‏ מדוע?‏ מכיוון שהוא הושפע מטיעוניו של התיאולוג הספרדי מיכאל סרווטוס שהתבסס על פסוקים מן המקרא כדי להפריך את השילוש.‏b

מי שהתכחש לשילוש עלול היה לשאת בהשלכות הרות אסון.‏ משום כך קפיטו נקט משנה זהירות ונמנע מלבטא את דעותיו בפומבי.‏ אולם כתביו מרמזים על כך שהיו לו ספקות לגבי דוקטרינת השילוש עוד לפני שפגש את סרווטוס.‏ כומר קתולי כתב בהמשך שקפיטו ועמיתיו ”‏נהגו לדון — בדלתיים סגורות ומבלי להקים קול מחאה — במעמקי המסתורין של הדת;‏ הם שללו על הסף את השילוש הקדוש”‏.‏ כמאה שנה לאחר מכן הופיע שמו של קפיטו בראש רשימת הכותבים הבולטים שהתנגדו לשילוש.‏

קפיטו האמין שהמקרא הוא מקור האמת.‏ ”‏המקרא ותורת המשיח תמיד צריכים להיות הסמכות העליונה בנושאים תיאולוגיים”‏,‏ הוא אמר.‏ לדבריו של ד״ר קיטלסון,‏ קפיטו ”‏חזר והדגיש שהטעות החמורה ביותר של התיאולוגים הסכולסטיים הייתה שהם זנחו את כתבי־הקודש”‏.‏

רצון עז ללמוד את האמת שבדבר־אלוהים קינן גם בלבו של מרטין סלריוס (‏שנודע גם בשם מרטין בורהאוס)‏,‏ בחור צעיר שהתגורר בביתו של קפיטו ב־1526.‏

‏”‏ידע על אלוהי האמת”‏

סלריוס נולד ב־1499 והיה תלמיד שקדן בתחום התיאולוגיה והפילוסופיה.‏ לימים הוא שימש כמורה בוויטנברג שבגרמניה.‏ הואיל וויטנברג הייתה מקור הצמיחה של הרפורמציה,‏ עד מהרה החל סלריוס להתרועע עם מרטין לותר ואחרים שביקשו להביא לרפורמה בתורות הכנסייה.‏ מה סייע לסלריוס להבדיל בין רעיונות שהגו בני אדם לבין אמיתות מקראיות?‏

לדברי הספר הוראת הרפורמציה (‏Teaching the Reformation)‏ סלריוס האמין שהבנה אמיתית נובעת ”‏מקריאה מעמיקה בכתבי־הקודש,‏ מהשוואות תכופות בין פסוקים ומתפילות המלוות בחרטה”‏.‏ מה גילה סלריוס במהלך מחקריו במקרא?‏

ביולי שנת 1527 פרסם סלריוס את ממצאיו בספר על פועלי אלוהים (‏De Operibus Dei)‏. הוא כתב שטקסי הכנסייה,‏ כגון הטקס שבו לכאורה חלה הטרנסובסטנציאציה,‏ נושאים משמעות סמלית בלבד.‏ לדברי הפרופסור רובין ברנס,‏ ספרו של סלריוס גם ”‏הציג פרשנות של נבואות מקראיות לפיהן תבוא תקופה שתתאפיין באסונות וסבל רחבי היקף ולאחריה יהיו התחדשות והגשמה אוניברסאליות”‏ (‏פטרוס ב׳.‏ ג׳:‏10–13‏)‏.‏

ראויות לציון במיוחד הן הערותיו הקצרות של סלריוס באשר לטבעו של ישוע המשיח.‏ אף שהוא לא שלל בצורה ישירה את דוקטרינת השילוש,‏ סלריוס הבדיל בין ”‏האב שבשמיים”‏ לבין ”‏בנו ישוע המשיח”‏ וכתב שישוע היה אחד מבין האלים והבנים הרבים של האל הכול יכול (‏יוחנן י׳:‏34,‏ 35‏)‏.‏

בספרו הביוגרפיה של מתנגדי השילוש )‏Antitrinitarian Biography(‏ ‏(‏1850)‏ ציין רוברט וולאס שכתביו של סלריוס לא עלו בקנה אחד עם הדעה האורתודוקסית שרווחה במאה ה־16 לגבי השילוש.‏c מספר למדנים הסיקו מכך שסלריוס ודאי דחה את השילוש.‏ היו שתיארו אותו ככלי ביד אלוהים ”‏להקניית ידע על אלוהי האמת ועל המשיח”‏.‏

שאיפה להשיב את האמת על כנה

בסביבות 1527 הפכה ויטנברג למקום מגוריו של התיאולוג יוהנס קמפנוס,‏ שנחשב לאחד הלמדנים הגדולים ביותר בימיו.‏ אף ששהה במרכז הרפורמציה הדתית,‏ קמפנוס חלק על תורותיו של מרטין לותר.‏ מדוע?‏

קמפנוס שלל הן את הטרנסובסטנציאציה והן את הקונסובסטנציאציה.‏d לדברי הכותב אנדרה סאגני,‏ קמפנוס האמין ש”‏לחם הקודש כשלעצמו נשאר תמיד לחם,‏ אך במהלך הטקס הוא מסמל את גופו של המשיח”‏.‏ בוועידת מרבורג שנערכה ב־1529,‏ ועידה שמטרתה הייתה לדון בשאלות הללו,‏ קמפנוס לא הורשה להציג את מה שלמד מכתבי־הקודש.‏ לאחר מכן שאר הרפורמאטורים בוויטנברג ניתקו את קשריהם עמו.‏

מה שבמיוחד עורר את מורת רוחם של הרפורמאטורים היו דעותיו של קמפנוס באשר לאב,‏ לבן ולרוח הקודש.‏ בספרו השבת האמת על כנה (‏Restitution)‏ שפורסם ב־1532,‏ כתב קמפנוס שישוע ואלוהים האב הם שתי ישויות נפרדות.‏ האב והבן ”‏אחד”‏ הם,‏ הוא הסביר,‏ כפי שהבעל והאישה הם ”‏בשר אחד”‏ — הם מאוחדים,‏ אך עדיין מהווים שתי ישויות שונות (‏יוחנן י׳:‏30;‏ מתי י״ט:‏5‏)‏.‏ קמפנוס ציין שכתבי־הקודש משתמשים באותה דוגמה כדי להראות שהבן כפוף לאב:‏ ”‏ראש האישה הוא האיש,‏ וראש המשיח הוא אלוהים”‏ (‏קורינתים א׳.‏ י״א:‏3‏)‏.‏

ומה לגבי רוח הקודש?‏ גם כאן נשען קמפנוס על המקרא בכתבו:‏ ”‏לא קיים ולו פסוק אחד שתומך ברעיון שרוח הקודש היא הישות השלישית.‏ .‏.‏.‏ רוח אלוהים מוצגת ככוח פעיל,‏ כלומר שאלוהים פועל ומבצע הכול באמצעות כוחו ופעולתו הרוחניים”‏ (‏בראשית א׳:‏2‏)‏.‏

לותר ראה בקמפנוס כופר ואויב של בן אלוהים.‏ רפורמאטור אחר דרש שיוציאו להורג את קמפנוס.‏ אך לא ניתן היה לסכור את פיו.‏ על־פי הספר הרפורמציה הרדיקלית,‏ ”‏קמפנוס היה משוכנע שכישלונה של הכנסייה היה נעוץ בהתרחקות מההבנה המקורית לגבי האלוהות והאדם כפי שהיא עולה מכתבי השליחים ומהמקרא”‏.‏

קמפנוס מעולם לא התכוון לייסד קבוצה דתית חדשה.‏ הוא אמר שהוא חיפש אחר האמת ”‏בין הכתות ובין כל מתנגדי הכנסייה”‏.‏ הוא קיווה שהכנסייה הקתולית תשיב על כנה את התורה המשיחית האמיתית.‏ אולם בסופו של דבר עצרו רשויות הכנסייה הקתולית את קמפנוס,‏ וייתכן שהוא ריצה עונש מאסר של למעלה מ־20 שנה.‏ ההיסטוריונים סבורים שהוא נפטר בסביבות 1575.‏

‏”‏בחנו כל דבר”‏

לימוד שקדני של המקרא אפשר לקפיטו,‏ סלריוס,‏ קמפנוס ואחרים להבחין בין אמת לשקר.‏ אף שלא כל מסקנותיהם שיקפו בצורה מדויקת את הכתוב במקרא,‏ שוחרי אמת אלה חקרו בענווה את כתבי־הקודש והוקירו את האמיתות שלמדו.‏

השליח פאולוס קרא לאחיו לאמונה:‏ ”‏בחנו כל דבר;‏ דִבקו בַּטוב”‏ (‏תסלוניקים א׳.‏ ה׳:‏21‏)‏.‏ על מנת לסייע לך בחיפושך אחר האמת,‏ עדי־יהוה הוציאו לאור ספר עם הכותרת המתאימה מה באמת מלמד המקרא?‏